ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
פרק ט' חלק ב'
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
עוֹד מִמַּפְסִידֵי הַזְּרִיזוּת הוּא רֹב הַפַּחַד וְגֹדֶל הַמּוֹרָא מִן הַזְּמַן וְתוֹלְדוֹתָיו, כִּי פַעַם יִירָא מֵהַקֹּר אוֹ מֵהַחֹם וּפַעַם מֵהַפְּגָעִים וּפַעַם מִן הֶחֳלָאִים וּפַעַם מִן הָרוּחַ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה. הוּא הָעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כו, יג), "אָמַר עָצֵל שַׁחַל* בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת". וּכְבָר גִּנּוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמִּדָּה הַזֹּאת וְיִחֲסוּהָ אֶל הַחַטָּאִים*, וּמִקְרָא מְסַיְּעָם, דִּכְתִּיב (ישעיה לג, יד), "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים". עַד שֶׁאָמַר אֶחָד מִן הַגְּדוֹלִים אֶל תַּלְמִידוֹ בִרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ מִתְפַּחֵד, "חַטָאָה אַתְּ" (ברכות ס ע"א). אֶלָּא עַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים לז, ג), "בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה".
יש להקשות שחז"ל ציוו להישמר מסכנות
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ עֲרַאי בָּעוֹלָם וְקָבוּעַ בָּעֲבוֹדָה, יִתְרַצֶּה וְיִסְתַּפֵּק בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם בְּמַה שֶּׁמִזְדַּמֵּן לוֹ וְיִקַּח מִן הַבָּא בְּיָדוֹ וְיִהְיֶה רָחוֹק מִן הַמְּנוּחָה וְקָרוֹב לִמְלָאכָה וְלֶעָמָל, וְיִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה' וְלֹא יִירָא מִתּוֹלְדוֹת הַזְּמָן וּפְגָעָיו.
שֶׁמָּא תֹּאמַר, הֲרֵי מָצִינוּ שֶׁחִיְּבוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ שְׁמִירָה מְעֻלָּה וְלֹא יָשִׂים עַצְמוֹ בְסַכָּנָה אֲפִלּוּ הוּא צַדִּיק וּבַעַל מַעֲשִׂים, וְאָמְרוּ (כתובות ל ע"א), "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים"* וּמִקְרָא כָּתוּב (דברים ד, טו), "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", הֲרֵי שֶׁאֵין לְהַחְלִיט* הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה עַל כָּל פָּנִים, וְהָתָם אָמְרוּ, "וַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה" (עיין פסחים ח, ב).
יראה ראויה ויראה שוטה
דַּע כִּי יֵשׁ יִרְאָה וְיֵשׁ יִרְאָה, יֵשׁ יִרְאָה רְאוּיָה וְיֵשׁ יִרְאָה שׁוֹטָה, יֵשׁ בִּטָּחוֹן וְיֵשׁ הוֹלֵלוּת.* כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אֶת הָאָדָם בַּעַל שֵׂכֶל נָכוֹן וּסְבָרָא נְכוֹחָה לְשֶׁיִּנְהַג עַצְמוֹ עַל דֶּרֶךְ טוֹב וְיִשָּׁמֵר מִן הַדְּבָרִים הַמַּזִּיקִים אֲשֶׁר נִבְרְאוּ לַעֲנֹשׁ אֶת הָרְשָׁעִים, וּמִי שֶׁיִּרְצֶה שֶׁלֹּא יִנְהַג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ הַחָכְמָה וְיַפְקִיר עַצְמוֹ לְסַכָּנוֹת הִנֵּה אֵין זֶה בִּטָּחוֹן אֶלָּא הוֹלֵלוּת, וְהִנֵּה הוּא חוֹטֵא בְּמַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ, וְנִמְצָא שֶׁמִּלְּבַד הַסַּכָּנָה הַמֻּטְבַּעַת בַּדָּבָר אֲשֶׁר הוּא עָלוּל אֵלֶיהָ* מִפְּנֵי חֶסְרוֹן שְׁמִירָתוֹ, הִנֵּה עוֹד הוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ בְּקוּם עֲשֵׂה בַּחֵטְא אֲשֶׁר הוּא חוֹטֵא, וְנִמְצָא הַחֵטְא עַצְמוֹ מְבִיאוֹ לֵעָנֵשׁ. וְאוּלָם הַשְּׁמִירָה הַזֹּאת וְזֹאת הַיִּרְאָה הַמְיֻסֶּדֶת עַל הַנְהָגַת הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הִיא הָרְאוּיָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (משלי כב, ג), "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ". אַךְ הַיִּרְאָה הַשּׁוֹטָה הִיא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם רוֹצֶה לְהוֹסִיף שְׁמִירוֹת עַל שְׁמִירוֹת וְיִרְאָה עַל יִרְאָה וְעוֹשֶׂה מִשְׁמֶרֶת לִמִשְׁמַרְתּוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיַּגִּיעַ מִזֶּה בִּטּוּל לַתּוֹרָה וְלָעֲבוֹדָה.
_____________________________________
שַׁחַל – אריה. הַחַטָּאִים – חוטאים. מִצִּנִּים פַּחִים – מקור וחום המביאים לחולי. לְהַחְלִיט – לקבוע באופן מוחלט. הוֹלֵלוּת – התנהגות מופקרת ומסוכנת. עָלוּל אֵלֶיהָ – עשוי להגיע אליה.
ביאורים
אתמול למדנו שאחד מהדברים המביאים את האדם לידי עצלות הוא הפחד. בדרך כלל הפחדן מצטייר בעינינו כאדם עלוב וחסר אישיות, אך הרמח"ל רואה בפחדן משהו נוסף. הפחדן אינו סתם מחוסר עמוד שדרה, אלא נקרא בלשון הפסוק ובדברי חז"ל חוטא . מדוע לקרוא לו חוטא? הוא בסך-הכל מפחד!
ניתן להסביר בצורה פשוטה שהוא לא ממש חוטא, אלא שהפחד יכול להביא אותו לידי חטא. למשל, אדם שחושש שמא לא יצליח להתפרנס כי לא יצליח בלימודיו או שלא יתקבל למקום עבודה ולכן הוא הולך למצוא פתרון קל וגונב מהחנות. או שהוא חושש שאם ייתן צדקה לא יישאר לו די כסף לצרכיו שלו, ולכן סוגר את ידו ואינו נותן צדקה לעניים. פחד כזה יכול להביא את האדם לידי חטא.
אולם נראה שכוונת הרמח"ל היא שהפחדן באמת חוטא. חוטא הוא אדם שמחטיא את מטרתו לשמה הוא בא לעולם. הוא לא מיישם בחייו את כל הכוחות שבורא עולם נתן לו כדי שיבצע את תפקידו. הפחד משתק את כוחות החיים שלנו. אם אדם נמנע ממעשים מתוך פחד, ואינו יוצא לטייל מחשש לסכנות, או מפחד שלא יספיק לו כספו ולכן אינו נותן צדקה – אדם כזה חוטא בעצם הפחד שלו. הוא לא יכול להתקדם אלא קופא במקומו ונשאר סטטי במצב קבוע, בלי עלייה ובלי התגברות על קשיים. מי שנותן לפחד להשתלט עליו, וכתוצאה ממנו אפילו אינו מנסה להשתפר, אלא בוחר תמיד בדרך הקלה שאינה דורשת ממנו מאמץ, נקרא בפי חז"ל – חוטא.
הרחבות
•פחד ראוי
פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים. הגמרא מספרת כי אותו תלמיד הקשה מהכתוב "אשרי אדם מפחד תמיד" וענה לו רבי ישמעאל בן רבי יוסי שפסוק זה מדבר על דברי תורה [ברכות ס.], אם-כן, יש פחד ראוי, אך הוא רק פחד מטעות בתורה ולא פחד מדברים אחרים. המהר"ל מסביר שאפילו בדברי תורה אין להיזהר יתר על המידה אלא כל אדם מחויב לעסוק בתורה: "ולא יאמר האדם כי התורה לא נתנה רק לגדולי החכמים שהם רחוקים מן הטעות, אבל (אלא) התורה נתנה לכל. ולא יאמר גם כן אולי אשגה בתורה... ומפני זה נראה כי הברכה על למוד התורה לעסוק בדברי תורה , ואין מברכין ללמוד תורה" [תפארת ישראל, הקדמה].
הרב קוק מסביר שהפחד היותר מזיק הוא הפחד מלחשוב מחשבות חדשות וגדולות. בגלל שיש לעם ישראל כוח גדול ומטרה גדולה – יש לו פחדים גדולים. כמו שהצל הכי גדול וחזק קיים כאשר האור הוא הכי חזק, כך פחד גדול נובע מייעוד משמעותי. כאשר עם ישראל מפחד מללמוד אמונה ולעיין בתורת המוסר מחשש שעיסוק בנושאים אלה יביא לכפירה, או מחמת פחדים אחרים, הוא לא מביא לידי ביטוי את הכוחות הטמונים בו, ומועל בתפקידו בעולם. [עקבי הצאן, מאמר הפחד, על פי ביאורו של הרב אלישע אבינר].
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
שם משמואל על הפרשה אש התורה וזיכוך מידת הדין
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"ג)
השיעור מבאר על פי תורת ה"שם משמואל" כיצד ניתן לטהר חלקי רע המושרשים באדם, אם על ידי הארה אלוקית ואם באמצעות "אש התורה" ולימוד בהתלהבות השורפים את הרע במקומו, בדומה להכשרת כלים בליבון. בהמשך מוסבר מדוע נושאי מידת הדין, כיצחק ורבקה, נדרשים לשמירה יתרה מפני כעס ודינים, וכיצד התאמצות יתרה בתפילה פותחת שערי שמיים למעלה מן הטבע.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"א, תרע"ג)
השיעור מבאר את משמעות הקשר שבין עיקר וטפל בעולם, ומסביר כיצד דווקא ההיטפלות אל הקדושה והצדיק מעניקה ערך ושלמות גם לדברים הטפלים, בניגוד לגסות הרוח של עשו שסירב להיכנע ליעקב. בהמשך נבחן ההבדל שבין לידת אברהם ללידת יצחק, ומוסבר מדוע בלידת יצחק, שנולד צדיק בן צדיק בקדושה מלאה, האירה השמחה בכל העולמות הרוחניים והגשמיים כאחד.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
