ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
פרק י"ט חלק ל"ה
הֶעָנָף הַשְּׁלִישִׁי הוּא הַקִּנְאָה, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מְקַנֵּא לְשֵׁם קָדְשׁוֹ, שׂוֹנֵא אֶת מְשַׂנְאָיו וּמִשְׁתַּדֵּל לְהַכְנִיעָם בְּמַה שֶּׁיּוּכַל, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ נַעֲשֵׂית, וּכְבוֹדוֹ מִתְרַבֶּה. וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים קלט, כא-כב), "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים" וְכוּ', וְאֵלִיָּהוּ אָמַר (מלכים א' יט, י), "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה'... צְבָאוֹת" וְכוּ'. וּכְבָר רָאִינוּ לְמַה זָּכָה* בַּעֲבוּר קִנְאָתוֹ לֵאלֹהָיו, בְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (במדבר כה, יג), "תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וּכְבָר הִפְלִיגוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נד ע"ב) לְדַבֵּר בְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה, וְגָזְרוּ דִּינוֹ לִתָּפֵס בַּעֲווֹן הַחוֹטְאִים עַצְמוֹ. וּבְמִדְרַשׁ אֵיכָה (איכה רבה א, לג) אָמְרוּ, "'הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים' (איכה א, ו) – "מָה אַיָּלִים הַלָּלוּ בִּשְׁעַת שָׁרָב הוֹפְכִים פְּנֵיהֶם אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ, כָּךְ הָיוּ גְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל רוֹאִים דְּבַר עֲבֵרָה וְהוֹפְכִים פְּנֵיהֶם מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, תָּבוֹא הַשָּׁעָה וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה* לָהֶם כֵּן".
וְזֶה פָּשׁוּט, כִּי מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת חֲבֵרוֹ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבֹּל שֶׁיִּרְאֶה מַכִּים אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ מְחָרְפִים אוֹתוֹ, וּבְוַדַּאי שֶׁיֵּצֵא לְעֶזְרָתוֹ, גַּם מִי שֶׁאוֹהֵב שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא יוּכַל לִסְבֹּל וְלִרְאוֹת שֶׁיְּחַלְּלוּ אוֹתוֹ חַס-וְחָלִילָה, וְשֶׁיַּעַבְרוּ עַל מִצְווֹתָיו.
וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כח, ד), "עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע, וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם", כִּי אוֹתָם שֶׁמְּהַלְלִים רָשָׁע בְּרִשְׁעָתוֹ וְלֹא יוֹכִיחוּ עַל פָּנָיו מוּמוֹ, הִנֵּה הֵם עוֹזְבֵי הַתּוֹרָה וּמַנִּיחִים אוֹתָהּ שֶׁתִּתְחַלֵּל חַס-וְחָלִילָה, אַךְ שׁוֹמְרֶיהָ הַמִּתְחַזְּקִים לְהַחֲזִיקָהּ, וַדַּאי שֶׁיִּתְגָּרוּ בָם, לֹא יוּכְלוּ לְהִתְאַפֵּק וּלְהַחֲרִישׁ. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶל אִיּוֹב (איוב מ, יא-יג), "הָפֵץ עַבְרוֹת אַפֶּךָ, וּרְאֵה כָל גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ, רְאֵה כָל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ, וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם, טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד, פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן", כִּי זֶהוּ תֹּקֶף הָאַהֲבָה – שֶׁיּוּכַל לְהַרְאוֹת מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת בּוֹרְאוֹ בֶּאֱמֶת. וְאוֹמֵר (תהלים צז, י), "אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע".
___________________________________
לְמַה זָּכָה – פינחס שהוא אליהו. אֶעֱשֶׂה – אהפוך פניי מהם ואענישם.
ביאורים
ערכו של היחיד הוא גדול מאוד. כך מלמדת אותנו הגמרא (סנהדרין לז עמוד א) "כל אחד ואחד חייב לומר – בשבילי נברא העולם " ומבאר רש"י שהכוונה שהאדם חשוב כעולם מלא. על האדם להכיר בערכו ולדעת עד כמה חשובים מעשיו ולכן יש לשאוף לתיקונם.
אף כי יש ערך לכל פרט, הקב"ה ברא בעולם אנשים רבים – כלל. מעל לערך הפרט עומד ערך הכלל. "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי- תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ". גילוי ה' בעולם נראה בעוצמה רבה יותר מתוך העשייה הכללית של האומה מאשר מתוך מה שנגלה מעשה היחיד.
החסיד אינו מסתפק בעבודת ה' הפרטית שלו, אלא חושק בתיקון כלל העולם במלכות ה'. לכן אחרי שבנה את מדרגתו הפרטית בשלמות הוא פונה אל החברה, ומנסה להישיר את דרכיה.
כשאנו לומדים את מעשי הקנאות של החסיד, ייתכן ונרצה להזדרז ולקיים "בהידור" את מעשי הקנאות כמותו. אך עלינו לדעת שלא כל אחד ראוי להיות "קנאי לדבר ה' ", רק מי שבידו להוכיח – ראוי להוכיח.
ישנם מעשי קנאות שלא רק שאינם משיגים את מטרתם, אלא אף גורמים להפך הגמור. דוגמא לכך היא המחבלים הרשעים שנלחמים את מלחמת "הג'יהאד", ודאי שהם קנאים גדולים, אך במקום להשיג את מטרתם הם גורמים לסלידה מדת החרב שלהם.
כדי שמעשי התוכחה יביאו לתוספת כבוד ה' בעולם, ולא לתוספת שנאה וסלידה מדרכי התורה, הקנאי לדבר ה' צריך שתי תכונות יסודיות –"שלימות""וכאב" .
רק אדם השלם במעשיו יכול לבקר אחרים, אחרת אין צביעות גדולה מזו.
תכונה נוספת שזקוק לה הקנאי היא היכולת לכאוב על מעשי רשעה. לא מספיק לרצות לזכות את כולם ללכת בדרך האמת, גם לא מספיק שיפריע לו שאנשים בחרו בדרך טועה, אלא צריך הוא לכאוב שיש בעולם מעשי רשעה.
החסיד השלם במידותיו, שחפץ כל כך לתוספת קדושה בעולמו הפרטי ובעולם כולו – הוא הראוי להוכיח.
הרחבות
•קנאת אמת
שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מְקַנֵּא לְשֵׁם קָדְשׁוֹ. פינחס בן אלעזר הכהן הוא הקנאי הגדול לכבודו של ה' יתברך. בשעה שהיה צורך לכך הוא קם והרג נשיא שבט והביא במעשה זה כפרה לבני ישראל. חז"ל מלמדים אותנו שפינחס לא עשה זאת מתוך כעס אישי אלא יצא לכבוד ה' ולקדש את שמו ברבים. קנאת ה' צריכה להיות זכה וטהורה, בלי כעס אישי, אלא לכבודו של הקב"ה בלבד [סנהדרין פב ע"א].
הרש"ר הירש מסביר כי הקנאות לכבודו של ה' היא הכרחית לצורך קיום ושמירתו של עם ישראל: "חברה אנושית, שאין בה גואל לדבר ה', היא אבודה לה' ועל ידי כך היא אבודה גם לעצמה ולעתידה; שהרי כבר נשתכחה מליבה תודעת הזכויות שיש לה' באותה חברה. והדברים אמורים בייחוד בחברת האדם היהודי, בישראל, שעצם קיומה תלוי בקריאת "לי", שה' קרא על ישראל. בקריאה זו קידש ה' את ישראל על כל פרטיו ועל כל בחינותיו וקנה אותו להיות שלו; ולנצח נצחים הוא יפעיל את זכות קניינו בישראל. ישראל הוא "לה'" – או הוא חדל להתקיים. אחד היה פינחס, ואחד היה המעשה שהוא עשה כאיש חיל; ואף על פי שהוא היה יחיד בעמו, הוא הציל את כלל האומה" [במדבר כה, יב].
לעילוי נשמת ר' שלמה בן ר' נפתלי הלוי שפנגנטל ז"ל
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
שם משמואל על הפרשה אש התורה וזיכוך מידת הדין
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"ג)
השיעור מבאר על פי תורת ה"שם משמואל" כיצד ניתן לטהר חלקי רע המושרשים באדם, אם על ידי הארה אלוקית ואם באמצעות "אש התורה" ולימוד בהתלהבות השורפים את הרע במקומו, בדומה להכשרת כלים בליבון. בהמשך מוסבר מדוע נושאי מידת הדין, כיצחק ורבקה, נדרשים לשמירה יתרה מפני כעס ודינים, וכיצד התאמצות יתרה בתפילה פותחת שערי שמיים למעלה מן הטבע.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"א, תרע"ג)
השיעור מבאר את משמעות הקשר שבין עיקר וטפל בעולם, ומסביר כיצד דווקא ההיטפלות אל הקדושה והצדיק מעניקה ערך ושלמות גם לדברים הטפלים, בניגוד לגסות הרוח של עשו שסירב להיכנע ליעקב. בהמשך נבחן ההבדל שבין לידת אברהם ללידת יצחק, ומוסבר מדוע בלידת יצחק, שנולד צדיק בן צדיק בקדושה מלאה, האירה השמחה בכל העולמות הרוחניים והגשמיים כאחד.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
