ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- התבוננות אמונית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
"אמר לו הקב"ה למשה כל זמן שישראל עובדין לאלוהי מצרים לא יגאלו, לך ואמרת להם שיניחו מעשיהן הרעים, ולכפור בעבודה זרה. הה"ד 'משכו וקחו לכם' כלומר משכו ידכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן ושחטו אלוהיהם של מצרים ועשו הפסח שבכך הקב"ה פוסח עליכם".
והמדרש ממשיך:
"'משכו וקחו לכם' הה"ד 'יבושו כל עובדי פסל' בשעה שאמר הקב"ה למשה לשחוט הפסח אמר לו משה ריבון העולם הדבר הזה היאך אני יכול לעשות אי אתה יודע שהצאן אלוהיהן של מצרים הן, שנאמר 'הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו', אמר לו הקב"ה חייך שאין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו אלוהי העכו"ם לעיניהם, ואודיע להם שאין אלוהי העכו"ם כלום. וכן מצינו שעשה, שבאותו הלילה הכה בכורי מצרים ובו בלילה שחטו פסחיהם ואכלו והיו המצרים רואים בכוריהם הרוגים ואלוהיהם שחוטים ולא היו יכולים לעשות כלום שנאמר 'ומצרים מקברין את אשר הכה ד' בהם כל בכור ובאלוהיהם עשה ד' שפטים' הוי 'יבושו כל עובדי פסל' וגו'".
וכך נאמר בטור או"ח, סימן תל: "שבת הגדול על שם הנס הגדול שלקחו את אלוהי מצרים וקשרו אותו, ומצרים לא יכלו לעשות להם דבר".
נמצא כי כל הענין של שחיטת קרבן הפסח היה במגמה של ביטול עבודה זרה ביטול אחר ביטול. בתחילה לקיחת השה בעשירי לחודש וקשירתו לכרעי המיטה, שכאמור בטור היה בזה ביטול עבודה זרה. לאחר מכן שחטו את השה - ביטול יותר גדול, והשחיטה הייתה בין הערביים שהיא שעת הדין, שנעשה דין בעבודה זרה, ואחר כך צלו את הקרבן על האש ובטלו את העבודה זרה עוד יותר, ולבסוף זרקו את העצמות ומצרים מקברים אותם. בזה הם בטלו בטול גמור את העבודה זרה של מצרים.
ובזהר נאמר בגאולה זו של מצרים נאמר "ושחטו אותו" וזה זיכרון לזמן שיבוא בגאולה האחרונה העליונה, שיביא הקב"ה ליצר הרע וישחט אותו, וזה מה שנאמר "מי זה בא מאדום...", וכתוב "זבח לד' בבצרה", וכתוב "והיה ד' למלך על כל הארץ". כלומר גם הזוהר אומר ששחיטת קרבן פסח הוא ביטול עבודה זרה, וכנגד זה יבטל הקב"ה לעתיד את יצר הרע ויזבח אותו.
בגאולה השניה בימי עזרא הייתה עלית מדרגה. ישראל בטלו את יצר הרע של עבודה זרה. כלומר לא בטלו רק את העבודה זרה שבפועל כשם שהיה במצרים, אלא בטלו את שורש העבודה זרה היינו את יצר הרע שבלב. וכך מספרת הגמרא ביומא סט: ובסנהדרין סד. (בתרגום לעברית) "ויזעקו בקול גדול אל ד' אלוהיהם" מה אמרו אוי אוי, זהו שהחריב את בית המקדש, ושרף היכלו, והרג את כל הצדיקים, והגלה את ישראל מארצם, ועדיין מרקד בתוכנו (הכוונה ליצר הרע)? מה עשו ישבו שלושה ימים ושלשה לילות בתענית ונמסר יצר הרע של עבודה זרה בידם ויצא כמין גור אריות של אש מבית קדשי הקודשים. אמר להם הנביא זהו יצר הרע של עבודה זרה. תפסו אותו והכניסו אותו בצינור של עופרת ואטמו אותו, ובטלו את יצר הרע של עבודה זרה.
ואכן מאז, עבודת האלילים הולכת ומתמעטת בכל העולם. בפועל התרחש הדבר על ידי המינות, שהתפשטה בעולם, והחלישה את העבודה הזרה המגושמת, אף על פי שגם בה יש עדיין צדדים של עבודה זרה, ואחר כך באה המוסלמיות ובטלה עוד יותר את העבודה זרה, אך כל זה בזכות עם ישראל ובהשפעתו.
ויתכן שזו הזכות שעומדת להם למוסלמים, שזכו לשלוט בארץ ישראל בהיותה ריקנית בזמן הגלות. וכך אומר הזהר שזכותם היא המילה שהם מלים עצמם, אך מכיוון שהם מלים בלבד ואינם פורעים זכותם מוגבלת. וכמו שהמילה שלהם היא ריקנית כך זכו בארץ ישראל רק כל זמן שהיא עומדת ריקנית. ואפשר להבין זאת, שהמילה מבטאת את סילוק הערלה - את שלילת העבודה זרה וביטול יצר הרע, אבל אצלם אין את הצד החיובי של גילוי האמונה האמיתית שזהו עניין הפריעה.
סדר הגאולה של עם ישראל לעתיד לבוא, עתיד לעלות מדרגה נוספת, לא רק ביטול עבודה זרה בפועל כשם שהיה במצרים, ולא רק הריגת יצרא דעבודה זרה כשם שהיה בבית שני, אלא הפיכתו של אותו היצר הרע ליצר טוב. לעבוד את ד' בשני היצרים "ואהבת את ד' אלוהיך בכל לבבך" - בשני יצריך.
התיקון השלם לעתיד לבוא יכלול גם ביטול יצרא דעריות שהוא השורש הפנימי ליצרא דעבודה זרה. כמו שאומרת הגמרא בסהדרין סג: "אמר ר' יהודה אמר רב יודעים היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא". ומפרש רש"י "שהיה יצרן תוקפן על עריות אמרו נפרוק עול תורה מעלינו ואל יוכיחונו על העריות, אבל עבודה זרה לא תקפן יצרן". אחר כך, כשנתקשרו בה מעצמן התגבר עליהם גם יצרא דעבודה זרה.
ואכן הגמרא ביומא (סט, ב) בהמשך הגמרא שהבאנו לעיל מספרת שמכיוון שראו שעלה בידם לבטל את יצר העבודה זרה, בטלו גם את יצרא דעריות, אך מכיוון שהפסיקו בעלי חיים לפרות ולרבות, עד שלא מצאו אפילו ביצה, לא בטלוהו אלא מיעטו את כוחו במקצת בלבד.
ואולם המגמה העתידית היא לא לבטל את יצר הרע, אלא להפוך אותו לטובה. ובאמת גם תוכן זה גנוז בקרבן פסח. שהרי הקב"ה אמר, לא רק לשחוט את השה ולבטל אותו, אלא להקריב אותו קרבן לד', כלומר לקחת את מה שהיה עבודה זרה ולשעבד אותו לקב"ה. לא רק לבטל את יצר הרע אלא להפוך אותו ולהשתמש בו לטובה.
כמו מצות קרבן פסח כן מצות אכילת מצה ואיסור חמץ. חז"ל כינו את יצר הרע שאור שבעיסה. יצר הרע הוא אל נכר - שליטה זרה על האדם, ועל כן בצאת ישראל ממצרים, כאשר יצאו משעבוד לגאולה, כאשר יצאו מהשפעת העבודה זרה של מצרים לעבודת ד', נצטוו לא לאכול חמץ, שמבטא יצר הרע, אלא לאכול מצה שאין בה חמץ.
אולם על אף המעלה העליונה של המצה שאין בה חמץ, יש במצה בחינה חסירה ולכן היא נקראת לחם עוני, וגם בתורה נכתב "מצת" חסר "ו". ומבאר הזהר, שישראל עדיין לא היו בשלמות, על כן אכלו לחם עוני, חוסר השלמות שלהם נבע מזה שהם מלו עצמם אך לא פרעו כלומר המילה שלהם לא הייתה בשלמות. ולמה לא פרעו "כי בחיפזון יצאו ממצרים" שלא להתעכב שם יותר. ואחר כך כשפרעו, והשלימו את עצמם זכו ללחם מן השמים, ואחר כך באו לארץ ישראל שעליה נאמר "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם", כלומר הלחם של ארץ ישראל אינו לחם עוני, אלא לחם מושלם. זוהי מעלתה של ארץ ישראל שיש בה מדרגה יותר עליונה מאכילת המן שהוא לחם מן השמים.
ונראה להסביר את דברי הזהר על פי הרעיון האמור בקרבן פסח. ביציאת מצרים עלו בני ישראל מדרגה אחת והיא סילוק עבודה זרה, ועל כן נצטוו לא לאכול חמץ כי אם מצה. לאחר מכן התעלו עוד, וזכו ללחם מן השמים. זוהי מדרגה עליונה על טבעית, אבל הטבע נשאר נמוך - לא התעלה ולא התהפך לטובה. המעלה השלימה ביותר היא להפוך את הטבע לטובה, וזוהי מעלתה של ארץ ישראל "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם". הלחם של ארץ ישראל הוא טבעי ובתוכו קדושה עליונה, וזוהי מדרגה שלימה יותר מאכילת המן.
זאת אומרת הלחם של ארץ ישראל, למרות שיש בו חמץ והוא טופח, הוא מושלם, משום שהחמץ שבו משמש לקודש. יצר הרע שבו הופך ליצר טוב. וזה פירוש הפסוק "ארץ... לא תחסר כל בה", אפילו הדברים הנמוכים כולם מתקדשים ומתעלים לקודש, ולא צריך לבטל שום כח, אלא הכל משמשים בהרמוניה לעבודת ד'.
אם כן מדוע אוכלים בארץ ישראל בפסח מצה? זה זיכרון, המזכיר לנו את אותם הימים, שבהם התחלנו את השלב הראשון של ההתעלות משעבוד מצרים לעבודת ד'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
