ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- התבוננות אמונית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
"אמר לו הקב"ה למשה כל זמן שישראל עובדין לאלוהי מצרים לא יגאלו, לך ואמרת להם שיניחו מעשיהן הרעים, ולכפור בעבודה זרה. הה"ד 'משכו וקחו לכם' כלומר משכו ידכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן ושחטו אלוהיהם של מצרים ועשו הפסח שבכך הקב"ה פוסח עליכם".
והמדרש ממשיך:
"'משכו וקחו לכם' הה"ד 'יבושו כל עובדי פסל' בשעה שאמר הקב"ה למשה לשחוט הפסח אמר לו משה ריבון העולם הדבר הזה היאך אני יכול לעשות אי אתה יודע שהצאן אלוהיהן של מצרים הן, שנאמר 'הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו', אמר לו הקב"ה חייך שאין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו אלוהי העכו"ם לעיניהם, ואודיע להם שאין אלוהי העכו"ם כלום. וכן מצינו שעשה, שבאותו הלילה הכה בכורי מצרים ובו בלילה שחטו פסחיהם ואכלו והיו המצרים רואים בכוריהם הרוגים ואלוהיהם שחוטים ולא היו יכולים לעשות כלום שנאמר 'ומצרים מקברין את אשר הכה ד' בהם כל בכור ובאלוהיהם עשה ד' שפטים' הוי 'יבושו כל עובדי פסל' וגו'".
וכך נאמר בטור או"ח, סימן תל: "שבת הגדול על שם הנס הגדול שלקחו את אלוהי מצרים וקשרו אותו, ומצרים לא יכלו לעשות להם דבר".
נמצא כי כל הענין של שחיטת קרבן הפסח היה במגמה של ביטול עבודה זרה ביטול אחר ביטול. בתחילה לקיחת השה בעשירי לחודש וקשירתו לכרעי המיטה, שכאמור בטור היה בזה ביטול עבודה זרה. לאחר מכן שחטו את השה - ביטול יותר גדול, והשחיטה הייתה בין הערביים שהיא שעת הדין, שנעשה דין בעבודה זרה, ואחר כך צלו את הקרבן על האש ובטלו את העבודה זרה עוד יותר, ולבסוף זרקו את העצמות ומצרים מקברים אותם. בזה הם בטלו בטול גמור את העבודה זרה של מצרים.
ובזהר נאמר בגאולה זו של מצרים נאמר "ושחטו אותו" וזה זיכרון לזמן שיבוא בגאולה האחרונה העליונה, שיביא הקב"ה ליצר הרע וישחט אותו, וזה מה שנאמר "מי זה בא מאדום...", וכתוב "זבח לד' בבצרה", וכתוב "והיה ד' למלך על כל הארץ". כלומר גם הזוהר אומר ששחיטת קרבן פסח הוא ביטול עבודה זרה, וכנגד זה יבטל הקב"ה לעתיד את יצר הרע ויזבח אותו.
בגאולה השניה בימי עזרא הייתה עלית מדרגה. ישראל בטלו את יצר הרע של עבודה זרה. כלומר לא בטלו רק את העבודה זרה שבפועל כשם שהיה במצרים, אלא בטלו את שורש העבודה זרה היינו את יצר הרע שבלב. וכך מספרת הגמרא ביומא סט: ובסנהדרין סד. (בתרגום לעברית) "ויזעקו בקול גדול אל ד' אלוהיהם" מה אמרו אוי אוי, זהו שהחריב את בית המקדש, ושרף היכלו, והרג את כל הצדיקים, והגלה את ישראל מארצם, ועדיין מרקד בתוכנו (הכוונה ליצר הרע)? מה עשו ישבו שלושה ימים ושלשה לילות בתענית ונמסר יצר הרע של עבודה זרה בידם ויצא כמין גור אריות של אש מבית קדשי הקודשים. אמר להם הנביא זהו יצר הרע של עבודה זרה. תפסו אותו והכניסו אותו בצינור של עופרת ואטמו אותו, ובטלו את יצר הרע של עבודה זרה.
ואכן מאז, עבודת האלילים הולכת ומתמעטת בכל העולם. בפועל התרחש הדבר על ידי המינות, שהתפשטה בעולם, והחלישה את העבודה הזרה המגושמת, אף על פי שגם בה יש עדיין צדדים של עבודה זרה, ואחר כך באה המוסלמיות ובטלה עוד יותר את העבודה זרה, אך כל זה בזכות עם ישראל ובהשפעתו.
ויתכן שזו הזכות שעומדת להם למוסלמים, שזכו לשלוט בארץ ישראל בהיותה ריקנית בזמן הגלות. וכך אומר הזהר שזכותם היא המילה שהם מלים עצמם, אך מכיוון שהם מלים בלבד ואינם פורעים זכותם מוגבלת. וכמו שהמילה שלהם היא ריקנית כך זכו בארץ ישראל רק כל זמן שהיא עומדת ריקנית. ואפשר להבין זאת, שהמילה מבטאת את סילוק הערלה - את שלילת העבודה זרה וביטול יצר הרע, אבל אצלם אין את הצד החיובי של גילוי האמונה האמיתית שזהו עניין הפריעה.
סדר הגאולה של עם ישראל לעתיד לבוא, עתיד לעלות מדרגה נוספת, לא רק ביטול עבודה זרה בפועל כשם שהיה במצרים, ולא רק הריגת יצרא דעבודה זרה כשם שהיה בבית שני, אלא הפיכתו של אותו היצר הרע ליצר טוב. לעבוד את ד' בשני היצרים "ואהבת את ד' אלוהיך בכל לבבך" - בשני יצריך.
התיקון השלם לעתיד לבוא יכלול גם ביטול יצרא דעריות שהוא השורש הפנימי ליצרא דעבודה זרה. כמו שאומרת הגמרא בסהדרין סג: "אמר ר' יהודה אמר רב יודעים היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא". ומפרש רש"י "שהיה יצרן תוקפן על עריות אמרו נפרוק עול תורה מעלינו ואל יוכיחונו על העריות, אבל עבודה זרה לא תקפן יצרן". אחר כך, כשנתקשרו בה מעצמן התגבר עליהם גם יצרא דעבודה זרה.
ואכן הגמרא ביומא (סט, ב) בהמשך הגמרא שהבאנו לעיל מספרת שמכיוון שראו שעלה בידם לבטל את יצר העבודה זרה, בטלו גם את יצרא דעריות, אך מכיוון שהפסיקו בעלי חיים לפרות ולרבות, עד שלא מצאו אפילו ביצה, לא בטלוהו אלא מיעטו את כוחו במקצת בלבד.
ואולם המגמה העתידית היא לא לבטל את יצר הרע, אלא להפוך אותו לטובה. ובאמת גם תוכן זה גנוז בקרבן פסח. שהרי הקב"ה אמר, לא רק לשחוט את השה ולבטל אותו, אלא להקריב אותו קרבן לד', כלומר לקחת את מה שהיה עבודה זרה ולשעבד אותו לקב"ה. לא רק לבטל את יצר הרע אלא להפוך אותו ולהשתמש בו לטובה.
כמו מצות קרבן פסח כן מצות אכילת מצה ואיסור חמץ. חז"ל כינו את יצר הרע שאור שבעיסה. יצר הרע הוא אל נכר - שליטה זרה על האדם, ועל כן בצאת ישראל ממצרים, כאשר יצאו משעבוד לגאולה, כאשר יצאו מהשפעת העבודה זרה של מצרים לעבודת ד', נצטוו לא לאכול חמץ, שמבטא יצר הרע, אלא לאכול מצה שאין בה חמץ.
אולם על אף המעלה העליונה של המצה שאין בה חמץ, יש במצה בחינה חסירה ולכן היא נקראת לחם עוני, וגם בתורה נכתב "מצת" חסר "ו". ומבאר הזהר, שישראל עדיין לא היו בשלמות, על כן אכלו לחם עוני, חוסר השלמות שלהם נבע מזה שהם מלו עצמם אך לא פרעו כלומר המילה שלהם לא הייתה בשלמות. ולמה לא פרעו "כי בחיפזון יצאו ממצרים" שלא להתעכב שם יותר. ואחר כך כשפרעו, והשלימו את עצמם זכו ללחם מן השמים, ואחר כך באו לארץ ישראל שעליה נאמר "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם", כלומר הלחם של ארץ ישראל אינו לחם עוני, אלא לחם מושלם. זוהי מעלתה של ארץ ישראל שיש בה מדרגה יותר עליונה מאכילת המן שהוא לחם מן השמים.
ונראה להסביר את דברי הזהר על פי הרעיון האמור בקרבן פסח. ביציאת מצרים עלו בני ישראל מדרגה אחת והיא סילוק עבודה זרה, ועל כן נצטוו לא לאכול חמץ כי אם מצה. לאחר מכן התעלו עוד, וזכו ללחם מן השמים. זוהי מדרגה עליונה על טבעית, אבל הטבע נשאר נמוך - לא התעלה ולא התהפך לטובה. המעלה השלימה ביותר היא להפוך את הטבע לטובה, וזוהי מעלתה של ארץ ישראל "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם". הלחם של ארץ ישראל הוא טבעי ובתוכו קדושה עליונה, וזוהי מדרגה שלימה יותר מאכילת המן.
זאת אומרת הלחם של ארץ ישראל, למרות שיש בו חמץ והוא טופח, הוא מושלם, משום שהחמץ שבו משמש לקודש. יצר הרע שבו הופך ליצר טוב. וזה פירוש הפסוק "ארץ... לא תחסר כל בה", אפילו הדברים הנמוכים כולם מתקדשים ומתעלים לקודש, ולא צריך לבטל שום כח, אלא הכל משמשים בהרמוניה לעבודת ד'.
אם כן מדוע אוכלים בארץ ישראל בפסח מצה? זה זיכרון, המזכיר לנו את אותם הימים, שבהם התחלנו את השלב הראשון של ההתעלות משעבוד מצרים לעבודת ד'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
