ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
את הפסוק "אשרי העם יודעי תרועה" 1 דרשו חז"ל על שופר של ראש השנה 2 , אך לא ביארו לנו את סוף הפסוק "ה' באור פניך יהלכון". הליכה זו מה פירושה?
בעל התניא 3 אומר, כי בכל שנה ושנה ארץ ישראל מתעלה בקדושה ומקבלת פנים חדשות. ראייתו היא מן הפסוק "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה עד אחרית השנה" 4 , שלכאורה הפסוק אינו מובן – אם עיני ה' בארץ כל הזמן, מה שייך לומר "עד"? הרי מדובר ברצף שלם, היה אפשר לומר גם מחנוכה עד חנוכה? מדוע לא נאמר פשוט "לעולם ועד"? אלא ודאי שכל שנה ארץ ישראל היא אחרת, וביחס לכל שנה עיני ה' בארץ מראשית השנה עד אחריתה. גם בשנה הבאה עלינו לטובה ארץ ישראל תתעלה בדרגה נוספת, וגם בדרגה זו יהיו עיני ה' בארץ מראשית השנה עד אחריתה.
מה פירוש המושג "התעלות ארץ ישראל בקדושה"?
שתי בחינות קדושה בארץ ישראל
נקדים ונאמר, כי יש שתי בחינות לארץ ישראל. בפרשת כי תבוא נאמר "ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש 5 ", וכותב על כך רש"י: 'המקום הזה – זה בית המקדש, הארץ הזאת – ארץ ישראל'. על דבריו שואלים, מדוע הפסוק מקדים את בית המקדש לביאת הארץ? הרי ביאת הארץ קדמה לבית המקדש ארבע מאות וארבעים שנה! התשובה לכך היא שהפסוק עוסק בשתי בחינות של ארץ ישראל: הראשונה היא 'קדושת זרעים' - נחלה, וקדושה זו גורמת למצוות התלויות בארץ כתרומה ומעשרות וחלה וביכורים וכו', והבחינה השניה היא 'קדושת מקדש', שארץ ישראל היא מקום השראת השכינה, היא שייכת לקב"ה. הפסוק מדבר על שתי הבחינות – קדושת המקדש של ארץ ישראל, וקדושת הזרעים של ארץ ישראל.
שנינו במסכת כלים 6 "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות", אחר כך מפורטות כמה דרגות של קדושות בארץ ישרא, ולבסוף מגיעים לבית המקדש. המשנה מוסיפה "ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה עומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין כן משאר הארצות". ויש להבין מה ראתה המשנה לציין דוקא עניין זה? מדוע לא אמרה המשנה שקדושת ארץ ישראל מתבטאת בכל המצוות התלויות בארץ? מבאר הגר"א שלא מדובר כאן על "קדושת זרעים" של ארץ ישראל, אלא על קדושת המקדש, של השראת השכינה.
"קדושת זרעים" ו"קדושת המקדש" אינן אותה הקדושה. כל הראשונים מסכימים לכך, שמחלוקת התנאים אם קדושת ארץ ישראל קידשה לעתיד לבוא אינה נוגעת למחלוקת האם קדושת המקדש בטלה.
מבחינת השראת השכינה, כל ארץ ישראל היא המשך לקדושת המקדש. כמו שיש למלך היכל וארמון וחצר וממלכה שלמה, כך ה'פריפריה' של בית המקדש הוא ארץ ישראל כולה.
במדבר היו ישראל נוסעים על פי תרועה 7 , ומה היו מסעות אלו? "ויאמר משה לחובב נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' 8 ", ישראל מתקרבים למקום השראת השכינה. היו מ"ב מסעות בהתקרבות זו של עם ישראל, וגם ארץ ישראל התעלתה בקודש, וגם מסע זה היה מלווה בתרועה "אשרי העם יודעי תרועה". ונחזור לשאלה - מהי התעלות זו?
הטוב – מתכלל יחד, הרע – מפורד
הגמרא 9 אומרת "מאי דכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו? אם יהיו חטאים כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו". ומדרש זה טעון ביאור, מהי השייכות בין החטאים לשנים ולשלג?
כדי לבאר את העניין יש להקדים כמה עניינים.
מעלת הציבור
הר"ן והמהר"י מוסקאטו 10 עסקו בשבח ומעלת הציבור. הגמרא בכריתות 11 אומרת שכל תענית ציבור שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית", ומביאה ראיה מהחלבנה, שהיא בעלת ריח רע ואף על פי כן היא חלק מהקטורת, ובלעדיה הקטורת פסולה. החלבנה כשלעצמה יש בה ריח רע, אבל כשהיא מתכללת עם כל סממני הקטורת - מתבטל הצד הרע, ורק הצד הטוב בא לידי ביטוי. עיקרון דומה ניתן לראות בהלכות ביטול איסורים. הגמרא במסכת זבחים 12 ע"ח אומרת "הפיגול והנותר שבללן מבטלים זה את זה – איסורים מבטלים זה את זה". אם ניקח 60 כזיתים של איסורים וכל כזית הוא מסוג אחר - פיגול, נבלה, חלב ודם וכו' – כולם יבטלו זה את זה, והתערובת תהיה מותרת. כל מי שאינו נותר נחשב היתר ביחס לכזית של הנותר.
יש כאן רעיון עמוק: לרע – אין צרוף, הוא "בעלמא דפירודא", כל רע הוא בפני עצמו. לעומת זאת לצד הטוב – יש התכללות וחיבור. הצדיק רוצה שכל ישראל יהיו צדיקים, הגנב לא רוצה שכולם יהיו גנבים. זוהי מעלת הציבור.
מה בין נדב ואביהוא לנחשון בן עמינדב?
נדב ואביהוא הקטירו קטורת זרה ונשרפו חיים. באותו היום הקריב גם נחשון בן עמינדב קטורת יחיד, ונתקבלה מנחתו ברצון. אומר המדרש 13 "אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, כנגד שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבלם הקב"ה ואלו הן, בכל מקום אין היחיד מתנדב בקטורת והנשיאים הביאו כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, בכל מקום אין היחיד מביא חטאת אלא אחר ידיעת חטאו ואלו הביאו שעיר שלא בחטא, בכל מקום אין קרבן יחיד דוחה את השבת וכאן קרבן יחיד דוחה את השבת הא למדנו כמה קרבן נשיאים חביב לפני הקב"ה". חביבות זו מה עניינה? האם משוא פנים יש כאן?
באופן פשוט שאלה זו אינה קשה כלל, שהרי נדב ואביהוא לא נצטוו, ונחשון כן נצטווה. לאחר חטא העגל נאמר "ובאהרון התאנף מאוד להשמידו" 14 , ובפועל התעורר קטרוג זה במיתתם של בניו כשהקריבו אש זרה. מדוע דוקא אז? הכוזרי מבאר ש"אין בין עגל ובין כרובים אלא שזה ציוה וזה לא ציוה". חטא העגל אינו עצם עשיית העגל, אלא העבירה על צו ה'. זהו גם חטאם של נדב ואביהוא, שמקריבים אש זרה אשר לא ציוה, ולכן אז מתעורר הקטרוג שהיה בחטא העגל.
אולם עדיין יש לשאול, למה את זה ה' ציוה ואת זה ה' לא ציוה? על כרחך צריכים לומר, שיש הבדל בין קטורת זו לקטורת זו. כידוע, יש שני סוגי קרבנות: קרבן יחיד, כמו חטאת שמביא היחיד על חטא שחטא, וקרבן ציבור – כמו תמידין ומוספין. האם קרבן פסח נחשב קרבן יחיד או קרבן ציבור? הגמרא במסכת יומא 15 אומרת "הואיל ובא בכנופיא כציבור דמי". אמנם כל אחד מקריב את קרבנו בפני עצמו, אבל כולם מקריבים יחד 16 , ולכן הוא נחשב כמו קרבן ציבור. וזה פשט המדרש שקרבן נשיא אפרים דחה את השבת "מפני שהיה קרבן כולם שוה, שאילולי היה קרבנן שוה לא היה דוחה את השבת". אם קרבנן שוה הרי זה בכנופיא, כמו קרבן פסח, וכקרבן ציבור דמי.
אמנם, קרבן פסח אינו קרבן ציבור גמור: הרמב"ם כותב בהלכות תפילה 17 שתפילת ציבור היא דבר חביב וכו', וכיצד היא תפילת הציבור? "שיהא אחד מתפלל בקול רם וכולם שומעים". יש מצב כולם מקריבים יחד וזה "כנופיא", ויש מעלה גבוהה יותר של קרבן ציבור, שאחד מתפלל וכולם שומעים.
על כל פנים, ההבדל בין קרבן הנשיאים לבין קרבן נדב ואביהוא הוא, שקרבן הנשיאים היה קרבן שבו כולם מתכללים יחד, ואילו קרבן נדב ואביהוא היה קרבן יחיד גמור.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה
הסברנו כי מעלת הציבור היא שהצדדים הטובים מתכללים יחד, והצדדים הרעים מתבטלים. אותו רעיון קיים במישור הזמן: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". נבאר את העניין.
כתוב "שפת אמת תכון לעד ... ועד ארגיעה לשון שקר" 18 . האמת היא נצחית - לעד, והשקר הוא רגעי, לרוע אין קיום. "ראשית גויים עמלק" 19 , לעמלק יש רק ראשית אבל לא נצח, הרשע אינו יכול להחזיק מעמד, כידוע בדברי הימים. אנחנו לא תמיד מרגישים זאת, כי כאשר שהשטן רואה שהרוע עומד להתמוטט - הוא מכין רוע אחר, הפוך מהרוע הקודם. ועל כך אומר הנביא "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב, ואם תסיר שיקוציך מפני ולא תנוד" – אם אתה כבר שב, תשוב אלי ולא תתנודד לחפש שקר מחליף. אם אתה כבר מודה שהעסק היה כישלון אחד גדול, שוב ישר אלי.
לעומת זאת, בדברים הטובים– כל הדורות מצטברים והולכים לרצף אחד. כל ילד מתחיל מ"משה רבינו קיבל תורה מסיני" דרך הגאונים והראשונים והאחרונים ועד החזון אי"ש. זה רצף אחד. אבל ברע "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", בכל דור יש עמלק אחר.
אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו
הבאנו בתחילת השיעור את המדרש "מאי דכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו? אם יהיו חטאים כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו", ושאלנו – מהי השייכות של החטאים לשנים ולשלג?
הגמרא 20 אומרת כי השלג "חיבור לטהרה ואין לו חיבור לטומאה". כלומר, אם שרץ נגע בשלג, כל פרודה נחשבת בפני לעצמה, ולכן הפרודה שנגעה בשלג היא ראשון לטומאה, הפרודה הבאה שני לטומאה, אחר כך שלישי, רביעי וזהו. לעומת זאת, אם השלג נוגע במקווה הוא נדון כדבר אחד, כולו נהיה טהור, למרות שהוא מורכב מפרודות פרודות. וזהו באור המדרש: "אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות –הרע נשכח, מי זוכר את אנשי הרוח של הרוע? כשלג ילבינו – הטוב מצטרף לקופה המשותפת של כל הדורות, כמו שלג שהוא חיבור לטהרה ואינו חיבור לטומאה.
אם כן, רעיון זה של התכללות הטוב קיים גם בעניין הציבור וגם בעניין השנים שסדורות ובאות. על יסוד זה אומר המדרש 21 – "אמר הקב"ה לראובן אתה פתחת בתשובה תחילה חייך שבן בנך פותח בתשובה תחילה שנאמר שובה ישראל". מה פשר הדברים? וכי לפני כן לא דיברו הנביאים על התשובה? מבאר הפסיקתא שכל הנביאים דיברו על תשובה, אבל לא אמרו מה לומר. אבל הושע לימד אותנו מה עלינו לומר "אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב" 22 . כל תשא עוון – תכלול את הרע והכל יתבטל, וקח טוב – הטוב יישאר ואותו תקח.
התעלות ארץ ישראל משנה לשנה
לאור כל זאת, נחזור לדברי בעל התניא שארץ ישראל מתעלה בקדושה משנה לשנה.
המנחת חינוך האריך בהרבה מקומות שאין ציבור אלא בארץ ישראל. יסוד עניין זה בגמרא 23 : "אמר רב אסי ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל, שנאמר ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. מכדי כתיב וכל ישראל עמו, קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים למה לי? שמע מינה הני הוא דאיקרי קהל, אבל הנך לא איקרי קהל". רק יושבי ארץ ישראל נקראים קהל.
עמדנו על כך שבציבור – הטוב מתכלל יחד, והרע הולך לו. על כן, כל דור מוסיף עוד זכויות ועוד קדושה "לקופה הציבורית", וממילא ארץ ישראל שבה נמצא הציבור – מתעלה בקדושה משנה לשנה. שתי הבחינות של התכללות הטוב – בציבור ובזמן – מתאחדות יחד בארץ ישראל. ועל כן "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".
^ 1 תהלים פט, טז.
^ 2 ראה ילקוט שמעוני רמז תרמה, תשפב.
^ 3 איגרת הקודש, פרק י"ד.
^ 4 דברים יא, יב.
^ 5 דברים כו, ט.
^ 6 פרק א, משנה ו'.
^ 7 ראה במדבר פרק י'.
^ 8 במדבר י, כט.
^ 9 שבת פט ע"א.
^ 10 דרשות הר"ן סימן א', ובמקביל גם המהר"י מוסקאטו בדרשותיו.
^ 11 ו ע"ב.
^ 12 דף ע"ח.
^ 13 במדבר רבה יג ד"ה ב' ויהי המקריב.
^ 14 דברים ט, ב.
^ 15 נא ע"א.
^ 16 ראה משנה פסחים ה, ה "הפסח נשחט בשלש כתות" וכו'.
^ 17 ח, ד.
^ 18 משלי יב, ט.
^ 19 במדבר כד, כ.
^ 20 נדה יז ע"א.
^ 21 פסיקתא רבתי הוספה א' פרשה ג'.
^ 22 הושע יד, ג.
^ 23 הוריות ג ע"א.
^ 2 ראה ילקוט שמעוני רמז תרמה, תשפב.
^ 3 איגרת הקודש, פרק י"ד.
^ 4 דברים יא, יב.
^ 5 דברים כו, ט.
^ 6 פרק א, משנה ו'.
^ 7 ראה במדבר פרק י'.
^ 8 במדבר י, כט.
^ 9 שבת פט ע"א.
^ 10 דרשות הר"ן סימן א', ובמקביל גם המהר"י מוסקאטו בדרשותיו.
^ 11 ו ע"ב.
^ 12 דף ע"ח.
^ 13 במדבר רבה יג ד"ה ב' ויהי המקריב.
^ 14 דברים ט, ב.
^ 15 נא ע"א.
^ 16 ראה משנה פסחים ה, ה "הפסח נשחט בשלש כתות" וכו'.
^ 17 ח, ד.
^ 18 משלי יב, ט.
^ 19 במדבר כד, כ.
^ 20 נדה יז ע"א.
^ 21 פסיקתא רבתי הוספה א' פרשה ג'.
^ 22 הושע יד, ג.
^ 23 הוריות ג ע"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
