ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אלגרה בת רחל
וקודם לזה כתב רש"י בשם ר' משה הדרשן, "פתיל תכלת על שם שכול בכורות. תרגומו של שכול - תכלא". (ועין ספרי פרשת שלח, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר למה נקרא שמה תכלת, עיין שם שנתכלו המצרים בבכורות, שנאמר "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור...", דבר אחר, עיין שם שכלו המצרים בים). וכל זה צריך ביאור.
והנה הר"ן בפרק ערבי פסחים, מביא תשובת רב האי גאון, שהלל בלילי פסחים אין אנו קוראין אותו בתורת קורין, אלא בתורת אומר שירה. והגרי"ז בספרו בהלכות חנוכה מאריך בזה. והביא גם דברי הרמב"ן בספר המצות שורש א' על הפסוק (ישעיהו ל, כט). "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", וזזה לשונו: יאמר הנביא כי ישירו כו' המושיע אותם מיד סנחריב כאשר הם משוררים בליל התקדש חג והוא ליל אכילת הפסח, עד כאן לשונו. ומסיק הגרי"ז ז"ל דימה הכתוב הלל של לילי פסחים, דהיינו הלל של שירה ולא בתורת קורין, עד כאן לשונו.
והנה עם כל האריכות שם בדברי הגרי"ז לא נתברר לנו, מה זו קריאת הלל ומה זו אמירת שירה. אך הענין פשוט. הלל הוא הימנוס (המנון) שעבדי המלך קורין לפניו במימי גנוסיא. והוא מטכסיסי וגינוני מלכות, ויש בזה נוסח קבוע ולכן קבוע וכללים ודינים קבועים. לא כן שירה שבן אומר בפני אביו, ספונטנית היא, ונובעת מעמקי הלב שעובר על גדותיו מרוב אהבה. לא שייך בזה דינים וכללים.
בקצרה, עבד קורא את ההלל, ואילו בן אומר שירה.
ומשום כך, בהלל כתיב "הללו עבדי ה'", ויש בזה דינים, שאין קורין אותו אלא ביום (מגילה דפים כ כב) ומעומד (שולחן ערוך, אורח חיים סוף סימן תכ"ב) וכיוצא בזה. מה שאין כן לגבי בן האומר שירה, שיכול לאומרו גם בלילה ומיושב.
והנה בגמרא מנחות (דף מג עמוד ב), גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת. משל למה הדבר דומה, לבן בשר ודם שאמר לשני עבדיו, לאחד אמר הבא לי חותם של טיט ולאחד אמר הבא לי חותם של זהב. ופשעו שניהם ולא הביאו. איזה מהן עונשו מרובה, הוי אומר זה שאמר לו הבא חותם של טיט (שמצוי הוא, רש"י). ובתוס' שם דבור המתחיל חותם של טיט, מה שמדמה חותם של טיט לציצית, שכן עושין לעבדים. והציצית דומה לחותם של טיט, ואילו פתיל של תכלת דומה לחותם של זהב. ומי יוצא בחותם של זהב? הוה אומר בן. שכן איתא שם באותו פרק, שהבנים יוצאים בקשרים ובזגין של זהב. נמצא, הלבן שבציצית סימן עבדות, ואילו פתיל התכלת סימן בנהות.
והנה לדעת הרמב"ם והאריז"ל, שבעה חוטים שבציצית הן לבן, ורק החוט השמיני הוא של תכלת. ומבוארים אם כן היטב דברי רבי משה הדרשן, שמונה חוטים של הציצית כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים. דהיינו, שבעה ימים הראשונים חשו עצמם במדריגה של עבדים להקב"ה, ואילו ביום השמיני אמרו שירה על הים כבן האומר שירה לפני אביו.
ברש"י מנחות דף מג עמוד ב "מה נשתנה תכלת וכו' דומה לים שנעשו בו ניסים לישראל" והיינו כמו שכתוב דתכלת זכר לקריעת ים סוף.
והנה בבית יוסף אורח חיים סימן ת"צ ובטו"א (מגילה יד עמוד א) כבר עמדו על כך, מה טעם אין אומרים הלל בשביעי של פסח שאמרו אז ישראל שירת הים. (כי ההלל שאנו אומרים אינו אלא מנהג בעלמא, כמו בחול המועד). אבל האמת היא דשפיר יש המשך לדורות לאותה שירה. אלא אנו מקדימין לאומרה בלילה הראשון, והוא ההלל של ליל פסח.
דאטו הגילוי של יחס הקב"ה לישראל כאב לבנים, לא היה אלא בנס של קריעת ים סוף? הלא כבר קדם גילוי יחס זה במכת בכורות. ומקרא מפורש הוא בתורה (שמות ד כב), "כה אמר ה' בני בכורי ישראל... ותמאן לשלחו, והנה אנוכי הורג את בנך בכורך". אלא כבר אמר המשורר בתהילים (קו, ז) "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רוב חסדיך וימרו על ים בים סוף... ויכסו מים צריכים אחד מהם לא נותר. ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו". הלכך אנו מתקנים את חטאם בזה, ומקדימים לומר שירה בליל התקדש חג, ליל מכת בכורות.
ומבואר בזה מה שכתב רב האי גאון, שהלל זה של ליל התקדש חג, אין אומרים אותו כקורין את ההלל, אלא כאומר שירה.
ומבואר בזה גם מה שקודם קריאת הלל זו אנו אומרים ונאמר לפניו שירה חדשה, כדרך שעל שירת הים נאמר "שירה חדשה שבחו גאולים". (ודלא כמגן אברהם סימן תע"ג סקכ"ז שכתב להגיה ונאמר בסגול, דקאי על לשעבר על שירת הים).
מעתה מבואר מה שאמר עוד רבי משה הדרשן "פתיל תכלת על שם שכול בכורות, תרגומו של שכול - תכלא". שהרי במכת בכורות היה הגילוי הראשון של יחס הקב"ה לישראל בבחינת בנים שיוצאין בזגין של זהב.
והנה בסנהדרין (דף צד) ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אלא שחזקיהו חטא שלא אמר שירה. והדבר מעורר השתוממות, מה טעם באמת לא אמר חזקיהו שירה וגרם בזה בכיה לדורות. ובפרט, שנצטווה, בפירוש מפי הנביא (ישעיה ל, כט) "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", ונמצא "מוותר על דברי נביא". וכי כל כך קשה לומר שירה.
אך הענין פשוט. כי היא הנותנת. דווקא מפני שהנביא הזהירו, השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, לא אמר שירה. כי הנביא הלא הזהירו בפירוש שלא יהיה "הלל" אלא "שירה", ושמא אינו מבין, הדגיש לו בפירוש "כליל התקדש חג", שאין אומרים את הלל כקורין, אלא כאומר שירה. והואיל וכך נמנע ולא אמר.
כי בשלמא אם היה רשאי לאומרו כקורא את ההלל, ודאי אין הדבר קשה כלל ליטול ספר תהילים ולקרוא את ההלל. אבל מכיוון שהזהירו הנביא בפירוש שלא יהיה זה הלל אלא שירה, דבר זה לא היה מסוגל לקיים.
ומה טעם לא היה מסוגל? בגמרא שם בסנהדרין איתא, מאי "אחר הדברים והאמת האלה בא סנחריב...". לאחר שקפץ הקב"ה ונשבע. ואמר, אי אמינא ליה לחזקיה מייתינא ליה לסנחריב ומסרנא ליה בידך, השתא אמר לא הוא בעינא ולא ביעתותיה בעינא. מיד קפץ הקב"ה ונשבע דמייתינא ליה. שנאמר (ישעיה י"ד) "נשבע הוי צריך לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום". הואיל וכל הנס הזה לא היה לרוחו של חזקיהו, ודאי לא היה מסוגל לומר שירה. אמנם הלל כן, אבל שירה לא.
(ואם תאמר למה נענש, והלא אנוס רחמנא בפטריה. יש לתרץ, שאמנם העונש אינו מגיע על אי אמירת שירה, אבל הוא מגיע על זה שיש לו חילוקי דעות עם הקב"ה, שעל ידי זה נאנס מלומר שירה. ומה בעצם היתה המחלוקת בין חזקיהו והקב"ה כביכול, ביאנו בדרוש לשבועות והושענא רבה, עיין שם). על כל פנים למדנו, ששירת הים היתה כבן האומר שירה לפני אביו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
