ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אלגרה בת רחל
וקודם לזה כתב רש"י בשם ר' משה הדרשן, "פתיל תכלת על שם שכול בכורות. תרגומו של שכול - תכלא". (ועין ספרי פרשת שלח, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר למה נקרא שמה תכלת, עיין שם שנתכלו המצרים בבכורות, שנאמר "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור...", דבר אחר, עיין שם שכלו המצרים בים). וכל זה צריך ביאור.
והנה הר"ן בפרק ערבי פסחים, מביא תשובת רב האי גאון, שהלל בלילי פסחים אין אנו קוראין אותו בתורת קורין, אלא בתורת אומר שירה. והגרי"ז בספרו בהלכות חנוכה מאריך בזה. והביא גם דברי הרמב"ן בספר המצות שורש א' על הפסוק (ישעיהו ל, כט). "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", וזזה לשונו: יאמר הנביא כי ישירו כו' המושיע אותם מיד סנחריב כאשר הם משוררים בליל התקדש חג והוא ליל אכילת הפסח, עד כאן לשונו. ומסיק הגרי"ז ז"ל דימה הכתוב הלל של לילי פסחים, דהיינו הלל של שירה ולא בתורת קורין, עד כאן לשונו.
והנה עם כל האריכות שם בדברי הגרי"ז לא נתברר לנו, מה זו קריאת הלל ומה זו אמירת שירה. אך הענין פשוט. הלל הוא הימנוס (המנון) שעבדי המלך קורין לפניו במימי גנוסיא. והוא מטכסיסי וגינוני מלכות, ויש בזה נוסח קבוע ולכן קבוע וכללים ודינים קבועים. לא כן שירה שבן אומר בפני אביו, ספונטנית היא, ונובעת מעמקי הלב שעובר על גדותיו מרוב אהבה. לא שייך בזה דינים וכללים.
בקצרה, עבד קורא את ההלל, ואילו בן אומר שירה.
ומשום כך, בהלל כתיב "הללו עבדי ה'", ויש בזה דינים, שאין קורין אותו אלא ביום (מגילה דפים כ כב) ומעומד (שולחן ערוך, אורח חיים סוף סימן תכ"ב) וכיוצא בזה. מה שאין כן לגבי בן האומר שירה, שיכול לאומרו גם בלילה ומיושב.
והנה בגמרא מנחות (דף מג עמוד ב), גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת. משל למה הדבר דומה, לבן בשר ודם שאמר לשני עבדיו, לאחד אמר הבא לי חותם של טיט ולאחד אמר הבא לי חותם של זהב. ופשעו שניהם ולא הביאו. איזה מהן עונשו מרובה, הוי אומר זה שאמר לו הבא חותם של טיט (שמצוי הוא, רש"י). ובתוס' שם דבור המתחיל חותם של טיט, מה שמדמה חותם של טיט לציצית, שכן עושין לעבדים. והציצית דומה לחותם של טיט, ואילו פתיל של תכלת דומה לחותם של זהב. ומי יוצא בחותם של זהב? הוה אומר בן. שכן איתא שם באותו פרק, שהבנים יוצאים בקשרים ובזגין של זהב. נמצא, הלבן שבציצית סימן עבדות, ואילו פתיל התכלת סימן בנהות.
והנה לדעת הרמב"ם והאריז"ל, שבעה חוטים שבציצית הן לבן, ורק החוט השמיני הוא של תכלת. ומבוארים אם כן היטב דברי רבי משה הדרשן, שמונה חוטים של הציצית כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים. דהיינו, שבעה ימים הראשונים חשו עצמם במדריגה של עבדים להקב"ה, ואילו ביום השמיני אמרו שירה על הים כבן האומר שירה לפני אביו.
ברש"י מנחות דף מג עמוד ב "מה נשתנה תכלת וכו' דומה לים שנעשו בו ניסים לישראל" והיינו כמו שכתוב דתכלת זכר לקריעת ים סוף.
והנה בבית יוסף אורח חיים סימן ת"צ ובטו"א (מגילה יד עמוד א) כבר עמדו על כך, מה טעם אין אומרים הלל בשביעי של פסח שאמרו אז ישראל שירת הים. (כי ההלל שאנו אומרים אינו אלא מנהג בעלמא, כמו בחול המועד). אבל האמת היא דשפיר יש המשך לדורות לאותה שירה. אלא אנו מקדימין לאומרה בלילה הראשון, והוא ההלל של ליל פסח.
דאטו הגילוי של יחס הקב"ה לישראל כאב לבנים, לא היה אלא בנס של קריעת ים סוף? הלא כבר קדם גילוי יחס זה במכת בכורות. ומקרא מפורש הוא בתורה (שמות ד כב), "כה אמר ה' בני בכורי ישראל... ותמאן לשלחו, והנה אנוכי הורג את בנך בכורך". אלא כבר אמר המשורר בתהילים (קו, ז) "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רוב חסדיך וימרו על ים בים סוף... ויכסו מים צריכים אחד מהם לא נותר. ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו". הלכך אנו מתקנים את חטאם בזה, ומקדימים לומר שירה בליל התקדש חג, ליל מכת בכורות.
ומבואר בזה מה שכתב רב האי גאון, שהלל זה של ליל התקדש חג, אין אומרים אותו כקורין את ההלל, אלא כאומר שירה.
ומבואר בזה גם מה שקודם קריאת הלל זו אנו אומרים ונאמר לפניו שירה חדשה, כדרך שעל שירת הים נאמר "שירה חדשה שבחו גאולים". (ודלא כמגן אברהם סימן תע"ג סקכ"ז שכתב להגיה ונאמר בסגול, דקאי על לשעבר על שירת הים).
מעתה מבואר מה שאמר עוד רבי משה הדרשן "פתיל תכלת על שם שכול בכורות, תרגומו של שכול - תכלא". שהרי במכת בכורות היה הגילוי הראשון של יחס הקב"ה לישראל בבחינת בנים שיוצאין בזגין של זהב.
והנה בסנהדרין (דף צד) ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אלא שחזקיהו חטא שלא אמר שירה. והדבר מעורר השתוממות, מה טעם באמת לא אמר חזקיהו שירה וגרם בזה בכיה לדורות. ובפרט, שנצטווה, בפירוש מפי הנביא (ישעיה ל, כט) "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", ונמצא "מוותר על דברי נביא". וכי כל כך קשה לומר שירה.
אך הענין פשוט. כי היא הנותנת. דווקא מפני שהנביא הזהירו, השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, לא אמר שירה. כי הנביא הלא הזהירו בפירוש שלא יהיה "הלל" אלא "שירה", ושמא אינו מבין, הדגיש לו בפירוש "כליל התקדש חג", שאין אומרים את הלל כקורין, אלא כאומר שירה. והואיל וכך נמנע ולא אמר.
כי בשלמא אם היה רשאי לאומרו כקורא את ההלל, ודאי אין הדבר קשה כלל ליטול ספר תהילים ולקרוא את ההלל. אבל מכיוון שהזהירו הנביא בפירוש שלא יהיה זה הלל אלא שירה, דבר זה לא היה מסוגל לקיים.
ומה טעם לא היה מסוגל? בגמרא שם בסנהדרין איתא, מאי "אחר הדברים והאמת האלה בא סנחריב...". לאחר שקפץ הקב"ה ונשבע. ואמר, אי אמינא ליה לחזקיה מייתינא ליה לסנחריב ומסרנא ליה בידך, השתא אמר לא הוא בעינא ולא ביעתותיה בעינא. מיד קפץ הקב"ה ונשבע דמייתינא ליה. שנאמר (ישעיה י"ד) "נשבע הוי צריך לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום". הואיל וכל הנס הזה לא היה לרוחו של חזקיהו, ודאי לא היה מסוגל לומר שירה. אמנם הלל כן, אבל שירה לא.
(ואם תאמר למה נענש, והלא אנוס רחמנא בפטריה. יש לתרץ, שאמנם העונש אינו מגיע על אי אמירת שירה, אבל הוא מגיע על זה שיש לו חילוקי דעות עם הקב"ה, שעל ידי זה נאנס מלומר שירה. ומה בעצם היתה המחלוקת בין חזקיהו והקב"ה כביכול, ביאנו בדרוש לשבועות והושענא רבה, עיין שם). על כל פנים למדנו, ששירת הים היתה כבן האומר שירה לפני אביו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
