ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר אהבה
- הלכות קריאת שמע
פֶּרֶק שֵׁנִיאופן הקריאה | |
הכוונה ואופן הקריאה | |
א הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא כִּוֵּן לִבּוֹ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, שֶׁהוּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד" (דברים ו,ד) - לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְהַשְּׁאָר - אִם לֹא כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. אֲפִלּוּ הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה כְּדַרְכּוֹ אוֹ מַגִּיהַּ אֶת הַפָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ בְּעוֹנַת קְרִיאָה - יָצָא; וְהוּא שֶׁכִּוֵּן לִבּוֹ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן. | א כִּוֵּן לִבּוֹ - למשמעות המילים. וראה הנחיית רבנו לאדם השלם: "וראשית מה שאתה צריך להרגיל את עצמך בו הוא: שתפנה מחשבתך מכל דבר בזמן שאתה קורא קריית שמע, ואל תסתפק בכוונה בקריאת שמע בפסוק ראשון בלבד... ולא תחדל בכל ישותך ובכל מחשבתך להתרכז בהבנת מה שאתה שומע או קורא... תתכוון בו להבין מה שאתה מבטא ולהתבונן בעניינו" (מו"נ ג,נא). והפסוק הראשון בה מכריז על ידיעת ה' וייחודו וקבלת מלכותו. כְּדַרְכּוֹ - כהמשך לקריאת הפסוקים הקודמים, דרך סיפור או לימוד ולא כחלק מן התפילה (י'). מַגִּיהַּ - בודק את נכונות הכתיב, הכתב, הניקוד או הטעמים בספר שלפניו. בְּעוֹנַת קְרִיאָה - ראה לעיל א,יא. |
ג מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו - עוֹמֵד בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, וְהַשְּׁאָר קוֹרֵא וְהוּא מְהַלֵּךְ. הָיָה יָשֵׁן - מְצַעֲרִין אוֹתוֹ וּמְעִירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָא פָּסוּק רִאשׁוֹן. מִכָּאן וְאֵילָךְ - אִם אֲנָסַתְהוּ שֵׁנָה, אֵין מְצַעֲרִין אוֹתוֹ. | ג אֵין מְצַעֲרִין אוֹתוֹ - כלל, משום שכבר ייחד את השם. ואינו יוצא ידי חובת קריאתה אלא אם המשיך לקרוא את שמע אפילו כשהוא מנומנם (ראה להלן יב). |
ה הָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן קְרִיַּת שְׁמַע - פּוֹסֵק וְקוֹרֵא, וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. הָיָה עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים - לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יִגְמֹר עִסְקֵיהֶן, וְיִקְרָא אִם נִשְׁאַר עֵת לִקְרוֹת. | ה זְמַן קְרִיַּת שְׁמַע - כמצותה, היינו סמוך להנץ החמה או החל מצאת הכוכבים. בְּצָרְכֵי רַבִּים - ענייני ציבור, כגון "צבא ושמירת החומה..." (מניין המצוות הקצר, ל"ת שי. לפירוט הדברים ראה יום טוב ז,י יב). |
הדקדוק וההבנה | |
ח הַקּוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע לֹא יִרְמֹז בְּעֵינָיו וְלֹא יִקְרֹץ בִּשְׂפָתָיו וְלֹא יַרְאֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קְרִיאַת עֲרַאי. וְאִם עָשָׂה כֵּן - אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְצָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא; וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ - יָצָא. וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ; וְאִם לֹא דִּקְדֵּק - יָצָא. | ח לֹא יִרְמֹז... יִקְרֹץ... יַרְאֶה - אין לסמן לחברו, אף על פי שאינו מפסיק מלקרוא קריאת שמע. |
קריאה שלא כסדר | |
יא הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ - לֹא יָצָא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּסֵדֶר הַפְּסוּקִים. אֲבָל אִם הִקְדִּים פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה - אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, אֲנִי אוֹמֵר שֶׁיָּצָא, לְפִי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ בַּתּוֹרָה. קָרָא פָּסוּק וְחָזַר וּקְרָאוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה - הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. קָרָא מִלָּה אַחַת וּכְפָלָהּ, כְּגוֹן שֶׁקָּרָא 'שְׁמַע, שְׁמַע' - מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. | יא לְמַפְרֵעַ - בהיפוך סדר הפסוקים, כגון שקורא פסוק ואחר כך את הפסוק שלפניו (פה"מ ברכות ב,ג). הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה - שנראה כאילו אין בדבר תועלת, אלא אם יעשה את הדבר פעמיים, כמו שפסק רבנו: "הטובל פעמיים במקווה - הרי זה מגונה" (מקוות א,ט). מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ - מפני שנראה כאילו הוא פונה לשתי רשויות, והרי אין אלא אלוה אחד (פה"מ מגילה ד,ז). |
יד טָעָה בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק, וְלֹא יָדַע הֵיכָן פָּסַק - חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַפֶּרֶק. הָיָה קוֹרֵא "וּכְתַבְתָּם", וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא בְּ"וּכְתַבְתָּם" שֶׁבִּ'שְׁמַע' אוֹ בְּ"וּכְתַבְתָּם" שֶׁבִּ'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ' - חוֹזֵר לְ"וּכְתַבְתָּם" שֶׁבִּ'שְׁמַע'. וְאִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אַחַר שֶׁקָּרָא "לְמַעַן יִרְבּוּ" - אֵינוֹ חוֹזֵר, שֶׁעַל הֶרְגֵּל לְשׁוֹנוֹ הוּא הוֹלֵךְ. | יד שֶׁעַל הֶרְגֵּל לְשׁוֹנוֹ הוּא הוֹלֵךְ - מניחים שקרא כפי שהוא רגיל לקרוא, כפי שצריך. |
ההפסקה בקריאתה | |
טו הָיָה קוֹרֵא וּפָגַע בַּאֲחֵרִים אוֹ פָּגְעוּ בּוֹ: אִם הָיָה בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק - פּוֹסֵק וּמַתְחִיל וְשׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם מִי שֶׁהוּא חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ, כְּגוֹן שֶׁפָּגַע בְּאָבִיו אוֹ רַבּוֹ אוֹ מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם. | טו וּפָגַע - פגש. בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק - להגדרה ראה להלן יז. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות קריאת שמע (17)
מפעל משנה תורה
1 - הלכות קריאת שמע א'
2 - הלכות קריאת שמע ב'
3 - הלכות קריאת שמע ג'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ח'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
