ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תפילה ונשיאת כפיים
- רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק רְבִיעִימעכבי התפילה | |
הכלל | |
א חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ: טַהֲרַת הַיָּדַיִם, וְכִסּוּי הָעֶרְוָה, וְטַהֲרַת מְקוֹם הַתְּפִלָּה, וּדְבָרִים הַחוֹפְזִין אוֹתוֹ, וְכַוָּנַת הַלֵּב. | א מְעַכְּבִין - מונעים את האפשרות לצאת ידי חובה. הַחוֹפְזִין אוֹתוֹ - המבלבלים את דעתו ומונעים אותה מלהיות מיושבת ומרוכזת. |
טהרת הידיים | |
ב טַהֲרַת הַיָּדַיִם כֵּיצַד? רוֹחֵץ יָדָיו בַּמַּיִם עַד הַפֶּרֶק וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה וְלֹא הָיָה לוֹ מַיִם: אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּיִם אַרְבַּעַת מִילִין, שֶׁהֵם שְׁמוֹנַת אֲלָפִים אַמָּה - הוֹלֵךְ עַד מְקוֹם הַמַּיִם וְרוֹחֵץ וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל; הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּיִם יָתֵר מִכָּאן - מְקַנֵּחַ יָדָיו בִּצְרוֹר אוֹ בְּעָפָר אוֹ בְּקוֹרָה וּמִתְפַּלֵּל. | ב רוֹחֵץ - נראה שמדובר בנטילת ידיים לכל דיניה (ברכות ו,ב). הנקראת רחיצה (מלכים ו,יב). נטילת ידיים בבוקר משמשת לקריאת שמע ולתפילת שחרית. הַפֶּרֶק - המִפרק המחבר את כף היד לאמה. מִילִין - כל מיל הוא אלפיים אמה, כקילומטר. מְקַנֵּח - מנגב. צְרוֹר - אבן קטנה (פה"מ כלים ה,ח) או גוש עפר. |
ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לְפָנָיו. אֲבָל אִם הָיָה מְקוֹם הַמַּיִם לְאַחֲרָיו - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לַחֲזֹר לְאַחֲרָיו אֶלָּא עַד מִיל; אֲבָל אִם עָבַר מִן הַמַּיִם יָתֵר מִמִּיל אֵינוֹ חַיָּב לַחֲזֹר, אֶלָּא מְקַנֵּחַ יָדָיו וּמִתְפַּלֵּל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ מְטַהֵר לַתְּפִלָּה אֶלָּא יָדָיו בִּלְבַד? בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת חוּץ מִתְּפִלַּת שַׁחֲרִית. אֲבָל בַּשַּׁחֲרִית - רוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל; וְאִם הָיָה רָחוֹק מִן הַמַּיִם, מְקַנֵּחַ יָדָיו בִּלְבַד וּמִתְפַּלֵּל. | ג לְפָנָיו - לכיוון מחוז חפצו, שהוא ממשיך ממילא ללכת לשם. |
כיסוי הערווה | |
ז כִּסּוּי הָעֶרְוָה כֵּיצַד? אַף עַל פִּי שֶׁכִּסָּה עֶרְוָתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַסֶּה לִקְרִיַּת שְׁמַע, לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּכַסֶּה אֶת לִבּוֹ. וְאִם לֹא כִּסָּה לִבּוֹ, אוֹ שֶׁנֶּאֱנַס וְאֵין לוֹ בַּמֶּה יְכַסֶּה - הוֹאִיל וְכִסָּה עֶרְוָתוֹ וְהִתְפַּלֵּל, יָצָא; וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה. | ז כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַסֶּה לִקְרִיַּת שְׁמַע - ראה קריית שמע ג,יז. לִבּוֹ - חזהו. |
טהרת מקום התפילה | |
ח טַהֲרַת מְקוֹם הַתְּפִלָּה כֵּיצַד? לֹא יִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת וְלֹא בַּמֶּרְחָץ וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא וְלֹא בָּאַשְׁפָּה אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ בְּחֶזְקַת טַהֲרָה עַד שֶׁיִּבְדְּקֶנּוּ. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ קְרִיַּת שְׁמַע - אֵין מִתְפַּלְּלִין בּוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁמַּרְחִיקִין מִצּוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם וְרֵיחַ רַע וּמִן הַמֵּת וּמֵרְאִיַּת הָעֶרְוָה לִקְרִיַּת שְׁמַע, כָּךְ מַרְחִיקִין לַתְּפִלָּה. | ח מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת - "המקום שיש בו צואה או מי רגליים" (קריית שמע ג,ד). אַשְׁפָּה - אתר לפינוי פסולת, ו"חזקת האשפה שהיא מקום הטינופות"' (שם,טו). טַהֲרָה - כאן משמעו ניקיון (ראה מו"נ ג,מז שאחת ממשמעויות 'טומאה' - לכלוך). מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ קְרִיַּת שְׁמַע - ראה קריית שמע ג,ב ואילך. |
דברים החופזים אותו | |
י דְּבָרִים הַחוֹפְזִין אוֹתוֹ כֵּיצַד? שֶׁאִם הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו - לֹא יִתְפַּלֵּל. וְכָל הַצָּרִיךְ לִנְקָבָיו וְהִתְפַּלֵּל - תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו. וְאִם יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ כְּדֵי פַּרְסָה - תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה; וְאַף עַל פִּי כֵן, לְכַתְּחִלָּה לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה, וְיִפְקֹד נְקָבָיו וְיָסִיר כֵּחוֹ וְנֵעוֹ וְכָל דָּבָר הַטּוֹרְדוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. | י לִנְקָבָיו - להתפנות בבית הכיסא. תּוֹעֵבָה - מרוחקת (ת"א). לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ - להתאפק. כְּדֵי פַּרְסָה - שיעור זמן הילוך פרסה, כלומר ארבעה מילין, שהוא 96 דקות בערך. יִפְקֹד נְקָבָיו - יבדוק אם הוא צריך להתפנות. כֵּחוֹ וְנֵעוֹ - הפרשות היוצאות מן הפה: הכיח הוא הפרשה היוצאת בכוח; והניע הוא הפרשה סמיכה הנעה בפה. |
יא מִי שֶׁגִּהֵק וּפִהֵק וְנִתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ: אִם לִרְצוֹנוֹ - הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה; וְאִם בָּדַק גּוּפוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, וּבָאוּ לְאָנְסוֹ - אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק בִּתְפִלָּתוֹ - מַבְלִיעוֹ בְּטַלִּיתוֹ אוֹ בְּבִגְדוֹ. וְאִם הָיָה מִצְטַעֵר מִכָּךְ - זוֹרְקוֹ בְּיָדוֹ לַאֲחוֹרָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר בַּתְּפִלָּה וְנִמְצָא טָרוּד. יָצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ - שׁוֹתֵק עַד שֶׁתִּכְלֶה הָרוּחַ, וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ. | יא גִּהֵק - מתח את גופו (לדעת ר' תנחום ור' מנוח הוא קיצור של 'גֵו הקים'). ויש מי שפירש שהכוונה למי שמוציא מפיו אוויר מתוך שובע, שריחה כריח המאכל שאכל (רש"י ברכות כד,א). פִּהֵק - פער את פיו כאדם המבקש לישון או הקם מן השינה (ע"פ פה"מ נידה ט,ח). נִתְעַטֵּשׁ - פרץ אוויר בכוח מפיו ומאפו בלוויית קול (שם). לְאָנְסוֹ - בעל כורחו. מִצְטַעֵר מִכָּךְ - שייטנפו בגדיו. |
כוונת הלב | |
טו כַּוָּנַת הַלֵּב כֵּיצַד? כָּל תְּפִלָּה שֶׁאֵינָהּ בְּכַוָּנָה - אֵינָהּ תְּפִלָּה; וְאִם הִתְפַּלֵּל בְּלֹא כַּוָּנָה - חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. מָצָא דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת וְלִבּוֹ טָרוּד - אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. לְפִיכָךְ, הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְהוּא עָיֵף אוֹ מֵצֵר - אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ; אָמְרוּ חֲכָמִים: שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁיָּנוּחַ וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. | טו וְאִם הִתְפַּלֵּל בְּלֹא כַּוָּנָה - אבל "אם כיוון את לבו בברכה ראשונה, שוב אינו צריך" (להלן י,א). מֵצֵר - שרוי בצער עמוק. שְׁלשָׁה יָמִים - אפילו עד שלושה ימים. |
טז כֵּיצַד הִיא הַכַּוָּנָה? שֶׁיְּפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה; לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט קֹדֶם הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל בְּנַחַת וְתַחֲנוּנִים. וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ כְּמִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂוֹי, מַשְׁלִיכוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ; לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט אַחַר הַתְּפִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִפָּטֵר. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה וְשָׁעָה אַחַר הַתְּפִלָּה, וּמַאֲרִיכִין בַּתְּפִלָּה שָׁעָה. | טז הַכַּוָּנָה - ומתוך שיפנה את לבו, יתבונן במחשבתו במשמעות הדברים הנאמרים (ראה גם ביאור קריית שמע ב,א), "שכל העבודות האלו שהן בדיבור, אין המטרה בהן אלא להתבונן בהן בעת אמירתן, ויכוון אומרם את מחשבתו, וידע שהוא מדבר בהן עם אדון כל העולם" (שו"ת רסא). ולא יהיה "דינו בתפילתו דין התוכי והשוטה, החוזרים על המילים שבני האדם לימדום" (שם). הָיוּ שׁוֹהִין - ממתינים לפני התפילה שעה שמפסיקים בה כל שיחה ומחשבה אחרת (פה"מ ברכות ה,א). שהייה זו אפשרית גם בקריאת מזמורים או תפילות שעניינם תוכחה ומוסר, שהם טובים ורצויים לריכוז המחשבה, אך אין להטריח את הציבור בגללם (שו"ת רסא). וּמַאֲרִיכִין בַּתְּפִלָּה שָׁעָה - בתפילה אטית. לכן, "אמירת ברכות או קריאת זמירות בחיפזון ובמהירות, הרי זה טעות בהחלט. ומי שאינו מוחה בכך בחזנים, חוטא... כי כיוון שהכל דיבור לפניו יתעלה, היאך מותר למהר בהן ולהסיח את הדעת ממה שהוא אומר?" (שם). |
יח וְכֵן אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה וְלֹא מִתּוֹךְ כַּעַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה; וְלֹא מִתּוֹךְ דִּין הֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ טָרוּד בַּהֲלָכָה; אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁאֵין בָּהֶן עִיּוּן, כְּגוֹן הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת. | יח שִׂיחָה - שיחה בטלה וסתמית, כסיפורי ההמון: היאך נבנה הארמון וכיוצא בזה. דִּין הֲלָכָה - דיון, משא ומתן בהלכה. טָרוּד בַּהֲלָכָה - בהכרעת פסק ההלכה. הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת - כגון הספר שלפנינו, ספר "משנה תורה". |
יט2 הָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה - מִתְפַּלֵּל בְּרָכָה אַחַת, וְהִיא זוֹ: "צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרֻבִּין וְדַעְתָּם קְצָרָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחֲסוֹרָהּ, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יי, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". וּמִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ; וְאִם יָכוֹל לַעֲמֹד - עוֹמֵד. וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לַיִּשּׁוּב וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ - חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה כְּתִקְנָהּ, תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. | יט2 גְּדוּדֵי חַיָּה - להקות חיות טרף. לִסְטִים - שודדים מצוידים בנשק. דַּעְתָּם קְצָרָה - קשה להם לכוון את דעתם. גְּוִיָּה - גוף, בעל חיים. לַעֲמֹד - לעצור מהילוכו. וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לַיִּשּׁוּב - ועדיין הוא זמן אותה תפילה. ואם עבר זמנה, אבל עדיין הוא זמן התשלום שלה, מתפלל תשלומין (פה"מ ברכות ד,ד). וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ - ויירגע. כְּתִקְנָהּ - כצורתה הרגילה. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה (15)
מפעל משנה תורה
3 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ג'
4 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ד'
5 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ה'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט"ו
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ד
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ג
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
