ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תפילה ונשיאת כפיים
- רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
הִלְכוֹת תְּפִלָּה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים | |
יֵשׁ בִּכְלָלָן שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה: אַחַת - לַעֲבֹד אֶת יי בִּתְפִלָּה בְּכָל יוֹם; שְׁנִיָּה - לְבָרֵךְ כֹּהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם. | מניין המצוות: לַעֲבֹד אֶת יי - אף על פי שמצוה זו היא ציווי כללי על עבודת ה', יש בה ייחוד וחידוש, והוא התפילה (סה"מ עשה ה). |
וּבֵאוּר שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ. | |
פֶּרֶק רִאשׁוֹןמצות התורה ותקנת חכמים | |
המצוה | |
א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת יי אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג,כה); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ* שֶׁ'עֲבוֹדָה' זוֹ - הִיא תְּפִלָּה. וְנֶאֱמַר: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" (דברים יא,יג); אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב? זוֹ תְּפִלָּה. וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא מִשְׁנֵה הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה, ב1 וּלְפִיכָךְ נָשִׁים וַעֲבָדִים חַיָּבִין בַּתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ. | א מִפִּי הַשְּׁמוּעָה - כפי ששמעו איש מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין את דברי המקרא (ק'). לָמְדוּ* - כ"י א': אָמְרוּ. מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת - מספר התפילות בכל יום. יסוד התפילות נקבע על ידי האבות כמנהג אישי שלהם: "אברהם... התפלל שחרית, ויצחק... הוסיף תפילה אחרת לפנות היום, ויעקב... התפלל ערבית" (מלכים ט,א), אך לא כחיוב. מִשְׁנֵה הַתְּפִלָּה - נוסח התפילה. ב1 שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ - שהזמן אינו הגורם לחיובה. הנשים פטורות בדרך כלל מן המצוות התלויות בזמן (עבודה זרה יב,ג). |
ב2 אֶלָּא חִיּוּב מִצְוָה זוֹ כָּךְ הוּא: שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם בְּבַקָּשָׁה וּבִתְחִנָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לַיי עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ - כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ: | ב2 וְאַחַר כָּךְ... וְאַחַר כָּךְ - הסדר מחייב: שבח ה', ואחריהן שאלת הצרכים והתודה. שׁוֹאֵל - מבקש. הִשְׁפִּיעַ - נתן, העניק. כֹּחוֹ - יכולת ביטויו וכוחות נפשו בעבודת הלב. החיוב מן התורה הוא כפי יכולת האדם, הן מצד איכות התפילות הן מצד כמותן ומספרן, כמבואר בהלכה הבאה. |
מטבע התפילות | |
ד1 כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע, נִתְעָרְבוּ בְּפָרַס וְיָוָן וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, וְנוֹלְדוּ לָהֶם בָּנִים בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִים, וְאוֹתָן הַבָּנִים נִתְבַּלְבְּלָה שְׂפָתָם, וְהָיְתָה שְׂפַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְעֹרֶבֶת מִלְּשׁוֹנוֹת הַרְבֵּה. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְדַבֵּר, אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר כָּל צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אַחַת אֶלָּא בְּשִׁבּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית, וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם" (נחמיה יג,כד). | ד1 נְבוּכַדְנֶצַּר - מלך בבל, שהחריב את הבית הראשון. יְהוּדִית - עברית. וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם - ואינם מדברים בשפת העם שגלו אבותיהם לארצו, ו"יסוד קלקול כל לשון - כשנכנסת בה שפה אחרת ומתערבת בתוכה" (פה"מ נדרים א,ב). |
ד2 וּמִפְּנֵי זֶה, כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מִתְפַּלֵּל, תִּקְצַר לְשׁוֹנוֹ לִשְׁאֹל חֲפָצָיו אוֹ לְהַגִּיד שֶׁבַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁיְּעָרֵב עִמָּהּ לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ כָּךְ, עָמְדוּ וְתִקְּנוּ לָהֶם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר: | ד2 תִּקְצַר - תחסר יכולת. עַד שֶׁיְּעָרֵב - אף על פי שמותר להתפלל בציבור בכל שפה, "היחיד ישתדל מאד שלא יתפלל לה' אלא בלשון העברי" (פה"מ שוטה ז,א). עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ - "בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה, והם: חגי, זכריה ומלאכי, דניאל וחנניה ומישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בִּלשן וזרובבל, והרבה חכמים עמהם, תשלום [=סך הכל] מאה ועשרים זקנים" (הקדמת משנה תורה, ז). |
ד3 שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת - שֶׁבַח לַיי; וְשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת - הוֹדָיָה; וְאֶמְצָעִיּוֹת - יֵשׁ בָּהֶן שְׁאִילַת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵן כְּמוֹ אָבוֹת לְכָל חֶפְצֵי אִישׁ וָאִישׁ וּלְצָרְכֵי הַצִּבּוּר כֻּלָּן; כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֲרוּכוֹת בְּפִי הַכֹּל וְיִלְמְדוּ אוֹתָן בִּמְהֵרָה, וְתִהְיֶה תְּפִלַּת אֵלּוּ הָעִלְּגִים תְּפִלָּה שְׁלֵמָה כִּתְפִלַּת בַּעַל הַלָּשׁוֹן הַצֶּחָה. וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה תִּקְּנוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת הַסְּדוּרוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כָּל עִנְיַן בְּרָכָה עָרוּךְ בְּפִי הָעִלֵּג. | ד3 אָבוֹת - עיקר ושורש. ומי שרוצה להוסיף בהן - יוסיף (להלן ו,ב ג). חֶפְצֵי - רצונות. עֲרוּכוֹת - מסודרות. הָעִלְּגִים - שאינם יודעים לנסח את דבריהם כראוי. צֶחָה - נקייה וברורה. |
שחרית, מנחה, ערבית, מוסף ונעילה | |
ה וְכֵן תִּקְּנוּ שֶׁיְּהֵא מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת כְּמִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת: שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְּמִידִין, וְכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף, תִּקְּנוּ בּוֹ תְּפִלָּה שְׁלִישִׁית כְּנֶגֶד קָרְבַּן מוּסָף. וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁלַּבֹּקֶר הִיא הַנִּקְרֵאת 'תְּפִלַּת הַשַּׁחַר', וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם הִיא הַנִּקְרֵאת 'תְּפִלַּת מִנְחָה', וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד הַמּוּסָפִין הִיא הַנִּקְרֵאת 'תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין'. | ה כְּמִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת - קרבנות החובה של אותו יום. שְׁנֵי תְּמִידִין - שני כבשים הקרבים בכל יום תמיד, בבוקר ובין הערביים (במחציתו השנייה של היום). |
ו וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אַחַת בַּלַּיְלָה, שֶׁהֲרֵי אֵבְרֵי תָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם מִתְאַכְּלִין כָּל הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר" (ויקרא ו,ב), כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה" (תהילים נה,יח). וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה; וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית, וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה. | ו תְּפִלָּה אַחַת בַּלַּיְלָה - אף על פי שאין מקריבים קרבנות בלילה. מִתְאַכְּלִין - נשרפים, וכאילו נאכלו על ידי המזבח. |
ז וְכֵן תִּקְּנוּ תְּפִלָּה אַחַר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּיוֹם הַתַּעֲנִית בִּלְבַד, כְּדֵי לְהוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית, וְזוֹ הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת 'תְּפִלַּת נְעִילָה', כְּלוֹמַר נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם בְּעַד הַשֶּׁמֶשׁ וְנִסְתְּרָה; לְפִי שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין אוֹתָהּ אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. | ז בְּיוֹם הַתַּעֲנִית - יום צום, ביום כיפור ו"בכל תענית מתעניות הצרות שגוזרין על הציבור" (תעניות ד,יח), לא כולל תעניות החורבן הקבועות. כְּדֵי לְהוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה - מפני שמצוה "לזעוק [=להתפלל מעומק הלב] לפני ה' בכל עת צרה גדולה שתבוא על הציבור" (פתיחה להלכות תעניות). בְּעַד - בפני. אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה - כדי שתסתיים התפילה בנעילת שערי שמים, בעת שקיעת השמש (להלן ג,ו). |
ח נִמְצְאוּ הַתְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם - שָׁלשׁ: עַרְבִית, וְשַׁחֲרִית, וּמִנְחָה. וּבְשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים - אַרְבַּע: שָׁלשׁ שֶׁלְּכָל יוֹם, וּתְפִלַּת הַמּוּסָפִין. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים - חָמֵשׁ: אַרְבַּע אֵלּוּ, וּתְפִלַּת נְעִילָה. | |
תפילת נדבה | |
ט תְּפִלּוֹת אֵלּוּ - אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן; אִם רָצָה אָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ - הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְכָל אוֹתָן הַתְּפִלּוֹת שֶׁיּוֹסִיף, כְּמוֹ מַקְרִיב נְדָבוֹת. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בַּתְּפִלָּה בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכָה, וְאִם חִדֵּשׁ אֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אַחַת - דַּיּוֹ; כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהִיא נְדָבָה, לֹא חוֹבָה. וְשָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת - לְעוֹלָם אֵין מוֹסִיפִין בָּהֶן וְאֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מְשַׁנִּין בָּהֶן דָּבָר. | ט נְדָבוֹת - קרבנות נדבה, נמצא שגם תפילותיו אלו הן כנגד קרבן. אֵין מוֹסִיפִין בָּהֶן - אולם רבנו הזכיר את המנהג להוסיף בברכות אלו בעשרת ימי תשובה (ראה ב,יט; סדר התפילות מה). ואין להקפיד אם התוספת אינה שאלת צרכים והיא מעניין הברכה (שו"ת קפד). |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה (15)
מפעל משנה תורה
1 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים א'
2 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ב'
3 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ג'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ח'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט"ו
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
