ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק חֲמִישִׁיברכת הזימון | |
החייבים בברכת המזון | |
א נָשִׁים וַעֲבָדִים חַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְסָפֵק יֵשׁ בַּדָּבָר אִם הֵן חַיָּבִין מִן הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהּ זְמַן, אוֹ אֵינָן חַיָּבִין מִן הַתּוֹרָה; לְפִיכָךְ אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַגְּדוֹלִים יְדֵי חוֹבָתָן. אֲבָל הַקְּטַנִּים חַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּדֵי לְחַנְּכָן בַּמִּצְווֹת*. | א עֲבָדִים - עבדים כנעניים [=גויים] שהוטבלו לעבדות חייבים במצוות שהנשים חייבות בהן (חגיגה ב,א). לְפִי שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהּ זְמַן - באופן כללי: כל מצוַת עשה שקבוע לה זמן - הנשים פטורות ממנה (עבודה זרה יב,ג). לְפִיכָךְ - ראה לעיל א,יא. בַּמִּצְווֹת* - בכ"י א' אין מילה זו. |
ברכת הזימון | |
ב שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ פַּת כְּאֶחָד - חַיָּבִין לְבָרֵךְ 'בִּרְכַּת הַזִּמּוּן' קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאֵי זוֹ הִיא בִּרְכַּת הַזִּמּוּן? אִם הָיוּ הָאוֹכְלִין מִשְּׁלשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה - מְבָרֵךְ הָאֶחָד מֵהֶן, וְאוֹמֵר "נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", וְהַכֹּל עוֹנִין "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ", וְהוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ", ג וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל וְאוֹמֵר "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן...", עַד שֶׁגּוֹמֵר אַרְבַּע הַבְּרָכוֹת, וְהֵן עוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה. | ב כְּאֶחָד - נאספו לאכול יחד (ראה לעיל א,יב). ג וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל וְאוֹמֵר - שברכת המזון היא התחלה חדשה, ואם הוצרך אחד מן הסועדים לצאת, יוצא לאחר ברכת הזימון, ויוכל לברך אחר כך לעצמו ברכת המזון (ראה להלן יג). וְהֵן עוֹנִין אָמֵן - גם מי שיצא ידי חובתו בשמיעת הברכה כולה, צריך לענות אמן (א,יג יד). |
ד הָיוּ הָאוֹכְלִין מֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה - מְזַמְּנִין בַּשֵּׁם. כֵּיצַד? הַמְּבָרֵךְ אוֹמֵר "נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", וְהֵן עוֹנִין "בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ", וְהוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר "בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ", וּמַתְחִיל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. | |
ה הַסּוֹעֵד בְּבֵית חֲתָנִים, מִשֶּׁיַּתְחִילוּ לְהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי סְעוּדַת נִשּׂוּאִין וְלַהֲכִינָהּ וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם אַחַר הַנִּשּׂוּאִין, מְבָרֵךְ "נְבָרֵךְ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", וְהֵן עוֹנִין "בָּרוּךְ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ"*. וְאִם הָיוּ עֲשָׂרָה - מְבָרֵךְ "נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ, שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", וְהֵם עוֹנִין "בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ"*. וְכֵן סְעוּדָה שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ אַחַר הַנִּשּׂוּאִין מֵחֲמַת הַנִּשּׂוּאִין עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ - מְבָרֵךְ 'שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ'. | ה בְּבֵית חֲתָנִים - ראה לעיל ביאור ב,ט. וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ* - בכ"י ק' בשני המקומות "וְהוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר... חָיִינוּ". מֵחֲמַת הַנִּשּׂוּאִין - שהסעודה היא לשמחת הנישואין. |
החייבים בברכת הזימון | |
ז נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים - אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. וְלֹא תְּהֵא חֲבוּרָה שֶׁלְּנָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, מִפְּנֵי הַפְּרִיצוּת, אֶלָּא נָשִׁים לְעַצְמָן אוֹ עֲבָדִים לְעַצְמָן אוֹ קְטַנִּים לְעַצְמָן; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזַמְּנוּ בַּשֵּׁם. אַנְדְּרֹגִינֹס מְזַמֵּן לְמִינוֹ, וְאֵינוֹ מְזַמֵּן לֹא לַנָּשִׁים וְלֹא לָאֲנָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְהַטֻּמְטוּם אֵינוֹ מְזַמֵּן כְּלָל. קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין - מְזַמְּנִין עָלָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּבֶן שֶׁבַע כְּבֶן שְׁמוֹנֶה, וּמִצְטָרֵף בֵּין לְמִנְיַן שְׁלשָׁה בֵּין לְמִנְיַן עֲשָׂרָה לְזַמֵּן עָלָיו. וְהַנָּכְרִי - אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו. | ז מִפְּנֵי הַפְּרִיצוּת - בעריות. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזַמְּנוּ בַּשֵּׁם - משום שכל דבר שבקדושה צריך להיעשות בעשרה גדולים בני חורין (תפילה ח,ו). אַנְדְּרֹגִינֹס - מי שנולד עם אברי זכרות ונקבות כאחת (אישות ב,כד). בכ"י הרמב"ם (על משנה ביכורים א,ה) מנוקד אנדרָגינָס. מְזַמֵּן לְמִינוֹ - כיוון שחיובם בזימון וברכת המזון שווה. טֻמְטוּם - מי שאברי המין שלו מחופים בקרום עור, ואין ידוע אם הוא זכר או נקבה, כל זמן שלא נקרע הקרום (אישות ב,כה). אֵינוֹ מְזַמֵּן כְּלָל - אף לבני מינו, משום שייתכן שייקרע בשר כל אחד מהם ויימצא שהשומע זכר והמברך נקבה, שאינה מוציאה אותו ידי חובה (שופר ב,ב). הטומטום - ספק במציאות, ואינו כמו האנדרוגינוס, שהספק בו הוא בדין ההתייחסות אליו. |
ח אֵין מְזַמְּנִין אֶלָּא עַל מִי שֶׁאָכַל מִכַּזַּיִת פַּת וָמַעְלָה. שִׁבְעָה שֶׁאָכְלוּ פַּת, וּשְׁלשָׁה אָכְלוּ עִמָּהֶן יָרָק אוֹ צִיר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה - מִצְטָרְפִין לְזִמּוּן בַּשֵּׁם, וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַמְּבָרֵךְ מֵאוֹכְלֵי הַפַּת. אֲבָל שִׁשָּׁה שֶׁאָכְלוּ פַּת וְאַרְבָּעָה יָרָק - אֵין מִצְטָרְפִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלֵי הַפַּת רֹב הַנִּכָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּעֲשָׂרָה. אֲבָל שְׁלשָׁה - צָרִיךְ שֶׁיֹּאכַל כָּל אֶחָד מֵהֶן כַּזַּיִת פַּת וְאַחַר כָּךְ מְזַמְּנִין. | ח כַּזַּיִת - מידת נפח של זית בינוני (ראה נספח מידות ומשקלות). צִיר - נוזל הכבישה של דגים והנוזל המתמצה מדגים כבושים או מלוחים (פה"מ: תרומות י,ח; כיפורים ח,ב). |
הצטרפות לזימון | |
ט שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ וְגָמְרוּ מִלֶּאֱכֹל, וּבָא שְׁלִישִׁי וְאָכַל - אִם יְכוֹלִין לֶאֱכֹל עִמּוֹ כָּל שֶׁהוּא אֲפִלּוּ מִשְּׁאָר אֹכָלִין, מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. וְחָכָם גָּדוֹל שֶׁבַּמְסֻבִּין - הוּא שֶׁמְּבָרֵךְ לְכֻלָּן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה. | ט וְחָכָם גָּדוֹל - ואחריו במעלה: הכהן (כלי המקדש ד,ב; מתנות עניים ח,יח). שֶׁבַּמְּסֻבִּין - הסועדים. שֶׁמְּבָרֵךְ לְכֻלָּן - וגם מזמן. |
י שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד - אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק, וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָּׁה. שִׁשָּׁה - יֵשׁ לָהֶן לֵחָלֵק, עַד עֲשָׂרָה. עֲשָׂרָה - אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק, עַד שֶׁיְּהוּ עֶשְׂרִים. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּחָלְקוּ וְתִהְיֶה בִּרְכַּת הַזִּמּוּן לְכָל חֵלֶק וָחֵלֶק כְּזִמּוּן הַכֹּל - יֵשׁ לָהֶם לֵחָלֵק. | י כְּאֶחָד - ביחד. אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק - כדי שלא יפסידו את הזימון. יֵשׁ לָהֶן - מותר להם. |
השומע זימון ולא אכל | |
יז הַנִּכְנָס אֵצֶל אֲחֵרִים וּמְצָאָן מְבָרְכִין בִּרְכַּת הַזִּמּוּן: אִם מָצָא הַמְּבָרֵךְ אוֹמֵר "נְבָרֵךְ..." - הוּא עוֹנֶה אַחֲרָיו "בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ"; וְאִם מָצָא הָאוֹכְלִים עוֹנִין "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ..." - הוּא עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן "אָמֵן". | יז אֵצֶל אֲחֵרִים - שלא אכל עמהם. נְבָרֵךְ וכו' - 'נברך שאכלנו משלו'. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה (11)
מפעל משנה תורה
4 - הלכות ברכות ד'
5 - הלכות ברכות ה'
6 - הלכות ברכות ו'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
