ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
פירשו של ר"מ נראה כהיפוך משמעות הכתוב, ש"כתנות עור" - בעי"ן, משמען כסוי הגוף, ו"כתנת אור" -באל"ף, משמען הארה וגלוי האדם, וצריך להבין את עומק כוונתו של ר"מ בפירושו זה.
נראה לומר שמטרת הלבוש, שהלביש הקב"ה את האדם, היה בשביל שתי מטרות הבאות כאחד, לכסות את ערותו על מנת לגלות את פנימיותו. הא כיצד? ע"י שמכסה את גופו, הרי הוא מיסב את תשומת הלב מערות בשרו המושכת אותו לחטא, לשים לב לפנימיותו ולנשמתו, ואז רוחניותו מתגלית כמו שמצאנו "חכמת אדם תאיר פניו". הלבוש בא להוכיח את מותר האדם מן הבהמה, שאין תוכו כברו, רק גוף וחומריות, שלא יאמר עליו "בשר חמורים בשרם", אלא נברא בצלם אלוקים, לגלות ששתי יצירות בו, כפי שאמר הכתוב "וייצר ה' אלוקים את האדם" - שתי יצירות, יצירת הגוף ויצירת הנשמה, ויצירת הגוף היא כלבוש ליצירת הנשמה שבתוכו. יתרה מזאת, נמצא, שהלבוש פועל לא רק בדרך של כסוי הגוף בחינת "כתנות עור", אלא גם באופן חיובי, כלבוש אורה המאיר את מעלת האדם.
מפתח להבנת הדבר במדרש (תנחומא ישן תולדות יב): "שצריך אדם לכבד את השבת בכסותו וכו' שבתחילה כך עשה הקב"ה, שנאמר: ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". אדם נברא ביום השישי, ובאותו היום חטא, ובערבו של יום הלבישו הקב"ה כתנות עור, נמצא שהלבישו בגדים לקראת שבת!
כמו כן נאמר שם במדרש מטרה נוספת לבגדים שהלבישו הקב"ה:
"מהו כתנות עור? בגדי כהונה גדולה שהלבישן הקב"ה וכו' עד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות, לכן הלביש הקב"ה לאדם בגדי כהונה גדולה, שהיה בכורו של עולם". (עיין בעל הטורים "וילבישם כתנות" - שניים במסורה, אצל אדם הראשון ואצל אהרן הכהן).
משמעות דברי המדרש היא, שבגדים נתנו לאדם לצורך תפקידיו המיוחדים, לכבודה של שבת, ולכבוד עבודת הקרבנות, כי הבגדים מלמדים על האדם במה עסוקו, ובאיזה מועד הוא נמצא, וכאשר הוא לובש בגדי שבת לכבדה, השבת משתקפת בו, הרי בשבת הוא זוכה לנשמה יתרה ואמרו חז"ל "אינו דומה מראה פניו של אדם בחול למראהו בשבת", ולכן צריך כסות מיוחדת לשבת, כדי להדגיש את המועד שהוא נמצא בו ויראה בזיו פניו הארת השבת.
וכן בשעה שהכהן הגדול עובד בביהמ"ק עליו ללבוש בגדי כבוד ותפארת כשלוחו של מקום, כדי שקדושת ה מקם תשתקף בו, שהרי הוא עתה כמלאך אלוקים, כפי שנאמר "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפו כי מלאך ה' צבאות הוא", ועוד אמרו במדרש על הפסוק "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו בקדש" ושאלו הלא הכהן הגדול נמצא שם, וכי הוא אינו אדם? והשיבו שאכן הוא באותה שעה למעלה ממדרגת אדם, כמלאך ה' צבאות. וכדי להרגיש את מעלת המקום שהוא נמצא בו עליו ללבוש בגדי כהונה, ועל ידם נראה כמלאך "מראה כהן".
נמצאנו למדים, שכותנות העור שהלביש הקב"ה את האדם ואשתו, מטרתם לא רק להיות מעשה "עור" המכסה את הגוף, אלא בחינת "אור" המגלה את מעלת האדם ויחודו.
לבושי הקב"ה
מובא במדרש, כיצד ברא הקב"ה את האור, לבש שמלה ונתמלא העולם כולו אורה. נראה לבאר כוונתם על דרך מה שפרשנו לעיל. שמטרת הלבוש לכתחילה הוא לכסות, ולמעשה לגלות את הפנימיות שבתוכו. והנה הקב"ה נשגב מכל רעיון, ונאמר עליו "כי לא יראני האדם וחי", ואם כן כיצד אפשר להשיג משהו ממנו? התשובה היא ע"י הלבושים המסתירים אותו כביכול, וכך ברא את העולם, ע"י שלבש שמלה והתכסה, נברא "עולם" מלשון"העלם" , ודווקא ע"י העולם ניתן להשיג את קצות דרכיו ולהכירו.
והנה לפני החטא האיר האור הראשון מסוף העולם ועד סופו והיה אפשר לראות דרכו מה שלמעלה ומה שלמטה, ואף מה שעתיד להיות, כלומר ההשגה הייתה גלויה יותר, בחינת "כתנות אור", אבל לאחר שחטא, הקב"ה גנז את האור לצדיקים לעתיד לבא או בתורה. היינו, שלבושי העולם נתערבו וחזרו להיות בבחינת "עור" גס המכסה ומסתיר את השכינה שבתוכו, וכדי לחשוף את השכינה יש להגות בתורה, ודרכה להתבונן בעולם "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", המילים "מי" "אלה" - הם אותיות "אל-הים", היינו לראות את האלוקים - "בעל הכוחות כולם" הנמצא בתוך הבריאה, ודרך הלבושים של הקב"ה לגלותו, ולהחזיר את המצב להיות "כתנות אור", שאמנם מכסות טפח, אבל מגלות טפחיים. (מובא בגמ' סוף מגילה "המחזיק ספר תורה ערום נקבר ערום" ומפרש המהר"ל, שהתורה היא לבושים לשכינה ואינה לפי פשטה).
התפילין - בחינת כתנות עור
כשם שהקב"ה הלביש אדם ואשתו כתנות עור, כך הקב"ה הלביש את ישראל במצוות תפילין, הנחשבים ללבוש כבוד, ככתוב ביחזקאל: "פארך חבוש עליך", וכאשר מתלבש בהם מתקיים בו "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" - ואמרו חז"ל "שם ה' נקרא עליך - אלו תפילין שבראש". היינו, כאשר האדם לובש את בגדי העור האלו המסמלים את מלכותו יתברך עלינו, שאנו ממליכים אותו במה שכתוב בהם "שמע ישראל ה' וגו'", אזי אנו מתרוממים לאותה מעלה של " שם ה' נקרא עליך" והופכים הלבושים להיות "כתנות אור", של גלוי יחודנו.
ונראה לומר, שהתפילין הם כנגד "נעשה ונשמע" - תפילין של יד - "נעשה" ותפילין של ראש - " נשמע", ובזכותם זכינו לקרני הוד. אלו הכתרים שנתנו לנו כנגד נעשה ונשמע. ולאחר החטא נלקחו הכתרים, ולא ניכר הודם, וחזרו להיות "כתנות עור", אבל בכח מעשנו בהנחת תפילין אפשר להחזיר את הכתרים להאיר באור ראשון "ופארך חבוש עליך", עד כי "ויראו ממך", כאילו קרני הוד של שכינה עלינו.
איזהו מכובד?
הבגדים מכבדים את האדם, כפי שאמר ר' יוחנן "קרי למאניה- מכבדותי (קרא לבגדיו מכבדי)" (שבת ק"ג.). אמנם תלוי לאיזו מטרה לובש את הבגדים, אם זה כדי להתגאות בדבר שאין בו תוכן על זה אמרו בגמ' טלית של ע"ה כ"מרדעת של חמור", ואין אלו אלא "כתנות עור"- בעלמא. אבל אם הבגדים באו לכבד את השבת, לכבד את המקדש, לכבד את התורה, אז הם מאירים לפנימיותו של אדם ומגלים כיצד כל הערכים האלו נמצאים בתוכו.
מובא בפרקי אבות "איזהו מכובד המכבד את הבריות", וצריך להבין כיצד הכבוד שמכבד את הבריות הופך אותו עצמו למכובד. כתב המהר"ל ב"דרך חיים" שאין הכוונה במשנה למידה כנגד מידה, לומר שאחרים יכבדוהו, אלא שיש כאן דבר מהותי, שמי שמכבד אחרים נעשה מכובד.
ונראה להסביר זאת על פי מה שאמרנו על הלבושים, שכן גם המעשים שאדם עושה נקראים בפי המקובלים לבושים, מפני שמעשי הגוף מכילים בתוכם את כח הנשמה שבו.
ואם כן אדם שמכבד את הבריות, מגלה שהוא מכיר את סגולותיהם הטובות, ואף מי שהן רק בריות בעלמא בלא מעשים טובים, גם הם נבראו בצלם אלוקים, ויש להעריך אותם מחמת זה, וריקנים שבך מלאים מצוות כרימון, ואם הוא מכיר בכל זאת סימן שהוא גם כן שייך לאותן הסגולות. ידוע הדבר מפי הבעש"ט שאם אדם מבחין בדבר רע אצל חברו סימן שיש לו בו עצמו מידה רעה זו, שאם לא כן לא היה מבחין בכך, ומידה טובה מרובה על מידת פורענות, נמצא שמי שמבחין בדבר טוב בחברו על אחת כמה וכמה שהדבר נמצא בו, וממילא מתוך כל הכבוד שמכבד את הבריות מתגלה כבודו שלו.
צא ולמד מן הקב"ה שהוא "מלך הכבוד", שהוא היש האמיתי והטוב המוחלט ולכן בוודאי שהכבוד שלו הוא, אבל אנו מבחינים בכך מתוך ההתבוננות בקצות דרכיו כאשר אנו רואים כיצד הוא מכבד את הבריות. אמרו חז"ל "התורה תחילתה חסד וסופה חסד, תחילתה חסד: ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסופה חסד: ויקבור אותו בגי" ( ) החסד הזה מתבטא בכבוד שהקב"ה נותן לבריותיו. כבוד ראשון שהלבישו בגדים לכסות בשר ערוותו, שהרי חטא והתבייש, אעפ"כ רצה הקב"ה לכבדו בגלל סגולתו הפנימית "צלם אלוקים" שלו.
וכן קבורת משה היתה לכסות על החסרון של איש האלוקים שגם הוא היה צריך להקבר מפני שגם עליו נאמר "ותחסרהו מעט מאלוקים". כל זה מלמד על הקב"ה שהוא מקור כל אותן סגולות פנימיות של בני האדם ושל הבריאה כולה, והרי הוא "מלך הכבוד".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
