ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- ארבעה בנים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
החכם מזכיר שם שמים ואומר 'אשר צוה ה' אלוקינו'. הרשע אינו מזכיר שם שמים. אבל בכל זאת צריך להבין מדוע החכם שואל בלשון שמוציא את עצמו, מדוע אומר 'אתכם' ולא אומר 'מה העדות וכו' אשר צוה ה' אלוקינו אותנו'?
הגר"א מסביר שלפי התשובה אפשר להבין את השאלה. החכם רואה שהחבורה שלו אוכלת קרבן פסח, והחבורה השניה אוכלת גם קרבן שלמי חגיגה והוא שואל את החבורה השניה 'מדוע אתם עושים אחרת מאתנו?' ולכן אומר 'אתכם'. והם משיבים שהפסח צריך להאכל על השובע ואין לאכול אחריו דבר, 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, אתם חבורה קטנה ומספיק לכם קרבן פסח אנחנו חבורה גדולה ויש הרבה אוכלים וכדי שקרבן פסח יאכל על השובע אנחנו אוכלים קודם קרבן חגיגה'.
כשאנו מתבוננים בשאלת החכם בתורה בפרשת ואתחנן, "והיה כי ישאלך בנך מה העדות וכו' " התשובה היא "ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ד' ממצרים ביד חזקה וגו' ". ומאי נפקא מינה לדינא? החכם אוהב להעמיק ולחדש ולפלפל, והתורה אומרת: ראשית צריך לזכור את היסוד שהוא האמונה. עבדים היינו לפרעה במצרים והקדוש ברוך הוא הוציא אותנו משם ובחר בנו לעם ונתן לנו את המצוות. ומתוך עומק של אמונה צריך להתחיל ועל יסוד זה להרחיק לעיין ולפלפל בכל פרטי המצוות. ולזכור ולא לשכוח ברוב העיון בפרטים את היסוד הראשוני שהוא האמונה שיסודה ביציאת מצרים.
לחכם משיבים על שאלותיו בצורה עניינית ומלמדים אותו כל ההלכות עד ההלכה האחרונה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". אך לרשע יש יחס אחר.
הרשע אינו שואל, הרשע אומר, מתריס, "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם". הרשע מוציא עצמו מן הכלל, העבודה אינה הנוגעת לו. וצריך להתנהג אתו בהתאם להתנהגותו. אין פונים אליו להשיב לו אלא מדברים אל הבנים האחרים ובזה מקהים את שיניו. וכך משמע בתורה בפרשת בא: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם. ואמרתם זבח פסח הוא לד' ". לא נאמר "ואמרתם אליהם" אלא "ואמרתם" סתם. אצל החכם נאמר "ואמרת לבנך", אצל התם- "ואמרת אליו", אצל שאינו יודע לשאול- "והגדת לבנך", אבל אצל הרשע- "ואמרתם זבח פסח".
כלומר, אל תשיבו לרשע אלא תדברו לשאר הבנים ולהם תשיבו מה העבודה הזאת, "זבח פסח הוא לד' ", ובזה שלא תתיחסו לרשע ותאמרו לאחרים אתם גם מקהים את שיניו. ותמשיכו ותאמרו לאחרים שלא שאלו את התשובה של מי שאינו יודע לשאול: "בעבור זה עשה ד' לי- לי ולא לו", אל תאמרו לרשע 'לי ולא לך' אל תתיחסו אליו אלא תאמרו לאחרים 'לי ולא לו'.
לפעמים דוקא התעלמות מדבריו היא שגורמת לרשע להתעורר לשוב. אילו היו משיבים לו תשובה ישירה היה מקשה שוב ומנסה להוכיח שהוא צודק. מוטב לא לענות לו ולא לגרום שהוא יוסיף חטא על פשע. ואדרבא ההתעלמות תעורר אותו לחפש תשומת לב, להתקרב ולתקן את עצמו.
כך פירש הגר"א וגם פירש רבי יעקב מליסא בפירושו 'מעשה ניסים' על ההגדה.
"תם מה הוא אומר? מה זאת. ואמרתם אליו בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים". במבט של ימינו אפשר לפרש את שאלת התם באופו זה: הוא תמה מדוע עשה ד' ככה למצרים, מדוע הכה את מצרים מכות גדולות וקשות עד שהרס את כל מצרים, וכי לא היה אפשר לתת בליבו של פרעה שיסכים לתת לעם ישראל לצאת ממצרים. היה יכול לעשות שיהיה הסכם שלום ובדרכי שלום יצאו ישראל ממצרים.
אני מוכרח לומר שאכן נשאלתי מדוע אנחנו מתפללים בליל הסדר "שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך", מדוע לא נתפלל שהם ישובו בתשובה. ואני השבתי, וכי רק על הפסוק הזה בספר תהילים יש להקשות הלא כל ספר תהילים מלא בבקשות שהקב"ה יעניש בכל החומרה את הרשעים שהרעו לישראל.
זו שאלת התם מההגדה של פסח, והתשובה: אדרבה על זה התודה לקב"ה, על שהוציא אותנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. ועל כל מכה שהקב"ה נתן למצרים אנחנו מודים באופן מיוחד כי בכל מכה הראה הקב"ה שהוא בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם. בכל מכה נודע יותר ויותר עד כמה הקב"ה מקרב אותנו אליו. ועל ידי כך נודע שעם ישראל הוא עם ד' ומה שקורה לעם ישראל קשור לשם ד'. וכשישראל מתעלים שם שמים מתעלה, וח"ו כשישראל בצרה כביכול כבוד שמים מתחלל. וזה גורם שרבונו של עולם למען שמו שומר על ישראל בכל הדורות, וזה מה שאמר משה לרבונו של עולם כשישראל חטאו בחטא העגל שאם הקב"ה יכלה את ישראל יאמרו מצרים שהקב"ה אינו יכול לשמור עליהם. וכן אמר משה בחטא המרגלים, שהמצרים יאמרו שאין להקב"ה יכולת להביאם לארץ ישראל.
ומנין יודעים מצרים והעולם כולו שישראל עם ד', רק מהמכות הגדולות שהיו במצרים. ולכן על כל מכה במצרים אנו אומרים "כי לעולם חסדו", המכה היא לא רק עזרה לאותו זמן אלא לעולם. ואלו הם דברי הרב יעקב מליסא בעל מעשה ניסים בפרוש על ההגדה על "עבדים היינו לפרעה במצרים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
