ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- ארבעת המינים והלכותיהם
- ספריה
- הלכות חגים
- סוכות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
הברכות
סדר הנטילה
נוטל את הלולב ביד ימינו עם ההדסים והערבות. שדרת הלולב תהיה כנגד פניו. ויברך "על נטילת לולב", וביום ראשון יברך גם "שהחיינו" ורק אחר כך יקח את האתרוג בשמאלו.
א. אי אפשר לברך אחרי שלקח את האתרוג כיוון שצריך לברך על המצווה לפני עשייתה, ואם יקח את האתרוג הרי כבר עשה את המצווה, ו"כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן" (שו"ע שם סע' ה ועיין משנ"ב ס"ק כה לשיטת הגר"א).
ב. כל המצוות צריכין לברך עליהן כדרך גדילתן, דהיינו שהמקום שבו נחתכו (האתרוג ההדס הערבה או הלולב) מן האילן יהיה למטה, וראשן למעלה. על כן כשרוצה אדם לברך על הלולב, יכול ליטול את הלולב בימינו כדרכו ואת האתרוג בשמאלו הפוך, כשהעוקץ שבו הוא מחובר לאילן נמצא למעלה. במקרה זה אין הוא מקיים בו את המצווה. והוא יכול לברך "על נטילת לולב". ואחר כך יהפוך את האתרוג שיהא מונח בידו כדרך גדילתו (שו"ע שם). אולם עדיף לברך כשהאתרוג מונח על השולחן כמו שמובא בסעיף הקודם.
ג. מברך "על נטילת לולב" בעמידה וכך גם מנענע בו. ואם בירך ונענע בישיבה - יצא. זקן או חולה יכולים לברך ולנענע לכתחילה בישיבה (עיין כה"ח שם ס"ק סג ועיין משנ"ב ס"ק כז).
ד. מברך על נטילת לולב למרות שבידו גם אתרוג הדס וערבה, לפי שהלולב גבוה מכולן ונקראת כל האגודה על שמו (סוכה לז ב. שו"ע תרנא ס"ע ה).
שהחיינו
ה. ביום ראשון של החג מברך גם "שהחיינו". אם חל יום ראשון בשבת שאין נוטלין בו לולב, או שלא נטל לולב יום או מספר ימים מכל סיבה שהיא, או שנטל לולב ושכח לברך "שהחיינו", אזי מברך "שהחיינו" בפעם הראשונה שמברך על הלולב (כה"ח תרמד ס"ק ז. ועיין משנ"ב ס"ק ג. תרסב ס"ק ג).
ו. ביום-טוב שני בחו"ל אינו מברך "שהחיינו", אלא אם כן לא בירך ביום-טוב ראשון (שו"ע תרסב ס"ע ב כה"ח שם ס"ק ג).
ז. ניענועים שאחר הברכה - נוטל את האתרוג ומעמיד אותו כדרך גידולו, שהעוקץ שבו מחובר לעץ יהיה למטה. ומקרבו אל הלולב שלא יהיה פירוד ביניהם, כשהאתרוג בשמאלו והלולב בימינו וינענע לארבע רוחות: דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב כדלקמן. אם זמנו דחוק, ינענע בשעת הברכה רק לצד אחד (כה"ח תרנא ס"ק מח, פא ועיין משנ"ב ס"ק לז סדר ניענועים ובס"ק מ ההבדל בין ניענועי הש"ץ לציבור).
לברך בסוכה
ח. טוב לברך בסוכה ולנענע את כל הניענועים בסוכה שבביתו או בסוכה שבבית הכנסת. אמנם בכמה מקומות דבר זה קשה לעשות כשמתפללים בבית כנסת, על כן ישתדל כל יום לברך על הלולב ולנענע לארבע רוחות בסוכה שבביתו קודם שיוצא לבית הכנסת. ואת שאר הניענועים יעשה עם הציבור בבית הכנסת (ועיין כה"ח תרנא ס"ק מו ותרמד ס"ק ג ומשנ"ב תרנא ס"ק ל לא).
ט. ישתדל כל בית כנסת לבנות סוכה ליד בית הכנסת, כדי שיוכלו לברך שם על הלולב וכדו' קודם ההלל. (עיין כה"ח שם ס"ק מו).
י. לא יברך על ארבעת המינים בסוכה, אם מחמת זה יאחר קריאת שמע בזמנה, או יאחר תפילה בציבור.
יא. המתפללים עם הנץ החמה אינם יכולים ליטול את הלולב לפני התפילה בסוכתם כיון שכשהם יוצאים מביתם עדין לא הגיע זמן נטילת לולב לכתחילה, לכן ישתדלו לברך עליו בסוכה שבבית הכנסת לפני ההלל (עיין שו"ע תרנב ס"ע א).
הנטילה
דרך גדילתו
יב. אם הפך ונטל את האתרוג בימין ואת הלולב בשמאל - יצא. וטוב לחזור וליטול בלא ברכה (כה"ח שם ס"ק טל משנ"ב ס"ק יט).
יג. אם הפך ונטל את האתרוג כשהעוקץ כלפי מעלה או כשהדס או ערבה אחת הפוכה, ולאחר זמן שם לב לכך, יחזור ויטלם עם ברכה (שו"ע שם סע' ב. כה"ח שם ס"ק לה משנ"ב ס"ק טז).
יד. אם נטל את האתרוג והלולב כדרך גדילתם לפני שבירך - אינו יכול לברך עליהם (עיין שו"ע שם סע' ה. כה"ח שם ס"ק מז וס"ק דן ומשנ"ב ס"ק כו).
טו. איטר - איטר נוטל את הלולב ביד ימין כמו אדם רגיל (שו"ע שם סע' ג) ולדעת הרמ"א יברך וינענע ביד ימין שלו. ולפי חכמי הקבלה יש לנהוג כשו"ע.
טז. חציצה - מי שיש טבעת בידו כדאי שיוציאנה קודם שנוטל את הלולב שלא תהיה חציצה, ובדיעבד אינו מעכב (עיין רמ"א ס"ק ז. עיין בא"ח האזינו יג).
אכילה קודם נטילת לולב
אסור לאכול קודם נטילת לולב (בא"ח האזינו יג). וראוי להחמיר שלא לטעום כלום, ובמיוחד ביום הראשון שעליו נאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג מ) וזו מצווה מהתורה.
יז. מי שנמצא בדרך ומצפה לבוא למקום בו יש אתרוג ולולב, צריך להמתין ולא לאכול סעודה עד חצות היום. אבל טעימה מותרת (שו"ע תרנב סע' ב. כה"ח שם ס"ק יט משנ"ב ס"ק ז).
יח. זמן הנטילה - אין לברך על הלולב קודם הזריחה, ובשעת הדחק יכול לברך אחרי עלות השחר (שו"ע שם סע' א).
יט. לא להשאיל - ביום הראשון של חג אין ליתן לילד לפני בר מצווה לברך לפני הגדולים, כיוון שקטן יכול לקנות ואינו יכול להקנות (שו"ע תרנח סע' ו).
הנענוע
כ. להצמיד - כשמנענע בלולב יצמיד את האתרוג אל הלולב ויצמיד את שניהם אליו ויוליך אותם צמודים כשראשי העלים כלפי מעלה, ומוליך אותם ג' פעמים מהחזה אל הדרום וכן אל כל רוח ורוח. תמיד יהיה הלולב ביד ימין והאתרוג ביד שמאל, ויש טועין בזה שאוחזין את הלולב והאתרוג ביד אחת. ואין לעשות כן. וצריך לחבר את האתרוג עם הלולב בסופו, ולא יפריד בין האתרוג ללולב (עיין בא"ח האזינו יד. כה"ח תרנא ס"ק מז, מח וס"ק ק"ע).
כא. כיסכוס - הספרדים לא נוהגים לכסכס בלולב בשעה שמנענעים (שו"ע שם סע' ט) ולדעת הרמ"א מכסכס מעט בכל ניענוע (עיין משנ"ב ס"ק מג).
כב. לימין - כשפונה מרוח לרוח יפנה דרך ימין ויפנה את כל גופו (שו"ע שם סע' י. כה"ח שם ס"ק צו) ולדעת הרמ"א לא יפנה את הגוף אלא יפנה רק את הלולב.
כג. מהחזה - את הניענועים למעלה ולמטה עושים כשפני המנענע למזרח. מביא את האתרוג והלולב צמודים אל חזהו ומוליך אותם למעלה או למטה ומחזיר לחזהו ג' פעמים. תמיד יהיו ראשי העלים כלפי מעלה (עיין כה"ח שם ס"ק מז).
כד. ארבע פעמים - נוהגים לנענע ה' פעמים: א. בשעת הברכה. ב. "הודו לה'" הראשון שבהלל. ג. "אנא ה' הושיעה נא". ד. "אנא ה' הושיעה נא". ה. "הודו לה'" בסוף ההלל. ואין הבדל בין ש"ץ לקהל בכך (עיין שו"ע שם סע' ח. כה"ח שם ס"ק ן בשם האר"י ולמשנ"ב שם ס"ק לט מ מא סדר ניענועים במקומות אחרים ויש הבדל בן הש"ץ לקהל).
כה. סדר הנענוע - סדר הניענועים הוא חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. לכן נענוע ראשון הוא לצד דרום כנגד החסד. הנענוע השני הוא לצד צפון שהוא בגבורה. השלישי במזרח שהוא בתפארת. הרביעי והחמישי מעלה ומטה שהם שחקים, נצח והוד זה על גב זה. השישי הוא במערב שהוא היסוד שעליו אמרו "שכינה במערב" (כה"ח שם ס"ק מט. שער הכוונות דרושי חג הסוכות, דרוש ה).
הודו
כו. כשאומרים "הודו" מנענעים ג' פעמים בכל מלה, על פי הסדר הזה: "הודו" - דרום, "לה'" - אין מנענעים, "כי" - צפון, "טוב" - מזרח, "כי" - מעלה, "לעולם" - מטה, "חסדו" - מערב (עיין כה"ח שם ס"ק פב ועיין למשנ"ב שם סדר אחר).
כז. נוהגים לכפול את הפסוקים בסוף ההלל, אבל אין מנענעים ב"הודו לה'" אלא רק פעם אחת (עיין שו"ע שם סע' ה. כה"ח שם ס"ק פז. שער הכוונות דרושי חג הסוכות, הקדמה ומשנ"ב ס"ק לט).
כח. כשמנענעים ב"הודו" טוב לכווין שאנו מודים למי שהשמים והארץ וארבע רוחות השמים שלו (סוכה לז ב), ואנו מכוונים לשמו.
אנא
כט. כשאומרים "אנא ה'". מנענעים ג' פעמים בכל הברה על פי הסדר הזה: "א" - דרום "נא" - צפון, "ה'" - אין מנענעים, "הו" - מזרח, "שי" - מעלה, "עה" - מטה, "נא" - מערב (עיין כה"ח תרנא ס"ק פב).
ל. כשמנענעים ב"אנא ה'" ישתדל למהר קצת בניענועים כדי שישמעו המילים שלמות ולא כהברות מפוסקות.
לא. כשמנענעים ב"אנא ה'" טוב לכווין לעצור רוחות רעות וטללים רעים (סוכה לז ב).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
