ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- נשא
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- היצר הרע
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חלווה בת פרחה
"ראה הים וינוס" - אומר המדרש שהוא ראה את ארונו של יוסף. על יוסף כתוב "ויעזוב בגדו בידה וינוס ויצא החוצה". אומר המדרש ש"הים נס מפני נס". כלומר הנס של קריעת ים סוף הוא בזכות יוסף הצדיק. המדרש טעון הסבר שהרי מדרש אחר אומר שעל כל אבר ואבר שעמד בנסיון זה של אשת פוטיפר קבל יוסף שכר. אמנם יוסף קבל שכר על כל כבוש של היצר בשעת מעשה החטא אך את השכר הגדול ביותר הוא קיבל על "וינוס ויצא החוצה". אנו רואים פה שהחשיבות הרבה ביותר היא של זה שהוא דאג שלא יהיה במצב שהוא יצטרך לכבוש את היצר.
הרמב"ן שואל מדוע יוסף השאיר אצלה את בגדו שהיא תפשה הרי, יש להניח, שהוא היה יותר חזק ממנה? לרמב"ן יש תשובה אך לפי מה שאנו אומרים יש תשובה נוספת. יש לדעת: יוסף הוא הדמות של הצדיק בדברי חז"ל בגלל מעשה זה. שמא נבוא ונשאל: והרי הוא כמעט נכשל שהרי מה שעצר בעדו מלחטוא זה שהוא ראה את דמות דיוקנו של אביו? אלא שלחטא הזה היה יסוד של אמת. אשת פוטיפר ראתה שהיא צריכה להתחבר אליו באיזושהי צורה. רק שהיא טעתה שזו לא תהיה היא אלא ביתה. אם כן סביר להניח שגם יוסף ראה זאת ולמרות היסוד הזה של אמת היה עליו לדעת שזה חטא ובסופו של דבר הוא ראה זאת. וכשהוא יודע כבר שזה חטא - "וינוס", הוא בורח. בזכות הבריחה הזו ישראל זוכים לקריעת ים סוף. דברי חז"ל אלו נועדו ללמדנו מהי מעלת האדם, לא זה שבשעת ניסיון כובש את יצרו, אלא הדואג לכך שלא ימצא במצב של ניסיון.
הגמרא בסוף קדושין מספרת שהגיעו שבויות יהודיות לנהרדעא. העלו אותן לקומה העליונה בבית רב עמרם חסידא כי הוא צווה עליהן לפדותן. בפרק הזמן שהן היו שם הסירו את הסולם שדרכו ניתן להגיע לקומה בה הן שהו. אחת מהן עברה בפתח של הקומה ונפל אור בבית דרך הפתח מפני שהיו פניה מאירות. רב עמרם היה בקומה התחתונה והבחין בכך. הוא לקח לבד את הסולם, שבד"כ נצרכים עשרה בני אדם כדי להרימו, והתחיל לעלות לעבר הקומה בה היא היתה נמצאת. רש"י מסביר את מטרת עלייתו - "לתובעה". כשהוא הגיע לאמצע הסולם פיסק את רגליו כדי לעמוד במקומו בחוזקה להתגבר על יצרו. הוא התחיל לצעוק: "יש לי אש בבית". הגיעו חכמים ואמרו לו: "ביישת אותנו". הוא אמר להם: "מוטב שתתבישו ממני בעולם הזה ולא תתבישו ממני בעולם הבא" - עד כדי כך.
מצד אחד הסיפור בא ללמד שאף אחד אינו מוגן - אפילו רב עמרם חסידא. ומצד שני אנו לומדים איך אדם צריך להתנהג, גם במצבים קשים. הוא יודע שכשהחכמים יבואו הוא יתבייש אך הוא הכיר בעצמו שמה שיעצרהו זה הדבר הזה.
"הרואה סוטה בקלקולה..." - הדרכה זו אינה רק למי שצריך להזהר שלא לבא לידי חטא. ראיית הסוטה בקלקולה - כבר המציאות הזו, הראיה, דורשת תיקון. מדובר על ראיית אשה שמתיחדת עם אדם לאחר שבעלה אמר לה לא לעשות זאת. לא ידוע אם היא נבעלה. אמנם לא ידוע אך זה קלקול וגם במצב כזה אומרת התורה על פי דרישת חז"ל את הפסוק: "יזיר עצמו מן היין".
כאן אנו נכנסים לדבר נוסף - מצד אחד אמרו חז"ל: "לא דייך במה שאסרה תורה?" - יש דברים שהיא אוסרת ויש כאלה שהיא מתירה ועל תאסור על עצמך יותר ממה שהיא אסרה. מצד שני: "יזיר עצמו מן היין", "קדושים תהיו - פרושים תהיו", "קדש עצמך במותר לך" - אתה צריך לאסור על עצמך גם את הדברים המותרים. הא כיצד?
קודם כל יש לדעת את הכתוב במסילת ישרים לגבי מידת הפרישות. יש להבחין בין הדרכות לכלל לבין הדרכות לפרט. יש מצבים בהם האדם נדרש לתקן. הראיה של מה שהוא ראה - יש בה פגם. כלמחשבה או מעשה של האדם משאירה רושם. והרושם הזה יכול להתפתח באיזושהי צורה. וכדי שהוא יתפתח בכוון טוב ולא רע חז"ל מדריכים שיזיר עצמו מן היין. עליו להתרחק מדבר שבאופן פשוט התורה לא אוסרת. באותה צורה שהרמב"ם מסביר שיש מה שנקרא: "דרך האמצע". כשיש סטיה לכוון מסוים האדם צריך למשוך עצמו לכוון אחר. אם האדם ראה סוטה בקלקולה יש פגם המצריך תיקון שהוא נזירות מן היין.
למה זה פגם? יש לדעת שחטא זה כבר גילוי למעשה של פגימה. לכל חטא יש שורש. כדרך שדלקת חמורה מתפתחת מפצע קטן שעל גבי העור.
"כשנשא שלמה את בת פרעה בא גבריאל ונעץ קנה בים שממנו צמחה מלכות רומי". ממעשה זה, שקשה לקרוא לו חטא, מתפתחת מלכות רומי שהיא המלכות הקשה ביותר שנלחמת עם ישראל. כמו שאמרנו - בהתחלה יש פגם קטן, אפילו במחשבה, ועד שהרע מתגלה לוקח זמן לכן עלינו להיות מאד זהירים. חז"ל לא סתם דורשים: אחרי עיניכם - זו מינות". חז"ל יודעים שמראיה יכול לצאת חטא של עריות, עד כדי כך.
החכם עיניו בראשו ויודע לא להכנס למצב שבו הוא יצטרך להתגבר על חטא. על פרשת הנזיר עצמה אמרו חז"ל: "סחור, סחור - אמרינן לנזירא. לכרמא לא תקרב". אתה אסור ביין אז למה לך לעבור ליד הכרם? אם אתה חכם תלך מסביב למרות שדרך הכרם יותר קצרה ולמרות שאתה כלל לא תאכל ממנה.
מי לנו יותר מדוד המלך? הגמרא בסנהדרין אומרת: "אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שדוד מלך ישראל הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל". [כתוב פה "לעולם", הרב צבי יהודה אמר שמשמעותה של המילה "לעולם" בדברי חז"ל היא - הדרכה שאין בה יוצא מן הכל, היא החלטית]. "אמר לפניו רבונו של עולם, מפני מה אומרים אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב. ואין אומרים אלוקי דוד?" [דוד לא מבקש כבוד. בפשטות, האבות מוזכרים בברכה מכיוון שעל ידי כל אחד מהם הקב"ה מתגלה אלינו בצורה מיוחדת. כשדוד שואל למה אינו מוזכר הוא חושב שהקב"ה מתגלה לישראל דרכו באופן מיוחד. הוא צודק שהרי אחרת לא היתה הוא אמינא]. אמר לו הקב"ה: הם התנסו לפני ואתה לא התנסת . אמר לפניו: רבש"ע, בחנני ונסני. [דוד אומר שגם הוא מוכן להתנסות וחושב שהוא מסוגל לעמוד בנסיון]. אמר לו הקב"ה:" מנסינא לך ועבידנא מילתא בהדך..." [אני אנסה אותך, ויותר מזה, להם לא גיליתי שאני מנסה אותם ולך אני מגלה ואפילו במה אני מנסה אותך -בדבר ערווה]. מיד "ויהי לעת הערב ויקם דוד... וירא אשה..." נתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע".
דוד מבקש ניסיון והוא מיד נכשל. וזה הרקע למה שמופיע בתחילת המאמר שלעולם אל יביא אדם עצמו לידי ניסיון. אף אחד לא יכול להיות בטוח. עם אזהרה ועם התכוננות. אבר קטן יש לו לאדם..." לזה קוראת הגמרא הלכה. זו לא הדרכה מוסרית ולא ראיה של מציאות . זו הלכה.
האבות עצמם למדו אותנו שאדם לא יכול להיות בטוח שלא יחטא - יעקב אבינו חשש שמא הוא יחטא כשיצא מן הארץ. עם כל ההתכוננויות וההכשרות אין להמצא במצב שבו יש צורך להתמודד התמודדויות קשות. החכם עיניו בראשו ובורח.
איך אדם מסוגל להגיע למצב שזה יהיה היחס, שלא יבוא לידי ניסיון? אומר רבי פנחס בן יאיר: "תורה מביאה לידי זהירות". הדבר היחידי שיכול לגרום לנו להזהר זו התורה. האדם צריך להיות במצב שהתיחסותו אל החטא היא של פחד. קשה לדמיין זאת כי לא ראינו אנשים במצב כזה. מסופר על ר' צדוק שהוא ביקש בחלומו יראת שמים של הרמב"ם. הוא קיבל ולמחרת הוא לא הפסיק לרעוד כל היום מרוב פחד. לעת ערב הוא ביקש שיקחו ממנו זאת. זה יכול להיות רק אם אדם רואה את החטא כאש. ההתיחסות הנכונה לחטא היא כאל מוות, העדר, דבר שאינו מציאות. להגיע לראיה הזו נדרשת עבודה. והתורה מביאה את האדם לראיה האמיתית את המציאות. לא רק לזה שהאדם יוכל לעמוד במאבק עם היצר אלא, הרבה יותר חשוב, לדאוג לכך שלא יהיה במאבק. מאבק הוא הרבה יותר קשה, לא ידוע מי מנצח.
חז"ל יודעים לומר שכל הגזירה בזמן אחשוורוש היא תוצאה משנהנו מסעודתו של אותו רשע. מה בדיוק היה החטא שם, הרי לא כפו אותם לעשות שום דבר אסור? אלא חז"ל במקום אחר אומרים: "גדולה לגימה שמקרבת". ההנאה מסעודת רשע וההימצאות איתו משאירה רושם. כל דבר משאיר רושם. אם זה דבר שאסור לראות או עמידה במקום שאסור לעמוד או התקרבות למי שאסור להתקרב. החכם לא נכנס למקום בו הוא יהיה נתון תחת רושם לא טוב. ההתרחקות לא רק מן החטא אלא גם מכל מיני שבילים דרכם אפשר להגיע אליו כי אף אחד לא יכול לומר שהוא בטוח.
כתוב: "הבא ליטהר - מסייעין לו, הבא ליטמא - פותחין לו". אדם לבד איננו יכול להטהר אך להטמא אין לו צורך בסיוע כי זה ברגע ובקלות. "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" - הגר"א מסביר את הפסוק שכדי לאע להיות למטה חייבים לעלות והאדם היודע זאת הוא משכיל. בשביל להיות למעלה צריך מאמץ. מה נותן את האפשרות להיות למעלה? תורה שהיא מעלה ומרוממת וגורמת שהאדם אפילו לא יהיה קרוב אל החטא. ושהאדם רחוק הוא בטוח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
