ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְעַל אֵלּוּ ג' דְּבָרִים שֶׁבָּחַר בִּשְׁבִילָם בְּיִשְׂרָאֵל, אָמַר 1 הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי (אבות פ"ג מי"ד): חָבִיב הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ב): כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ, עַד כָּאן. בֵּאֵר הַתַּנָּא הַזֶּה אֵלּוּ ג' סִבּוֹת שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּלְכָךְ אָמַר: חָבִיב הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, שֶׁזֶּה מוֹרֶה כִּי הָאָדָם הוּא הַבְּרִיאָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁבְּכָל הַנִּמְצָאִים, שֶׁהֲרֵי נִבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, וְאֵין שְׁלֵמוּת יוֹתֵר מִזֶּה כַּאֲשֶׁר נִבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, וּבִשְׁבִיל כָּךְ רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה חִבָּה אֵלָיו מִצַּד שְׁלֵמוּת בְּרִיאָתוֹ בְּעַצְמוֹ. וְאַף עַל גַּב שֶׁאָמַר חָבִיב הָאָדָם, אֵין זֶה כּוֹלֵל כָּל מִין הָאָדָם, כִּי כְּבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סא, א): אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם, וְלֹא הָאֻמּוֹת קְרוּיִים אָדָם. כְּאִלּוּ אָמְרוּ כִּי שְׁלֵמוּת הַבְּרִיאָה, 2 שֶׁהִיא לָאָדָם בִּפְרָט, הוּא אֶל יִשְׂרָאֵל לֹא לָאֻמּוֹת, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ פְּעָמִים הַרְבֵּה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל בִּפְרָט נִקְרָאִים אָדָם. וְאַף כִּי מַעֲלָה זֹאת אֵינָהּ רַק לְיִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, אָמַר עַל זֶה חָבִיב 3 הָאָדָם. וְזֶה, כִּי הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל יֵשׁ בֵּין מַעֲלָה זֹאת וּבֵין שְׁאָר מַעֲלוֹת שֶׁזָּכַר אַחַר כָּךְ, שֶׁאֵינָם רַק לְיִשְׂרָאֵל, וְאֵין חֵלֶק וְנַחֲלָה כְּלָל לִשְׁאָר אֻמּוֹת. וְלֹא כֵן שֵׁם אָדָם, אַף עַל גַּב שֶׁמַּדְרֵגָה זֹאת אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת 4 רַק לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לָאֻמּוֹת, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָאֻמּוֹת שֵׁם אָדָם 5 בְּמָה, כִּי נִקְרְאוּ אָדָם בִּשְׁבִיל הַצֶּלֶם הָאֱלֹקִי, כְּדִכְתִיב (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ וגו'. רַק שֶׁאֵצֶל הָעוֹבְדֵי גִלּוּלִים צוּרַת הָאָדָם בְּטֵלָה אֵצֶל הַגּוּף, 6 כִּי מִצַּד הַגּוּף הַחָמְרִי נִתְבַּטֵּל הַצֶּלֶם הָאֱלֹקִי הַזֶּה שֶׁהוּא לָאָדָם, וּכְאִלּוּ הָיָה הַכֹּל חָמְרִי, וְאֵין כָּאן צֶלֶם הָאֱלֹקִי הַזֶּה. מִכָּל מָקוֹם, נִמְצָא הַצֶּלֶם הַזֶּה אֵצֶל שְׁאָר אֻמּוֹת, רַק שֶׁהוּא בָּטֵל וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב לִכְלוּם. וּלְכָךְ אָמַר: חָבִיב הָאָדָם, וְלֹא אָמַר חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּבְרְאוּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, מִפְּנֵי כִּי יֵשׁ לָהֶם לָאֻמּוֹת הַצֶּלֶם הַזֶּה, שֶׁנִּבְרָא בּוֹ הָאָדָם, בְּמָה. וְעוֹד, כִּי כַּאֲשֶׁר נִבְרָא הָאָדָם הָיָה מַעֲלָה זֹאת לְאָדָם וּלְנֹחַ, אַף כִּי אֵינָם בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים. 7 וְאִם אַחַר שֶׁבָּחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל נִתְמַעֵט הַצֶּלֶם הַזֶּה אֵצֶל 8 הָעוֹבְדֵי גִלּוּלִים, 9 מִכָּל מָקוֹם, הַצֶּלֶם הָאֱלֹקִי הוּא שַׁיָּךְ לָאָדָם בְּמַה שֶּׁהוּא אָדָם גַּם כֵּן, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר.
________________________________
אמר 1 התנא האלוקי רבי עקיבא, חביב אדם שנברא בצלם אלוקים, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם אלוקים, שנאמר: כי בצלם אלוקים ברא את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר: בנים אתם לה' אלוקיכם. חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. באר רבי עקיבא בדבריו את שלושת הסיבות שבשבילן בחר הקב"ה בישראל. אמר, חביב אדם שנברא בצלם אלוקים, בריאת האדם בצלם אלוקים מעידה על שלימות הבריאה של האדם מכל הנבראים, שהרי אין שלימות גדולה יותר מכך שנברא בצלם אלוקים. אם כן, מצד שלימות בריאתו ראוי האדם לחיבה יתירה. אמנם אמר חביב אדם, אך אין כוונתו לכל מין האדם, שהרי אמרו חז"ל, אתם קרואים אדם, ואין אומות העולם קרואים אדם. רצונם לומר בזה, כי שלימות הבריאה 2 הנמצאת באדם, נמצאת דווקא בישראל ולא באומות. דבר זה שישראל במיוחד נקראים אדם, בארנו פעמים רבות. ואף שמעלת חביבות האדם שנברא בצלם היא רק ביחס לישראל, אף על פי כן אמר רבי עקיבא בלשון חביב אדם, 3 שמשמע גם שאר בני האדם שאינם מישראל, כי יש הבדל בין מעלה זו של חביב האדם, לבין שאר המעלות שהזכיר אחר כך, שהן מיוחדות רק לישראל ולא לשאר האומות. מעלת האדם אינה מיוחדת רק לישראל, כי למרות שמדרגת האדם השלם אינה 4 אלא לישראל, אבל גם לאומות יש שם אדם 5 במידה מסוימת, כי שם אדם הוא בגלל הצלם האלוקי, שנאמר: נעשה אדם בצלמנו וכו', אלא שאצל האומות צורת האדם מתבטלת ביחס לגוף, 6 כי הגוף הוא העיקר, וכאילו אין כאן צלם אלוקי. כלומר, גם לאומות יש צלם אלוקי, אלא מכיוון שהוא בטל אינו נחשב כקיים. לכן אמר חביב אדם ולא אמר חביבין ישראל, מפני שגם לאומות יש צלם אלוקי במידה מסוימת. ועוד, כשנברא אדם הראשון היה אצלו הצלם האלוקי בשלמות, וכן אצל נח, אף שאינם נקראים ישראל. 7 ואף שלאחר שנבחרו ישראל נתמעט הצלם אצל 8 האומות, 9 אך הוא רק נתמעט ולא הופקע, ולכן שייך צלם אלוקים לאדם באשר הוא אדם.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
84 - לימוד שבועי באמונה י"ג סיון - י"ט סיון תשע"ה
85 - פרק י"א חלק כ"ג
86 - פרק י"א חלק כ"ד
טען עוד
בדברי המשנה מוסברת מעלתם של ישראל על רקע היחס ביניהם לבין אומות העולם. לכאורה, נראה שהגדרת האפיון 'צלם אלוהים' חלה על כל בני האדם בצורה שווה. הביטוי "חביב האדם שנברא בצלם" מכוון אל עם ישראל, שהם הנקראים "אדם". מאידך, לא נאמר כאן בפירוש "חביבין ישראל שנבראו בצלם" כמו שנאמר לגבי "בנים למקום" ו"שניתן להם כלי חמדה", וזה משום שבנקודה זו יש צד שווה לאומות העולם, צד הקיים בד בבד עם צד שונה. ישנו מימד שבו קיימת אחדות בין בני האדם מצד צלם האלוהים שבהם, אך זוהי לא אחדות שלמה. זאת, מכיוון שצלם אלוהים איננו התבנית האנושית גרידא, צורת הגוף, ואף לא יכולת החשיבה והרגש. כל אלה עדיין לא מבטאים את מושג הצלם בו התייחד האדם. עפ"י המהר"ל צלם האלוהים מתבטא במעלתו האלוהית של האדם, זהו הצד בו לאדם המוגבל, החלש והחסר, יש כביכול נקודת מגע עם האינסופי, הנצחי, עם הקדוש ברוך הוא. זוהי אפוא נקודת ההבדל המודגשת בדברי המהר"ל. לאומות העולם יש תבנית חיצונית של אדם, וכן כישורים חברתיים ושכליים דומים לישראל, אך אין להם היכולת להביא את הגילוי של החיות האלוהית. יוצא שהחיבור שיש לאומות העולם אל המושג צלם, הוא חיצוני בלבד. לכן המהר"ל מכנה זאת כמציאות שבה נעדר החלק הרוחני לעומת החלק הגופני. הגוף הוא החלק הטבעי של האדם ובו עדיין לא מתגלה המדרגה העליונה האלוהית. לאומות העולם יש גם שייכות היסטורית למושג הצלם, בהיותם צאצאים של בעלי צלם ממש. אדם ונח היו בעלי צלם מלא, במובן של הצלם הקיים בעם ישראל, אע"פ שעדיין עם ישראל לא היה קיים כעם.
הרחבות
* יש לנו כוח לשנות את העולם
חָבִיב הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים. בניגוד לפירוש שכתב המהר"ל כאן, רוב פרשני המשנה הסבירו שכל אדם, גם גוי, נברא בצלם אלוהים. ודאי שצלם אלוהים אינו מושג גשמי, שהרי אין לקב"ה גוף ולא דמות הגוף. בפירוש המושג צלם אלוהים נחלקו רבותינו:
לפי הרמב"ם , הצלם מבטא את הייחודיות של הדבר: "העניין העושה את הדבר לעצם ולמה שהוא". צלם האדם, כלומר הייחודיות שבו, הוא השכל אותו קיבל האדם. "בשל ההשׂגה השׂכלית הזאת נאמר עליו: "בצלם אלהים ברא אֹתו" [בראשית א, כז]" [מורה נבוכים א, א].
רבי חיים מוולוז'ין הסביר בדרך אחרת: "בצלם אלוהים דייקא, ולא שֵם אחר (של הקב"ה). כי שם אלוהים ידוע פירושו שהוא מורה שהוא יתברך שמו בעל הכוחות כולם... בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם... שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם (את הכוחות כולם) על פי כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו. וכל סדרי הנהגותיו. הן לטוב, או להיפך... כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים. ומוסיף בהם קדושה ואור... ובהיפוך חס ושלום, על ידי מעשיו או דבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים, הוא מהרס... כמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור... זהו ויברא אלקים את האדם בצלמו" [נפש החיים א, א-ג].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
