ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
"וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" 2 . אחר כן התורה מספרת לנו שאהרון עשה את העגל שהכריחו אותו לעשותו, ואחרי שישה פסוקים אומר ה' למשה: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" 3 . ברור שהייתה פה שיחה או ויכוח בין הקב"ה למשה ובו ה' אומר לו "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ". הפסוקים נראים שיש בהם רק סיפורים ומעשיות, ולמעשה אלו לא סתם סיפורים, אלא מדרשים וסודות, שכולם מגלים חידות.
כותב האבן עזרא 1 שחלילה שישראל חטאו בעגל, כלומר יש בזה דברים עמוקים.
כדי שנבין מה זה דברים עמוקים. נספר משל לא לעניין ותראו שזה קשור לעניין:
ידוע שהמגיד מדובנה היה דרשן גדול, ותמיד היה ממשיל משלים על דרשותיו. כך גם ספרו, "אוהל יעקב", כמעט כולו משלים.
פעם אחת נקלע המגיד מדובנה לעיר אחת, ובעיר הזו היה כמה בחורים שלא נעמו להם שיחותיו. אמרו לו: "כבודו! בוא ותדרוש לנו דרשות יפות, אבל הפעם דרוש לנו דרשה בלי משלים ובלי סיפורים". הסכים המגיד ושאל: "על איזה עניין אתם רוצים שאדרוש לכם?". ענו לו: "על שיר השירים". אמר להם המגיד: "אם כן, לכל הפחות לפני שאתחיל את הדרשה ותחול עלי הגזרה אמשול לכם משל: פעם היה אדם עשיר ונכבד, והייתה לו בת כשרה. רצה האיש להשיאה לאדם מלומד, בעל דרך ארץ, חכם ונבון, יודע תורה.
באותם הימים היה המנהג אצל האשכנזים שכשלוקחים חתן מלא תורה נותנים לו נדוניה, משקיעים את הכסף 3-4 שנים או כמה שמתאמים ביניהם, והוא אוכל על שולחנו של החותן. כך החתן יושב ולומד תורה, ואינו דואג לפרנסה, וגם אשתו לא מודאגת מפרנסתם.
אחרי כמה שנים מצבו של החותן התערער, והוא דאג שלא יהיה לו כסף להאכיל את בתו ואת חתנו. אמר לחתן: "צא לעבודה כדי שתוכל להתחנך, איך מפרנסים את הבית", והחתן הסכים. כיוון שכל ימיו של אותו חתן לא מש מלימוד התורה ולא היתה לו יד ורגל בענייני מסחר, יעץ לו החותן: "לך ליריד בעיר הגדולה, שם יש סחורה בזול. קנה אותה, תביא אותה לפה, ותמכור אותה ביוקר וכך יהיה לך רווח הגון, ותוכל לחזור ללימודך בשלווה. אבל עליך לשים לב שלא ירמו אותך. אם תראה בסחורה חורים אל תקנה אותה! קנה סחורה חלקה, נקייה, בלי חורים וצבעים. תיזהר מאוד שתהיה נקייה ומסודרת".
שמעה החותנת שחתנה הולך ליסוע ליריד ושמחה. קראה לו ואמרה: "הרי מתקרב חג הפסח ואני צריכה נפה חדשה לחג. קנה לי בבקשה נפה ביריד, שם הן נמכרות בזול".
כשחזר החתן הציג את סחורתו, וקיבל מחמאות מחותנו על הצלחתו בבחירת סחורה משובחת כפי שלימד אותו. הגיעה החותנת ושאלה אם קנה לה את מה שביקשה. אמר החתן: "מה אעשה? עברתי על כל הנפות ביריד וכולן היו מלאות חורים, מאות חורים בכל אחת. זכרתי את אזהרת בעלך ולא קניתי".
צעק עליו החותן: "חשבתי שאתה פיקח וממולח ואני מגלה שאינך אלא כסיל חסר שכל! הרי כל עניינה של הנפה הוא שיהיו בה חורים! נפה בלי חורים לא שווה כלום!".
סיים המגיד מדובנא: כך כל שיר השירים הוא משל, ואתם רוצים דרשה על שיר השירים בלי משלים?!".
כך תורתנו הקדושה, כולה חידות. אם אנו רואים את חטא העגל, יש בו חידות. ולכן תנא דרבי אליהו אמר שהייתה כאן איזה שיחה בין הקב"ה למשה רבינו, וזה מראה שהיה ויכוח ביניהם. כאילו משה אומר לה': מה אתה רוצה מבני ישראל?! "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה'" 4 - כך אומר משה: חס וחלילה, אם אין חתן – אין חופה. מזמינים אורחים, קייטרינג, תזמורת, ואם משהו מהם משתבש בכל זאת אפשר להסתדר לעשות חתונה. אבל אם אין חתן או כלה אז אין חתונה בכלל, משלחים את הרב ואומרים לו, לך לביתך לשלום, והקהל הולך לביתו לשלום. אם חס וחלילה תיגע בציפורנם של ישראל, אז אין חתונה. וה' בנה את העולם בשביל התורה ובשביל ישראל, ואם תיפגע בישראל, אז לא צריכים את התורה ואין מי שיקח אותה, תהפוך את העולם לתוהו ובוהו. וזה מה שאתה רוצה לעשות?!
עונה לו ה' במשל:
הייתה אישה עשירה שילדה בן ולא יכלה להניקו. הביא לה בעלה מינקת שתניק את בנה. והנה אחרי חודש בן זה חלה ולא הרגיש טוב. אמרו הרופאים: "לא מועיל חלב המינקת, אלא צריך חלב סיננטי-מטרנה, ובזה הילד יכול להבריא". בא הבעל לבית ואמר למינקת: "שלום עליכם, עליכם שלום, לא צריכים אותך, כבר לא צריכים את המינקת". שאלה: "מדוע?". אמר לה: "לא צריכים חלב אם לילד זה".
כך אמר ה' למשה: אתה אומר כך, משמע שאתם לא צריכים אותי?! אם אתם מסתפקים בעגל, שהוא כמו חלב סינטטי לעומת חלב אמיתי, היא התורה הקדושה בנמשל.
כך אומר תנא דרבי אליהו על הפסוק "לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה... שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ" 5 . ובסוף כתוב "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" 6 :
אומר משה לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, צדיק אתה, חסיד אתה, אלא שמידת הדין מקטרגת לפניך. אתה מינית סניגור וקטגורים, ובא הקטגור וממלא את תפקידו על כל באי עולם ועל כל מעשה ידיך שבראת את העולם, וגם כאן מצויה מידת הדין לקטרג. אבל לא ייתכן שכולם יעברו על דבריך!". ואמנם יודע ה' את האמת, אלא מחכה שמשה יטען כן לשכך את מידת הדין. וממשיך משה: "היתכן שכל 600 אלף איש כולם חטאו?! מה, כולם משוגעים?! מה אין להם חס וחלילה שכל?! לא ייתכן, דבר שכזה?! אני אומר לך שסה"כ שלושת אלפים חטאו, לא ייתכן שכולם עברו על דבריך. אלך ואראה מה קורה שם, אברר מי חטא". אמר לו ה': "אם ככה, "לֶךְ רֵד" 7 , וראה את העגל ושלושת אלפים איש בלבד שחטאו והם מרקדים לפניו, ואני ערב לכך שאלו היו אנשים מערב רב". מיד ירד משה, לקח את העגל ושרפו באש, ואף אחד לא עמד כנגדו, משום שרק אלו חטאו בעגל. ראה משה את ישראל ועמד בשער המחנה, ואמר: "מִי לה' אֵלָי" 8 , ונקרבו אליו בני לוי. אמר להם: "הרגו את אלו שעבדו לעגל", עמדו והרגו מהם שלושת אלפים 9 , סימן שאלו לבד שחטאו. חזר משה ועמד בתפילה לפניו, ואמר: "ריבונו של עולם, חסיד אתה, צדיק אתה וכל מעשיך באמונה, וכי בשביל שלושת אלפים ערב ימותו 600 אלף איש?! איה חסדיך? והרי רחום אתה!". ומיד נתגלגלו רחמי הקב"ה ונתרצה אליו "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ".
והמדרש מביא משל, איך ה' מתנחם על הרעה.
משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שסרח עליו בנו בכורו, שלא התנהג יפה. תפסו בידו ואמר לשר הבית, צא והרוג את זה. ואחרי זה שיקח ויהרוג את בנו, ואחרי זה נתון אותו לחיות ולכלבים, ואל תשאיר ממנו שריד ופליט. מיד הוציאו מלפניו, הניחו במקום מסתור והטמינו בבית אחר. בא העבד ועמד לפני המלך בלי הבן. והנה עברו שלושים יום מהמעשה הזה, והיו עבדיו ובני ביתו מסובים לפניו. נחה דעתו של המלך. נשא עיניו ולא ראה את בנו בכורו יושב בין בני ביתו, ונאנח, ואין כל בריה יודעת, למה המלך מכניס יגון ואנחה בקרבו ובליבו. הרגיש בו השר מיד רץ והביא את בנו והעמידו לפניו. מיד נטל כתר יפה והניחו על ראש העבד. אמר לו, הבנתי, מה שעשית שלא הרגת בן זה. כן משה נשא תפילה לפני ה' על בני ישראל, ונתן לו ה' בראשו כתר תורה מזיו עליו ומאיר עליו.
כך בה' שייך כאן לשון נחמה, שאחר שחשב לאבדם ח"ו היל"ת, שכנעו משה למחול להם. ואז כביכול הרגיש ה' כמה שהוא באמת חפץ ורוצה בבני ישראל.
האבן עזרא כותב שחלילה שישראל חטאו בעגל, אלא בסה"כ היו שם שלושת אלפים איש, והם שחטאו. לכן בשעה שה' שמע כך (הוא יודע בוודאי) אמר למשה רבינו באמת אתה הצלת את בני.
במדרשים 10 מובא משל ידוע, למה הדבר דומה, אמר ר' יצחק, מעשה במטרונית אחת שהייתה לה שפחה כושית. ירדה השפחה, היא וחברתה למלא מים מהמעיין. אמרה השפחה הכושית לחברתה: "חברתי! למחר, אדוני, בעל הבית, מגרש את אשתו היפה ויקח אותי לאישה!". אמרה לה: "למה?" אמרה לה: "משום שלילה אחד הוא ביקש ממנה כוס תה, והיא הייתה בחורה עדינה, לא ראתה טוב והתפחמו ידיה ומאס בה". אמרה לה חברתה: "שוטה שבעולם! ישמעו אוזניך את מה שפיך מדבר! אם אשתו שחביבה עליו ביותר, את אומרת שמפני שידיה מפוחמות הוא רוצה לגרשה לשעה, את שכולך מפוחמת על אחת כמה וכמה!".
לפי הפסוק מתהלים שנאמר על ישראל "וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" 11 , כך אומרים אומות העולם בזלזול לישראל. עונים להם ישראל: אנו על שעה אחת חטאנו וכך נתחייבנו, אתם על אחת כמה וכמה שה' לא יבחר בכם לעולמי עולמים, וזהו שנאמר: "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת" 12 - אל תזלזלו בי, בכנסת ישראל, ששחרותי היא מפני דבר מקרי שקרה, שחטאנו בחטא העגל. אבל אתם שחורים ממעי אמכם, בנמשל: הגויים כבר בשעה שהם במעי אמם הם שומעים את תפילות האם לעבודה זרה ויונקים אמונה זו מחלב אימם.
מספרים שפעם אחת היה אדם אחד, שהייתה לו אישה יפת תואר והיה אותה מעשה שידיה מפוחמות, כמו בסיפור הקודם. בא ואמר לאביה: "לקחתי אישה עם ידיים מפוחמות ומאוסה היא בעיני". אמר לו אביה: "שמע! מחר בבוקר אביא לך אישה עם ידי זהב". זה נהנה מאוד, והנה הביא לו למחר בובה. זה רואה את הבובה, לא שם לב, כמה עיניה נאות, שפתיה ושנים, ידיה, ידי פז, בא לגעת בה. אמר: "אה! זאת בובה". אמר לו: "אתה רוצה בובה, קח לך".
כלומר: קורה מקרה. כך דרכם של בני אדם שאינם תמיד במלוא יפיים. גם ישראל, מתוך שהם בשר ודם חטאו. כך משה בחוכמתו הקטין את מעשה העגל לפני ה'.
כעניין זה מצאנו בהושע, שכאשר ה' אמר לו "בניך חטאו", אמר לו הושע: "החליפם באומה אחרת" 13 .
שואל הבן איש חי: איך ייתכן כזה דבר, שהושע, נביא ה', אומר לה' כך?!. אלא מבאר הבא"ח שכוונתו של הושע היתה לומר לה': "אם אתה חושב כך, תחליפם באומה אחרת, נראה איך אומה אחרת תתנהג, וודאי שתראה שאין לך עוד כעם ישראל". כמו שאומרים בערבית: "מגַו'ק חֵרִי למַסְרוֹ בְרֵרִי", כלומר: כשתנסה אישה אחרת, תראה כמה האישה שלך היא נאה וטובה. וגם זה היה מניחומיו של הקב"ה ע"י משה, ששב והתנחם בעמו כשראה שאין לו אחר כמותו בעולם.
אבל למרות שה' התנחם, עדיין הוא אומר דבר קשה "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" 14 , במשך הדורות אפקוד עליהם את חטאתם. אין דור, אין יום, שאין צרה שבאה. ה' מחל לבינתיים על חטא זה, אבל יבוא יום והכול יחזור.
ממשילים, לפי העניין שאדם עושה משהו לחברו ובסוף מחזיר לו את זה. משל לשני אנשים שהיו שותפים והיה ביניהם איזה סכסוך ונשאר חוב קטן ביניהם. כמה שביקשו חברו: "תשמע, תשלם לי את החוב", הלה דחה אותו מיום ליום. והנה קרה שספרה אחת מספר החשבונות שלהם דהתה, הוא בא לכתוב שלוש ובמקום שלוש טעה וכתב שמונה. אותו אחד שהיה חייב ראה שחבירו קיבל כסף מיותר, הבין שהיתה כאן טעות. אמר לו: "טעית", אמר לו: "כעת אתה מחזיר לי את מה שאתה היית חייב לי".
אמר ה' יבוא יום שאתם תשלמו את כל החוב הזה. לכן אומרים רבותינו, אם ראית דור שצרות קופצות אחת על השניה, צפה לרגלו של משיח.
"וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת וכו'" 15 . אמר המדרש 16 שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור, שהראה הקב"ה למשה סדר התפילה ואמר לו: כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם.
מה הפירוש של משפט זה? נכון שאומרים י"ג מידות, אבל זה לא מספיק. זאת אומרת: זה בבחינת תחנון ובקשה, ואמרים לה': "תמחל לנו, תמחל לנו!". אבל זה בפני עצמו לא מספיק. ממשילים משל כזה בנושא:
פעם היה אדם שהיה עשיר גדול, והיו לו הרבה עסקים ובתי חרושת. בא אליו בן אחיו וביקש להתקבל לעבודה אצלו. אמר לו: "אקבל אותך לעבודה אצלי, אבל תהיה נאמן וישר. תראה, אתן לך פקודה: אני רושם לך עכשיו רשימה, כל בוקר אחרי שתקום, תתפלל ותאכל תעבור על הרשימה הזאת. לא תשכח ולא תתעצל, אלא תעבור על כל הרשום ברשימה בעיון!". ברשימה כתב העשיר הוראות על תפעול העסק, לבדוק את סידור הסחורה במדפים, לרשום מה נכנס ומה יצא, לשלם לספקים ולהזמין סחורה חדשה לפי הצורך ולבדוק שהפועלים עובדים כשורה. אמר בן המשפחה: "אני מקבל עלי, זו עבודה קלה". לקח את הרשימה מהעשיר. אחרי שלושה ימים בא העשיר לבדוק את העניין ורואה ששום דבר לא מסודר: האצטבות לא מסודרות, הפועלים לא באים בזמן, וכל ניהול החשבונות לקוי. אמר לו: "חזרת על מה שאמרתי?! לא קראת מה שאמרתי?!". אמר לו: "אני כל בוקר קורא את זה כמו תהלים, כשיר המעלות, בהטעמה ובדקדוק". אמר לו: "מה אתה מדבר, אני אמרתי לך לכתוב כדי שתקרא זאת?! אלא שתעשה זאת".
כך אמר ה', "ועשו לפני" 17 , צריך לעשות, וה' ימחל לנו. לא די בתפילה מפה ולחוץ, אלא צריך להיות מתוך הלב והנפש. חוזרים בתשובה, אז בוודאי ה' ירחם ויגאל אותנו גאולה שלמה.
^ 1.פירוש ראב"ע עה"ת שמות ל"א, י"ח
^ 2.שמות ל"א, י"ח
^ 3.שמות ל"ב, ז'
^ 4.שמות ל"ב, י"א
^ 5.שמות ל"ב, י"א-י"ב
^ 6.שמות ל"ב, י"ד
^ 7.שמות ל"ב, ז'
^ 8.שמות ל"ב, כ"ו
^ 9.שמות ל"ב, כ"ח
^ 10.מדרש שיר השירים רבה א'
^ 11.תהילים ק"ו, כ'
^ 12.שיר השירים א', ו'
^ 13.פסחים פז.
^ 14.שמות ל"ב, ל"ד
^ 15.שמות ל"ד, ו'-ז'
^ 16.ראש השנה יז:
^ 17.כן פירש רבי אברהם סבע בספר "צרור המור", והאריך בזה הרמ"ק בספר תומר דבורה, לפרט כיצד להתנהג בעצמנו ע"פ י"ג מידות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
