ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- צו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
המדרש 2 עומד על כך שמפורטים בפסוק ארבעה סוגי קרבנות: עולה (מנחה היא סוג של עולה), חטאת, אשם, (מילואים הם קורבנות שהקריבו בזמן הקמת המשכן, ויש בהם מכל הסוגים המפורטים, ואינם סוג בפני עצמו), ושלמים. כידוע "אחרון אחרון חביב" 3 . מהי החביבות המיוחדת בשלמים?
נוסיף שבתוך סוג קרבן השלמים ישנו קרבן התודה, וגם עליו נאמר לשון מיוחדת "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי" 4 . ובפרק התהילים שם נאמר שה' ימאס בכל סוגי הקרבנות מלבד תודה. וכך אמרו חז"ל במדרש 5 : "לעתיד לבוא, כל הקרבנות בטילים וקרבן תודה אינו בטל. כל התפילות בטילות, ההודאה אינה בטילה, הדא הוא דכתיב: "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' 6 ".
מהי המעלה המיוחדת בקרבן זה?
שכל הקרבנות באים על חטא (גם עולה בא לכפר על חטא דק יותר, על הרהור עבירה או ביטול מצוות עשה וסוגי לאו שאין עליהם חטאת 7 ). כיוון שאדם חטא והתרחק מה' הוא חייב לדאוג לחזק שוב את הקשר על הקב"ה, ומביא קרבן. אבל קרבן השלמים בא מנדבה. אדם רוצה להודות לה' על טובה שזכה - הוא מביא קרבן שלמים. גם מעשר בהמה הוא מסוג קרבן השלמים, והוא אותו עניין. אדם רוצה להודות לה' על הריבוי והשפע בעדרו - הוא מביא קרבן.
לכן לעתיד לבוא, כשיבטל יצר הרע 8 ולא יהיו חטאים - לא יהיה צורך בכל הקרבנות, ורק קרבן תודה ישאר.
עניין זה ידוע, שאנשים בדרך כלל מרגישים צורך לפנות לקב"ה רק בעת צרה, אך לא זוכרים להודות לה' על הטובה. וגם אצל הצדיקים, מגיעים רבים לברך ברכה להתפלל שיוושעו מצרה, רפואה, זיווג ושלום בית, והצדיקים רק שומעים את הצרות ולא מספרים להם על הישועות.
מסופר על עשיר אחד שרצה לקנות בניין רב קומות ולהשקיע בו. לקח אותו הקבלן להראות לו את הנוף מראש המגדל, איך אפשר לראות משם את כל העיר. בעוד הם עומדים על הגג, נשבה רוח חזקה וסגרה את דלת הגג. ומשום שעוד לא סיימו את בניית המגדל - עוד לא היתה מותקנת ידית בדלת ולא היה ניתן לפותחה.
החלו השניים לצעוק לעזרה, אך איש לא שמע אותם, מרוב גובה המגדל. חשב העשיר מה יעשו, ולפתע נזכר שבכיסו מעטפה ובה שטרות כסף, שתכנן לשלם בהם לקבלן. לקח שטר של 100$ וזרק לרחוב, בתקווה שאדם יראה את השטר וישים לב מי זרק אותו. אבל עבר אדם, ראה את השטר, הכניס לכיסו והמשיך בדרכו. וכך קרה שטר אחר שטר, עד שאזלו כל השטרות במעטפה.
עכשיו אמר הקבלן לעשיר: "תראה איך נינצל". לקח הקבלן מאבני החצץ שהיו מונחים על הגג לעשיית מלט והחל לזרוק על אנשים ברחוב. הרימו האנשים את ראשם לראות מי זורק עליהם אבנים, הזמינו משטרה וכך חולצו העשיר והקבלן.
כשהתלוננו עליהם האנשים על שזרקו עליהם חצץ אמר להם העשיר: "אם הייתם מרימים את הראש כשקיבלתם שטרות כסף, לא היינו צריכים לזרוק עליכם אבנים".
כך כלפי הקב"ה. אם אדם יודה לה' כל ימי חייו על כל הטובות שה' עושה עימו "בְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם" 9 , אין ה' זקוק להביא לו צרות.
נראה שכך יש לבאר את הפסוק בתהילים: "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי: לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה" 10 . בזכות מה ה' פותח ומסיר את היסורים? בזכות שאדם אומר תודה.
ובאמת יש המון מה להודות לה' אם רק יפתח האדם את עיניו ויראה. לכן צריך להתרגל שפניית האדם לא תהיה רק לכפרה על חטאים או לתפילה להיוושע מצרות, אלא יתרגל תמיד קודם להודות.
"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו" 11 .
מהו לשון "צו"? אומר רש"י 12 : "אין צו אלא זירוז". מידת הזריזות היא המפתח ל-49 שערי קדושה, כמו שהמידה ההפוכה, העצלות, היא מפתח ל-49 שערי טומאה, ח"ו. הזריזות מביאה את האדם לכל המידות הטובות.
בנושא זה של מידות:
בפרשה מוזכר "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד" 13 . אומר רש"י 14 : "מידו - זו הכתונת". שואל השפתי חכמים 15 : מדוע לא כתוב בפירוש כתונת? ועונה שרש"י מפרש את המילה "מידה" כמותאמת למידתו האישית של כל כהן וכהן. כנראה זו הסיבה שהמילה מידה ניתנה למידות גודל של ביגוד והנעלה. מסתבר שלכל אדם מתאימה מידה אחרת של בגד: לאדם ארוך מתאים בגד ארוך, לאדם קצר מתאימה מידה אחרת.
חכמי המוסר הסבירו שהמידות, דהיינו התכונות של האדם הם "לבושי הנפש". בדיוק כמו הבגד המלביש ועוטף באופן חיצוני את האדם ותפור לפי מידתו, כך המידות הרוחניות וההתנהגות החיצונית שבאה בעקבותיה מייצגות את הצד החיצוני של האדם.
הבגד הוא בעצם כעין תחפושת המכסה על האמת, כמו שההתנהגות של האדם מכסה את פנימיותו את מחשבותיו ורצונותיו היותר פנימיים.
עצם הנשמה היא האדם עצמו, והמידות, התכונות שלו, הם דברים שהוא מלביש על עצמו. את הנשמה אי אפשר לשנות, "נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה 16 ". אך את המידות אפשר לשנות, יכול אדם להיות כועס או רגוע לפי רצונו ועבודתו. כמו שאפשר להחליף בגד, להאריכו ולקצרו.
אכן כך ברא הקב"ה את עולמו, שבו הרוח והאמת נעדרת ועלומה, ואולי זה פרוש לשם "עולם" (שבו הבורא והרוח נסתרים ועלומים, כמו שהנשמה העלומה שלנו מוסתרת בגוף), אולם בעיני הבריות הלבוש והמראה החיצוני הוא הקובע.
כמו שמסופר על אדם שהוזמן לחתונת קרוב משפחתו. מיד עם קבלת ההזמנה שמח שמחה גדולה והחליט להזדרז ולהגיע מהראשונים. אכן, עם סיום עבודתו, בלא להחליף את בגדיו ולהתכונן, להתרחץ ולהסתפר - רץ ישר לאולם השמחות. מראהו החיצוני הטעה את השומר לחשוב שהוא קבצן המחפש לאכול ארוחת ערב. כל הסבריו כי הוא קרוב משפחה וכי החתונה חשובה לו מאוד, לא הועילו.
המלצרים כיוונו אותו לשבת בשולחן הקבצנים בקצה האולם. במהלך הערב כאשר גמלה בליבו החלטה לשוב הביתה, להתלבש בהתאם ולשוב לאולם מלובש, מסודר, מטופח ומבוסם.
אכן הוא חזר לביתו, התלבש בבגדים מכובדים וחזר לאולם. וראה זה פלא, אותו מלצר שלפני שעה קלה הושיבו בשולחן הקבצנים, עכשיו כיבדו והושיבו בשולחן המכובדים - בשולחן של קרובי המשפחה מדרגה ראשונה.
אותו אדם, מיד עם הגיעו לשולחן פשט את חליפתו ומיקטרונו והחל להאכילו במבחר המטעמים שהיו על השולחן. כששאלו אותו המכובדים לפשר מעשיו, אמר להם: "זה בדיוק מה שאתם עושים. אתם מאכילים חליפות ולבושים. הרי לפני כן כשהגעתי בבגדים פשוטים לא התייחסתם אלי ולא נתתם לי לאכול כמו כולם, ועכשיו שהתעטפתי בבגד מכובד יחסכם אלי שונה. בעצם אתם מסתכלים על החיצוניות ולא על הפנימיות, על הבגד ולא על האדם, לכן אני מאכיל את הבגד, שהרי בפני עצמי כנראה לא מגיע לי אוכל, רק לחליפה מגיע".
מאחר שאנשים מסתכלים על הבגד החיצוני, נאמר בגמרא 17 שהבגד נקרא "מכבדותיו של האדם" .
נמצאנו למדים שהבגד מייצג את האדם בפני החברה באופן חיצוני. גם בהלכה 18 מצאנו התייחסות לכך שאפוטרופוס של יתומים רשאי להשתמש בכספי היתומים כדי לקנות לו בגדים מכובדים. הסיבה לכך היא שזה נחשב למענם ולטובתם של היתומים, כדי לייצגם כלפי חוץ בצורה מכובדת.
מספרים אודות רגישותו של אדמו"ר אחד ללבושם של העניים והעשרים בעירו, שמיד לאחר שנתמנה האדמו"ר בעירו פגש ברחוב עני תלמיד חכם לבוש בלויי סחבות. פשט הרב את מעילו החדש והמהודר והלביש בו את אותו עני, ובמקומו לבש הצדיק את מעילו הישן והבלה של העני.
אמר לו שמשו: "לא יפה לצאת בלבוש כזה לרחובה של עיר!". החזיר לו הרב הצדיק: "לא יפה?! למי? הרי עני שפל רוח יהנה אם אני אלבש את מעילו, שהרי צרת רבים חצי נחמה, וכשיראה עוד יהודי לובש סחבות יתעודד.
אלא מה, בשביל העשיר המתהדר בלבושו שהוא יתבייש בי?! מן הראוי שהוא יתבייש! גם אני מתבייש בו!".
ספור נוסף ממחיש את היחס של גדולי ישראל למעמד החומרי החיצוני:
מספרים כאשר הגיעו רבי זוסיא ורבי אלימלך ללודמיר, ותהום כל העיר לקראתם. עשיר העיר לא הרפה מהם. אכסניה מכובדת הכין בביתו. אולם האחים הקדושים עשו את דרכם ליהודי עני ומכניס אורחים, שאירח אותם בשעה שערכו גלות ואיש לא הכירם. לאחר שהרבה העשיר בהפצרות, ענו לו האחים: "הלא יש לנו אכסניה בלודמיר מימים עברו, ומאי שנא השתא? בנו לא חל כל שינוי מאז, ולמה נשנה את האכסניה?! אלא מה? מקודם הלכנו ברגל, ועתה אנו נוסעים במרכבה רתומה לסוסים. השינוי חל איפוא בסוסים. רצונך הטרח וכבד את הסוסים...".
ראש ושורש המידות הטובות היא הענווה.
"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" 19 וישנו פסוק נוסף "עֵקֶב עֲנָוָה - יִרְאַת ה'" 20 . אמרו חז"ל: "מה שעשת חכמה עטרה לראשה עשתה ענווה עקב לסוליתה" 21 .
מידת הענווה שונה אצל כל אדם ותפורה לפי מידתו, לכן בגדי הכהן נקראים "מידו בד", שהם משל למידות הנפש המותאמים לפי מעלתו הרוחנית של האדם, שדרכם הוא ניתפס בחברה.
כך אמר רבי אליעזר הגר מויזניץ זצ"ל: יש לך אנשים שמתהדרים בלבושם, מתפארים בדירותיהם ובכליהם הנאים, מעמידים פני עשירים ושועים. כשהם נתבעים לצדקה מענה בפיהם: "אני עני ואביון, וכל אלה שאתה רואה אינם שלי! לוויתי לשם העמדת פנים, כדי להשיא את ילדי בקלות. כדי להשפיע על החברה". דברי העשיר נשמעים, ונשאלת השאלה: "מדוע, כמו שהם מתהדרים בגינוני עשירים, אין הם מתהדרים מעט בצדקה?! ירבו לפזר לצדקה מכספם וכך יחשבום לעשירים!". שאלה זו אינה חדשה כבר שאלה ירמיהו הנביא באומרו: "שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי" 22 . פירוש: במרמה אתם יושבים, בדירות של מרמה, בכלים של מרמה, מרמים את כל העולם שאתם עשירים. אולם גם מתוך מרמה זו אתם ממאנים לדעת אותי - לפזר צדקה במרמה ולעשות מצוות במרמה...
יהי רצון שנזכה לכך שהמידות הנפש שלנו יתאימו למידותנו הרוחניות, כמו שבגדינו החיצונים לא יבגדו וישקפו נאמנה את גודל הנשמה, הרצון והכוונה שבנפשנו.
^ 1.ויקרא ז', ט"ז
^ 2.מדרש ויקרא רבה ט', א'
^ 3.מדרש בראשית רבה ע"ח, ב'
^ 4.תהילים נ', כ"ג
^ 5.מדרש ויקרא רבה ט', ז'
^ 6.ירמיה ל"ג, י"א
^ 7.יומא לו. ותלמוד ירושלמי יומא ח', ז' ומדרש ויקרא רבה ז', ג'
^ 8.סוכה נב.
^ 9.מתוך ברכת ההודאה בשמונה עשרה.
^ 10.תהילים קט"ז, ט"ז-י"ז
^ 11.ויקרא ו', ב'
^ 12.פירוש רש"י עה"ת ויקרא ו', ב'
^ 13.ויקרא ו', ג'
^ 14.פירוש רש"י עה"ת ויקרא ו', ג'
^ 15.שפתי חכמים ויקרא ו', ג'
^ 16.מתוך תפילת "א-לוקי נשמה".
^ 17.שבת קיג:
^ 18.שו"ע חושן משפט ר"צ, ד'
^ 19.תהילים קי"א, י'
^ 20.משלי כ"ב, ד'
^ 21.תלמוד ירושלמי שבת א', ג' (דף נ')
^ 22.ירמיהו ט', ה'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
