ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- צו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
המדרש 2 עומד על כך שמפורטים בפסוק ארבעה סוגי קרבנות: עולה (מנחה היא סוג של עולה), חטאת, אשם, (מילואים הם קורבנות שהקריבו בזמן הקמת המשכן, ויש בהם מכל הסוגים המפורטים, ואינם סוג בפני עצמו), ושלמים. כידוע "אחרון אחרון חביב" 3 . מהי החביבות המיוחדת בשלמים?
נוסיף שבתוך סוג קרבן השלמים ישנו קרבן התודה, וגם עליו נאמר לשון מיוחדת "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי" 4 . ובפרק התהילים שם נאמר שה' ימאס בכל סוגי הקרבנות מלבד תודה. וכך אמרו חז"ל במדרש 5 : "לעתיד לבוא, כל הקרבנות בטילים וקרבן תודה אינו בטל. כל התפילות בטילות, ההודאה אינה בטילה, הדא הוא דכתיב: "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' 6 ".
מהי המעלה המיוחדת בקרבן זה?
שכל הקרבנות באים על חטא (גם עולה בא לכפר על חטא דק יותר, על הרהור עבירה או ביטול מצוות עשה וסוגי לאו שאין עליהם חטאת 7 ). כיוון שאדם חטא והתרחק מה' הוא חייב לדאוג לחזק שוב את הקשר על הקב"ה, ומביא קרבן. אבל קרבן השלמים בא מנדבה. אדם רוצה להודות לה' על טובה שזכה - הוא מביא קרבן שלמים. גם מעשר בהמה הוא מסוג קרבן השלמים, והוא אותו עניין. אדם רוצה להודות לה' על הריבוי והשפע בעדרו - הוא מביא קרבן.
לכן לעתיד לבוא, כשיבטל יצר הרע 8 ולא יהיו חטאים - לא יהיה צורך בכל הקרבנות, ורק קרבן תודה ישאר.
עניין זה ידוע, שאנשים בדרך כלל מרגישים צורך לפנות לקב"ה רק בעת צרה, אך לא זוכרים להודות לה' על הטובה. וגם אצל הצדיקים, מגיעים רבים לברך ברכה להתפלל שיוושעו מצרה, רפואה, זיווג ושלום בית, והצדיקים רק שומעים את הצרות ולא מספרים להם על הישועות.
מסופר על עשיר אחד שרצה לקנות בניין רב קומות ולהשקיע בו. לקח אותו הקבלן להראות לו את הנוף מראש המגדל, איך אפשר לראות משם את כל העיר. בעוד הם עומדים על הגג, נשבה רוח חזקה וסגרה את דלת הגג. ומשום שעוד לא סיימו את בניית המגדל - עוד לא היתה מותקנת ידית בדלת ולא היה ניתן לפותחה.
החלו השניים לצעוק לעזרה, אך איש לא שמע אותם, מרוב גובה המגדל. חשב העשיר מה יעשו, ולפתע נזכר שבכיסו מעטפה ובה שטרות כסף, שתכנן לשלם בהם לקבלן. לקח שטר של 100$ וזרק לרחוב, בתקווה שאדם יראה את השטר וישים לב מי זרק אותו. אבל עבר אדם, ראה את השטר, הכניס לכיסו והמשיך בדרכו. וכך קרה שטר אחר שטר, עד שאזלו כל השטרות במעטפה.
עכשיו אמר הקבלן לעשיר: "תראה איך נינצל". לקח הקבלן מאבני החצץ שהיו מונחים על הגג לעשיית מלט והחל לזרוק על אנשים ברחוב. הרימו האנשים את ראשם לראות מי זורק עליהם אבנים, הזמינו משטרה וכך חולצו העשיר והקבלן.
כשהתלוננו עליהם האנשים על שזרקו עליהם חצץ אמר להם העשיר: "אם הייתם מרימים את הראש כשקיבלתם שטרות כסף, לא היינו צריכים לזרוק עליכם אבנים".
כך כלפי הקב"ה. אם אדם יודה לה' כל ימי חייו על כל הטובות שה' עושה עימו "בְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם" 9 , אין ה' זקוק להביא לו צרות.
נראה שכך יש לבאר את הפסוק בתהילים: "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי: לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה" 10 . בזכות מה ה' פותח ומסיר את היסורים? בזכות שאדם אומר תודה.
ובאמת יש המון מה להודות לה' אם רק יפתח האדם את עיניו ויראה. לכן צריך להתרגל שפניית האדם לא תהיה רק לכפרה על חטאים או לתפילה להיוושע מצרות, אלא יתרגל תמיד קודם להודות.
"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו" 11 .
מהו לשון "צו"? אומר רש"י 12 : "אין צו אלא זירוז". מידת הזריזות היא המפתח ל-49 שערי קדושה, כמו שהמידה ההפוכה, העצלות, היא מפתח ל-49 שערי טומאה, ח"ו. הזריזות מביאה את האדם לכל המידות הטובות.
בנושא זה של מידות:
בפרשה מוזכר "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד" 13 . אומר רש"י 14 : "מידו - זו הכתונת". שואל השפתי חכמים 15 : מדוע לא כתוב בפירוש כתונת? ועונה שרש"י מפרש את המילה "מידה" כמותאמת למידתו האישית של כל כהן וכהן. כנראה זו הסיבה שהמילה מידה ניתנה למידות גודל של ביגוד והנעלה. מסתבר שלכל אדם מתאימה מידה אחרת של בגד: לאדם ארוך מתאים בגד ארוך, לאדם קצר מתאימה מידה אחרת.
חכמי המוסר הסבירו שהמידות, דהיינו התכונות של האדם הם "לבושי הנפש". בדיוק כמו הבגד המלביש ועוטף באופן חיצוני את האדם ותפור לפי מידתו, כך המידות הרוחניות וההתנהגות החיצונית שבאה בעקבותיה מייצגות את הצד החיצוני של האדם.
הבגד הוא בעצם כעין תחפושת המכסה על האמת, כמו שההתנהגות של האדם מכסה את פנימיותו את מחשבותיו ורצונותיו היותר פנימיים.
עצם הנשמה היא האדם עצמו, והמידות, התכונות שלו, הם דברים שהוא מלביש על עצמו. את הנשמה אי אפשר לשנות, "נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה 16 ". אך את המידות אפשר לשנות, יכול אדם להיות כועס או רגוע לפי רצונו ועבודתו. כמו שאפשר להחליף בגד, להאריכו ולקצרו.
אכן כך ברא הקב"ה את עולמו, שבו הרוח והאמת נעדרת ועלומה, ואולי זה פרוש לשם "עולם" (שבו הבורא והרוח נסתרים ועלומים, כמו שהנשמה העלומה שלנו מוסתרת בגוף), אולם בעיני הבריות הלבוש והמראה החיצוני הוא הקובע.
כמו שמסופר על אדם שהוזמן לחתונת קרוב משפחתו. מיד עם קבלת ההזמנה שמח שמחה גדולה והחליט להזדרז ולהגיע מהראשונים. אכן, עם סיום עבודתו, בלא להחליף את בגדיו ולהתכונן, להתרחץ ולהסתפר - רץ ישר לאולם השמחות. מראהו החיצוני הטעה את השומר לחשוב שהוא קבצן המחפש לאכול ארוחת ערב. כל הסבריו כי הוא קרוב משפחה וכי החתונה חשובה לו מאוד, לא הועילו.
המלצרים כיוונו אותו לשבת בשולחן הקבצנים בקצה האולם. במהלך הערב כאשר גמלה בליבו החלטה לשוב הביתה, להתלבש בהתאם ולשוב לאולם מלובש, מסודר, מטופח ומבוסם.
אכן הוא חזר לביתו, התלבש בבגדים מכובדים וחזר לאולם. וראה זה פלא, אותו מלצר שלפני שעה קלה הושיבו בשולחן הקבצנים, עכשיו כיבדו והושיבו בשולחן המכובדים - בשולחן של קרובי המשפחה מדרגה ראשונה.
אותו אדם, מיד עם הגיעו לשולחן פשט את חליפתו ומיקטרונו והחל להאכילו במבחר המטעמים שהיו על השולחן. כששאלו אותו המכובדים לפשר מעשיו, אמר להם: "זה בדיוק מה שאתם עושים. אתם מאכילים חליפות ולבושים. הרי לפני כן כשהגעתי בבגדים פשוטים לא התייחסתם אלי ולא נתתם לי לאכול כמו כולם, ועכשיו שהתעטפתי בבגד מכובד יחסכם אלי שונה. בעצם אתם מסתכלים על החיצוניות ולא על הפנימיות, על הבגד ולא על האדם, לכן אני מאכיל את הבגד, שהרי בפני עצמי כנראה לא מגיע לי אוכל, רק לחליפה מגיע".
מאחר שאנשים מסתכלים על הבגד החיצוני, נאמר בגמרא 17 שהבגד נקרא "מכבדותיו של האדם" .
נמצאנו למדים שהבגד מייצג את האדם בפני החברה באופן חיצוני. גם בהלכה 18 מצאנו התייחסות לכך שאפוטרופוס של יתומים רשאי להשתמש בכספי היתומים כדי לקנות לו בגדים מכובדים. הסיבה לכך היא שזה נחשב למענם ולטובתם של היתומים, כדי לייצגם כלפי חוץ בצורה מכובדת.
מספרים אודות רגישותו של אדמו"ר אחד ללבושם של העניים והעשרים בעירו, שמיד לאחר שנתמנה האדמו"ר בעירו פגש ברחוב עני תלמיד חכם לבוש בלויי סחבות. פשט הרב את מעילו החדש והמהודר והלביש בו את אותו עני, ובמקומו לבש הצדיק את מעילו הישן והבלה של העני.
אמר לו שמשו: "לא יפה לצאת בלבוש כזה לרחובה של עיר!". החזיר לו הרב הצדיק: "לא יפה?! למי? הרי עני שפל רוח יהנה אם אני אלבש את מעילו, שהרי צרת רבים חצי נחמה, וכשיראה עוד יהודי לובש סחבות יתעודד.
אלא מה, בשביל העשיר המתהדר בלבושו שהוא יתבייש בי?! מן הראוי שהוא יתבייש! גם אני מתבייש בו!".
ספור נוסף ממחיש את היחס של גדולי ישראל למעמד החומרי החיצוני:
מספרים כאשר הגיעו רבי זוסיא ורבי אלימלך ללודמיר, ותהום כל העיר לקראתם. עשיר העיר לא הרפה מהם. אכסניה מכובדת הכין בביתו. אולם האחים הקדושים עשו את דרכם ליהודי עני ומכניס אורחים, שאירח אותם בשעה שערכו גלות ואיש לא הכירם. לאחר שהרבה העשיר בהפצרות, ענו לו האחים: "הלא יש לנו אכסניה בלודמיר מימים עברו, ומאי שנא השתא? בנו לא חל כל שינוי מאז, ולמה נשנה את האכסניה?! אלא מה? מקודם הלכנו ברגל, ועתה אנו נוסעים במרכבה רתומה לסוסים. השינוי חל איפוא בסוסים. רצונך הטרח וכבד את הסוסים...".
ראש ושורש המידות הטובות היא הענווה.
"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" 19 וישנו פסוק נוסף "עֵקֶב עֲנָוָה - יִרְאַת ה'" 20 . אמרו חז"ל: "מה שעשת חכמה עטרה לראשה עשתה ענווה עקב לסוליתה" 21 .
מידת הענווה שונה אצל כל אדם ותפורה לפי מידתו, לכן בגדי הכהן נקראים "מידו בד", שהם משל למידות הנפש המותאמים לפי מעלתו הרוחנית של האדם, שדרכם הוא ניתפס בחברה.
כך אמר רבי אליעזר הגר מויזניץ זצ"ל: יש לך אנשים שמתהדרים בלבושם, מתפארים בדירותיהם ובכליהם הנאים, מעמידים פני עשירים ושועים. כשהם נתבעים לצדקה מענה בפיהם: "אני עני ואביון, וכל אלה שאתה רואה אינם שלי! לוויתי לשם העמדת פנים, כדי להשיא את ילדי בקלות. כדי להשפיע על החברה". דברי העשיר נשמעים, ונשאלת השאלה: "מדוע, כמו שהם מתהדרים בגינוני עשירים, אין הם מתהדרים מעט בצדקה?! ירבו לפזר לצדקה מכספם וכך יחשבום לעשירים!". שאלה זו אינה חדשה כבר שאלה ירמיהו הנביא באומרו: "שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי" 22 . פירוש: במרמה אתם יושבים, בדירות של מרמה, בכלים של מרמה, מרמים את כל העולם שאתם עשירים. אולם גם מתוך מרמה זו אתם ממאנים לדעת אותי - לפזר צדקה במרמה ולעשות מצוות במרמה...
יהי רצון שנזכה לכך שהמידות הנפש שלנו יתאימו למידותנו הרוחניות, כמו שבגדינו החיצונים לא יבגדו וישקפו נאמנה את גודל הנשמה, הרצון והכוונה שבנפשנו.
^ 1.ויקרא ז', ט"ז
^ 2.מדרש ויקרא רבה ט', א'
^ 3.מדרש בראשית רבה ע"ח, ב'
^ 4.תהילים נ', כ"ג
^ 5.מדרש ויקרא רבה ט', ז'
^ 6.ירמיה ל"ג, י"א
^ 7.יומא לו. ותלמוד ירושלמי יומא ח', ז' ומדרש ויקרא רבה ז', ג'
^ 8.סוכה נב.
^ 9.מתוך ברכת ההודאה בשמונה עשרה.
^ 10.תהילים קט"ז, ט"ז-י"ז
^ 11.ויקרא ו', ב'
^ 12.פירוש רש"י עה"ת ויקרא ו', ב'
^ 13.ויקרא ו', ג'
^ 14.פירוש רש"י עה"ת ויקרא ו', ג'
^ 15.שפתי חכמים ויקרא ו', ג'
^ 16.מתוך תפילת "א-לוקי נשמה".
^ 17.שבת קיג:
^ 18.שו"ע חושן משפט ר"צ, ד'
^ 19.תהילים קי"א, י'
^ 20.משלי כ"ב, ד'
^ 21.תלמוד ירושלמי שבת א', ג' (דף נ')
^ 22.ירמיהו ט', ה'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
