ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
הגמרא אומרת ששלושה דברים מאריכים ימיו של אדם: מי שמאריך בשולחנו, מי שמאריך בבית הכיסא ומי שמאריך בתפילה. מישהו שאל על כך: אם כן, למה להאריך בתפילה, הרי ניתן להאריך בדברים אחרים גם כן?! התשובה היא שסוג אריכות הימים שהוא מקבל תלוי לפי הדברים שהוא האריך בהם: מי שהאריך בתפילה מקבל אריכות ימים שהיא מן התפילה, וזה שמאריך בבית הכיסא מקבל אריכות ימים גם כן, אבל מבית הכיסא...
אומרים ש"אריכות ימים" ו"אריכות שנים" אינן אותו הדבר. כשבן־אדם עסוק אז "ימיו מתקצרים", מפני שאדם עסוק קם בבוקר ופתאום הוא רואה שכבר עבר חצות הלילה. הימים עוברים מהר מאוד, אבל יש לאדם כזה שנים ארוכות. מדוע? מפני שכשיום נעשה בהרבה אינטנסיביות, אז אדם לא יושב בכל פעם לספור ולמדוד מה הוא עשה בגלל שהוא עסוק, אבל כשהוא מסכם שנה שלמה, מתברר שהצטברו בה המון דברים. בן־אדם חושב "זו הייתה רק שנה? זה נראה כמו כמה שנים", מפני שהיה המון מה לעשות. ולהיפך, אנשים שיש להם ימים ארוכים, היום הולך ונמשך ונמשך ונמשך כי אין לי מה לעשות, ובסוף כשאני מנסה לעשות סיכום מה היה בתוך הימים הארוכים האלה, מתברר שלא קרה בהם כמעט שום דבר. זוהי אריכות ימים שהולכת יחד עם קיצור שנים.
יש כמה מידות שהן סמוכות אחת לשנייה, הן "נוזלות" זו לתוך זו: כבדות, עצלות, דכדוך ועצבות אינן מידות זהות אבל יש צד שווה בכולן. אני רוצה לדבר על בן־אדם שלא מתחשק לו לעשות שום דבר. בספר משלי כתוב "הדלת תיסוב על צירה ועצל על מיטתו". זה תיאור יפה. הדלת מסתובבת, נסגרת ונפתחת, והעצל עושה את אותה התנועה, סיבובים במיטה, בטן־גב בטן־גב.
יש עצלים קטנים ויש עצלים גדולים, ויש גם דבר אחר שאיננו עצלות אלא כבדות - לא שאדם לא עושה אלא שכל דבר הולך ככה לאט ובקושי. מעבר מעיסוק לעיסוק, עד שזזים ועד שמתחילים ועד שעושים... הכל באיטיות ובכבדות.
זה לא רק עניין של קצב אלא גם עניין של תוכן. אדם שנמרח מאבד גם טעם ותוכן מהחיים. כל זה בא מאותו הדבר בעצמו, שאדם מתרגל שיותר טוב ללכת מאשר לרוץ, ויותר טוב לעמוד מאשר ללכת, לשבת מאשר לעמוד ולשכב מאשר לשבת.
קרוב אליך (663)
רבנים שונים
41 - נמאס לי לעבוד! האם את ה' רק עובדים? אפשר לפתח איתו גם סוג אחר של קשר?
42 - תפסיק להיות קרפיון
43 - הגיון ליבי - להתנתק, להתחבר, לצאת
טען עוד
כשמאלצים מישהו לרוץ, כשהוא ממש חי במשך תקופה, אני לא יודע אם הוא קונה את מידת הזריזות לעולם אבל הוא לא יוכל שוב לשבת ככה סתם ולהתמרח. כשבן־אדם עסוק צריך לכתוב חמישה מכתבים, כמה זמן זה לוקח לו? אולי עשר דקות. וכמה זמן זה לוקח לזקנה? חצי יום. למה? מפני שכל דבר הולך ככה, עד שמוצאים נייר, אחר כך צריכים לסדר אותו, ואז למצוא את העט, ואז לחשוב מה לכתוב, והאם לנסח את זה כך או אחרת, ואז לתהות ולהתייעץ עם מישהו אם זה כתוב טוב או שכדאי לשנות... האם כשמשתהים התוצאה היא טובה יותר? ממש לא, זה רק לקח פי עשר זמן.
יש ספר שנחשב לאחד החשובים של דוסטויבסקי, "האחים קרמזוב" שמו, זה ספר של שלושה כרכים. הסיפור שמאחורי הספר הוא שהיה לו חוזה שהוא צריך לכתוב והוא לא כתב, והייתה לו אישה וזה גם היה בעיה של ממון והוא התעצל. בסוף היא ראתה שכלו כל הקיצים והוא עדיין לא כתב, אז היא כלאה אותו בתוך החדר שלו, פשוט סגרה עליו את הדלת ואז לא הייתה לו ברירה והוא כתב את הספר הזה בתוך בערך שלושה שבועות. זה כמעט לא יאומן. הוא כתב הרבה ספרים, אך זה אחד הספרים הארוכים והחשובים שלו. מתברר שאם בן־אדם מוכרח, מכריחים אותו ולוחצים אותו, אז זה לא יוצא פחות טוב.
כדי שלא תחשבו שאני מדבר רק על מישהו שכתב רומן, אלא גם על דברים חשובים שערכם הוא לדורות, אספר לכם - להבדיל - על הרשב"א. הוא היה רב עיר וגם ראש ישיבה, יש כמה וכמה ספרים של תלמידיו שרשמו את השיעורים שלו. בנוסף לזה נשארו ממנו לפחות חמש עשרה שיטות, כלומר פירושים שלמים לגמרות שלמות. והוא גם היה "משיב" גדול, שלחו אליו שאלות הלכתיות מספרד ומחוץ לספרד, ויש אלפי תשובות הלכתיות שלו. לא ברור אם יש בידינו הכל, מן הסתם לא. בנוסף לכל אלה הוא היה צריך להתפרנס, כי בעבר רבנים לא היו מקבלים משכורת אז הוא היה צריך לחיות ממשהו. הוא היה רופא ומזה הוא חי, וגם משפחה הייתה לו. אחרי כל זה סיפרו שבכל היום היה לו טיול קבוע של חצי שעה. איך נוצר דבר כזה? הוא לא חי במשך מאות שנים, אבל כל דבר נעשה באופן מאוד מרוכז ומאוד חיוני וגם נעשה בהכרח מהר.
אז מתברר שאפשר לעשות את זה. אם בן־אדם לא מספיק שום דבר אז זה בדרך כלל לא מפני שאין לו זמן אלא מפני שהזמן נרצח, לא בשלמות אבל בחתיכות.
יש מקומות שלא נותנים לי להימרח, המקום בעצמו מחייב אותי לרוץ ולהתרוצץ ואז, למרות שמטבעי אני כבד, אני מוכרח להתחיל לזוז. ככל שתנאי המקום פחות מחייבים, זה נותר עניין של אופי. יש בן־אדם שהוא נולד עם אופי ועם טבע של רץ כצבי ויש מישהו שהוא רץ כצב.
אמרתי פעם למישהו שלהתגרד זה סעיף של "לא תרצח". זה לא בדיוק אותו הדבר אבל כמעט, מפני שבן־אדם רוצח את הזמן שלו. אתה יכול להגיע למקווה, לטבול ולצאת ולראות שם מישהו שהתגרד שם שעתיים לפני שהגעת, והוא עדיין לא זז. למה? כי אין לו לאן למהר.
חמורים הם יצורים כאלה שבדרך כלל לוקחים את הזמן. היו בירושלים פרחחים שרצו לזרז חמור שהלך לו בשובה ונחת, אז הם הרימו לו את הזנב והכניסו שם פלפל חריף, והחמור התחיל ללכת באופן אחר לגמרי. יש הרבה אנשים שאמנם אין להם זנב, אבל פלפל חריף בהחלט מגיע להם. אני יכול לראות בחור שיושב עם ספרים, ואני מרגיש שהוא יושב ומתגרד עם הספר, על־ידי הספר ומעל הספר. מעבר למה שהיה אפשר להספיק באותו הזמן, גם לדברים שכן נעשים יש טעם וריח של פגר או חצי פגר. האם אנשים שקוראים לאט מבינים יותר? העניין נבדק ונוסה והתברר שממש לא. תוצאות הקריאה המהירה היו של הבנה טובה יותר, מפני שכנראה גם המוח עובד לאט יותר כשקוראים לאט ועובד מהר כשקוראים מהר.
מישהו כתב דבר שאיננו נכון, אך יכול להתאים לענייננו. הוא כתב שבעלי־החיים האיטיים חיים יותר. לעומת הסנאים והעכברים המתרוצצים, הפיל הכבד חי שבעים שנה, והצב חי מעל מאה שנים. דגים טורפים חייבים להתרוצץ בשביל לאכול, אבל קרפיון שאוכל צמחים וזבל, לא צריך לרוץ אף פעם ויש לו חיים ארוכים. יושב לו קרפיון זקן בתוך הבוץ ממשיך להשמין ולגדול, וכשנופלת לו איזו חתיכת לחם הוא אוכל אותה לאט לאט...
מישהו כתב סיפור בדיוני על אדם שחשב שאם יאכל קרביים של קרפיון, זה יגרום לו לאריכות ימים. הוא אכל קרפיונים כל הזמן והוא לא שם לב שהוא בעצמו הופך לאט לאט להיות קרפיון. על זה אני מדבר, על הקרפיונים הזקנים. איזה סוג של חיים יש לבן־אדם שהוא בן עשרים אבל חי כמו קרפיון בן מאה־וחמישים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
