ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְעוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר וּלְפָרֵשׁ, כִּי מַה שֶּׁאָמַר כִּי הָאִשָּׁה תֵּלֵד בְּכָל יוֹם, פֵּרוּשׁ עִנְיָן זֶה כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְךָ פְּעָמִים הַרְבֵּה מְאֹד בְּחִבּוּר בְּאֵר הַגּוֹלָה, כִּי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם בָּעוֹלָם מֻרְכָּבִים מֵחֹמֶר 1 וְצוּרָה. וּמִתְחַיֵּב מִן הַחֹמֶר מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ, וּמִתְחַיֵּב מִן הַצּוּרָה מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. וְאֵין סָפֵק כִּי מִצַּד הַצּוּרָה יוֹתֵר מוּכָן לִבְרָכָה, מֵאֲשֶׁר הוּא מִצַּד הַחֹמֶר. וְלִפְעָמִים הוּא מוּכָן מִצַּד הַצּוּרָה אֶל דָּבָר מָה, וּמוֹנֵעַ אֵלָיו הַחֹמֶר, עַד שֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ מַה שֶּׁרָאוּי אֵלָיו מִצַּד הַצּוּרָה. מִכָּל מָקוֹם, כַּאֲשֶׁר הוּא מוּכָן מִצַּד הַצּוּרָה אֶל בְּרָכָה, וְאַף אִם יֵשׁ מְעַכֵּב וּבִטּוּל מִצַּד הַחֹמֶר, מִכָּל מָקוֹם אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה מוֹעִיל הֲכָנָתוֹ מִצַּד הַצּוּרָה מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהוֹעִיל, עַד שֶׁיּוֹצִיא לַפֹּעַל מַה שֶּׁרָאוּי. וּמִכָּל מָקוֹם 2 נֶאֱמַר עַל הַנִּמְצָא כַּאֲשֶׁר הוּא רָאוּי מִצַּד הַצּוּרָה, כִּי זֶה עֶצֶם שֶׁלּוֹ. וְלֹא יִבָּחֵן הַדָּבָר רַק מִצַּד עַצְמוֹ, שֶׁהוּא צוּרָתוֹ, אֲשֶׁר הוּא אֲמִתַּת עַצְמוֹ. 3 וְאֵין לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַבִּטּוּל אֲשֶׁר יִמָּצֵא אֵלָיו מוֹנֵעַ מִצַּד הַחֹמֶר. כִּי דָּבָר זֶה דּוֹמֶה אֶל גִּבּוֹר גָּדוֹל, אֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ עַל פֹּעַל גָּדוֹל מְאֹד, וְהוּא נִסְגָּר בַּבַּיִת, וְכִי בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁהוּא נִסְגָּר בַּבַּיִת לֹא יֵאָמֵר שֶׁהוּא גִּבּוֹר גָּדוֹל, אַף כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא גְּבוּרָתוֹ אֶל הַפֹּעַל! וְכָךְ הַדָּבָר הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, כַּאֲשֶׁר דָּבָר אֶחָד רָאוּי מִצַּד הַצּוּרָה הָעַצְמִית, שֶׁהִיא עַצְמוֹ לוֹ, אַף כִּי מִצַּד שֶׁהַצּוּרָה מֻטְבַּעַת בַּחֹמֶר יֵשׁ מוֹנֵעַ אֶל דָּבָר זֶה, מִכָּל מָקוֹם 4 יֵאָמֵר עַל זֶה כַּאֲשֶׁר רָאוּי אֶל הַצּוּרָה כַּאֲשֶׁר הוּא מֻפְרָד מִן הַחֹמֶר. וְדָבָר זֶה בֵּאַרְנוּ בְּחִבּוּר גְּבוּרוֹת ה' בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד. וּלְכָךְ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמְרוּ בְּכָאן כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ מִצַּד 5 הַצּוּרָה הַמֻּפְשֶׁטֶת. וְזֶה אָמְרָם, לֶעָתִיד, אִשָּׁה (ש)תֵּלֵד בְּכָל יוֹם, 6 כִּי יִהְיֶה הָעוֹלָם לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִפְּנֵי זֶה מִצַּד הַצּוּרָה כָּךְ הוּא רָאוּי, שֶׁתֵּלֵד אִשָּׁה בְּכָל יוֹם, וְעֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי כָּל יוֹם, וְתוֹצִיא גְּלֻסְקָאוֹת וּכְלֵי מֵילָת. וְאִם יֵשׁ מוֹנֵעַ מִצַּד הַחֹמֶר אֲשֶׁר הוּא הַמּוֹנֵעַ, מִכָּל מָקוֹם יֵאָמֵר עָלָיו כָּךְ מִצַּד אֲמִתַּת עַצְמוֹ, הַיְנוּ מִצַּד צוּרָתָן, וְאֵין לְהַשְׁגִּיחַ אֲשֶׁר הוּא מִצַּד הַחֹמֶר. וּמֵעַתָּה אֵין אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה נִמְצָא לִפְעָמִים, אֲבָל כָּךְ הוּא לְפִי מַעֲלַת הַצּוּרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאַף אִם יֵשׁ מוֹנֵעַ מִצַּד הַחֹמֶר, 7 וּלְכָל הַפָּחוֹת מוֹעִיל כִּי אֵינוֹ מוֹנֵעַ מִכֹּל וָכֹל, אֲבָל יוֹצֵא לַפֹּעַל מַה שֶּׁרָאוּי. וְיֵשׁ לְךָ לְהָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ, וְהֵם בְּרוּרִים, וְדַי בָּזֶה.
________________________________
ניתן לבאר באופן נוסף את דברי הגמרא גם לאומר, שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. מה שאמרו שהאשה תלד בכל יום, פירושו על פי מה שכבר התבאר פעמים רבות בספר באר הגולה, שבעולם הזה הדברים מורכבים מחומר 1 ומהות רוחנית, ולכל אחד מהיסודות הללו יש את הדברים הראויים לו. אין ספק כי צד המהות הרוחנית ראוי יותר לברכה מהצד החומרי. לעיתים הברכה הראויה למהות הרוחנית אינה יכולה לצאת אל הפועל, משום שצד החומר מגביל את הברכה. מכיוון שראוי הדבר לברכה מצד המהות, אף שהחומר מעכב זאת בפועל, יש לאותה הכנה השפעה להוציא אל הפועל את מה שיכול לצאת. בכל אופן גם כשהדבר אינו יוצא אל הפועל בשלמות, כיון שמצד המהות ראויה הברכה, 2 נידון הדבר מצד המהות, שהיא הצד היותר אמיתי של אותו הדבר, 3 ואין לשים לב אל מה שלא יצא אל הפועל מצד החומר. ניתן לדמות זאת לאדם גבור בעל כח עצום הנעול בביתו. האם בגלל שהוא נעול בביתו ואין ביכולתו להוציא את כוחו אל הפועל, נאמר שאינו בעל כוח גדול? כך גם בענינינו, כאשר הברכה ראויה מצד המהות, שהיא העיקר, אך אינה יכולה לצאת אל הפועל מפני שהמהות מוגבלת בחומר, 4 נתייחס אל הברכה הראויה מצד המהות ללא התחשבות בחומר. עקרון זה בארנו בגבורות ה' כמה פעמים. כך נבאר את דברי הגמרא: מה שאמר רבן גמליאל הם דברים המתייחסים אל הברכה הראויה מצד 5 המהות. מאמרו, לעתיד אשה תלד בכל יום, 6 כי כשלא יהיו חטאים, העולם יהיה קרוב אל הקב"ה, לכן מצד המהות הרוחנית של העולם ראויה אשה שתלד בכל יום, העץ לעשות פרי בכל יום והארץ להוציא עוגיות ובגדי צמר משובחים. וגם אם לא יהיו הדברים בפועל, כי המציאות החומרית מגבילה אפשרות זו, ההתייחסות היא אל המהות ולא אל מה שנעשה בפועל. אם כן מה שמצאנו מציאות כזו בעולם, של לידה ופירות בכל יום, ושהארץ מוציאה דברים שלמים, דבר זה מוכיח שמצד מהות העולם דבר זה אפשרי, אף אם לא יהיו הדברים בפועל ממש, 7 בכל אופן מה שיוכל לצאת אל הפועל יצא אל הפועל. הבן דברים ברורים אלה ודי בזאת.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
118 - פרק נ' חלק ג'
119 - פרק נ' חלק ד'
120 - פרק נ' חלק ה'
טען עוד
המהר"ל פתח את הפרק בשאלה על שיטתו של שמואל, שאין בין ימות העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד – הרי מדרשים שונים מתארים הבדלים נוספים. עד כה ראינו את ההסבר הראשון של המהר"ל – שינויים אלה יהיו בגבולות הטבע. בקטע שלפנינו מביא המהר"ל הסבר נוסף. לאמתו של דבר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות, ולא ישתנה דבר בהנהגת הטבע בימות המשיח.
כדי להסביר את המדרשים, מלמד אותנו המהר"ל להביט אחרת: יש הבדל בין מהות הדבר, שנקרא כאן בלשון המהר"ל "צורה", לבין הופעתו בפועל, בלשון המהר"ל כאן "חומר". למשל, אריה הסגור בכלוב לעומת כלב שמסתובב חופשי. לכאורה הכלב גיבור יותר מאריה: הוא מסוגל לצוד ולרדוף אחרי אויביו – ואריה לא. האם בגלל זה נקבע כי הכלב גיבור יותר מן האריה? ודאי שלא. האריה הוא הגיבור שבחיות גם כשהוא בכלוב. הכלוב לא משנה את הגבורה שקיימת באריה, הוא רק יוצר מחסום חיצוני שמונע מגבורת האריה לפרוץ החוצה.
כך גם בענייננו. לעתיד לבוא העולם יתרומם ויתקרב אל ה', ומצד עצמו יהיה ראוי לכך שיישברו גבולות הטבע שאנו מכירים. בעתיד, ראוי שתלד אישה בכל יום, ושהטבע יצמיח מוצרים מושלמים. כפי שלמדנו בתחילת הפרק, חסרונות אלה מבטאים פער בין הרצוי למצוי, שנובע מפער רוחני הקיים בינינו לבין ה'. בעתיד לא יהיה פער רוחני וממילא מצד המהות אכן ראוי שתלד אישה באותו יום, ללא פער בין העיבור ללידה, וראוי שהטבע יצמיח מוצרים מושלמים, ללא פער בין המוצר הגולמי למוצר הסופי.
אלא שהעולם מוטבע בחומר. בעולם הזה ישנן הגבלות שמונעות מהעולם הרוחני להתגלות במלואו. לכן, למרות שבאמת העולם יימצא בדרגה רוחנית שבה אין פער בין הרצוי למצוי, חוקי הטבע לא תמיד מאפשרים זאת ומשום כך ייתכן שלא נראה זאת.
יסוד מחודש זה מופיע רבות בכתבי המהר"ל– העיקר אינו מה שאנו רואים בעיניים אלא העולם הרוחני . גם אם מבחינה חיצונית נראה שישראל ירדו ממעלתם ושעתה הם מושפלים בגלות, וגם אם לעתיד לבוא לא נראה ניסים שישדדו את מערכות הטבע, אין זה משנה דבר. זהו דבר זניח, מקרי. האמת היא המציאות הפנימית, הרוחנית – נצח ישראל לא ישקר, ולעולם ישראל נשארים במעלתם העליונה מבחינה סגולית. לעתיד לבוא, יהיה שייך העולם כולו למעלה עליונה זאת, שבה אין שום פער וריחוק בינינו לבין אבינו שבשמים.
הרחבות
* חז"ל תיארו את המהות הפנימית של העולם
מָקוֹם יֵאָמֵר עָלָיו כָּךְ מִצַּד אֲמִתַּת עַצְמוֹ, הַיְנוּ מִצַּד צוּרָתָן, וְאֵין לְהַשְׁגִּיחַ אֲשֶׁר הוּא מִצַּד הַחֹמֶר. במקומות רבים בש"ס ובמדרשים כותבים חז"ל דברים שלא ייתכנו במציאות הטבעית. לדוגמא הגמרא אומרת שגובהו של משה היה עשר אמות (כחמישה מטרים) [שבת צב.] ושכתפיו של שמשון היו שישים אמות (כשלושים מטר) [סוטה י.]. שיטת המהר"ל היא שאין ללמוד את הדברים כפשוטם, כיוון ש"רוב דבריהם (של חז"ל) הוא בדרך משל ומליצת החכמה... ולפיכך אין לתמוה כאשר יראה בדבריהם הנראים לסכלים רחוקים מן הדעת" [באר הגולה ד, א]. אין כוונתו של המהר"ל לומר שחז"ל כתבו משלים דמיוניים, אלא שדברי חז"ל רומזים לעניינים פנימיים. על פי זה אין לתמוה אם דברי חכמים נראים לא הגיוניים, כיוון שהם לא עסקו בתיאור המציאות הגשמית אלא בתיאור המהות הפנימית: "לא דברו חכמים כלל משעור הגשמי, כי לא היה להם עסק בזה, רק דבריהם במהות העולם" [באר הגולה ו, ד].
צורת הסתכלות זו של חז"ל על פנימיות הדברים נובעת מההבדל שבינם לבין חכמי אומות העולם: "אין חכמתם דומה לחכמת חכמי האומות, כי חכמי האומות, אף כי היו חכמים, היה חכמתם שכל האנושי. אבל חכמינו, חכמתם חכמה פנימית, סתרי החכמה, מה שידעו על פי הקבלה מרבם, ורבם מרבם, עד הנביאים, ועד משה רבינו עליו השלום" [באר הגולה ה, ד]. חכמת הגויים נובעת מהשכל הגשמי ולכן הם עוסקים במציאות החומרית. לעומתם חז"ל יונקים את חכמתם ממשה רבינו שקיבל את התורה מהקב"ה, ולכן דבריהם עוסקים במהות המציאות ולא בגילוייה החומריים.
לעילוי נשמת נחמה רחל בת ר' אלתר יצחק ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
