ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- הלכות תשעה באב
הברייתא במסכת תענית (כט:, ובעירובין מ:) אומרת שכאשר צום תשעה באב חל במוצאי שבת מותר לאכול בסעודה המפסקת אפילו כסעודת שלמה בשעתו:
דתניא: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת – אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו.
נחלקו ראשונים האם מותר לאכול כסעודת שלמה בשעתו (אך רצוי להחמיר בכך), או שמא צריך לאכול סעודה יפה וגדולה לכבוד השבת, כמו בכל שבת. כנראה שיסוד המחלוקת הוא, האם יש סעודה מפסקת בשבת זו, אלא שצריך להיזהר מאבלות בפרהסיה, או שמא אין כלל דין סעודה מפסקת בשבת זו.
במשנה ברורה (תקנ"ב, ס"ק כג) פסק שאוכלים כרגיל ואסור למנוע עצמו מבשר, כי הדבר נראה כאבלות. הוא מביא מחלוקת האם ניתן לאכול בקרב חברים וכד'. אולם נראה שעיקר דבריו להקל, ובודאי שניתן לאכול עם המשפחה ולזמן (שם).
בשו"ת אגרות משה (או"ח, ח"ד סימן קי"ב, א) הוסיף שמותר לאכול בשר גם אם איננו רגיל לכך בכל שבת, וכן מותר לשיר זמירות שבת, גם אם אינו רגיל לשיר בסעודה שלישית.
סיום הסעודה
הגמרא בערובין (מא.) כותבת שמוסכם על הכל שיש לסיים את הסעודה לפני השקיעה. הסיבה היא, שכיוון שהאדם אכל ושתה כל השבת כולה, אין בכך 'תענית' כשמפסיק לאכול בשקיעה. וכך נפסק להלכה ברמ"א (תקנ"ב, י. ורצוי לסיים גם את הזמירות לפני השקיעה).
לימוד תורה בשבת אחר חצות
נחלקו בדבר זה הפוסקים (בעקבות דברי הרמ"א בסימן תקנ"ד). הלבוש כתב שיש להחמיר גם בתשעה באב שחל במוצ"ש שלא ללמוד בשבת לאחר חצות. מאידך, בכנסת הגדולה (הגהות בית יוסף, תקנ"ב) כתב שרק בתשעה באב שחל בשבת יש לאסור, אך אם חל ביום ראשון, ניתן ללמוד תורה כל השבת.
כיצד ייתכן לאסור ללמוד בשבת, הרי זו אבלות בשבת? כנראה שכיוון שבכל שבת מותר ללמוד בדברים הרעים אין ניכרת בכך אבלות. החת"ס (שו"ת, או"ח קנ"ו) ביאר, שהחשש איננו בגלל השבת, אלא כדי שלא יהרהר בצום תשעה באב עצמו בדברי התורה המשמחים שלמד בשבת.
אמנם, אחרונים רבים התירו ללמוד אפילו כשחל תשעה באב בשבת. וכן כתב בשו"ת מהר"ם מלובלין (סימן צ"ט). וגם הט"ז (שם) כתב שהלומד בשבת – לא הפסיד, וכן פסק המשנה ברורה (תקנ"ג, ס"ק י), שהרי כמה אחרונים מקלים שמותר ללמוד תורה בערב הצום אחר חצות אפילו כשחל תשעה באב ביום חול.
לאור זאת, עיקר הדין להקל להתיר ללמוד תורה בשבת, גם לאחר חצות.
חליצת הנעליים
הרמ"א (תקנ"ג, ב) כותב שיש לחלוץ את הנעליים בבית הכנסת, לאחר ברכו. אמנם, מסתבר שישנם כמה הבדלים בין תקופת הרמ"א לבין תקופתנו. אחד ההבדלים הוא, שאנחנו נוהגים לנעול נעלי בד, ודבר זה לא מתאים לעשותו לאחר ברכו. הבדל שני: בדרך כלל לא מתאים ללבוש בגדי שבת בתשעה באב. אם מסתפקים בחליצת הנעליים בבית הכנסת, נמצא שאנו אומרים קינות עם בגדי שבת! מסתבר, שבזמן הרמ"א לא הייתה בכך בעיה, כי הרמ"א פוסק (תקנ"א) שלובשים בגדי חול בשבת חזון! אולם, אנו נוהגים ללבוש בגדי שבת (ע"פ הגר"א) בשבת חזון, ואם כך, לנו ישנה בעיה להסתפק בחליצת הנעליים (עיין בכך במועדים וזמנים, ח"ז סימן רנ"ו).
לאור כל הנ"ל, נוהגים לאחר את תפילת ערבית כרבע שעה. אומרים במוצאי שבת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (וצריך להזכיר גם לנשים לומר זאת), חולצים נעליים ומחליפים בגדים ואחר כך הולכים לבית הכנסת. וכן כתב בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן ל"ח), וכן כתב במועדים וזמנים (שם) בשם החזון איש, וכן נראה עיקר להלכה (ויש שהיו נוהגים ללכת יחפים לאחר השקיעה).
כיצד נוהגים השנה בהבדלה? הרי אי אפשר לשתות את היין במוצאי שבת? בתפילת עמידה אומרים "אתה חוננתנו", אולם ביחס להבדלה מצאנו שלוש שיטות בראשונים. שיטה אחת היא שיטת הגאונים (בתוספות בפסחים קז.) שעושים הבדלה במוצאי יום ראשון, כלומר במוצאי תשעה באב. שיטה שנייה היא שיטת המנהיג (תשעה באב, כ"א) שעושים הבדלה במוצ"ש ונותנים לקטן לשתות. שיטת שלישית היא שיטת הרמב"ן (בתורת האדם) שאין מבדילים כלל, שכיוון שנדחתה מצוות הבדלה ממוצ"ש, הרי שנדחתה לגמרי.
להלכה פסק השו"ע (תקנ"ו, א) שמבדיל במוצאי יום ראשון, כלומר, במוצאי תשעה באב. אמנם, את ברכת הנר יברך במוצאי שבת. בדרך כלל מברכים בבית הכנסת לפני איכה, אולם היחיד יכול לברך בביתו (לאחר זמן צאת השבת) כדי להוציא את אשתו ובני ביתו (גרשז"א, בשש"כ ס"ב הערה צח. ואם לא בירך, לא יברך ביום ראשון, כי האור נברא במוצ"ש). וברכת בשמים לא יברך כלל, כי אין דבר זה מתאים לאבלות (שו"ע שם).
חולה
חולה הצריך לאכול יבדיל לעצמו (מ"ב תקנ"ט ס"ק לז) אך לא יבדיל מיד במוצ"ש אלא רק לפני שרוצה לאכול. אם אינו יכול לשתות, ייתן לקטן לשתות. אם אינו יכול להבדיל, פסק בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סימן מ"ד) שיכול הבריא להבדיל עבורו, והחולה או הקטן ישתו את הכוס (ואמנם יש מקום לדון בכך, אך למעשה, כשיש צורך ניתן להקל).
כשחולה עושה הבדלה בתשעה באב, עדיף לעשות את ההבדלה על חמר מדינה (מיץ טבעי, קפה וכד'), אך ניתן לעשות גם על מיץ ענבים, ויש רבים שעושים הבדלה לכתחילה על יין (ויכול הגדול לשתות בעצמו – לוח א"י; ויש הנותנים לקטן מעל גיל שש). קטנים האוכלים בתשעה באב, נהגו לאכול ללא הבדלה (שו"ת משנה הלכות, ח"ז סימן ל"ט).
הבדלה במוצאי תשעה באב
במוצאי תשעה באב עושים הבדלה, ללא הפסוקים "הנה א-ל ישועתי אבטח" וכו', אלא מתחילים ב"בורא פרי הגפן" ללא נר וללא בשמים. את ההבדלה עושים כרגיל על יין וגם גדול יכול לשתות את היין (ואולי יש יתרון להבדלה על מיץ ענבים במקרה זה).
אשה שבעלה מתעכב בתפילה – מסתבר שרשאית להבדיל לעצמה, כדי שתוכל לאכול (אמנם, בשו"ת מנחת יצחק ח"ח נ"א כתב שתשמע משכן, ע"ש). ומכל מקום רשאית לשתות מים (ואולי משקים אחרים) גם קודם הבדלה.
איסורים נוספים במוצאי התענית: כשתשעה באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון הכל מותר מיד (כיבוס, נגינה, תספורת וכו') פרט לבשר ויין שאסורים באותו ערב מפני אבלות של יום, אבל מותרים מיד בבוקר יום המחרת (יום שני), ולמרות זאת ניתן לעשות הבדלה על יין כרגיל (מ"ב תקנ"ח ס"ק ג-ד, ושעה"צ שם).
סיכום קצר
סעודה שלישית בשבת – כרגיל, כולל זמירות שבת (וכן ניתן ללמוד תורה כרגיל), אך יש לסיימה לפני השקיעה.
מאחרים את זמן התפילה במוצ"ש: כשמגיע זמן צאת השבת, אומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול", חולצים נעליים ומחליפים לבגדי חול. אם נשארות בבית נשים שאינן הולכות לבית הכנסת, כדאי לברך כבר בבית על הנר "בורא מאורי האש". לא עושים הבדלה.
בבית הכנסת: אומרים "אתה חוננתנו" בתפילת עמידה. לפני קריאת איכה, מברכים על הנר "בורא מאורי האש" (יברך אדם שלא בירך בביתו).
מוצאי התענית: הבדלה, ללא נר ובשמים וללא הפסוקים (מתחילים ב"בורא פרי הגפן"). את ההבדלה ניתן לעשות על יין (ואולי עדיף על מיץ ענבים), וגדול שותה את היין.
איסורים נוספים במוצאי התענית: הכל מותר מיד (כיבוס, נגינה, תספורת וכו') פרט לבשר ויין (שאסור באותו ערב פרט להבדלה).
ננסה לחבר את קדושת השבת לתשעה באב, ולהיכנס לאבלות של תשעה באב, מלאים בקדושה ובעוצמה. ובע"ה, מתוך שנתאבל על חורבנה של ירושלים, נזכה לראות במהרה בבניינה, וכל הקשיים שעומדים בפתחו של עם ישראל, יהפכו במהרה לששון ולשמחה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
