ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
האם אדם שמקבל חיסון לקורונה צריך לברך ברכת הטוב והמטיב? או אולי ברכת שהחיינו?
תשובה
המשנה בברכות (נד:) אומרת: על הגשמים, ועל בשורות טובות, אומר: ברוך הטוב והמטיב. על בשורות רעות, אומר: ברוך דיין האמת. בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
מכאן אנו לומדים שכאשר אדם שומע בשורה טובה או מקבל דבר מה חדש, עליו לברך שהחיינו או הטוב והמטיב (להלן נדון מתי מברכים כל אחת מהברכות). אולם לכאורה יש לפקפק בכך, מפני שבכל הדוגמאות במשנה ובגמרא (שם) מדובר על כך שאדם קיבל דבר ממשי – ירדו גשמים, נולד לו בן, הוא קיבל ירושה וכדומה, ואילו כאן מדובר רק על מניעת דבר שלילי – בזכות החיסון האדם לא יהיה חולה, ולכן לא ברור אם מברכים על כך. פרט לכך, איננו רגילים לברך שהחיינו על כל טיפול רפואי, ומדוע כאן הדבר יהיה שונה?
ברכה על מניעת דבר שלילי
הגמרא בפסחים (נ.) אומרת, שבעולם הזה מברכים "הטוב והמטיב" על בשורות טובות ו"דיין האמת" על בשורות רעות, אך לעתיד לבוא גם על בשורות רעות נאמר "הטוב והמטיב". הטעם לכך הוא שלעתיד לבוא נבין שגם הדברים הנראים לנו כרעים מובילים לטוב, כי הקב"ה כולו טוב )ראו צל"ח שם ועוד).
מכאן עולה שהסיבה שאיננו מברכים "הטוב והמטיב" על דברים רעים היא לא מצד מהותם אלא מפני שאיננו רואים את הטוב המוחלט שייצא מהם. לפי זה אפשר לומר שאם היינו רואים את הטוב שייצא מן הרע היינו מברכים על כך, על אף שבדרך כלל הרע הוא חוסר קבלה או קלקול או תקלה. ואם כך, מבחינה מהותית ניתן לברך גם על דבר שהוא רק מניעת רע ולא רק על טוב ממשי.1 אך כפי שנראה להלן, מסתבר שהחיסון הוא טוב ממשי ולא רק מניעת דבר שלילי.
ברכה על טיפול רפואי
ביחס לברכה על טיפול רפואי, מצאנו בגמרא ברכה מיוחדת: "רופא חולים" (ברכות ס:), שנאמרת על הקזת דם, והיא אף נפסקה בשולחן ערוך (ר"ל, ד). הפוסקים נחלקו האם מברכים אותה בכל טיפול רפואי (עיינו אליה רבה שם ס"ק י, משנ"ב ס"ק ז ושעה"צ שם), ולדעת מרן הרב קוק זצ"ל (עולת ראיה, ח"א, עמ‘ שצ), אם מדובר על טיפול או ניתוח שהייתה בו סכנת חיים יש לברך בשם ומלכות. מכל מקום, לא הזכירה הגמרא אפשרות של ברכת שהחיינו או הטוב והמטיב על טיפול רפואי.
ואכן, ברור שאין קשר בין הדברים. טיפול רפואי לא קשור לברכת שהחיינו או לברכת הטוב והמטיב. גם כאשר אדם מקבל משכורת הוא לא מברך הטוב והמטיב או שהחיינו. ברכות אלו נאמרות על התחדשות, הגורמת התפעלות ושמחה. טיפול רפואי איננו אירוע של שמחה אלא אירוע של לחץ ושל חרדה. ולכן, גם כאשר משתקמים ממנו מתאימה ברכת "הגומל" (בתנאים מסוימים) ולא שהחיינו. אולם המקרה שלנו שונה במהותו. מדובר על מגפה כללית, עולמית, שלפתע נמצא לה פתרון.
לכן, על אף שעל טיפול רפואי רגיל לא מברכים שהחיינו, בהחלט יש מקום לברך שהחיינו או הטוב והמטיב על קבלת החיסון, שקיים בו מימד של דבר חדש שלפתע התגלה. פרט לכך יש להוסיף, שתחושת הלב השמחה איננה רק בגלל הצלה ממגפה, אלא בגלל היכולת לחזור לחיים תקינים. אנשים אינם יכולים להשתתף בשמחות ואף לא בלוויות באופן רגיל, אנשים אינם יכולים לפתוח עסקים וללכת לעבודה כרגיל, אינם יכולים לעשות קניות כרגיל, אינם יכולים לבקר בני משפחה כרגיל. השמחה שבקבלת החיסון היא לא רק שמחה על הפתרון הרפואי אלא על חזרת החיים לשגרה. זוהי שמחה כללית לפרט ולכלל, זוהי שמחה שיש בה הנאה גשמית גדולה ומרובה (ואמנם החזרה המלאה לשגרת חיים רגילה תתרחש רק אחרי שרבים יתחסנו, אך כל אדם שמקבל חיסון מקרב את החזרה של כולם למעגל העבודה ולשגרת החיים). במובן זה השמחה היא לא רק על קבלת החיסון באופן פרטי אלא על עצם הבשורה על כך שהגיעו למדינת ישראל חיסונים נגד הקורונה.2
לכן, נראה שיש כאן סיבה טובה לברכת שהחיינו או הטוב והמטיב, גם אם לא מצד הפן הרפואי, הרי שמצד הפן הגשמי ואף הכלכלי.
שהחיינו או הטוב והמטיב?
בגמרא (נט:) מבואר שכאשר מדובר על הנאה פרטית צריך לברך "שהחיינו", וכאשר מדובר על הנאה של האדם יחד עם חברו צריך לברך "הטוב והמטיב". לפי זה לכאורה היה צריך לברך על קבלת החיסון ברכת "הטוב והמטיב", שהרי זו הצלה עבור הרבים. מצד הסברה הפשוטה, יש כאמור להעדיף את הטוב והמטיב, שהרי הטובה היא עבור הכלל. אולם למעשה נראה שעדיף לברך שהחיינו, מכמה טעמים:
א. הביאור הלכה (רכ"א, ב, ד"ה מברך שהחיינו) כותב שכאשר יש לאדם הנאה פרטית הנובעת מתוך הנאה לציבור (כגון שיורד גשם לכולם וגם השדה הפרטי שלו מתברך מהגשם)– יש לברך שהחיינו. לפי גם במקרה שלנו לכאורה נכון יותר לברך שהחיינו, כי לכל אדם יש הנאה פרטית מקבלת החיסון.
ב. לפי פוסקים רבים, אמנם בכל ברכה אומרים "ספק ברכות להקל", אך כאשר יש לאדם שמחה הוא יכול לברך שהחיינו גם אם יש ספק, מפני שהברכה היא על שמחת הלב, וכשיש שמחת הלב– מותר לברך (ב"ח, או"ח כ"ט). 3
ג. ברכת שהחיינו פוטרת את ברכת הטוב והמטיב, אולם ברכת הטוב והמטיב לא פוטרת את ברכת שהחיינו, ולכן במקרה שיש ספק איזו ברכה מתאימה יותר נכון לברך שהחיינו ולא הטוב והמטיב (ביאור הלכה (רכ"ג, ה, ד"ה שהיא טובה)).
מכל הנ"ל נראה שאם אדם שמח בחיסון הוא יכול לברך ברכת "הטוב והמטיב", שהרי טוב לו וטוב לאחרים. אמנם, למעשה נכון יותר שיברך שהחיינו, וכפי שנפרט מיד.
סיכום והלכה למעשה
למעשה ניתן לבחור בכמה דרכים כיצד לברך בשעת קבלת החיסון:
א. ניתן לברך "הטוב והמטיב" בשעת קבלת החיסון, ולכוון בברכה על עצם המצאת החיסון והגעתו למדינת ישראל, ועל ההצלה של עם ישראל ושל העולם, ועל חזרת המשק והחיים למסלולם. זוהי בשורה טובה לא רק במישור הרפואי אלא בעיקר על חזרה לשיגרה – שמחה כללית שיש בה הנאה גשמית מרובה (עקרונית ניתן לברך כבר כעת, אך אפשר להצמיד את הברכה לקבלת החיסון בפועל).
ב. טוב יותר לברך ברכת "שהחיינו", ולצרף את הפוסקים הסבורים שמברכים ברכה זו אפילו על שמחת הלב (ובתנאי שהאדם אכן שמח). בברכה זו הדגש הוא יותר על הטובה האישית של כל מתחסן, ולכן אומרים אותה רק בשעת קבלת החיסון.
ג. דרך אחרת היא לומר לפני החיסון במקום ברכות את הנוסח הבא (על פי ברכות ס.; שו"ע או"ח, ר"ל, ד. וגם מי שמברך שהחיינו או הטוב והמטיב, טוב שיאמר נוסח זה):4
יהי רצון מלפניך ה‘ א-להי, שיהא עסק זה לי ולכל בית ישראל ולכל בריותיך לרפואה שלמה ולמיגור המגפה, כי א-ל מלך רופא נאמן ורחמן אתה.
בכל מקרה, ראוי לומר מזמור לתודה (תהילים ק‘), מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהילים ל‘) או נשמת כל חי.
לראות את יד ה'
החשיבות הרבה לברך או לפחות לומר מזמורי תהילים בשעת קבלת החיסון, היא לא רק חלק מההודאה לה‘, נובעת אלא גם מהצורך להבין שגם לאחר החיסון חיינו תלויים בחסדי ה'. העולם עבר טלטלה גדולה. בטלטלה זו חש העולם המערבי החזק כמה הוא זקוק לברכת ה', כמה עוצמתו תלויה על בלימה – "כי רגע באפו חיים ברצונו". החיסון, מעשה ידי אדם, הוא דבר נפלא, שבע"ה יסייע למגר את המגיפה. אנו שמחים מאוד כמובן על שה‘ נתן לרופאים בינה להמציא חיסון זה, אך גם יודעים שלא די בכך. גם החיסון לא מבטיח את מיגור המגיפה, ואיננו יודעים איזו מוטציות עשויות עוד להתפתח. אנו שמחים על המצאות אנושיות, אך צריכים כל העת לזכור מי באמת מוביל את העולם. הברכה או אמירת תהילים מרוממות את ההמצאה האנושית ומכניסה לתוכה שם שמים.
החיסון מעורר גם נקודה נוספת. בעשרות השנים שהדור שלנו מכיר, לא הייתה מעולם שותפות של כל העולם סביב צרה או מגפה, וכאן העולם כולו התאחד בגלל צרה, והתאחד גם בניסיון למצוא מזור. עדיין לא יצאנו מהמגפה, אולם, ניתן לראות את אותות היציאה בע"ה. תפקידנו לחשוב ולבחון כיצד לשמר את הדברים הטובים שלמדנו בתקופה זו הן מבחינה אנושית ומוסרית, הן מבחינת אחדות העולם, הן בחשיבות החיבור המשפחתי, ומעל כולם – את יד ה‘ המובילה אותנו ואת העולם כולו. אליו אנו מתפללים, לעזרתו אנו מייחלים, ולו אנו מודים גם על המצאת החיסון שבע"ה תסייע לנו ולכל העולם, להמשיך לתקן עולם במלכות ש-די מתוך בריאות טובה ושמחה מרובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
