ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
כשהגעתי לאנטוורפן בתחילת השליחות שלי, פגשתי שם יהודי שלא עשה ברית מילה. שאלתי אותו אם הוא רוצה לעשות ברית והסברתי לו את החשיבות העצומה של המצווה. היהודי הסכים, ומיד שאל כמה זה עולה. אמרתי לו שההוצאות עלינו, ושהוא צריך רק לעשות את ההשתדלות מצידו.
בזמנו, לפי החוק הבלגי, מותר היה לערוך ברית רק בבית־הרפואה המקומי. הלכתי וביררתי מה הפרוצדורה שכרוכה בזה. המועד הקרוב ביותר שבו ניתן היה לערוך את הברית היה רק חודשיים לאחר מכן. בלית ברירה, קבעתי תור לעוד חודשיים וסגרתי את התאריך גם עם המוהל.
אחר כך שלחתי מכתב לרבי מליובאוויטש ובו הודעתי על הברית, וביקשתי ברכה שהכול יהיה כמו שצריך. בתשובה קיבלתי מברק(!) מהרבי: "למה צריך לדחות את הברית לעוד חודשיים? והרי זה חיוב כרת!" הרבי הוסיף וכתב שאם הבעיה קשורה לכסף, ישלמו "מכאן" את ההוצאות.
קיבלתי את המברק בבוקר. נו, אנחנו החב"דניקים קצת משוגעים... באתי למוהל ואמרתי לו: "היום אנחנו עושים את הברית!". המוהל היה בשוק, מה היום? איך היום? הרי נקבע תור לעוד חודשיים! "אתה בא איתי עכשיו לבית הרפואה!" אמרתי לו.
קרוב אליך (663)
הרב שבתי סלביטיצקי
84 - מה זו אמונה פשוטה?
85 - התוועדות עם הרב שבתי סלבטיצקי
86 - לא מפחדים!
טען עוד
יש פתגם שאומר: ישנם אנשים שרואים דלת סגורה ופונים ללכת; אחרים – רואים דלת סגורה ומנסים את הידית – אם הדלת לא נפתחת, הם הולכים. יש כאלו שמחפשים מפתח, אך אם המפתח לא מתאים, הם מרימים ידיים.
ורק מתי מעט מנסים את הידית, ואם הדלת לא נפתחת מביאים מפתח, ואם המפתח לא מתאים - הם יוצרים מפתח...
יהודי אחד כתב לרבי בקשר לבן שלו, נער בן שתים־עשרה, והרבי אמר לו להעביר אותו ממסגרת חינוכית של גויים למוסד שומר תורה ומצוות. האבא ענה לרבי שבגיל כזה יהיה לבן שלו קשה מאוד להסתגל למוסד החדש, וביקש למצוא פתרון אחר בנושא. הרבי ענה לו שיש דברים שלא שואלים "האם" לעשות אלא "איך" לעשות. אתה צריך להגיע למטרה. איך? תמצא לבד את הדרך! הכוח למצוא את התשובות נמצא בתוכך.
לפני הרבה שנים נסענו כל המשפחה אל הרבי, ל־770. כשהגיע יום שישי, הסברנו לילדים שבערב שבת, כשהרבי יוצא מהחדר שלו ונכנס להתפלל מנחה, הוא נוהג לחלק לילדים שעומדים שם מטבעות לצדקה. זה כמובן דרבן את הילדים והמריץ אותם לעזור בהכנות לשבת, כדי שהכול יהיה מוכן מוקדם וכך נוכל לזכות לקבל מהרבי מטבע. כשהגיע הזמן, לבשנו בגדי שבת, לקחנו את הילדים, כולל את הבת הקטנה בת השנתיים, ורצנו ל־770.
עמדנו כולנו נרגשים ודרוכים. העיניים היו נעוצות בידית הדלת שמוליכה לחדרו של הרבי. ואז התחלנו לשמוע כל מיני רחשים ולחשושים. הידית התחילה להסתובב... הנה, עוד מעט, עוד רגע, נזכה לראות את הרבי.
הדלת נפתחה. הרבי יצא, נעמד והתחיל לחלק מטבעות לילדים שעמדו שם.
הילדים ניגשו לרבי ביראת כבוד. כל אחד הושיט יד קטנה ועדינה, והרבי הניח בה מטבע. בתי הקטנה, בת השנתיים, עמדה לידי. "דחפתי" אותה קצת לכיוון הרבי. המזכיר שם לב לילדה, וסימן לה להתקרב עוד יותר. היא נעמדה מול הרבי, והושיטה את היד. הרבי החזיק את המטבע בין האצבעות, והניח אותה בעדינות בכף היד של הילדה הקטנה.
הרבי סיים לחלק לכל הילדים והילדות את המטבעות. הוא צעד פסיעה קדימה, ופתאום נעצר והסתכל על הבת שלי. המזכיר הבין מיד את הרמז, וסימן לה להכניס את המטבע לקופת הצדקה הגדולה שהייתה קבועה בקיר. היא ניסתה לשלשל את המטבע לתוך החריץ של הקופה, אבל היא לא הצליחה, הקופה הייתה גבוהה מדי. ואז, כשאנחנו מסתכלים בתימהון ובתדהמה, הרבי התקרב לילדה, תפס את שני המרפקים שלה בשתי ידיים, ופשוט, הניף אותה למעלה! כשהרבי מחזיק אותה בגובה, הילדה הצליחה להגיע לחריץ של הקופה ולהכניס את המטבע.
הסיפור הקטן הזה מלמד אותנו דברים גדולים. קודם כל, הרבי רצה שהילדה הקטנה, בת השנתיים בסך הכול, תיתן את המטבע לצדקה מיד באותו הרגע. לא אחר כך. ללמדך: אם מזדמנת לפניך אפשרות לעשות מעשה טוב – תעשה אותו מיד. אל תדחה ואל תחכה.
והמחזה המופלא, לראות את הרבי מרים את הילדה הקטנה בידיו, כדי שתוכל לשלשל את המטבע בחריץ שבקופה! כשהרבי הרים אותה, הרגשתי שהוא מרים גם אותי, את כולנו. הוא לימד אותנו מה היחס שכל אחד צריך לתת לחבר שלו – לאהוב כל יהודי ולנסות "להרים" אותו. לאהוב כל אחד, גם אם אתה לא מכיר אותו וגם אם אתה דווקא מכיר אותו טוב מדי...
הסיפור עדיין לא נגמר. הרבי המשיך להתקדם, להיכנס לתפילת מנחה. עשרות הבחורים והאברכים שעמדו בצד התחילו להתקרב ולהצטופף באזור הפתח, נוצר שם דוחק גדול. תוך שנייה איבדתי את הילדה. ניסיתי למצוא אותה, אבל לא הצלחתי.
פתאום הרבי הסתובב והסתכל על הבחורים, כאילו הוא מחפש מישהו. תוך חלקיק שנייה כל הבחורים והאברכים זזו לצדדים, ויצרו מין שביל באמצע.
זה היה נראה כמו קריעת ים סוף, ובדיוק שם, באמצע, ראינו את הילדה הקטנה שלי... עומדת נבוכה. הצפיפות הפתאומית בתוך כל הקהל הבהילה אותה מאוד. היא מצאה את עצמה פתאום בלי היד של אבא, מוקפת בבחורים גבוהים ולא מוכרים.
הרבי הסתכל עליה במאור פנים, חייך אליה וסימן באצבע לכיוון הדלת. היא נרגעה, והתחילה לצעוד לאט לעבר היציאה. הרבי חיכה עד שהיא יצאה החוצה, הסתובב בחזרה ונכנס לבית הכנסת. אני יצאתי אחריה.
אח, איזו רגישות, איזו אכפתיות! הרבי שם לב לבעיה של הילדה הקטנה, שפתאום לא מצאה את אבא שלה. הרי שום דבר נורא לא היה קורה לה שם, בין כל החסידים, ובסוף גם אבא שלה היה מוצא אותה. "בסך הכול רגע אחד" היא תרגיש מפוחדת וחסרת אונים. אבל הרבי הרגיש ברגע האחד הזה של הילדה ורצה לעזור לה.
ביום ראשון הלכנו לחלוקת הדולרים. המון אנשים עמדו בתור, ממתינים. התור המשיך להתקדם, ואנחנו הלכנו והתקרבנו לרבי. כל הזמן אמרנו תהילים. חשבנו מה לבקש במחשבה כשנעמוד מול הרבי. הגענו לרבי, קיבלנו... קשה לתאר את הרגע, את שברירי השניות האלה...
יצאנו החוצה, נרגשים. חיכינו לכל שאר בני המשפחה, הבנים הבנות, שיעברו בתור ויצטרפו אלינו. בסוף יצאו כולם, כל אחד סיפר את החוויות שלו – מה הוא ראה ומה הוא שמע. הדולרים היו עדיין אצלם בידיים. חששתי שהם יאבדו את הדולרים שקיבלו מהרבי, לכן ביקשתי מהם שימסרו לי אותם ואני אשמור עליהם.
שני הבנים נתנו לי כל אחד את הדולר שלו. כשביקשתי מהבת שלי את הדולר שהיא קיבלה, היא מושיטה לי שני דולרים. הייתי מופתע. שאלתי אותה: "מאיפה יש לך שני דולרים? איזה מהם הוא הדולר של הרבי?", והיא ענתה בפשטות שאת שניהם היא קיבלה מהרבי.
התפלאתי מאד. "קיבלת מהרבי שני דולרים? למה?" ופתאום שמתי לב שאשתי נסערת מאוד. שאלתי אותה מה קרה, והיא רק מלמלה – "לא להאמין, ממש לא להאמין".
ביקשתי להבין במה מדובר, ואשתי סיפרה: "כשעמדנו בתור לקבל את הדולר מהרבי, הילדה שאלה אותי 'לאן אנחנו הולכים?', והסברתי לה שכל הנשים והבנות עומדות בתור כדי לקבל מהרבי דולר לצדקה. ואז היא שאלה אותי כמה דולרים הרבי נותן לכל אחת, ועניתי לה שהרבי נותן דולר אחד לכל אחת. ואז היא שאלה בילדותיות ובתמימות: 'למה הרבי לא נותן שני דולרים?', ועניתי לה בחיוך 'ככה'. נו, מה כבר אפשר לענות על שאלה כזו?".
מה שמפליא פה זה לא הגילוי הברור של רוח־הקודש. מזה לא התפעלו אף פעם בחב"ד. לא זה העניין. הנקודה היא הרגישות הגדולה של הרבי, ה"עין טובה", האכפתיות והדאגה לכל אחד, גם אם זו ילדה קטנה ותמימה.
עובד ונערך מתוך "לחיים ולברכה"
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
