ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
קראנו השבת את פרשת כי תבוא. הפרשה פותחת במצוות ביכורים, להודות לריבונו של עולם על כל הטוב שהוא עושה עמנו. תמיד יש לזכור את טוב ה'. כל שנה אדם מביא ביכורים ומברך על יציאת מצרים ועל הארץ הטובה ועל כל הטוב שעשה הקב"ה עימנו במשך כל הדורות. בשנה השלישית בפסח יש לבער את המעשרות מהבית וגם להתוודות וידוי מעשר. נאמר בתורה:
כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: (דברים כו, יב-יד)
אדם מתוודה ואומר: אני בסדר גמור, עשיתי הכול, עשיתי ככל אשר ציוויתני. יש לשאול: הרי וידוי הוא שאדם מודה על חטאיו ואומר: אשמנו, בגדנו, גזלנו - עונה ה"תוספות יום טוב" בשם הספורנו:
הוידוי על שבחטאינו ובעונות אבותינו הוצרכנו לבער הקדש מן הבית לבלתי תת אותם לבכורות שהיו ראויים לתרומות ומעשרות, כאומרו: "וָאֲטַמֵּא אוֹתָם בְּמַתְּנוֹתָם בְּהַעֲבִיר כָּל פֶּטֶר רָחַם לְמַעַן אֲשִׁמֵּם" (יחזקאל כ, כו). ויאמר: "וגם נתתיו ללוי" כמו - ואף על פי שנתתיו ללוי וזולתו כמצותיך, אף על פי כן אני מתפלל השקיפה לטובה במקום ההשקפה לרעה הראוי לעוני.
גם המנחת חינוך (מצווה תרז) נתקשה בשאלה זו, והוא מתרץ: שמשמע מלשון הביעור שהאדם עיכב את נתינת המעשר עד זמן הביעור. לכתחילה היה צריך לתתם לכהן וללוי ולהעלות את המעשר השני לירושלים, הוא קיים את המצווה של ביערתי הקדש מן הבית אך לא בשלמות ולכן מתוודה. אף שבלשון התורה לא משמע כך אלא אם כן נדייק מהמילים ביערתי הקדש מן הבית שלא עשה זאת מלכתחילה.
הרב קוק עומד על כך בביאורו לעין איה (מעשר שני ה) ומסביר שיש כאן סוג חדש של וידוי. צריך מפעם לפעם להגיד לקב"ה: עשיתי ככול אשר ציוויתני. זה נותן לאדם חיזוק וביטחון בעבודת ה'. אדם יודע לראות גם את הדברים הטובים שהוא עשה, ולא רק את הדברים הרעים שדורשים תיקון. לא להרגיש שהוא כל הזמן לא עושה את רצונו של הקב"ה וצריך לעשות עוד ועוד. צריך אדם לראות חיובי ולראות גם מה הוא כן עשה.
וידוי על המצוות
בערב ראש השנה כל אחד צריך להכין לו מחברת בה הוא כותב על מה הוא צריך לבקש סליחה, וצריך להכין רשימה נוספת על הדברים הטובים שעשה: התפללתי, למדתי תורה, ברכתי, קיימתי מצוות בין אדם לחברו, עשיתי הרבה מצוות. לעשות רשימה מפורטת בלי להשמיט אף מצווה שהוא עשה, ואם יש חס וחלילה דברים לא טובים שהוא עשה יש לרשום אותם בטור נפרד. הטור של המעשים הטובים יהיה מאוד ארוך, והטור של השלילי יהיה קטן יותר...
אם נעשה חשבון של מה שעשינו מהבוקר עד הערב, סדר היום של בחור ישיבה, יש הרבה מעשים - איני יודע אם מחברת אחת תספיק. אחר כך אם היה קצת ביטול תורה חס וחלילה או ברך בלא כוונה יכתוב בצד שני, כך הוא יראה את הדברים ביחס הנכון. דבר זה לא מחליש את הווידוי על השלילה אלא מחזק אותה. אם אדם עשה כל כך הרבה דברים טובים וכל כך הרבה השתדלויות בעבודת ה' הוא חושב: מדוע לקלקל זאת? למה להכתים את התנהגותי בקלקול, אפילו אם הוא קטן? ככל שהבגד יותר לבן אפילו כתם קטן מכער את כל הבגד. לכן הצער על החטאים לא מתמעט מחמת ידיעת הדברים הטובים שהאדם עשה. מצד שני אם הוא לא יחשוב על מעשיו הטובים ותמיד יבקר את עצמו ויראה את החסרונות, הלימוד לא יהיה בשלמות ובכוונה שלמה, הוא יהיה בעצבות וזה ימעט את עבודת ה' שלו.
זו עבודת היצר הרע. הוא רוצה לגרום לאדם מצב רוח רע. וכדי שהאדם יקשיב לו הוא בא ב"צדיקות". הוא אומר: צריך להיות יותר טוב ויש לראות את החסרונות, ואם עשית היום עברות, כל היום לא שווה. זה ממעט את הביטחון העצמי ומאבד את המוטיבציה לעבוד את ה'. אנו צריכים להיות חכמים לדעת איך להתמודד עם הרגשות הללו ולחשוב מה הדבר שהכי מקרב אותי לעבודת ה', ולא לחשוש שדבר זה יביא אותי לידי גאווה. ואז אם אדם יודע שהוא עשה המון טוב וגם ער למה שהוא צריך לתקן - עבודתו היא הכי שלמה. זו הדרך לבוא לימים הנוראים.
חומרת העבירות בסתר
בהמשך הפרשה הקב"ה כורת ברית עם ישראל. כל ישראל עומדים בהר עיבל והר גריזים ואז יש מעמד של כריתת ברית: "וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה..." (דברים כז, יד-טו) ונאמרים י"א ארורים. הגמרא במסכת סוטה (לב.) אומרת שלא אמרו רק את הארורים, אלא בתחילה היו פונים להר גריזים ואומרים: "ברוך אשר לא יעשה... וענו כל העם אמן". ואחר כך פנו להר עיבל ואמרו ארור מי שיעשה וענו אמן.
מדוע נבחרו עבירות הללו שעליהם ישנה קללה מיוחדת - כי כל העבירות הללו נעשות בסתר. וכך הפתיחה: "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר " (דברים שם). וכן עבירות שאדם עושה בתוך ביתו כלפי אביו ואמו ואין מי שיודע. וכן איסורי עריות אין להם פרסום, וכך כל הקללות האמורות כאן.
אור החיים (טז) עומד על כך, ואומר: אדם העובר עבירה בסתר לא מתבייש, לעומת זאת כאשר אחרים רואים אותו עושה עבירה הוא מתבייש וזה מרתיע. כמו שאמר רבן יוחנן לתלמידיו כאשר באו אליו לבקש שיורה להם כיצד להגיע לחיי העולם הבא: שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. והם נפגעו. מה? זו מדרגתנו לירא מה' כמו מבשר ודם? והוא ענה: ולוואי. אדם שרואים אותו אחרים לא נעים לו לעשות עבירה אף שהרואה לא יעשה לו דבר (ברכות כח :). רבי יוחנן מורה להם לחיות בתודעה שהקב"ה נמצא בכל מקום, לא רק בני אדם נמצאים, ולא נעים לעשות עבירה בפניו ולא רק מחמת העונש. התורה מלמדת אותנו שבדברים שבסתר צריך זהירות יתרה כיוון שאין המניעה של הבושה. מה שאדם עושה בתוך ביתו לבדו או בין קרוביו שלא מעיזים לספר זאת לאחרים ואין לו מעצורים - יכולות להיות לזה תוצאות איומות. והתורה מזהירה: חס וחלילה שאדם יעשה בסתר. ועוד: אם אדם עושה עבירות בסתר זה חמור יותר, שהרי הוא אומר: מאדם אני מפחד, מריבונו של עולם אני לא מפחד. זו הדרכה חשובה מאד ויש לעשות חשבון נפש על דברים שיש בתוכו של האדם, רגשות, מחשבות, כעס על אנשים, עין רעה, הרהורים וכו' ויש לעשות עליהם עבודה מיוחדת לנקות את הפנימיות.
מספר הבריתות עם ישראל
הגמרא במסכת סוטה (לז:) אומרת שעל כל מצווה הקב"ה כרת ברית עם ישראל שלוש פעמים: פעם אחת בסיני, שניה באוהל מועד, ופעם שלישית בערבות מואב. ויש דעה שהפעם השלישית הייתה בהר גריזים. ובכל מקום הקב"ה כרת ברית עם ישראל על כל מצווה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ארבע בריתות. וכל ברית נאמרה בחיוב ובשלילה. יוצא ששמונה בריתות נכרתו על כל מצווה. וישנה עוד ברית על כל המצוות יחד, וברית זו היא גם כן ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, לחיוב ושלילה. יוצא שהיו שש עשרה בריתות על כל מצווה בהר סיני, באוהל מועד, בערבות מואב, כך שלוש פעמים, יוצא שהיו שלושים ושתים בריתות על כל מצווה. וכל אחד מישראל ערב באוהל מועד, בערבות מואב, על כל ישראל בכל מצווה, שהרי ה' אמר שישראל ערבים זה לזה, יוצא שצריך להכפיל כל ברית בשישים ריבוא. יוצא שיש עשרים ושמונה מיליון תשע מאות ושישים ושמונה אלף בריתות שהקב"ה כרת עם ישראל על כל מצווה. אך יש תרי"ג מצוות. אם נכפיל אותם יוצא שיש שבע עשרה מיליארד שלוש מאות שלושים ושמונה מיליון, שלוש מאות שמונים וארבע בריתות עם כל אחד מישראל. כל תא בגוף יש ברית כנגדו. זאת אומרת שהחיבור שעשה הקב"ה עמנו הוא בלי גבול. זו דעת רבי שמעון בן יהודה. אך רבי אליבא דרבי שמעון מוסיף שכל אחד הוא ערב על ערבותו של חברו, יוצא שצריך להכפיל עוד הפעם במספר בני ישראל בשישים ריבוא, וזה יוצא עשרה טריליארד, שמונה מאות שבעים ושלושה מיליארד, חמש מאות עשרים ותשעה מיליון שלוש מאות תשעים ושנים אלף בריתות.
ריבוי הבריתות לזכות את ישראל
הקב"ה עשה זאת מחמת אהבתו אותנו. אין לחשוב שהוא כופה עלינו ומחייב אותנו לקיים את כל המצוות לכל פרטיהם ללמוד וללמד לשמור ולעשות, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" (מכות ג טז), שלא יאמר אדם כל כך הרבה מצוות נתנו לנו, מי יכול לקיים, יוצא שאנו מפסידים מכך - לא כן, רצה הקב"ה לזכות... והזכויות גדולות מהחובות. רש"י בסוף מסכת מכות (כג. ד"ה על אחת) אומר: על עבירות יש עונשים עד ארבע דורות וחסד הקב"ה עושה לאלפים. יוצא שהזכויות הם פי חמש מאות. אדם העושה מצווה הוא עושה זאת בכוונה לעשות מצווה, אך אדם העושה עבירה לא רוצה לעשות עברה אלא הוא לא התגבר על יצרו. הוא לא רצה ממש. הוא מתחרט תוך כדי שהוא עושה או לאחר שהוא עושה. זה לא טוב לא להתגבר, אך אין לומר שהוא עשה זאת במזיד. לכן לא נחשיב זאת לחמור כמו שניתן להחשיב את הזכויות שאדם עושה מתוך מודעות, בשמחה ולא מתחרט עליהם.
אדם צריך להסתכל במצב בריא על מעשיו ולראות שזכויותיו רבות וברוך ה' רצה הקב"ה לזכות את ישראל לכן הרבה לנו מצוות. כל זה לא צריך להחליש ולגרום זלזול בצורך לתקן את מה שלא מתוקן, אבל עם זאת יש לשמוח בזכות שה' מזכה אותנו ומשמח אותנו בקיום המצוות. ויש חיוב לשמוח בהם כמו שנאמר: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" (דברים כח, מז). לכן יש להיות מלא ביטחון ושמחה בריבונו של עולם ובזכויות שלנו וזה עצמו צריך לגרום לאדם רצון לתקן את הדרוש תיקון, ולכאוב מאד ממה שעדיין לא מתוקן, ולבקש סליחה מעומק הלב כי החטא מקלקל את היופי הגדול של בן תורה.
זה ענייננו בימים אלו, אנו קרובים ליום הדין ראש השנה ואנו מקדישים את הימים לריבוי תפילות וסליחות. יהי רצון שנדע להקדיש את הימים האלו לעלות במעלות הקודש והקב"ה ידון אותנו ואת כל ישראל לשנה טובה לכתיבה ולחתימה טובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
