ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
מדרגת אהבת ה'
אַהֲבַת הש"י הִיא הַמַּדְרֵגָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה, וְלֹא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ הָאָדָם אִם לֹא אַחַר הַגִּיעוֹ לַמַּדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה מִן הַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כִּי אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו [ישעיהו מא, ח]: "אֹהֲבִי", לֹא הִגִּיעַ לַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת אֶלָּא בְסוֹף יָמָיו וְאַחַר הָעֲקֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ [בראשית כב, יב]: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה". וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁנְּבָאֵר עִנְיַן הָאַהֲבָה וּמִינֶיהָ.
שלושת פני האהבה
וְנֹאמַר כִּי הָאַהֲבָה עַל שְׁלֹשָׁה פָנִים*: אִם
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
108 - מאמר שלישי פרק ל"ד חלק ב'
109 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק א'
110 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ב'
טען עוד
אהבת ה' היא מכל הפנים
וְלִהְיוֹת* הש"י הוּא הַטּוֹב הַגָּמוּר שֶׁאֵין בּוֹ רַע כְּלָל, אַחַר שֶׁאֵין בּוֹ הֶעְדֵּר וְלֹא אֶפְשָׁרוּת* — תִּהְיֶה הָאַהֲבָה אֵלָיו אַהֲבַת הַטּוֹב מִצַּד מַה שֶּׁהוּא טוֹב, וְתִתּוֹסֵף הָאַהֲבָה הַזֹּאת כְּפִי שִׁעוּר הַיְדִיעָה בּוֹ, יִתְבָּרַךְ, אַחַר שֶׁאָמַרְנוּ כִּי אַהֲבַת הַטּוֹב תִּהְיֶה מִצַּד-הַיְדִיעָה בּוֹ לְבָד. וְאָמְנָם, אַחַר שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, יוֹצֵר הַכֹּל וְחוֹנֵן וְנוֹתֵן הַמְּצִיאוּת לְכָל נִמְצָא וְנוֹתֵן נְשָׁמָה לְכָל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, הִנֵּה הוּא מוֹעִיל, וְרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱהָב מִצַּד-מַה שֶּׁהוּא מוֹעִיל גַּם-כֵּן. וְכַאֲשֶׁר נַבְחִין הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בּוֹ מֵכִין מָזוֹן לְכָל אֲשֶׁר בָּרָא, כִּי לֹא בָרָא הַדְּבָרִים הַהֶכְרֵחִיִּים לְבַעֲלֵי-חַיִּים אוֹ לָאָדָם לְצֹרֶךְ חֲיוֹתָם, בִּלְבַד, אֲבָל גַּם הַדְּבָרִים הַמְעַנְּגִים, שֶׁאֵינָם הֶכְרֵחִיִּים לָהֶם מִצַּד-חֲיוֹתָם. כְּאִלּוּ תֹאמַר כִּי הָאָדָם אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיֵּם בִּמְזוֹן הַלֶּחֶם בִּלְבָד; וְאוּלָם נִבְרְאוּ הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים וְהָרִמּוֹנִים, וְזוּלָתָם מִן הַפֵּרוֹת, שֶׁהֵם מְעַנְּגִים, אַף אִם אֵינָם הֶכְרֵחִיִּים לוֹ לְקִיּוּם מְצִיאוּתוֹ. וְהִנֵּה מִזֶּה-הַצַּד, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱהָב גַּם-כֵּן מִצַּד-הֶעָרֵב, כְּלוֹמַר: מִצַּד-שֶׁבָּרָא הַדְּבָרִים הָעֲרֵבִים וְהַמְעַנְּגִים. וּבַעֲבוּר-זֶה, עִם-הֱיוֹתוֹ* אֶחָד, אַחְדוּת גְּמוּרָה, יֵאוֹתוּ* אֵלָיו כָּל מִינֵי הָאַהֲבָה — אִם אַהֲבַת הַטּוֹב וְאִם אַהֲבַת הַמּוֹעִיל וְאִם אַהֲבַת הֶעָרֵב. וְרָאוּי, לְפִי-זֶה, שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱהָב בְּתַכְלִית* מַה שֶּׁאֶפְשָׁר בְּכָל מִינֵי הָאַהֲבָה; כִּי לֹא יְדֻמֶּה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא יוֹתֵר טוֹב, וְלֹא יוֹתֵר מוֹעִיל, וְלֹא יוֹתֵר מְעַנֵּג, מִמֶּנּוּ.
____________________________________
פָנִים – סוגים. אִם – או. שֶׁיִּפָּסֵדוּ – שתיפסק האהבה. אֲבָל – אלא. לְמַה שֶּׁהִתְבָּאֵר – מפני שנתברר. הַיָּדוּעַ – ידע והשיג שהוא טוב בעצמו. אֲבָל – אלא. וְלִהְיוֹת – מחמת. שֶׁאֵין בּוֹ הֶעְדֵּר וְלֹא אֶפְשָׁרוּת – אין בו חסרון ולא אפשרות של חסרון. הֱיוֹתוֹ – של ה'. יֵאוֹתוּ – ראויים. בְּתַכְלִית – בשלמות.
ביאורים
אחרי שהצליח האדם להשיג את מדרגת יראת ה' במלואה, ביכולתו לעבור אל מדרגת אהבת ה', שהיא המדרגה הנחשקת והנשגבה ביותר. אִתה כל עבודת האל נהפכת לעונג, שהרי אין אושר גדול יותר מהאושר הטמון באהבת אהובינו. אמנם, זו גם הסכנה שבמידה. אדם יכול להשתכר מהעונג שבה, וכל עבודתו תהיה מיועדת רק להנאתו, במודע או שלא. לכן הוקדמה מידת היראה למידת האהבה, כדי לבנות תשתית של התבטלות אישית ומודעות עמוקה לאחריות ולאמת שבעבודת ה'. כך העונג האישי אינו משתלט עליה, אלא להיפך, הוא מסייע לצירוף כל האישיות אל העבודה הנפלאה.
מכוח האהבה יש לנו אפשרות להתחבר לבני אדם ולכל דבר אחר. שלושה גורמים מעוררים בנו אהבה. את הגורם הראשון נוכל לחוש, למשל, כאשר יספרו לנו סיפור מרגש ומרשים על גודל טובו של אדם כלשהו. מן הסתם נחוש מיד אהבה ואהדה כלפי אותו אדם, ונשמח להכירו וליצור עמו קשרים. הגורם השני הוא התועלת העתידית שעשויה להיוולד לנו מאותו אדם, והגורם השלישי הוא הנעימות או ההנאה שיש לנו מחברתו. אמנם, שתי האהבות האחרונות נובעות מאינטרס צדדי ותלויות בו, ולכן הן אינן יציבות ואינן אמינות.
אדם המרבה להתמקד בתלונות שלו על מעשה אחד קטן של שכנו, הוא ילך ויפתח כלפיו יחס די שלילי, אפילו אם רוב עשייתו של שכנו בהחלט חיובית, ובעיני כל האנשים האחרים הוא אדם משכמו ומעלה, מרשים ומעורר השראה. כך גם מי שהשכן שלו עושה עבורו טובות רבות, אלא שהוא לא יודע (ואינו דואג לברר) ממי הטובות הללו. וכן אדם שיקבל דברים כואבים, אלא שכולם לטובתו (כגון לחנכו) – אם הוא לא יצליח להתרומם מהסבל הרגעי הרי שהוא רק יכעס עליו. כאשר מדובר בקב"ה האהבה אליו ראויה ומוצדקת מכל שלושת גורמי האהבה, ואם היא בכל-זאת חסרה או שאינה גדולה כל כך – הכרחי לפעול ליישור תודעתנו. הרי מובן לכולנו שאין טוב יותר ממנו, אין מועיל כמוהו ואין הנאה שקיבלנו מעודנו שלא מאִתו הגיעה, ולכן הדבר המתבקש ביותר הוא שיחסנו אליו יהיה יחס של אהבה עצומה, "בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאדך".
הרחבות
• יתרונות העובד מאהבה
אַהֲבַת הש"י הִיא הַמַּדְרֵגָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. ישנם מספר הסברים מדוע המדרגה של אהבת ה' יותר גדולה מהמדרגה של יראת ה'. כתב רבנו יצחק מקורבייל : " האוהב הוא הזריז במצות עשה ולא תעשה וכמו כן שלא על מנת לקבל פרס ... ומדת האהבה זו היא זריזות להיות זריז לעשות גדר לפרוש קודם שבא החטא לידו. ומידת האהבה שזהו זריזות, גדולה ממידת היראה שזהו זהירות, להיות זהיר כשתבוא עבירה לידו אל יעשנה, אבל האהבה היא זריזות מקודם לכן שלא יבא לידי עבירה" [ספר מצוות קטן ד]. והוסיף על דבריו רבנו פרץ : "העושה מיראה אצל רבו, כשרבו מטריח עליו מניחו והולך לו (על פי ספרי, דברים לב). אבל העובד מאהבה עובד לעולם . לכן מדת האהבה יתירה על מדת היראה" [שם, הגהות רבנו פרץ]. העובד מאהבה עובד מתוך הרגשת דביקות וחיבור לקב"ה. עבודה כזו גורמת להתלהבות וזריזות בעבודת הבורא. לכן העובד מאהבה דואג מראש לא להיכנס למצבים שהם נגד רצון הבורא. כמו כן, העובד מאהבה אינו מצוי במצב של ריחוק וחרדה אלא בהרגשת קרבה לבורא. ממילא עבודת הבורא איננה מכבידה עליו, אלא משמחת אותו והוא מקיימה בנעימות ובעקביות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
