ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- מקץ
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן ז"ל
הדמות המרכזית בפרשת מקץ היא יוסף. חז"ל עומדים על הדמיון הרב שיש בין יעקב אבינו ויוסף. וכך מובא במדרש:
שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה . יעקב ויוסף שניהם היו צדיקים גמורים ושניהם היו דומים זה לזה. אתייא כההיא דאמר ר' שמואל בר נחמני 'אלה תולדות יעקב יוסף' (בראשית לז), לא היה צריך קרייה למימר אלא 'אלה תולדות יעקב ראובן', למה נאמר אלה תולדות יעקב יוסף? ללמדך שהיה יוסף דומה לאביו בכל דבר - מה יעקב נולד מהול אף יוסף נולד מהול, מה זה היתה אמו עקרה אף זה היתה אמו עקרה, מה זה נתקשית אמו מצער עיבורה אף זה נתקשית אמו בשעת הלידה, מה זה ילדה אמו שנים אף זה ילדה אמו שנים, מה זה אחיו מבקש להרגו אף זה אחיו מבקשים להרגו, זה אחיו שונא אותו וזה גם כן, זה רועה וזה רועה, זה נשטם וזה נשטם, זה נגנב ב' פעמים 'גנובתי יום וגנובתי לילה' (שם לא) וזה נגנב שתי פעמים 'כי גנב גנבתי וגו'' (שם מ), זה נתברך בי' ברכות וזה נתברך בי' ברכות, זה יוצא חוצה לארץ וזה יצא חוצה לארץ, זה נשא אשה בחוצה לארץ וזה נשא אשה בחוצה לארץ, זה הוליד בנים בחוצה לארץ וזה הוליד בנים בחוצה לארץ, זה לוו אותו מלאכים וזה לוו אותו מלאכים, זה נתגדל על ידי חלום וזה נתגדל על ידי חלום, זה נתברך בית חמיו בשבילו וזה נתברך בית חמיו בשבילו, זה ירד למצרים וזה ירד למצרים, זה כלה את הרעב וזה כלה את הרעב, זה השביע בנו וזה השביע אחיו, זה מת במצרים וזה מת במצרים, זה נחנט וזה נחנט, זה עלו עצמותיו וזה עלו עצמותיו, הא לפי שהיה יוסף דומה לאביו לכך נאמר 'אלה תולדות יעקב יוסף' ולכך נאמר 'שניהם מלאים וגו'' על יעקב ויוסף. (מדרש רבה במדבר פרשה יד פסקה ה)
אם נשים לב כל הפרטים שאותם מזכיר המדרש כדומים הינם פרטים שלא קשורים לדרך ההתנהגות של יעקב ויוסף אלא במה שהקב"ה סובב שיקרה ליעקב וליוסף.
האם ניתן להשוות גם בדרך התגובה של יעקב לדרך ההתמודדות של יוסף?
לכאורה במבט ראשוני נראה שגם במידותיהם יעקב ויוסף דומים. כך נראה מתחילת דברי המדרש שמתחיל בתאור שניהם כצדיקים גמורים. אלא שלאחר מכן המדרש מוצא את הדמיון רק בארועים שארעו להם. ודאי המכנה המשותף הוא בכך שלמרות כל הנסיונות שנתנסו ולמרות היותם בודדים בסביבה נוכרית ששם ה' רחוק מפיה ולבה, מצליחים שניהם להשאר דבקים ומאמינים בישועת ה'.
גם התיחסותם לסביבה הינה התיחסות שלא בדרך המלחמה אלא נסיון להשתלב ללא רצון לעורר מהומות מיותרות. הינם מביאים ברכה לכל מקום שהם מגיעים אליו. מצד אחד הם מאד לבד, אולם הינם מאד רצויים לסביבתם.
יעקב ויוסף - לשניהם היו ברורים היעדים אליהם הם חותרים. אולם בכדי להגיע אל היעדים האלו היו צריכים ללכת בדרך מאד מפותלת ומסובכת.
יעקב לא ויתר על הברכות מאביו יצחק, לא ויתר על לקיחת רחל לאישה, לא ויתר על חזרתו לארץ ישראל ולא נשאר תקוע ומנוצל אצל לבן. הוא אף לא ויתר על רצונו שלא לכרות ברית ושותפות עם עשיו ולא ויתר על כך שלא רצה לכרות עם אנשי שכם. אולם את כל היעדים האלו השיג בדרך מפותלת ומסובכת. הכל ב"פוליטיקה שקטה".
גם יוסף לא ויתר על החלומות שחלם בבית אביו, לא ויתר לפוטיפר בהאשמה שהאשימו אותו ובסופו של דבר הוכיח את צדקתו. ובפרשתינו אנו קוראים כיצד הוא לא מותר על רצונו לראות את יעקב ואת אחיו בנימין. וכן הוא לא מותר לאחיו לערוך עימם חשבון על מכירתו. כל זאת משיג יוסף בסבלנות ובדרך מפותלת.
ההבדל בין יעקב ליוסף
בכל אופן נראה שבנקודה אחת אנו רואים הבדל גדול בין מידת יעקב למידת יוסף. אצל יעקב אנו רואים שלמרות ההבטחות של הקב"ה, בכל אשר הוא הולך הוא עושה כל דבר בפחד שמא לא יעלה בידו לצאת מן הצרה. חז"ל למדו מיעקב אבינו האומר "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. בכל מוצאי שבת עם צאת השבת והחזרה לימי המעשה אנו מעודדים את עצמנו באמירה "אל תירא עבדי יעקב".
לעומת זאת יוסף נראה שהוא מלא בטחון . אין שום רמז על קושי בכל ההתנהלות שלו בעולם המעשה. הנקודה היחידה בה אנו רואים שהמהלכים טיפה תקועים היא בתחילת פרשתינו. "ויהי מקץ שנתיים ימים" ועל זה אמרו חז"ל שהתעכב יוסף שנתיים בעליה המסחררת שלו, משום שיחסית למידתו הקבועה בה בטח בקב"ה ומיד נענה, כאן סמך על שר המשקים ושם מבטחו בבשר ודם.
ניתן לומר שיעקב הוא בחינת החכם שנכנס לצרה, אולם תמיד מכח תפילותיו ובקשותיו נחלץ ממנה. אולם יוסף הוא בחינת הפקח שכלל לא נכנס לצרה.
כביטוי לכך ניתן לראות זאת בתחילת הפרשה בפתרון החלום של פרעה. פרעה חולם על שבע שנים טובות שלאחריהם שבע שנים רעות. את יעקב אנו מוצאים בהמשך הפרשה נכנס לצרה, אולם לאחר מאמצים הוא מצליח למצוא שבר לבני משפחתו. לאחר מכן יעקב אבינו מגיע למצרים ומכח זכותו ע"פ דברי חז"ל נפסק הרעב. אולם יוסף במקום להכנס לצרה של שנות הרעב, במקום להתמודד עם הרעב רק בשנות הרעב, הוא מנצל את השנים הטובות ומכין מחסנים בשנות הטובה כך שגם כשיגיעו הצרות כבר מוכנה התרופה לפני המכה.
מהות ההבדל
ממה נובע ההבדל בין יעקב ליוסף? יעקב אינו מוכן להתלבש לגמרי בלשון של עשיו ולהיות איש שדה. הוא תמיד מרגיש שהעולם הזה יותר שייך לעשיו מאשר ליעקב. הוא שקוע בעולמו הפנימי ורק מן הגובה הזה הוא מוכן להתמודד עם העולם הזה. אולם יוסף מעיז יותר והוא מלובש לגמרי כמו מצרי לומד שבעים לשון. הוא מוכשר יותר גם בעניני העולם הזה יותר מהמנהיג של המעצמה הגדולה ביותר.
כך מובנים לנו דברי חז"ל שעשיו אינו יכול להימסר בידו של יעקב:
מה כתיב למעלה מן הענין? 'ואלה המלכים וגו'' וכתיב הכא 'וישב יעקב'. א"ר חוניא: משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתיירא מהם וישב לו ביניהם. כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא מהם וישב לו ביניהם. א"ר לוי: משל לנפח שהיה פתוח באמצע פלטיא ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו וראה חבילות חבילות של קוצים ונכנסו למדינה, אמר: אנה יכנסו כל החבילות הללו? והיה שם פקח אחד, א"ל: מאלו אתה מתיירא? גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד משל בנך ואתה שורפן! כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא, א"ל הקב"ה: מאלו אתה מתיירא? גץ אחד משלך וגץ א' משל בנך ואתם שורפים אותם כולם! הה"ד 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה' (עובדיה א). 'וישב יעקב', כך אמרו חכמים: 'אלה תולדות יעקב יוסף' - התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף ובשבילו, כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל, התולדות הללו היו ממתינות עד שנולד יוסף הה"ד 'ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף' (בראשית ל) - כיון שנולד שטנו של אותו רשע 'ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה'. (מדרש רבה בראשית פרשה פד פסקה ה)
אולם במדרש אנו רואים שגם יוסף לבד אינו יכול להתמודד עם עשיו. במדרש מתואר יעקב כאש ואילו יוסף כלהבה. נראה שהדימוי הוא שיעקב הוא הכח הפנימי ואילו יוסף הוא הוא הכח לגרום לכח הפנימי להתפשט. כך אומר יעקב ליוסף בברכותיו "מידי אביר יעקב, משם רועה אבן ישראל" - כל הכח של יוסף הוא מידי אביר יעקב.
כוחו של יוסף בדורנו
גם בדורינו אנו יכולים לומר שהתנועה הציונית היא התלבשות של הכח של יוסף. המעבר של עם ישראל מגלות לגאולה דרש שיבנו קודם כוחות הקשורים לעולם הזה. אי אפשר להקים מדינה רק ע"י אמירת שמות קדושים וע"י ייחודים עליונים. חייבים להתלבש בכל הכשרונות שמצויים בגויים. זוהי הבחינה של עקבתא דמשיחא. עם ישראל בנה את כל קומתו במשך כל הדורות. בנינו את הראש שלנו, בנינו את הלב שלנו. מה שנשאר זה לבנות את העקב. העקב זו נקודת המגע שלנו עם הארץ עם האדמה.
מדינתינו גם בלבושה החיצוני לא תהיה פחות משוכללת אפילו מהמעצמה הגדולה ביותר בעולם. ב"ה בחזון זה אנו רואים מול עינינו כיצד כל העולם משחר לכח המחשבה וההמצאה היהודי. אולם כל זאת לא יכול להתקיים ללא קשר לראש, לכח יעקב , לכח הפנימי של עם ישראל. אנו בטוחים שכשם שזכינו לראות כיצד נבנה העקב כך שוב נחשוף שכל מה שנבנה בנו הכל פועל רק מכח הראש . "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'".
הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
נתיבות עולם - הרב ש. יוסף וייצן אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
