ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְאַהֲבַת ה' אֶת הָאָדָם, הוּא מְבֹאָר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה מִן הַסּוּג הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא אַהֲבַת הַדּוֹמִים. אֲבָל כְּבָר יֵחָשֵׁב שֶׁתִּהְיֶה מֵהַסּוּג הַשֵּׁנִי, שֶׁהִיא הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית. וְלָזֶה נִמְצָא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה יִרְמֹז אֶל שְׁנֵי הַמִּינִים מִמֶּנָּה* — אָמַר [דברים לב, ו]: "הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ", לִרְמֹז אֶל אַהֲבַת הַמִּין הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא אַהֲבַת אָב לַבֵּן; וְאָמַר: "הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ", לִרְמֹז אֶל הַמִּין הַשֵּׁנִי, מֵאַהֲבַת הָאֻמָּן לִמְלַאכְתּוֹ. וְכֵן נִמְצָא הַנָּבִיא [ישעיהו סד, ז] בִּתְפִלָּתוֹ רוֹמֵז אֶל שְׁנֵי אֵלּוּ-הַמִּינִים — אָמַר: "וְעַתָּה יְיָ אָבִינוּ אָתָּה; אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יוֹצְרֵנוּ", [הֲרֵי שֶׁקָּרָא אֶת ה' "אָב", מִצַּד שֶׁהוּא נוֹתֵן הַצּוּרָה בָּנוּ, שֶׁזֶּהוּ "וְאַתָּה יוֹצְרֵנוּ" —] כְּלוֹמַר: וּמִזֶּה-הַצַּד רָאוּי שֶׁתַּשְׁגִּיחַ בָּנוּ לְרַחֵם עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. וְגַם מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, מִן הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית, רָאוּי לְךָ שֶׁתֹּאהַב אוֹתָנוּ, כִּי "מַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ"; וַאֲפִלּוּ הַחֹמֶר, אַתָּה יְצַרְתּוֹ קֹדֶם שֶׁתִּתֵּן בּוֹ הַצּוּרָה הַשִּׂכְלִית. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם: "וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ" — כְּלוֹמַר: וְרָאוּי לְךָ שֶׁתַּשְׁגִּיחַ בָּנוּ כְּמוֹ שֶׁיַּשְׁגִּיחַ כָּל פּוֹעֵל בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, הֵן שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי אוֹ בִלְתִּי-רָאוּי.
מדוע האהבה הטבעית לא שייכת בין ה' לאדם
אֲבָל כַּאֲשֶׁר יְעֻיַּן הֵיטֵב, נִמְצָא שֶׁכָּל-זֶה נֶאֱמַר בְּהַעֲבָרָה*. כִּי אֵין הַצּוּרָה וְלֹא הַחֹמֶר חֵלֶק מִן ה' כַּבֵּן מִן הָאָב. וְגַם, אַחַר שֶׁפְּעֻלָּתוֹ בְּמַאֲמָר*, אֵין לוֹמַר בּוֹ שֶׁרָאוּי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר מַעֲשָׂיו. כִּי כָל פּוֹעֵל אָמְנָם יִשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר מַעֲשֵׂה יָדָיו בְּסִבַּת הַטֹּרַח אֲשֶׁר טָרַח בּוֹ, וּמִזֶּה-הַצַּד הוּא שֶׁיֹּאהֲבוּ הַמְשׁוֹרְרִים שִׁירֵיהֶם. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא יִפֹּל בּוֹ לֹא טֹרַח וְלֹא עָמָל, לֹא יִפֹּל בּוֹ הָאַהֲבָה אֲשֶׁר מִזֶּה-הַמִּין. וְעַל-כֵּן הוּא מְבֹאָר כִּי אַהֲבַת ה' אֶת הָאָדָם אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה אֶלָּא מִן הַסּוּג הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהִיא הָאַהֲבָה הַיַּחֲסִית.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
121 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ג'
122 - לימוד שבועי באמונה ה-יא חשוון תשע"ו
123 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ד'
טען עוד
ביאורים
לאחר שראינו אתמול את שלושת סוגי האהבה: אהבה בין השווים, אהבה טבעית ואהבה יחסית; מבאר רבי יוסף אלבו את מהות האהבה שבין ה' לישראל. הוא פותח בכך שלא ייתכן לבאר שאהבה זו היא מסוג האהבה בין השווים, כיוון שאין מי שישווה לה'.
יתרה מזאת, בפסוקים רבים בתורה ישנם ביטויים וכינויים שונים לקשר ולאהבה שיש בין ה' לעם ישראל. ביטויים אלו מדמים את הקשר לקשר של אב לבנו, או לקשר של אומן למעשה ידיו.
אף על פי שעם ישראל הוא כבנו של ה', אין אהבתו כמו האהבה המוכרת לנו מאהבת אב לבנו.
אהבת אב לילדיו, ועוד יותר מכך אהבת האם לילדיה, נובעת מהעובדה שדמות האב והאם טבועה ונוכחת בתוך דמותו של הילד, מה שלא שייך לומר ביחס הקיים בין ה' לעם ישראל. כמו כן, גם האהבה המוכרת לנו מאהבת האומן למעשה ידיו אינה ניתנת להיאמר ביחס לאהבה שאוהב ה' את עם ישראל. אהבת האומן ליצירתו נובעת מכך שהוא טרח ועמל ביצירת מעשה ידיו, ולכן הוא מרגיש חיבור וקישור לטרחתו הרבה, הבאה לידי ביטוי בתוצר הסופי. כמובן, ביחס לה' לא שייך לדבר על עמל וטרחה, ולכן לא שייך לבאר את האהבה של ה' לעם ישראל כאותה האהבה המוכרת לנו מאהבת אומן למעשה ידיו.
הרב יוסף אלבו מבאר, שביטויים אלו המופיעים בתורה ובנביאים, אינם משמשים ביטוי של סוג האהבה והקשר כפי שהם באמת. ביטויים אלו נאמרו כדי לבטא את האהבה, ולהביא אותנו לידי הכרה בעוצמתה הגדולה, אך אין להסיק מביטוי זה או אחר לגבי סוג האהבה וגדרה. לפי דבריו, אופי הקשר והאהבה הם מהסוג השלישי, אותו הוא מכנה האהבה היחסית, בדומה לאהבת המלך והעם זה את זה, כפי שלמדנו אתמול.
הרחבות
• אהבה מתוך השקעה
אֲבָל כְּבָר יֵחָשֵׁב שֶׁתִּהְיֶה מֵהַסּוּג הַשֵּׁנִי, שֶׁהִיא הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית. רבי יוסף אלבו מציין שישנה אהבה טבעית לדבר שאדם השקיע בו, וגם לדבר שאדם מרגיש שהוא חלק ממנו. בדומה לכך כתוב בארחות צדיקים כיצד להגיע לאהבת הבריות: "ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם? אשכילך ואורך! הדרך הוא, שיעזור בנפשו ובממונו כפי יכלתו. העזר בנפשו הוא – שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר ויטרח עבורם. העזר בממונו הוא – שילוה לעשיר בעת הצטרכו למעות, וכן לעני ילוה בעת דחקו, וכן יפקדהו במתנה כפי כחו, ולקצות עתים ישלח מנות ודורונות גם לעשירים. ויהא וותרן בשלו. אם יהיה לו עסק עם בני אדם, יהיה כל משא ומתן שלו בנאמנות, ואל יקפיד בדבר מועט על חבירו. לעולם יהיה חפץ שחבירו יהנה ממנו, ואל ישתדל הוא ליהנות מחבירו, ויהיו דבריו בנחת עם כל בני אדם . ביישהו אדם – אל יביישהו, הטעהו – אל יטעהו. יסבול על צוארו עול העולם, והוא לא יכביד עליהם. ולא יתקוטט עם בני אדם, ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברתו פנים תחזק האהבה. וישא ויתן עם חבירו בטובתו, וינחם כל אדם מעצבו ומדאגתו. אם גילה לו אדם סוד – אל יגלהו, אף אם יכעיסהו. ולא ידבר על אדם רע, ולא ישמע שידברו רעות על אדם. ולעולם ישתדל למצוא זכות על בני אדם במקום שאפשר להיות, ובזה ייזהר ביותר, ואז יהיה אהוב לכל. ויכבד כל אדם במעשיו ובדבריו. ולא יתגאה על שום אדם, אך ייכנע תחת כל אדם, ובכל יכוין לשם שמים" [ארחות צדיקים פרק ה].
לעילוי נשמת טובה בתיה בת מיכאל ע"ה
להצלחת צוריאל צבי בן משה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
