ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- פסוקי דזמרה וקריאת שמע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
מדוע לא נשק יעקב ליוסף? האם זה כדי לקיים ק"ש בזמנה, מה פשר התזמון הזה, שנפגשו בדיוק בזמן ק"ש? ויתרה מזאת, אם היה זה בדיוק זמן ק"ש, מדוע יוסף לא קרא את שמע יחד עמו? ועוד מנין שקרא קריאת שמע ולא התפלל?
המהר"ל ב"גור אריה" מתרץ תרוץ מחשבתי עמוק:
"לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך בא בלבו אהבתו ויראתו של הקב"ה, איך מידותיו הם טובות ושלימות ומשלם שכר טוב ליראיו, וזהו מידת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקב"ה על הטובות והאמת שעשה עמהם, וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים ואהבתו וכו'"
מעיר על כך הרב קנייבסקי זצ"ל ב"ברכת פרץ", שדברי המהר"ל אינם תואמים את ההלכה, שחתן פטור מקריאת שמע, לפי שאינו יכול לכוון, ואצל הצדיקים אדרבה, בזמן רום פסגת השמחה, אז מכוון יותר ויותר בקריאת שמע לפי שזה משתלב אצלו ביחוד ה' ואהבתו. ולפי זה מבואר מדוע רבן גמליאל נהג אחרת כמבואר במשנה בברכות:
"מעשה ברבן גמליאל שקרא לילה ראשון שנשא, אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבנו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה ראשונה? אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת".
ולכאורה עבר על ההלכה של עוסק במצוה פטור מן המצוה אלא צריך לומר, שאצלו לא הייתה כלל התנגשות בין שתי המצוות, אדרבה אחת השלימה את השניה ולא בטלה אותה, ולכן אמר: איני שומע לכם לבטל ממני, שאצלי ההימנעות מקריאת שאצלי ההימנעות מקריאת שמע היא בטול וצער, ונשאר החיוב לקרוא שמע.
אמרנו שיעקב " נזכר ייחוד מלכות שמים ואהבתו", היחוד נמצא בפסוק "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", ואהבת ה' בפסוק " ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", והנה האהבה שהיתה ליעקב כאן כלפי המקום היא מובנת, הרי הוא חש באהבה של המקום אליו, שהחזיר לו את בנו האהוב האבוד, וכמים פנים אל פנים זרמו רשפי האהבה בהשתוקקות כלפי מעלה, אבל צריך להבין מה הביא אותו לראות את יחוד ה' באירוע זה?
ונראה לבאר משמעות "ה' אחד" ע"פ הגמ' בפסחים (נ.) "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", אטו האידנא לאו אחד הוא? אמר ר' אחא בר חנינא: לא כעולם הזה עולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר: "הטוב והמטיב" על בשורות רעות אומר: "דיין האמת", לעולם הבא כולו הטוב והמטיב, ושמו אחד: מאי אחד? אטו האידנא לאו אחד הוא? אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה עולם הבא, עולם הזה נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באלף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו נקרא ביו"ד ה"א ונכתב ביו"ד ה"א, נראה שיש קשר בין המאמרים הללו המסבירים את "ה' אחד ושמו אחד", והיינו שלעתיד לבוא יתברר שהכל היה לטובה, ולכן יברכו רק "הטוב והמטיב". וזו גם הסיבה שבעולם הזה אין אנו יכולים לפרש את ה' המפורש, שהוא שם של רחמים. שמידה זו אינה גלויה דיה, אבל לעתיד לבוא כשיתברר איך הכל לטובה, יהיה ה' ניכר בשמו הכתוב, ויהיה ניתן לקוראו ככתיבתו.
והנה בענין שלנו חשב יעקב, שנגזרה הגזרה הקשה על יוסף "טרוף טורף יוסף", ונעלם ממנו מידת טובו יתברך, אבל אחרי שחזר ופגשו וראה אותו בצידקתו ובשלמותו, ואיך שנעשה משנה למלך במצרים, ועוד שעל ידי זה יהיה לו לפליטה גדולה הכיר בטוב שברע, התברר לו שהכל היה מאת ה' לטובה, והיה יכול לומר "ה' אלקינו ה' אחד", שהוא אחד ושמו אחד. ולפי זה מובן מדוע יוסף לא קרא את שמע, מפני שהוא לא הרגיש בהסתר הפנים כל כך כיעקב, הוא ידע שניצל וה' עמו, וראה בכל דרכיו את התגשמות החלום, ולכן לא הרגיש בצורך ל"יחד" שמו יתברך על הרע והטוב.
נראה להוסיף משמעות נוספת על פי מה ששנו ללמוד ממקום אחר שנקראה הקריאה הזאת"שמע ישראל" , כאשר:
"בקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו, אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (פסחים נ"ו.).
היינו, שאם יש פסול במיטתו של יעקב, הרי זה נראה כאילו חסר באחדות ה', "כשם שאין בלבך אלא אחד שהרי אתה אחד כך אין בלבנו אלא אחד", (במדרש נאמר בסגנון אחר "שמא לבכם חלוק על המקום" - קשה לומר שחשדם בכפירה במקום, אלא שאם יש עדין מחלוקת ביניהם הרי זה כאילו חלוקים על המקום), שאנו מאוחדים באמונת ה' כאיש אחד. וכך מסביר הריטב"א (יבמות י"ד.) את הקשר בין "בנים אתם לה' אלקיכם" - להמשך הפסוק "לא תתגודדו- לא תעשו אגודות אגודות" שבא לומר "כיון שאתם בני אב אחד וא-ל אחד, ראוי לכם שלא תעשו אגודות אגודות וכאילו יש כאן שתי תורות ושני אלוהות".
וכן כאן כאשר באו וספרו לו שטרוף טורף יוסף התהלך יעקב אבינו בדאגה כזאת "ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה" פירש רש"י על פי מדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה פני גהנום" (בר"ר ל"ז ל"ה). דהיינו שאם יש פירוד בכנסת ישראל, ומחמת זה נחסר אחד מהם, הרי זה כאילו הוא "מפריד אלוף" - אלופו של עולם, ולכן הסתלקה ממנו שכינה במשך כל השנים הללו שלא נודע בהם גורלו של יוסף, וכשנודע לו ש"עוד יוסף חי" -"ותחי רוח יעקב אביהם" , וכשראה את יוסף בנו פנים אל פנים שלם בצדקתו קרא עליו "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".
בגמ' (ברכות ט"ז.) מובא מעשה שיש בו רמז, שהרעיון הנ"ל מעורר את הלב להתבונן בו. וזה תוכנו: רבי אמי ורבי אסי קשרו חופה לר' אלעזר, אמר להם: עד שתגמרו אלך ואשמע דבר תורה בבית המדרש, ואבוא ואומר לכם. הלך ומצא תנא (מתורגמן) שלמד לפני ר' יוחנן ואמר: קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה באמצע הפרק יחזור לראש... בין כתיבה לכתיבה יחזור לכתיבה ראשונה. אמר לו ר' יוחנן: לא שנו אלא שלא פתח ב" למען ירבו ימיכם" אבל פתח ב"למען ירבו ימיכם סירכיה נקיט ואזיל". בא ואמר להם אמרו לו אילו לא באנו אלא לשמוע דבר זה דיינו. ע"כ תוכן הדברים.
צריך להסביר מדוע דרכי ההשגחה כוונו שר' אלעזר החתן ישמע את רבנן דבי מדרשא עוסקים בהלכות קריאת שמע? ובמיוחד באפשרות שאפשר לטעות במקום שעומד בו אם גמר פרק ראשון או שני?
נראה משום שחתן באמת פטור מקריאת שמע כפי שמבואר במשנה שם ש"העוסק במצוה פטור ממצוה", והחתן טרוד בטרדה דמצוה וקשה לו לכוון וגם יכול לטעות במקום שעומד בו, (יותר לעומק אפשר לומר שהחתן עומד בפרשת דרכים ביום חתונתו אם לבחור בדרך של פרשה ראשונה שמדברת על אהבת ה' בכל מאודך בחינת רשב"י, או בדרך פרשה שניה של קריאת שמע המדברת על "ואספת דגניך" הנהג בהם מנהג דרך ארץ בחינת רשב"ג), וחתן כר' אלעזר שטרדת החתן לא הפריעה לו ללכת ולעסוק בתורה באותה שעה, הראו לו משמים שהוא חתן שיכול לעסוק בקריאת שמע, ואדרבה בשעת חדוה יכול יותר ליחד את ה' והתגבר באהבתו לו יתברך, וזה מראה שהוא כבר אוחז ב"למען ירבו ימיכם" שמקדים ומחשיך לבי כנישתא בהתמדה שכזאת וראוי להאריך ימים, הוא בודאי לא יתבלבל בקריאת שמע "וסרכא נקיט ואזיל" תמיד באהבת ה' ויראתו, בכל דרכיו ובודאי ביתו יהיה מושתת על הנהגה זו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
