ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
אך למרבה האכזבה, הכרטיס לא זיכהו במאומה. תמה הרב, והעמיק במחשבתו על העניין. לבסוף, גמלה החלטה בלבבו – הקב"ה רוצה לזכות יהודים רבים בשותפות בלימוד התורה. אם הכסף ללומדי התורה ישלח משמיים, נמצא מתקפח חלקם של תומכי התורה. לפיכך, הישיבות נעזרות בתרומות קטנות וגדולות, ומשתפות יהודים רבים בלימוד התורה. ואכן, הכרתי ארגון, שראה חשיבות גדולה בהתרמת סכומים קטנים מאנשים רבים, כדי לשתף רבים במצווה בה עסק.
בפרשת שמות (ג,יח) , מתגלה ה' למשה ומצווה אותו: "ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים, ואמרתם אליו – ה' אלוקי העבריים נקרה עלינו, ועתה נלכה נא...". דיוק בלשון הציווי מעלה, שה' 'נקרה', מלשון מקרה. ואכן רש"י במקום מדגיש זאת – לשון מקרה. גם אונקלוס מתרגם – 'אתקרי עלנא', לשון מקרה.
והנה, למרבה התמיהה, בשעה שבאים משה ואהרון אל פרעה הם משנים בלשונם ואומרים (ה, ג): "אלוקי העברים נקרא עלינו...". 'נקרא' באות – א' ולא נקרה באות ה', לשון קריאה ולא מקרה. ואכן אונקלוס שם משנה ומתרגם – 'אתגלי עלנא', התגלות מכוונת ולא מקרית. הכיצד?
אפשר להוסיף ולהקשות – הרי המקריות היא ההפך מהתגלות ה' בעולם, המנהיג את העולם בדרך מכוונת ומתוכננת ולא במקריות, ואם כן למה מדגיש ה' בציוויו את המקריות?
אבי מורי תירץ את השאלה הראשונה, שבציווי הראשוני היו גם הזקנים אמורים להשתתף במשלחת לפרעה, אך הזקנים פחדו מפרעה ונשמטו מהמשלחת. פרעה ידע שהזקנים אינם נביאים, ולכן אם היו אומרים 'נקרא' עלינו, התגלות המתאימה לנביאים, היה מבטל את דבריהם. לכן לזקנים מתאים לומר –'נקרה', עניין שהתגלגל באופן מקרי אליהם. אך בפועל, רק משה ואהרון הנביאים התייצבו לפגישה, ולכן הם דברו על ההתגלות ש'נקראה' אליהם.
תירוץ זה גונז בחובו אמירה עמוקה יותר, המתרצת את כל הקושיות שהקשינו. כידוע, גאולת מצריים הגיעה מכוח ההבטחה האלוקית, בעת שישראל היו שקועים ב- מט' שערי טומאה, ועדיין לא היו במדרגה הרוחנית המתאימה לגאולה. כידוע, 'מי שקופץ נופל', לפיכך, נפלנו בסוף ממדרגות גאולת מצריים שקיבלנו בקפיצה מעל לכוחותינו, והוכרחנו לצאת לדרך היסטורית ארוכה עד הגאולה השלימה.
בתחילה רצה הקב"ה, כביכול, להוביל מהלך שנזכה לגאולה מצריים בזכות ולא בחסד, וגאולה זו תהיה שלימה ונצחית. לכן ציווה ה' על משה, שיאסוף את הזקנים וישתמש בלשון – 'נקרה'. אם אפילו הזקנים שאינם נביאים פוגשים את ה' במקרה, 'על הדרך', הרי ששם ה' כבר מצוי בעולם, והעולם כבר בשל לגאולתו. אך הזקנים חששו, ונשמטו ממשימתם, והשאירו למשה ואהרון לעמול על הגאולה לבדם. במצב זה, שם ה' עדיין לא מצוי בעולם, ואלוקים 'נקרא'- כלומר, קורא מלמעלה לעולם להיגאל. זו תוכנית עתידית, שעדיין לא הגיע זמנה להתממש.
תירוץ זה מסביר שינוי נוסף בין ציווי ה' לדברי משה. ה' מצווה, שמשה יאמר לפרעה – "ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים", כביכול זה רצון של עם ישראל, שהתעורר מעצמו ללכת לעבוד את ה' בעקבות ההתגלות האלוקית. בפועל – משה אומר: "כה אמר ה'... נלכה נא דרך.. פן יפגענו", משמע - ה' מצווה וגוזר עלינו ללכת, ומאיים עלינו בעונשים כבדים. כך בעקבות השתמטות הזקנים, מתחלפת ההתעוררות הפנימית בגזירה החיצונית המפחידה, והגאולה הנצחית הוחמצה.
ומכאן קריאה גדולה לכולנו. אל יאמר איש – בין כה וכה, חלקי קטן. על כולנו לקחת אחריות לגילוי דבר ה' בעולם, ורק כאשר כל אחד יתן חלקו נזכה לגאולה שלימה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
