ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
העבודה הגדולה של חסיד של האדמו"ר הזקן היא להגיע לידי הכרה. יש הבדל בין הרגשה להכרה, בהרגשה יש משהו רך, משהו לא מסוים. לעומת זאת, בהכרה, גם כשהיא פשוטה וגולמית, מגיעים לדבר ברור. יש לי הכרה בזה שזה שולחן, ולכן כשאתקל בזה יכאב לי. אם אני רק מאמין שיש שולחנות רוחניים שמסתובבים בעולם – לא יכאב לי כשאתקל בו, וגם לא אוכל לשים עליו אוכל.
הכרה זה לא לעשות פרצופים, הכרה פירושו: מה באמת נמצא בתוכי בצורה רצינית? כשאוכלים אחרי יום כיפור, אני יודע שאוכלים בתאבון, אבל את הצום שלפני אני לא בטוח שעושים טוב. מדוע? יש דברים שעשויים מהרבה עננים, מערפילי טוהר, אבל בסופו של דבר אני רוצה הכרה, אולי לא אדע הרבה, אבל איזושהי נקודה לדעת ממש.
"גנבא על פום מחתרתא רחמנא קריא" – האיש שהולך לגנוב, לפני שגונב הוא אומר את תפילת הגנב, הוא אומר:"ריבונו של עולם! תעזור לי, תסמכני, תעזרני, תשלח לפני את המלאכים שיפתחו לי את הדלת, שהבריח לא יחרוק", פעמים מקצר ופעמים מאריך, אבל הוא מתפלל, פירושו של דבר שהוא איש מאמין, אז למה הוא הולך לגנוב? כי העניין של האמונה הוא משהו כזה ערפילי, אז אפשר להיות גם איש מאמין וגם גנב, ולא פגע זה בזה כל הלילה. ברגע שאני איש עם הכרה לגבי איזשהו דבר, אני אומר: זה כן, וזה לא. אם אני הולך לגנוב, לפחות לא אתפלל באותה שעה, וכשאני הולך להתפלל, אני לא הולך לגנוב אחרי זה.
כל מה שכתוב בספרים של בעל התניא זה כיצד להגיע להכרה. הכרה היא לא דבר שנבנה באופן פשוט, יש דברים שבונים את ההכרה שלנו על־ידי ניסיון, ועל־ידי עבודה ועוד עבודה. אנשים אומרים דברים מכל הסוגים ומתברר שהם לא באמת מבינים מה הם אומרים, הם אומרים אותם ומניחים שזה יסתדר איכשהו.
כשאני מגיע לעניינים של אמונה בה', אני צריך שתהיה לי הכרה ושתהיה בהירות בהכרה, אחרת אני סתם מדבר דיבורים. אם בנאדם רוצה להתפלל ברצינות – אני לא מתכוון שיעשה פרצופים רציניים, או פרצופים מכווצים כאילו יש לו כאב בטן – אלא שיתפלל ברצינות, אז יש המון בעיות שעומדות בצידו, ועל הבעיות האלו צריך לשבת.
קרוב אליך (663)
הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל
147 - מה הדרך של התורה להתמודד עם טראומות ילדות?
148 - כמו בננה לקוף
149 - מצווה גוררתתתתתת!
טען עוד
יש סיפור על מנהיג ציוני שהיה איש מעניין, מבודח, שהנהיג במשך הרבה שנים מזמן הרצל והלאה. יום הוא אחד הגיע לבקר בתל אביב וזו הייתה הפעם הראשונה שהוא ביקר בארץ. הוא אמר: "התברר שכל הדברים ששיקרתי עליהם במשך שלושים שנה – כולם היו אמת". אני חושש לכמה אנשים טובים שיעלו לעולם העליון ותהיה להם בדיוק את אותה ההרגשה, שהדברים שהם שיקרו עליהם במשך שבעים שנה בסוף יתבררו כאמת. זה דבר מזעזע שבנאדם משקר שבעים שנה, אך עובדה שאנשים יכולים לעשות את זה.
אני מתבונן בנושא ומנסה לראות מה אני מבין ומה אני לא מבין, אם אני לא מבין אני מנסה עוד פעם לחשוב על זה. כמו שאני עומד באופן מציאותי וצריך לפתוח דלת, צריך למצוא דרך איך פותחים את הדלת, אז אני עוסק בהתבוננות ולא עוסק באמוציה. כמובן, אני יכול לעמוד בפני דלת נעולה, להרים ידיי לשמים, ולהגיד: "ריבונו של עולם! שלח את המלאך גבריאל שיביא לי מפתח, שלח את המלאך רפאל שיפתח את הדלת מהצד השני"...
יש אנשים שאף פעם לא התבוננו בדבר אז יש להם מילים, יש להם ראש מלא מילים, ומה הם עושים עם המילים האלה? זה לא "להחליף פרה בחמור", זה להחליף פרה דמיונית בחמור דמיוני. כמו לשחק במונופול: קנית מגרש במונופול, הכסף הוא לא כסף, והמגרש לא מגרש - אתה קונה ומוכר ומרוויח, בסוף יצאת מורווח במשחק הזה. זה סוג של מה שאנשים חושבים בדרך כלל.
בעל התניא לא מדבר פה על שכלתנות אלא על משהו אחר לגמרי, שבנאדם אומר דברים וחושב על דברים ומתכוון למה שהוא אומר ולא מרמה לא את אחרים ובמיוחד לא את עצמו. זו עבודה קשה, הוא מתאר בתניא את עבודת התפילה כ"יגיעת נפש ויגיעת בשר". מה המשמעות של הדברים שאני אומר? לא להבין את כל התפילה, להבין משפט אחד, מילה אחת, אבל להבין אותה כדבעי.
פעם חיכו לצדיק אחד שיגיע לתפילה, חיכו וחיכו, ובסוף הוא הגיע באיחור של שלוש שעות. שאלו אותו מה קרה, והוא אמר: "פתחתי את עיני ואמרתי 'מודה אני'. התחלתי לחשוב מה זה 'אני' ומה זה 'לפניך', ולקח לי שלוש שעות להגיע לאיזו נקודה בזה".
אם בנאדם היה מתפלל והיה רואה מה שהוא אומר, אולי הוא היה מזדעזע ומפסיק להתפלל, אבל הוא היה מזדעזע. אמרו כמה קדושים: "את מי אפשר לרמות? את הקדוש ברוך הוא אי אפשר לרמות, בני אדם לא נותנים שירמו אותם, מה אני יכול לעשות? אני יכול לרמות את עצמי - זו לא חכמה גדולה לרמות טיפש". אז בנאדם יושב ומתפלל ומרמה בכל פעם את עצמו, כי השכנים בדרך כלל לא חושבים שאני מתפלל ברצינות, הקדוש ברוך הוא יודע שאני לא מתפלל ברצינות, אם מלאכי השרת נמצאים שם גם הם לא מאמינים בזה, אז אם אני חושב ככה – את מי רימיתי?
המוטו של התניא הוא הפסוק: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", כל מילה במשפט חשובה. דבר ראשון: "קרוב אליך הדבר מאוד" – הדרישה הזו היא לא דרישה בלתי אפשרית, היא דרישה אפשרית. אם אני מתעסק בזה, אני יכול לזוז ולהתקדם. דבר שני: "בפיך" – חשוב לדבר על זה. כשאנשים נאספים יחד ומדברים על יראת ה', האסיפה הזו מביאה תועלת. "ובלבבך" - בנאדם צריך לעבוד בלב. "לעשותו". זו אולי מילת המפתח, יש כאן עבודה שצריך לעשות. אם אני סתם יושב ואומר: "ריבונו של עולם, אני אוהב אותך!", אז הוא אומר לי "את השטויות האלה שמעתי מזקנים וטובים, תעבור לדבר אחר". לפעמים כשאני אומר: "ריבונו של עולם, תן לי עשרת אלפים שקל", הקדוש ברוך הוא אומר: "טוב, הפעם נשמעים קצת דברי אמת". כדי "לעשותו" - אני צריך לעבוד על עצמי, כל הספר של התניא עוסק איך עושים את הדבר הזה, איך בנאדם לא רק מדבר על אהבה אלא איך הוא עושה אותה, הדברים האלה הם שורש הדברים.
לפעמים בנאדם לא מבין במה מדובר, אז אומרים לו: "תחשוב על זה עוד פעם, תחשוב על זה עוד פעם, תחשוב על זה עוד פעם, הראש שלך יתפקע", אין לו כוח לזה, אבל גם אין לו ברירה, והוא חושב על זה עד שיוצא בסוף פתרון. להבדיל, עושים תרגילים כאלה לקופים: תולים להם בננה בתיקרה, והקוף צריך למצוא דרך איך לטפס אליה. לפעמים הקוף המסכן יושב שלש שעות וחושב על איך הוא משיג את הבננה. אז כשאומרים לבנאדם "תשיג אלוקים חיים"! זה לא שווה לו לפחות כמו בננה לקוף?!
בשיתוף תלמידי ישיבת תקוע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
