ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ו - 376 וְכֵיוָן שֶׁבֵּאַרְתִּי הַמַּאֲמָר הַזֶּה, אֲחַבֵּר אֵלָיו שְׁאָר הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא תְקֻבַּל עִמָּהֶם הַתְּפִלָּה, וְאֹמַר כִּי הֵם שִׁבְעָה. תְּחִלָּתָם, כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם אַחַר שֶׁנִּגְזַר דִּין עָלָיו בְּדָבָר, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מֵעִנְיַן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (דברים ג, כג): וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', וְעָנָה אוֹתוֹ (שם כו): רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. וְהַשֵּׁנִי הַתְּפִלָּה מִבְּלִי כַּוָּנַת הַלֵּב, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים עח, לה-לז): וַיִּזְכְּרוּ כִּי אֱלֹהִים צוּרָם וגו' וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וגו' וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וגו'. וְהַשְּׁלִישִׁי מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (משלי כח, ט): מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה. 377 וְהָרְבִיעִי מִי שֶׁמִּתְעַלֵּם מִזַּעֲקַת הֶעָנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם כא, יג): אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה. 378 וְהַחֲמִישִׁי מִי שֶׁמַּתִּיר* לְעַצְמוֹ מָמוֹן שֶׁאָסוּר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מיכה ג, ג-ד): וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ וגו' אָז יִצְעֲקוּ אֶל ה' וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם. וְהַשִּׁשִּׁי כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּלֹא טָהֳרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ישעיה א, טו-טז): גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ רַחֲצוּ הִזַּכּוּ וגו'. וְהַשְּׁבִיעִי מִי שֶׁרַבּוּ עֲווֹנוֹתָיו וְאֵינֶנּוּ מִתְקַבֵּל* בִּתְשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (זכריה ז, יג): וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע. 379 וְצָרִיךְ שֶׁאֲבָאֵר בַּמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁכָּל הָעֲווֹנוֹת יִמָּחֲלוּ עִם הַתְּשׁוּבָה, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה, הַמַּתְעֶה* אִם בְּדַעַת רַע שֶׁמַּרְאֶה לָהֶם, אוֹ בְּהוֹרָאָה רָעָה שֶׁמּוֹרֶה לָהֶם, כִּי לֹא יִתָּכֵן לוֹ לְהָשִׁיב אֶת מַה שֶּׁעָשָׂה, וּבוֹ אָמַר (משלי כח, י): מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע בִּשְׁחוּתוֹ* הוּא יִפּוֹל וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב. 380 וּמִי שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַהֲשִׁיבוֹ, וּבוֹ אוֹמֵר (שם כה, י): פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב. 381 וּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ גְּזֵלָה וְאֵינֶנּוּ מְשִׁיבָהּ אֶל בַּעְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ה, כג): וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל. וְאָמַר (יחזקאל לג, טו): חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ. וְאִם יָמוּת הַנִּגְזָל יָשִׁיב לְיוֹרְשָׁיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ה, כד): לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ. וְאִם לֹא יֵדָעֶנּוּ, יַפְקִירֶנָּה וְתִהְיֶה הֶפְקֵר.
___________________________
שֶׁמַּתִּיר וכו' − לוקח ממון חברו שלא כדין. וְאֵינֶנּוּ מִתְקַבֵּל − אינו מקבל על עצמו לשוב. הַמַּתְעֶה − המכשיל אחרים. בִּשְׁחוּתוֹ − בחפירתו.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
69 - לימוד שבועי באמונה ב- ח ניסן תשע"ו
70 - מאמר חמישי חלק י'
71 - מאמר חמישי חלק י"א
טען עוד
376 -ו- שבעה דברים המונעים את קבלת התפילה
מכיון שהזכרנו מציאות בה לא מועילה התפילה להסיר את העונש בעולם הזה, נמנה שבעה מצבים בהם אין התפילה מתקבלת, ואלו הם:
א. תפילה לאחר שנגזרה גזירה, כמו אצל משה שהתפלל על הגזירה שלא יכנס לארץ (דברים ג, כג): "ואתחנן אל ה'" ותשובת ה' (שם כו): רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה".
ב. תפילה בלי כוונה, כמו שנאמר (תהלים עח, לו-לז): "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, וליבם לא נכון עימו".
ג. המתפלל לא רוצה לשמוע דברי תורה, כמו שנאמר (משלי כח, ט): "מסיר אוזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה". בספר משלי הסביר רבנו: "אומר אל תשאל על תחינותיו שהם דרך נדבה שאינם נענים, אלא אף גם תפילתו שהיא החובה אינה מתקבלת וזה ממה שמחייב השכל הפשוט, כי עבד שאינו נשמע לרבו היאך ישמע ממנו רבו?"
377 ד. המתפלל מתעלם מזעקת העניים, כמו שנאמר (שם כא, יג): "אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה". וכך כותב רבנו בפירושו לפסוק: "אתה יודע שכל בני אדם זקוקים זה לזה, ושהם בעת הצורך יפנה הנמוך למי שלמעלה ממנו, ומי שלמעלה ממנו אל מי שלמעלה ממנו, ולא יחדל הדבר לעלות כך עד שיגיע אל הנכבד שבבני האדם אשר אין למעלה להזדקק אליו, כי אם הצורך לאדון העולמים לבדו, אשר כל הברואים זקוקים לו ביצירה ובטבע. ולכן כל אדם כפי ערכו, ואם הוא לא ימלא בקשת מי שלמטה ממנו במה שפנה בו אליו ימנע ממנו ה' מילוי צרכיו מאתו בפועל, ומסבב מקרים כדי שימנע ממנו האדם אשר למעלה ממנו את מלוי צרכיו, לפי שאמר ולא יענה, דבר כללי מאת ה' ומבני אדם".
378 ה. המתפלל לוקח לעצמו ממון באיסור, כמו שנאמר (מיכה ג, ד-ה): "ואשר אכלו שאר עמי... אז יזעקו אל ה' ולא יענה אותם".
ו. המתפלל ללא טהרה, כמו שנאמר: "גם אם תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו" (ישעיה א, טו-טז). כוונת רס"ג לטהרת המעשים, וכך מובן מהפסוק, ואין הוא מדבר על טהרת קרי, שהרי בטלו את הטבילה כמו שמובא בברכות (כב, א).
ז. המתפלל מרבה לחטוא ולא שב בתשובה, כמו שנאמר (זכריה ז, יג): "ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע".
379 שלוש עבירות שאין עליהן תשובה
על כל העבירות יש מחילה אם שבים בתשובה מלבד שלוש. עבירה ראשונה – אדם המתעה אחרים בדעה לא נכונה או בהוראה רעה שהורה להם. אין לו תשובה מפני שבגללו אנשים רבים טעו, ולא ניתן להשיב דבר זה, ועליו נאמר (משלי כח, י): "משגה ישרים בדרך רע, בשחותו הוא יפול". רבנו פירש שם כך: "פשט ההתעיה הזו בענייני העולם הזה, כגון מי שיועץ לאחיו העברי בדבר שיגרום לו נזק, ואין הבדל בכך בין שהביאה אותה העצה ליועץ טובה או לאו. ועינינו במי שמורה בענייני הדת שלא כפי הראוי, בין שהייתה לו בכך סיבה מענייני העולם שגרמה לו לכך או לא. הרי שניהם יפלו באותו השוחה אשר בה התעו, או במשבו ממינה שהוא מאבד בעולם הזה, או בעונשה לעולם הבא". וכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג הלכה ו): "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים... ומחטיאי הרבים".
380 עבירה שנייה – הוצאת שם רע על איש כשר. גם בחטא זה אינו יכול לחזור בו מפני שהשם הרע כבר התפשט ושם האדם נפגע, ודבר זה לא ניתן לתקן, כי לא ניתן לשכנע את כולם שהייתה טעות בדבר. כמו שנאמר (משלי כה, י): "פן יחסדך שומע ודבתך לא תשוב".
381 עבירה שלישית – אדם שיש תחת ידו גזילה ואינו משיב אותה לבעליה, כמו שנאמר (ויקרא ה, כג): "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה", וכן (יחזקאל לג, טו): "חבול ישיב רשע גזלה ישלם... לא ימות". ואם הנגזל מת ישיב את הגזילה ליורשים, כמו שנאמר (ויקרא ה, כד): "לאשר הוא לו יתננו", ואם אינו מכיר את האדם, ייתן את הגזילה לצרכי ציבור ותהיה הפקר (ב"ק צד:).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
