ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
הדעות על תחיית המתים
422 אָמַר יְהוּדָה בֶּן שָׁאוּל, אָמַר הַמְחַבֵּר. יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה הָאֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַמְאַמֵּת דְּבָרָיו*, הַצַּדִּיק בְּמוֹעֲדוֹ. וְאַחֲרֵי כֵן אֹמַר, שֶׁמָּצָאתִי הֲמוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים כִּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה יְחַיֶּה מֵתֵיהֶם בְּעֵת הַגְּאֻלָּה. וּמְצָאתִים שֶׁמְּפָרְשִׁים כָּל פָּרָשָׁה שֶׁיֵּשׁ בַּסְּפָרִים, שֶׁנִּרְאֶה מִמֶּנָּה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת הַיְשׁוּעָה, כִּפְשׁוּטָהּ, וְעוֹזְרִים זֶה בִּדְבָרִים מְקֻבָּלִים* כּוֹלְלִים פֵּרוּשֵׁי הַמִּין הַהוּא*. 423 וּמָצָאתִי אֲנָשִׁים מְעַטִּים מִן הָאֻמָּה, שֶׁאֵינָם מוֹדִים שֶׁזֶּה יִהְיֶה בְּעֵת הַגְּאֻלָּה, וְאוֹמְרִים שֶׁזֶּה יִהְיֶה בְּעֵת הַיְצִיאָה אֶל הָעוֹלָם הַבָּא, וְסוֹמְכִים בָּזֶה עַל שִׁבּוּשׁ חַלָּשׁ, קְצָתוֹ שְׁמַעְתִּיו מֵהֶם, קְצָתוֹ רְאִיתִיו לָהֶם בְּאֶפְשָׁר. 424 וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה חוֹבָה לְכָל צַדִּיק שֶׁיַּעֲלֶה בְּלִבּוֹ תְּחִלָּה הַדָּבָר הַנִּרְצֶה וְיִדְחֶה מֵעָלָיו הַדְּבָרִים הַהֲפוּכִים, כַּאֲשֶׁר אָמַר הַכָּתוּב (משלי י, לב): שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן, וְעָלָיו עוֹד לְהוֹדִיעַ לָאֻמָּה וּלְהַקְרִיבוֹ לַהֲבָנָתָם, וְשֶׁיְּשִׁיבֶנָּה מִדִּבְרֵי הַפְּתָאיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עוֹד (שם כא): שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ. 425 הָיָה רָאוּי בַּעֲבוּר בַּקָּשָׁתִי הַצֶּדֶק, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגַּעְתִּי אֵלָיו, שֶׁאַשְׁגִּיחַ עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה וְדִקְדּוּקוֹ הַשְׁגָּחָה רַבָּה, עַד שֶׁיַּעֲלֶה לִי תְּחִלָּה הַדָּבָר הַמְבֹאָר בְּתַכְלִית מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. וְאַחַר כֵּן אֶכְתְּבֵהוּ לְאֻמָּתֵנוּ לִהְיוֹת לָהּ מְיַשֵּׁר*, תֵּעָזֵר בּוֹ עַל עֲבוֹדַת אֶלֹהֵינוּ, וְעַל סֵבֶל מַה שֶּׁהוּא בּוֹ מִן הַגָּלוּת. וְנָהַגְתִּי בּוֹ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה בּוֹ הַבּוֹרֵא לְצַוּוֹת בְּסֵבֶל, בְּאָמְרוֹ (ישעיה לה, ג-ד): חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם וגו'. 426 וְכַאֲשֶׁר הִסְתַּכַּלְתִּי בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּאֵר לִי הֲיֵשׁ עַל מַה שֶּׁסּוֹבְרִים הֶהָמוֹן מִתְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת הַגְּאֻלָּה טַעֲנָה*, וְעִיַּנְתִּי בָּעִנְיָן וּמָצָאתִי, שֶׁהַמּוֹצָאִים* אֲשֶׁר יַעֲלוּ תְּחִלָּה בָּרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר יֵצְאוּ מֵהֶם מַשְׂכֵּי הַטַּעֲנָה* עַל זֶה, אַרְבָּעָה, אֵין לָהֶם חֲמִישִׁי. וְרָאִיתִי כָּל שִׁבּוּשׁ שֶׁשָּׁמַעְתִּי אוֹ חָשַׁבְתִּי בּוֹ שֶׁיִּהְיֶה טַעֲנָה עַל הָאֱמוּנָה הַזֹּאת, וְעָמַדְתִּי עַל שֶׁבֶר הַכֹּל* וּבִטּוּלוֹ וְהֶפְסֵדוֹ, וְאָז הִתְקַיְּמָה הָאֱמוּנָה הַזֹּאת בִּרְאָיוֹת, מִן הַשְּׁלֹשָׁה עִנְיָנִים אֲשֶׁר מֵהֶם יִמְשְׁכוּ הַמַּאֲמִינִים רְאָיוֹתָם.
המודה בבריאת יש מאין מודה בתחיית המתים
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
77 - לימוד שבועי באמונה ט- טו ניסן תשע"ו
78 - מאמר שביעי חלק א'
79 - מאמר שביעי חלק ב'
טען עוד
___________________________
הַמְאַמֵּת דְּבָרָיו – המקיים הבטחתו. מְקֻבָּלִים – מדברי חז"ל. הַמִּין הַהוּא – עניין תחיית המתים. מְיַשֵּׁר – מדריך לדרך ישרה. טַעֲנָה – קושייה, דחייה. הַמּוֹצָאִים – התחומים שמהם אפשר להביא ראיות לעניין. הַטַּעֲנָה – הדחייה לאמונה בתחיית המתים. שֶׁבֶר הַכֹּל וכו' – כל הטענות נמצאו מוטעות. תְּשׁוּבָה – קושייה, דחייה. וְהַכָּתוּב וְהַקַּבָּלָה – תורה שבכתב ותורה שבעל פה. בַּשְּׁנַיִם – שניות באלוהות. הַמִּנְהָגִים הַנְּהוּגִים – חוקי הטבע. הַיְסוֹדוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא מִדָּבָר – העולם נברא יש מאין. דָּבָר לֹא מִדָּבָר – יש מאין.
ביאורים
421 מאמר שביעי – תחיית המתים
תחיית המתים תתקיים בעולם הזה
422 בקרב המאמינים בעם ישראל בתחיית המתים ניתן להבחין בכמה קבוצות, יש המאמינים שהקב"ה יחיה את המתים בזמן הגאולה לאחר ביאת המשיח. הם מפרשים כל פרשה שמופיעה בה תחיית המתים כפשוטה, דהיינו, הקב"ה יקים את המתים לתחייה, בניגוד לדעה המסבירה את הפסוקים הללו בתור משל לעושר או לניצחון במלחמות.
423 קבוצה אחרת אינה מאמינה שתחיית המתים תתממש בעולם הזה. לדעתם הבורא ית' יחיה את המתים לעולם הבא. חלק מראיותיהם שיובאו להלן נאמרו על ידם, וחלקן לא נאמרו על ידם, אך אלו טענות שיכולות לסייע להם, ובמאמר זה נשיב על הראיות.
424 אחת מחובות הצדיק היא בירור האמת ודחיית השקר, כמו שנאמר (משלי י, לב): "שפתי צדיק ידעון רצון ופי רשעים תהפוכות". לאחר שנתבררה לו האמת, חובתו להודיע אותה לעם ישראל, לקרבה להבנתם ולהשיב על קושיות המתכחשים לה, כמו שנאמר (שם כא): "שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחסר לב ימותו".
425 רס"ג, בענוותנותו, מעיד על עצמו, שעל אף רצונו להגיע אל הצִדקות, עדיין לא הגיע אליה, ומכל מקום חלה עליו החובה לברר את הדברים ולכותבם בספר, כדי להורות לעם ישראל את האמת. אם יצליח בכך, הספר יעזור לישראל להתמודד עם הדעות השקריות ועם השהייה הארוכה בגלות, כמו שנאמר (ישעיה לה, ג-ד): "חזקו ידים רפות וברכיים כושלות אמצו, אמרו לנמהרי לב חזקו אל תראו הנה אלהיכם...".
426 כדי לבדוק את אמיתות הדעה הרווחת בישראל, שתחיית המתים תהיה בעולם הזה בזמן הגאולה, נבחן אותה בארבעה אופנים, ובכך נקיף את כל הטענות שניתן לטעון כנגד אמונה זו. בעזרת ה', נראה שאין שום טענה כנגד אמונה זו, ושיש לה, שלוש ראיות..
427 ארבעת האופנים בהם נבחן את האמונה שתחיית המתים תהיה בעולם הזה בזמן הגאולה, הם: הטבע, השכל, הכתוב והקבלה. הבחינה הראשונה - הטבע. אנו מתחילים לבחון מתוך התבוננות בטבע העולם, משום שהוא הבסיסי ביותר.
יש טוענים שלא מצאנו תחיית המתים בטבע, כי בטבע כל הדברים גדלים עד שיא מסוים ולאחר מכן מגיעים לסיומם, ולא מצאנו שדבר שסיים את מעגל הקיום חוזר להתקיים, ומשום כך רצו לומר, שאנשים שמתו לא יקומו לתחייה.
428 הטוענים טענה זו מאמינים שהעולם קדמון או שהוא נברא על ידי שני בוראים, ולכן הם סוברים, שלא יכול להיות שום שינוי בטבע. לדעתם, מה שהיה הוא שיהיה וכך ימשיך להיות. אבל עם ישראל, המאמינים שה' ברא את הטבע וסידר אותו על פי רצונו, מאמינים שבכוחו לשנות אותו, ולכן אין מניעה שיחיה את המתים, אף שזה בניגוד לטבע שבפנינו היום.
429 מי שאינו מאמין שתחיית המתים תהיה בעולם הזה בגלל הטענה שלא ראינו כעין זה בטבע, לא יוכל להאמין גם בהפיכת המטה לתנין, המים לדם, קריעת ים סוף עמידת השמש בימי יהושע ובכל הניסים שבספרי הנביאים, עד שלבסוף יכחיש את בריאת העולם יש מאין, וממילא יכפור גם במציאות הבורא.
430 אם כן מבואר שהמאמין שה' ברא את העולם יש מאין ושהוא שלח ביד הנביאים אותות המשנים את הטבע, לא יטען שתחיית המתים איננה הגיונית מפני שהיא נגד הטבע, שהרי תחיית המתים היא נס פשוט יותר מבריאת העולם. ועוד, המאמין בניסים הכתובים בספרי הנביאים יודע שכבר הייתה תחיית המתים בעבר, שהרי אלישע הנביא החיה את בנה של האישה השונמית (מלכים ב פרק ד), ואף מת שנגע בעצמותיו קם לתחיה (שם פרק יג וראה גם ביחס לאליהו במלכים א יז, יז ובמפרשים שם, האם הילד מת ממש או חלה והיה קרוב למות) אם כן, זו מציאות שהתרחשה כבר.
לעילוי נשמת שמחה בת נבתי ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
