ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ח - 492 וְאַחַר שֶׁדִּקְדַּקְתִּי אֵלּוּ הַדִּקְדּוּקִים, הִתְעַסַּקְתִּי לַחֲקֹר עַל סְעִיפֵי הָאֱמוּנָה הַזֹּאת וּפֹארוֹתֶיהָ*, וְרָאִיתִי לִכְתֹּב מִמַּה שֶּׁנִּזְדַּמֵּן לִי מֵהֶם י' שְׁאֵלוֹת, וְאָשִׁיב עָלֶיהָ מֵהַכָּתוּב וְהַשֵּׂכֶל וְהַקַּבָּלָה.
מי יחיה
493 הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה , אִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל מִי וָמִי יִחְיוּ מִן הָאֻמָּה בְּעֵת הַיְשׁוּעָה? אָשִׁיב וְאֹמַר כָּל צַדִּיק וּבַעַל תְּשׁוּבָה, כִּי מִי שֶׁיָּמוּת מִבְּלִי תְשׁוּבָה הוּא מֵהָעֲנוּשִׁים*, וְכֵן רָאוּי בַּשֵּׂכֶל, כִּי כְּבָר הִבְטִיחַ הַבּוֹרֵא אֶת הַשָּׁב שֶׁיְּקַבְּלֵהוּ בִּכְתוּבִים רַבִּים. וּכְבָר הִתְחַיְּבוּ כָּל אֵלֶּה הַמּוֹעֲדִים* לְכָל שָׁב מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו, א), אַחַר שֶׁמָּנוּ מִינֵי הַחֵטְא וְשָׂמוּם ד' מַעֲלוֹת. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְאַחַר כָּךְ עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְאַחַר כָּךְ כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, וְאַחַר כָּךְ מִי שֶׁנִּתְחַלֵּל בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם. וְאָמְרוּ אַחַר כָּךְ אוֹ יָכוֹל שֶׁכִּפְּרָה לוֹ מִיתָתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם. וְהִנֵּה נִתְחַיְּבָה תְּחִיַּת הַמֵּתִים לְכָל שָׁב, וַאֲנִי אוֹמֵר כִּי מְעַט הֵם מִבְּנֵי עַמֵּנוּ שֶׁמֵּתִים מִבְּלִי תְשׁוּבָה.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
87 - מאמר שביעי חלק ט'
88 - מאמר שביעי חלק י'
89 - מאמר שביעי חלק י"א
טען עוד
495 וְהַב' , הֲיָמוּתוּ אַחַר כֵּן? וְאָשִׁיב כִּי לֹא יָמוּתוּ, אֲבָל מַעְתִּיקִים* אוֹתָם מִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶל נְעִימוּת הָעוֹלָם הַבָּא. וּבָזֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צב, א), מֵתִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹתָם, שׁוּב אֵינָן חוֹזְרִים לַעֲפָרָן.
איך יהיה מקום בארץ
496 וְהַג' , הֲתָכִיל אוֹתָם הָאָרֶץ? וְאֹמַר שֶׁמֵּעֵת שֶׁיָּצְאָה אֻמָּתֵינוּ לִבְנֵי הָעוֹלָם אַלְפַּיִם וּמָאתַיִם שָׁנָה וְעוֹד, יִהְיוּ כְּמוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים דּוֹר, כָּל דּוֹר ק"כ רְבָבָה* אֲנָשִׁים וְנָשִׁים עַל דֶּרֶךְ הַקֵּרוּב*. וְאִם נֹאמַר אִם כֻּלָּם שָׁוִים וְכֻלָּם יִחְיוּ, אֵין מְמַלְּאִים מִן הָאָרֶץ כִּי אִם חֵלֶק* מִמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים חֵלֶק, עַל שֶׁנָּשִׂים לְכָל אֶחָד יוֹתֵר מִד' אַמָּה לִמְקוֹמוֹ וְלִזְרִיעָתוֹ וְלִדְרָכָיו וְלִבְהֵמוֹתָיו. וְזוּלַת זֶה כִּי כָּל אַנְשֵׁי הַדּוֹרוֹת יִהְיוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רְבָבָה בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים עַל הַקֵּרוּב, יִהְיֶה הַכֹּל שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי רְבָבָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים רְבָבָה, וְכַאֲשֶׁר נִגְזֹר לָהֶם* מִן הָאָרֶץ מָאתַיִם פַּרְסָה עַל מָאתַיִם, אֲשֶׁר הֵם חֵלֶק מִמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים מִן הָאָרֶץ, וְנִמְדֹד אוֹתָם אַמּוֹת, בְּכָל פַּרְסָה שְׁלֹשָׁה מִילִים, וְכָל מִיל ד' אֲלָפִים אַמָּה, וְכָל אַמָּה אֲשֶׁר הִיא אַמָּתַיִם וָחֵצִי וּשְׁלִישׁ, יִהְיֶה לְכָל אָדָם רָחָב בִּמְקוֹמוֹ רפ"ח אַמּוֹת, וְאֵי זֶה דָּבָר יֵשׁ בָּהּ בָּזֶה שֶׁיִּתְבַּלְבְּלוּ בּוֹ הַחֲכָמִים?
האם יכירו אותם
497 וְהַד', אִם יַכִּירוּם אַנְשֵׁי בֵיתָם וּקְרוֹבֵיהֶם מִן הַחַיִּים? וְאֹמַר כִּי הַנְּבִיאִים וְהָרוֹעִים וְהַנְּסִיכִים, כְּשֶׁמִּתְחַיֵּב* שֶׁיַּכִּירוּם בְּנֵי הָאָדָם, יִתְחַיֵּב לְעֻמַּת זֶה שֶׁיַּכִּירוּ קְצָתָם אֶת קְצָתָם וְשֶׁיְּחֻבַּר כָּל אָדָם אֶל שִׁבְטוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּא מְבֹאָר בְּסִדּוּר הַשְּׁבָטִים בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל וְזוּלָתוֹ.
האם יהיו להם מומים
498 וְהַה', מִי שֶׁיָּמוּת מֵהֶם וְהוּא סוֹמֵא, אוֹ מְבֻטָּל מֵאֵבָרָיו אוֹ בִּשְׁאָר הַפְּגָעִים וְהַמּוּמִין, מַה יִּהְיֶה מֵעִנְיָנוֹ? וְאֹמַר שֶׁיִּחְיֶה תְּחִלָּה בַּמּוּם הַהוּא עַד שֶׁיַּכִּירוּהוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהוּא הוּא, וְאַחַר כֵּן יִרְפָּאֵהוּ הַבּוֹרֵא וְתִהְיֶה אוֹת גְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם צא, ב), עוֹמְדִין בְּמוּמָן וְאַחַר כֵּן מִתְרַפְּאִין, וְעַל כֵּן הִקְדִּים (דברים לב, לט): אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא. וּכְבָר אָמְרוּ (ישעיה לה, ה-ו): אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם.
___________________________
וּפֹארוֹתֶיהָ – ענפיה. מֵהָעֲנוּשִׁים – מהנענשים. הַמּוֹעֲדִים – הייעודים וההבטחות. מַעְתִּיקִים − מעבירים. ק"כ רְבָבָה – מליון ומאתיים אלף. דֶּרֶךְ הַקֵּרוּב – בערך. חֵלֶק וכו' – (חשבונו של רס"ג לא מבורר, ראה פירוש אור עציון). נִגְזֹר לָהֶם – נחלק להם. כְּשֶׁמִּתְחַיֵּב – מוכרח שיכירו אותם, שהרי נאמר שהם ישמשו בהנהגה.
ביאורים
492 -ח- עשר שאלות בנוגע לתחיית המתים
אחרי הבירורים שביררנו בנוגע לתחיית המתים, נעיין בעשר שאלות נפוצות על תחיית המתים ונענה עליהן על פי התורה, השכל והמסורת.
493 שאלה ראשונה – מי הם האנשים שיזכו לקום בתחייה? תשובה: צדיקים ובעלי תשובה, ואילו הרשעים שלא שבו מחטאיהם, לא יזכו לזה. השכל מחייב שבעל התשובה יזכה לקום לתחיה עם הצדיקים, כי בפסוקים רבים הבטיח ה' לשבים שיקבלם.
494 חז"ל מלמדים שיש ארבעה סוגי עבירות: א. מצוות עשה. ב. מצוות לא תעשה. ג. כריתות ומיתות בית דין. ד. חילול ה'. ושאלו האם מיתת האדם מכפרת לאדם על חטאיו? וענו, שאף שיש עבירות שלא די בתשובה כדי שיתכפרו, תשובה עם המיתה מכפרת, ולכן כל בעל תשובה עתיד לקום בתחיית המתים, כמו שנאמר (יחזקאל לז, יב): "הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי". ומכאן נראה שרוב עם ישראל יקום לתחייה, מפני שרובם חוזרים בתשובה לפני שמתים, ורק מעטים מתים ללא תשובה.
495 שאלה שנייה – האם האנשים שיקומו לתחייה יחזרו למות לאחר מכן? תשובה: הם לא ימותו, אלא יילקחו היישר מהעולם הזה בימות המשיח, אל חיי העולם הבא, ועל כך אמרו חז"ל (סנהדרין צב.): "תנא דבי אליהו: צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אינן חוזרין לעפרן".
496 שאלה שלישית – איך יתכן שכולם יקומו לתחייה, הרי אין מקום לכולם בעולם הקטן שלנו? החשבון של רס"ג אינו מחוור, לכן לא פירשנו דבר, וכן כתב הרב היעב"ץ בפירושו למעמדות יום שישי בפסוק "פרו ורבו": "בקש חשבונות רבים שאינם עולים כהוגן, ואפשר שנפל בו טעות מהסופרים, ובעבור שמידת הארץ אשר אמר הוא דעה קדומה וגם הפרסה והמיל והאמה הם מידות קדומות, ועוד כי בעוונותינו שרבו יצאו עוד מימי הגאון ז"ל עד היום קרוב לתשע מאות וחמישים שנה".
497 שאלה רביעית – האם האנשים שיחיו בתקופה של תחיית המתים יכירו את הקמים לתחייה? תשובה: כמו שברור שהם יכירו את הנביאים, הנסיכים והרועים (משה, אהרן וכו') שיקומו לתחייה, כך נראה שיכירו זה את זה, ושכל אחד יכיר את שבטו ויצטרף אליו, כמו שמופיע בספר יחזקאל.
498 שאלה חמישית – האם מי שנפטר כשהוא בעל מום יקום עם מומו? תשובה: בעלי המומים יקומו עם מומם, כדי שאנשי ביתם יזהו אותם, ואז ה' ירפא אותם, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צא:): "עומדין במומן ומתרפאין", כלומר תחילה ה' מחיה את המתים ואחר כך הוא מרפא את מי שצריך רפואה, וכבר אמר ישעיה (לה, ה-ו): "אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה, אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם".
לעילוי נשמת שלום בן ג'ני ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
