ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ז - 487 וְאַחַר כֵּן לֹא נִמְנַעְתִּי מֵחֲקוֹר בַּמּוֹצָא הָרְבִיעִי, אֲשֶׁר הוּא הַעְתָּקַת הַנְּבִיאִים וְקַבָּלַת הַחֲכָמִים. אָמַרְתִּי אוּלַי אֶמְצָא בּוֹ תְּשׁוּבָה* עַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי דִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְלֵאִים מִזִּכְרָהּ וְסִפּוּרָהּ, וְרָאִיתִי לִזְכֹּר* מֵהֶם דְּבָרִים מְעַטִּים, תִּהְיֶה כְּמַזְכֶּרֶת לָזֶה בַּעֲבוּר מַה שֶּׁרַבּוּ, וּמִשְׁאֲלוֹת הַמְּלָכִים* לָהֶם עַל הָעִנְיָן הַזֶּה, וְהֵשִׁיב כָּל אֶחָד מֵהֶם כְּפִי דַעְתּוֹ, וּמַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ אוֹתָם עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁבְּעַמֵּנוּ, וְהֵשִׁיבוּ אוֹתָם עַל דְּרָכִים רַבִּים. 488 אֲבָל אֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מלאכי ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, וְאָמַר עוֹד (מיכה ה, ד): וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם, שָׁאֲלוּ (סוכה נב, ב) עַל אֵלֶּה הַז' רוֹעִים מִי הֵם? וְאָמְרוּ קִבַּלְנוּ, דָּוִד בָּאֶמְצַע, שֵׁת וּמְתוּשֶׁלַח מִימִינוֹ, אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמֹשֶׁה מִשְּׂמֹאלוֹ. וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם עוֹד עַל ח' נְסִיכִים מִי הֵם? וְאָמְרוּ קִבַּלְנוּ, יִשַׁי, שָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל, עָמוֹס, צְפַנְיָה, חִזְקִיָּה, אֵלִיָּהוּ וּמָשִׁיחַ. וְהִנֵּה אָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ, שֶׁהַמֵּתִים יַעַמְדוּ בְּעֵת הַיְשׁוּעָה. 489 וְאָמְרוּ עוֹד קִבַּלְנוּ, כִּי מִי שֶׁיָּמוּת בְּז' שְׁנֵי גוֹג* לֹא יַעֲמֹד בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי הִיא נוֹהֶגֶת אֶצְלָם מִנְהַג הַקְּרִיאָה הַקּוֹדֶמֶת לַחֲתֻנָּה, שֶׁמִּי שֶׁאוֹכֵל בָּהּ אוֹכֵל בַּחֲתֻנָּה, וּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בָּהּ אֵינוֹ אוֹכֵל בַּחֲתֻנָּה, וְכֵן אָמְרוּ (ירושלמי שביעית פרק ד הלכה ח): אָמַר רַבִּי יוֹנָה הַמֵּת בְּשֶׁבַע שְׁנֵי גוֹג לֹא יִזְכֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְסִימָנִיךְ דְּעָבֵיד פְּרַטַגְמַיָּא אָכֵיל מַשְׁתִּיתָא*. 490 וְאָמְרוּ עוֹד: מִי שֶׁכָּפַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לֹא יִחְיֶה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר מַעֲשָׂיו טוֹבִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, מִי שֶׁכּוֹפֵר בְּדָבָר מוֹנְעִין אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מֵעִנְיַן הַשָּׁלִישׁ שֶׁל יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב, מִפְּנֵי שֶׁהִכְחִישׁ דְּבַר אֱלִישָׁע* וּמַה שֶּׁבִּשְּׂרָם בּוֹ מֵהַשֹּׂבַע אַחַר הָרָעָב, הוֹדִיעוֹ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ אֲבָל יִרְאֶה אוֹתוֹ בְּעֵינָיו וּמִשָּׁם לֹא יֹאכַל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין צ, א): הוּא כָּפַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב' ז, ב): וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וגו' וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וגו'. 491 וְאָמְרוּ עוֹד (כתובות קיא, ב): כִּי הַמֵּתִים יַעַמְדוּ בְּתַכְרִיכֵיהֶם, וְאָמְרוּ עֲתִידִים הַצַּדִּיקִים לַעֲמֹד בִּלְבוּשֵׁיהֶם, וְאֵין הֲשָׁבַת בִּגְדֵיהֶם יוֹתֵר קָשָׁה* אֵצֶל הַשֵּׂכֶל מֵהֲשָׁבַת גּוּפוֹתֵיהֶם וְרוּחוֹתָם. וְכַאֲשֶׁר פָּשַׁט* בָּאֻמָּה הִפְלִיגוּ בְּתַכְרִיכֵיהֶם*, עַד שֶׁהֵבִיא זֶה הַדָּבָר לִידֵי רָעָה גְּדוֹלָה (מועד קטן כז, ב), שֶׁכָּל מִי שֶׁלֹּא הָיְתָה יָדוֹ מַשֶּׂגֶת הִנִּיחַ מֵתוֹ וּבָרַח*, עַד שֶׁתִּקֵּן רַבַּן גַּמְלִיאֵל וְצִוָּה שֶׁיַּלְבִּישׁוּהוּ שְׁנֵי בִּגְדֵי פִשְׁתָּן* מְגֹהֲצִין, וְנָהֲגוּ כָּל הָעָם אַחֲרָיו:
___________________________
תְּשׁוּבָה – קושייה, דחייה. לִזְכֹּר – להזכיר. וּמִשְׁאֲלוֹת הַמְּלָכִים – תשובות שחז"ל ענו לשאלות של מלכי הגויים על תחיית המתים. בְּז' שְׁנֵי גוֹג וכו' – (ראה פירוש אור עציון). אָכֵיל מַשְׁתִּיתָא − (ראה פירוש אור עציון ). דְּבַר אֱלִישָׁע – אלישע ניבא שהרעב ייפסק, והשליש לא האמין לדבריו. קָשָׁה – תמוהה. פָּשַׁט – התפרסמה הידיעה שהמתים יקומו בלבושיהם. הִפְלִיגוּ בְּתַכְרִיכֵיהֶם – הגזימו להלביש למתים בגדים יקרים. וּבָרַח – מחמת הבושה. בִּגְדֵי פִשְׁתָּן – שהם בגדים פשוטים.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
86 - מאמר שביעי חלק ח'
87 - מאמר שביעי חלק ט'
88 - מאמר שביעי חלק י'
טען עוד
487 -ז- תחיית המתים על פי המסורת היהודית
אמרנו שיש לבחון את האמונה בתחיית המתים מארבע בחינות, הטבע, השכל, הכתוב והקבלה, ועתה נתבונן בבחינה הרביעית - מאמרי הנביאים ומסורת החכמים. נתבונן האם בדברי הנביאים והחכמים נאמרו דברים הסותרים אמונה זו. והנה חכמים כתבו הרבה על אמונה זו, ולא מצאנו בדבריהם, ובתשובות שהשיבו לשאלות מלכי האומות ועמי הארץ מעמנו, סתירה לאמונה זו, ולהלן נביא מקצת מדבריהם.
488 הנביא מלאכי אומר (ג, כג): "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא", ומיכה אומר (ה, ד): "והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם". אומרת הגמרא (סוכה נב, ב): "מאן נינהו שבעה רועים? – דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו. ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם – ישי, ושאול, ושמואל, עמוס, וצפניה, צדקיה, ומשיח, ואליהו." מהפסוקים ומהגמרא מוכח במפורש, שבעתיד תהיה תחיית המתים, ושהיא תהיה בעולם הזה בזמן הגאולה.
489 ועוד אמרו חז"ל, שמי שימות בשבע שנות גוג, לא יעמוד בתחיית המתים. חז"ל דימו זאת למנהג שרווח בתקופתם, לעשות שתי סעודות, אחת לפני החתונה ואחת בזמן החתונה, ומי שלא אכל בסעודה שלפני החתונה, היה זה סימן שלא יאכל גם בזמן החתונה. וכך גם כאן, אדם שמת בזמן גוג, הרי זה סימן שלא יזכה לראות את הישועה הבאה לאחר מלחמת גוג ומגוג. וכך נאמר בירושלמי (שביעית פרק ד הלכה ח): "אמר רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינא המת בשבע שני גוג אין לו חלק לעתיד לבוא סימנא דאכל פרוטגמיא אכיל משתותא".
490 ואמרו חכמים במסכת סנהדרין (צ, א), שמי שכופר בתחיית המתים לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, אף על פי ששאר מעשיו טובים, מפני שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה. הם למדו שהכופר בדבר לא זוכה לו מהמסופר בספר מלכים על השליש של יהורם בן אחאב מלך ישראל, שלא האמין לנבואת אלישע בעיצומו של המצור על שומרון, שלמחרת יהיה שפע רב של אוכֶל. לכן אלישע הודיע לו שהוא לא ייהנה מהאוכל, אלא יראה את הנס בלבד, כמו שנאמר (מלכים ב ז, א-ב): "ויאמר אלישע שמעו דבר ה', כה אמר ה' כעת מחר סאה סולת בשקל וסאתיים שעורים בשקל בשער שומרון, ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלהים ויאמר הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה? ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל".
491 ועוד אמרו חכמים (כתובות קיא, ב), שהמתים יקומו לתחייה עם בגדיהם. אין לתמוה כיצד יתכן שיקומו בבגדיהם, כי עצם תחיית המתים שנעשו עפר ונפרדה נפשם מגופם היא חידוש גדול יותר. כאשר פשטה בימי התנאים האמונה שהמתים יקומו עם בגדיהם, היו קוברים את המתים בתכריכים יקרים, ומי שלא היה לו כסף לקנות תכריכים יקרים, היה מניח את מתו ולא מתעסק בקבורתו מרוב בושה, עד שציווה רבן גמליאל שילבישו אותו בבגדי פשתן מגוהצים, וכך נהג העם מאותו יום (מועד קטן כז, ב וכתובות ח, ב).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
