ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ט - 588 אֲבָל תְּשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה (הַתְּשִׁיעִית), מִי אֲשֶׁר הֵם רְאוּיִים לַיִּסּוּרִים הָאֵלֶּה? נֹאמַר, הַכּוֹפְרִים וְהַמְשַׁתְּפִים*, וּבַעֲלֵי הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת אֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה. אַךְ הַכּוֹפְרִים וְהַמְשַׁתְּפִים הוּא אֲשֶׁר אָמַר בָּהֶם (ישעיה סו, כד): וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי. וּבַעֲלֵי הַעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת, הֵם אֲשֶׁר נִכְתַּב בָּהֶם כָּרֵת אוֹ מִיתוֹת בֵּית דִּין, כִּי כַּאֲשֶׁר יִכָּרְתוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, יוֹצִיאוּם אֶל הַכָּרֵת בָּעוֹלָם הַבָּא מִבֵּין הַצַּדִּיקִים גַּם כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה. וְאִם לֹא יַכְרִיתֶנּוּ, אֲבָל הִשְׁלִים יָמָיו כְּדֵי שֶׁיַּאֲרִיךְ לוֹ וְעִם כָּל זֶה לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, יִהְיֶה עָנְשׁוֹ יוֹתֵר קָשֶׁה, וְהַכָּרָתוֹ מִבֵּין הַצַּדִּיקִים יוֹתֵר רָאוּי, מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱרִיךְ לוֹ וְלֹא שָׁב. 589 וְאִם לֹא יִהְיֶה מִכָּל אֲשֶׁר סִפַּרְנוּ מְאוּמָה, מַה שֶּׁהוּא זוּלָתָם הֵם קַלּוֹת וִיכֻפְּרוּ לוֹ. 590 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר בְּאֵי זֶה דָּבָר יְכֻפְּרוּ לוֹ מִבְּלִי תְּשׁוּבָה? נֹאמַר, הֲלֹא הִקְדַּמְנוּ הַמַּאֲמָר שֶׁאֵין לָהֶם כִּי אִם קַלּוֹת, וְאָמַרְנוּ שֶׁזֶּה מְחַיֵּב שֶׁכְּבָר נִזְהֲרוּ מִן הַחֲמוּרוֹת, וְלֹא נִזְהֲרוּ מֵהֶם עַד שֶׁקִּיְּמוּ שֶׁכְּנֶגְדָּם, וְלֹא כָּפְרוּ אֲבָל הֶאֱמִינוּ, וְלֹא שִׁתְּפוּ אֲבָל יִחֲדוּ, וְלֹא רָצְחוּ וְלֹא גָּנְבוּ וְלֹא נִאֲפוּ, אֲבָל עָשׂוּ בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. וּמִי שֶׁהוּא עַל הַדֶּרֶךְ, רֹב מַעֲשָׂיו זְכֻיּוֹת וְהָעֲבֵרוֹת הַמְּעַטּוֹת הָהֵם כְּנֶגֶד אֵלֶּה, יְשַׁלְּמוּ לוֹ עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיֵצֵא נָקִי, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְתִּי בְּמַאֲמָר הַחֲמִישִׁי.
האם נמצאים כולם יחד בעולם הבא
591 אֲבָל הַשְּׁאֵלָה (הָעֲשִׂירִית) הִיא, הֲיִתְקַבֵּץ קְצָתָם עַל קְצָתָם? אֹמַר, כְּפִי אֲשֶׁר הִסְתַּכַּלְתִּי וּמָצָאתִי, כִּי הַצַּדִּיקִים וְהָרְשָׁעִים רוֹאִים קְצָתָם אֶת קְצָתָם בִּרְאוּת בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּצַּדִּיקִים (ישעיה שם): וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי. וְכָל אֲשֶׁר יִתְבָּרֵר לָהֶם יִסּוּרָם, יֹאמְרוּ יִשְׁתַּבַּח מִי שֶׁהִצִּילָנוּ מִן הַיִּסּוּרִין הָאֵלֶּה, וְיִשְׂמְחוּ וְיָגִילוּ בְּעִנְיָנָם. 592 וּכְמוֹ שֶׁאָמַר עַל הָרְשָׁעִים (שם לג, יד): פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים, יִתְמְהוּ עַל הַצַּדִּיקִים אֵיךְ יַעַבְרוּ עַל הָאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת וְלֹא תַזִּיקֵם וְיֵאָנְחוּ עַל מַה שֶּׁאָבַד מֵהֶם מֵהַגְּמוּל. 593 וְכַאֲשֶׁר דִּמָּה אוֹתָם שָׁמָּה כַּאֲנָשִׁים, נִקְרְאוּ לֶאֱכֹל לִסְעֻדָּה, וַאֲחֵרִים שֶׁזֻּמְּנוּ לְיִסּוּרִים, וְהֵם רוֹאִים אוֹתָם וְנֶאֱנָחִים, הוּא אָמְרוֹ (שם סה, יג): לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ וגו'. 594 אֲבָל הַצַּדִּיקִים קְצָתָם עִם קְצָתָם, מִי שֶׁמַּעֲלָתוֹ מֵהֶם קְרוֹבָה לְמַעֲלַת אַחֵר יִפְגָּעֶנּוּ*, וְאִם תִּהְיֶה רְחוֹקָה לֹא יִפְגָּעֶנּוּ. וְעָלָה בְּדַעְתִּי, הָעֲנוּשִׁים כָּל שְׁנַיִם מֵהֶם שֶׁתִּהְיֶה מַעֲלוֹתָם קְרוֹבוֹת זוֹ לָזוֹ אֵינָם נִפְגָּשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהַיִּסּוּרִים פּוֹסְקִין* בֵּינֵיהֶם וְטִרְדָּתָם בָּהֶם:
___________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
103 - מאמר תשיעי חלק י"א
104 - מאמר תשיעי חלק י"ב
105 - מאמר תשיעי חלק י"ג
טען עוד
ביאורים
588 -ט- אילו אנשים לא זוכים לעולם הבא?
ועתה נשיב על השאלה מי הם האנשים שיסבלו ייסורים בעולם הבא? ישנם שני סוגים של אנשים כאלו: א. הכופרים בה' ובעלי השיתוף, ועליהם נאמר (ישעיה סו, כד): "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה...". ב. אנשים שעברו עבירות חמורות שהעונש עליהן כרת או מיתת בית דין. אם ה' מכרית אותם מהעולם הזה, הם נכרתים מבין הצדיקים גם בעולם הבא, כי לא עשו תשובה. ואם ה' האריך אפו ולא המית אותם והחזיקו במעשיהם הרעים, בודאי ראויים להכרת מבין הצדיקים ולעונש קשה, מפני שאף שה' האריך אפו לא שבו.
589 אדם שלא עבר בעבירות חמורות הללו אלא על עבירות קלות, יזכה לחלק לעולם הבא, מפני שהעבירות הקלות נמחלו.
590 ואם ישאל אדם, במה התכפרו העבירות האלו, הרי לא שב בתשובה? יש לומר, שעצם העובדה שלא עבר עבירות חמורות אלא רק עבירות קלות, לא עבד עבודה זרה, לא גנב או נאף או שפך דמים, מעיד על כך שעמד בניסיונות רבים מאוד ושהוא עדיין מאמין בקב"ה, לכן הקב"ה מעניש אותו בעולם הזה ומזכהו לחיי העולם הבא.
591 על השאלה, האם בעולם הבא בני האדם נפגשים ונמצאים יחדיו נשיב, שהצדיקים והרשעים רואים אלו את אלו, ולמדנו זאת מהפסוק (ישעיה סו, כד): "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה והיו לדראון לכל בשר", מלמדנו הפסוק שהצדיקים יראו את יסורי הרשעים וישבחו את ה' על שהציל אותם מעונשם של הרשעים.
592 וכן מצאנו ברשעים, שנאמר (ישעיה לג, יד): "פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם", כלומר הרשעים יביטו בצדיקים, ויתמהו כיצד אין האש מזיקה אותם ויצטערו של שאיבדו במעשיהם מעלה זו. (נראה שדברי רבנו מבוססים על הסברו לעיל, שלאש יש כמה תכונות, הרשעים יסבלו מחומה והצדיקים יהנו מאורה).
593 הנביא המשיל זאת לסעודה שזומנו אליה אנשים שונים, יש שזומנו לסעוד, ויש שזומנו כדי שיראו את הסועדים נהנים מהסעודה, אך אסור להם להתקרב אליה, וכך נאמר בישעיה (סה, יג-יד): "הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו, הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו, הנה עבדי ישמחו ואם תבושו, הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו".
594 עד כאן אמרנו, שהצדיקים והרשעים יוכלו לראות אלו את אלו אך לא יפגשו ממש, ועתה נוסיף, שצדיקים הקרובים זה לזה במעלתם, יפגשו עם צדיקים הקרובים אליהם במעלתם, אך לא עם צדיקים שמעלתם רחוקה ממעלתם. ונראה שהרשעים לא יוכלו לפגוש גם את הקרובים אליהם במעלתם, מפני שיהיו עסוקים בכאבם ובצערם.
לב הדברים
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אבל יש מי שצריכים לעבור ייסורים כדי לזכות בחלקם. טעם הדבר הוא מפני שהם ניתקו עצמם ממקור החיים בעולם הזה, ועליהם לתקן זאת בעולם הבא. הניתוק מתרחש בשני אופנים: בכפירה בה' ובעבֵרה על העבֵרות החמורות שבתורה. בשני מקרים אלו ישנה פגיעה מהותית בקשר לה', ופגיעה באפשרות של קבלת השכר לנשמה. אמנם דוקא העובר על עבֵרות חמורות שבתורה מתנתק מהקב"ה, ולא מי שנשמר מעבֵרות אלו, גם אם הוא נכשל בעבֵרות קלות יותר. אבל לדעת הרמב"ם, גם העובר עבֵרה קלה באופן קבוע נחשב למורד בה', מפני שמוציא את עצמו כביכול מתחת שלטון ה'.
הקב"ה אינו בא בטרוניה עם בריותיו, ולא מקפח שכר כל בריה, ולכן אפילו יהודי מאמין שעבר במקרה עבֵרה קלה, נענש רק בעולם הזה ולא בעולם הבא. עצם האמונה שלו, שעליה שמר אותו יהודי, היא נקודת הקדושה המחיה את נשמתו. כפי שלמדנו כבר, העונש נמדד מידה כנגד מידה, אבל ה' מכיר גם בנסיבות העבֵרה. היצר הרע מתגבר במיוחד כלפי עם ישראל, ולכן יש משיכה לחטאים, אלא שמי שנשמר בכל זאת מהעבֵרות החמורות, מגלה ומגלם את דבקותו בקב"ה, וזכאי לשכרו משמים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
