ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ב - 520 וְאֶזְכֹּר מְקוֹם הַכְּתוּבִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה י"ג עִנְיָן. 521 תְּחִלָּתָם עִנְיַן יִצְחָק, רָאִיתָ אוֹתוֹ שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ לִשְׁחִיטָה וּלְקָרְבָּן לַעֲשׂוֹת מִצְוַת בּוֹרְאוֹ, וְאִלּוּ הָיָה אֶצְלוֹ שֶׁהַגְּמוּל אֵינֶנּוּ כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַד, אֵיזֶה דָּבָר הָיָה מְקַוֶּה שֶׁיִּהְיֶה גְּמוּלוֹ אַחֲרֵי מוֹתוֹ? גַּם הַבּוֹרֵא עוֹד לֹא הָיָה מְצַוֵּהוּ בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ עָלָיו גְּמוּל. 522 וּמָצָאתִי עוֹד, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, מָסְרוּ נַפְשׁוֹתָם לָאֵשׁ שֶׁלֹּא יַעַבְדוּ הַצֶּלֶם, וְאִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהַגְּמוּל אֵינֶנּוּ כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵי זֶה דָּבָר הָיָה נִשְׁאָר לָהֶם אַחַר שֶׁתִּשְׂרְפֵם הָאֵשׁ שֶׁיְּקַוּוּ אוֹתוֹ? וּמָצָאתִי בְּדָנִיֵּאל שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ לַאֲרָיוֹת בַּעֲבוּר הַתְּפִלָּה שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל לְבוֹרְאוֹ, וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַגְּמוּל אֵינֶנּוּ כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, מֶה הָיָה נִשְׁאָר לוֹ לְקַוּוֹת אַחַר שֶׁיֹּאכְלוּהוּ הָאֲרָיוֹת? 523 אֵלֶּה הַדְּבָרִים (יְרַחֶמְךָ הָאֱלֹהִים) מוֹרִים כִּי הַנִּבְרָאִים מַסְכִּימִים, כִּי הַגְּמוּל אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה.
מדוע העולם הבא לא מוזכר בתורה
524 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר הֵן לֹא נִמְצָא מַה שֶּׁנִּזְכַּר בַּתּוֹרָה מִן הַגְּמוּל, כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַד, וְהוּא מַה שֶּׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקֹּתַי (ויקרא כו) וּבְפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ (דברים יא). 525 נֹאמַר כִּי הַבּוֹרֵא לֹא עֲזָבָם מִבִּלְתִּי גְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא, כַּאֲשֶׁר אָנוּ עֲתִידִים לְבָאֵר, וְלֹא הָיָה הַמְפֹרָשׁ בָּהּ בְּהַצְלָחַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְרָעָתוֹ כִּי אִם לִשְׁתֵּי סִבּוֹת, אַחַת מֵהֵנָּה, שֶׁגְּמוּל הָעוֹלָם הַבָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין עוֹמְדִין עָלָיו* כִּי אִם בַּשֵּׂכֶל כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ, לֹא זְכָרַתְהוּ הַתּוֹרָה כִּי אִם בִּקְצָרָה, כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה בְּוַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר (בראשית ב, טז), וְלֹא אָמְרָה: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב, כִּי הַשֵּׂכֶל מוֹרֶה עַל כָּל אֵלֶּה, אֲבָל הֶרְאֲתָה וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹאכַל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מוֹרֶה עָלָיו, וְכֵן לֹא הִזְכִּירָה הַגְּמוּל הָאַחֵר, בַּעֲבוּר שֶׁסָּמְכָה עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיּוֹרֶה עָלָיו. 526 וְהַשֵּׁנִית, כִּי הַנְּבוּאָה מִמִּנְהָגָהּ לְהַרְחִיב בִּדְבָרִים שֶׁהַצֹּרֶךְ מֵבִיא אֲלֵיהֶם בְּקָרוֹב, וּתְקַצֵּר בַּדְּבָרִים הָרְחוֹקִים*, וְכַאֲשֶׁר הָיָה צֹרֶךְ הָעָם בְּעֵת שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם הַתּוֹרָה לִידִיעַת עִנְיַן אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר הֵם בָּאִים אֵלֶיהָ, הִרְחִיבָה לָהֶם בְּפֵרוּשׁוֹ וּבְמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ מִפְּרִי עֲבוֹדָתָם וְהַמְרוֹתָם, וְעַל כֵּן הִתְחִילָה בַּמָּטָר וּבְמַה שֶּׁבְּפָרָשַׁת (דברים יא, י): כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא, עַד סוֹפָהּ, וְרָמְזָה אֶל הָרָחוֹק בְּמַאֲמָר קָצָר, לֹא בְּפֵרוּשׁ רָחָב.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
91 - מאמר תשיעי חלק א'
92 - מאמר תשיעי חלק ב'
93 - לימוד שבועי באמונה כג- כט ניסן תשע"ו
טען עוד
527 וְהַטַּעֲנָה הַגְּדוֹלָה בָּזֶה, מָצָאנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הַגָּדוֹל שֶׁבַּצַּדִּיקִים וּבָעוֹבְדִים, לֹא הָיָה לוֹ מֵעִנְיְנֵי גְּמוּל הָעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר, כְּמוֹ וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם, וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּא אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, וְאִלּוּ לֹא הָיָה לַצַּדִּיקִים כִּי אִם מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּאִם בְּחֻקֹּתַי, הָיָה מִתְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה רֻבּוֹ לְמֹשֶׁה וְאֵין עוֹד, זֶה מוֹרֶה שֶׁרֹב הַגְּמוּל בָּעוֹלָם הַבָּא. אַךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּפִי הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְתִּי קֹדֶם זֶה. 528 וּמִזֶּה מַה שֶּהֻגַּד לָנוּ, כִּי אֵלִיָּהוּ מִתְפַּלֵּל שֶׁיְּבָרֵךְ הַבּוֹרֵא בְּקֶמַח וּבְשֶׁמֶן לְזוּלָתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, וְהוּא מְבַקֵּשׁ חַלַּת לֶחֶם וְלֹא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ (מלכים א' יז). וְשֶׁאֱלִישָׁע וְהוּא מֵת הֶחֱיָה הַבּוֹרֵא בַּעֲבוּרוֹ הָאָדָם אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֶל קִבְרוֹ (מלכים ב' יג, כ-כא). וְאִלּוּ הָיָה הַגְּמוּל הָעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַד, לֹא הָיָה יָכוֹל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי* לְהַגִּיעַ אֵלָיו, לְהַגִּיעַ זוּלָתוֹ* אֶל מְאוּמָה מִמֶּנּוּ. 529 וּמִזֶּה מַה שֶּׁסִּפֵּר לָנוּ עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁמֵּעֵת שֶׁהִגְדִּילוּ בְּרָעָה וּבְחֵטְא, הָפַךְ הַבּוֹרֵא אֶת אַרְצָם, וְהִמְטִיר עָלֶיהָ אֵשׁ וְגָפְרִית, וְאִלּוּ לֹא הָיָה עֹנֶשׁ כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הָיָה יוֹרֵד עַל מִי שֶׁהִגְדִּיל לְהָרַע אֵשׁ וְגָפְרִית בֵּין רַב לִמְעַט, הַכֹּל לְפִי חַטָּאתוֹ, וְאֵין אֲנַחְנוּ רוֹאִים כֵּן. 530 וּמִזֶּה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁעָבְדוּ זוּלָתוֹ*, הִשְׁלִיט עֲלֵיהֶם זוּלָתָם מִן הָאֻמּוֹת, וְשָׁבוּ אוֹתָם וְהִגְלוּם. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים עַמִּים רַבִּים עוֹבְדִים זוּלָתוֹ וְאֵינָם נִשְׁבִּים וְלֹא גוֹלִים, וְאִלּוּ הָיָה הָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הָיָה מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כָּמוֹהוּ. וּמִזֶּה עוֹד שֶׁהוּא צַדִּיק* כַּאֲשֶׁר צִוָּה בַּהֲרוֹג טַף מִדְיָן, וְהֵמִית טַף הַמַּבּוּל, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁהוּא מְצַעֵר בַּטַּף וּמְמִיתָם, מִתְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הַמָּוֶת עִנְיָן, שֶׁיַּגִּיעוּ בּוֹ אֶל תְּמוּרַת מַה שֶּׁנִּצְטַעֲרוּ בּוֹ, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ:
___________________________
אֵין עוֹמְדִין עָלָיו – אין מבינים אותו. בַּדְּבָרִים הָרְחוֹקִים – עתידיים, פחות נצרכים. שֶׁאֵינוֹ רָאוּי וכו' − שאינו ראוי בעצמו למצב מסוים. לְהַגִּיעַ זוּלָתוֹ – לסייע לאחר. זוּלָתוֹ – אלוהים אחרים. שֶׁהוּא צַדִּיק – ה' שופט צדק.
ביאורים
520 -ב- שש הוכחות מהכתובים על קיום העולם הבא
מלבד הראיות האלו, נביא מהכתובים עוד שלוש עשרה ראיות, שיש שכר לאחר העולם הזה.
521 ראיה ראשונה – בניסיון העקידה, יצחק אבינו ידע שאברהם אביו הולך להעלות אותו לעולה. אם היה חושב שאין שכר לאחר העולם הזה, מדוע הקריב את עצמו, הרי עם מותו יסתיים הכול, שהרי אין עוד שכר ועונש, ומכאן שידע שיש שכר מעבר לעולם הזה. גם מצד ציווי הבורא מובן שברור שיש שכר אחרי העוה"ז, שאם לא כן, ברור שהציווי לא יתקבל מצד מצווים, שהרי אין זה סביר לבקש מהאדם שימסור את נפשו, אם לא מצפה לו שכר אחרי מעשה זה, ומכאן מוכח שעצם הציווי מבוסס על הידיעה שהבורא משלם לאדם על מעשיו לאחר העוה"ז.
522 וכן גם חנניה, מישאל ועזריה מסרו נפשם בשביל שלא להשתחוות לצלם, ואם אין שכר על כך לאחר המוות, כיצד מסרו עצמם, הרי לאחר שישרפו יתם הכל, השכר והעונש. וכן דניאל נכנס לגוב האריות בגלל שהתפלל לה' לאחר שהמלך ציוה שלא להתפלל, וכיצד מסר נפשו, כשאין לאחר המוות המשכיות ותקווה?
523 מכאן ניתן להסיק שהנבראים ידעו בצורה ברורה, שעולם הבא קיים, ובו מקבלים השכר על המעשים בעולם הזה, לכן היו נכונים למות בעולם הזה, כדי לזכות לקבלת השכר הטוב בעולם הבא.
524 ואם יאמר אדם, איך ניתן לומר שהשכר יהיה בעולם הבא, הרי כל הייעודים הטובים שהובטחו לעם ישראל בתורה הם דווקא בעולם הזה, כמו שרואים בפרשת "בחוקותי" ובפרשת "והיה אם שמוע"?
525 שתי תשובות בדבר, תשובה ראשונה – השכל מחייב את מציאות השכר בעוה"ב, כפי שהראנו בהוכחות לעיל, ולכן אין צורך לכתוב אותו בתורה, כי דרכה של התורה לקצר בדברים המובנים בשכל. הוכחה לכך שהתורה לא כותבת דברים המובנים בשכל, מהציווי שניתן לאדם הראשון (בראשית ב, טז-יז): "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל...", ומדוע לא נאמר שהצטווה: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב וכו'? אלא שהתורה לא כתבה ציווים אלו מפני שהם ברורים והשכל מחייב אותם, ורק הציווי שלא לאכול מעץ הדעת, שאינו דבר שכלי, אותו פרטה התורה. כך גם בעניננו, שכר העוה"ב שכלי, לכן לא פירטה התורה אותו, ואילו השכר בעולם הזה הוא דבר מחודש, ולכן התורה מאריכה בו.
526 תשובה שנייה – דרכה של התורה להרחיב את הדיבור בדברים הקרובים להיות, ולקצר בדברים רחוקים. מכיון שבזמן נתינתה עמדו לפני הכניסה לארץ ישראל, היו צריכים לדעת את תכונתה של הארץ ואת השפעת מעשיהם עליה, ומשום כך הרחיבה התורה בעניין המטר בארץ באומרה (דברים יא, י): "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וכו'...". ביחס לדברים העתידיים, עולם הבא, תחיית המתים וכו', מחמת ריחוקם לא הרחיבה התורה בהם.
527 ראיה שניה – ההוכחה החזקה ביותר ששכר המצוות בעולם הבא ולא בעולם הזה, נלמדת מחייו של משה רבנו. משה, גדול הנביאים ועובדי ה', לא קיבל את השכר הגשמי המובטח בתורה על שליחותו הגדולה. בתורה הובטח: ונתתי גשמיכם בעתם, והשיג לכם דיש, ונתתי שלום, ופניתי אליכם, ואכלתם ישן, ואילו משה לא נהנה מכל זה, מפני שלא נכנס אל הארץ. אם זה השכר היחיד שהבטיחה התורה, כיצד משה לא נהנה ממנו? אלא ודאי השכר האמיתי של המצוות בעולם הבא, וכל הייעודים בעולם הזה הכתובים בתורה, הם רק סימן לשכר האמיתי שיגיע בעולם הבא.
528 ראיה שלישית – אליהו הנביא עשה נס לאלמנה שבא לגור בביתה, שלא יכלו הקמח והשמן שבכליה בכל תקופת הרעב (מלכים א יז), ואילו לו עצמו כשבא לביתה לא היה מזון עד שנאלץ לבקש ממנה לחם. וכן לאחר שאלישע נפטר, באו לקבור אדם לידו, וכשנגעו עצמותיו בעצמות אלישע, קם האיש לתחייה (מלכים ב יג, כ-כא). אם השכר רק בעולם הזה, כיצד אנשים שאינם ראויים קיבלו שכר בגלל הצדיק הראוי לכך? אלא מוכרחים לומר שהשכר מגיע לעולם הבא, וה' מחיה מתים או מביא מזון בעוה"ז כאשר יש תכלית מסוימת במעשים אלו.
529 ראיה רביעית – אנשי סדום מתו מיתה חמורה באש וגופרית מפני שחטאו, אם העונש רק בעולם הזה, מדוע אין אנו רואים עוד עונשים כאלו, הרי בכל דור מן הסתם קיימים אנשים החוטאים בחטאיהם של אנשי סדום? אלא שהעונש יהיה בעולם הבא.
530 ראיה חמישית – כשעם ישראל עבדו עבודה זרה, נענשו בעונש חמור, שישלוט עליהם מלך זר שיגזור גזירות נוראיות, ישבה אותם ויגלם מהארץ. והנה הגויים עובדים עבודה זרה, ואם השכר בעולם הזה, מדוע אינם נענשים בעונשים כאלו? ומכאן שעיקר הדין בעולם הבא. ראיה שישית – ה' ציווה להרוג את כל המדיינים, אפילו תינוקות קטנים, וכן הרבה תינוקות וילדים מתו בזמן המבול, ומדוע נהרגו הרי הם לא חטאו? ומכאן חייבים לומר, שלאחר המוות מחכה שכר על מצוות שעשו, ופיצוי על הסבל שסבלו בלא שחטאו.
לעילוי נשמת אברהם בן ג'ני ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
