ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ה - 365 וְהָעֲשִׂירִי הוּא הַשָּׁב , הַמְקַיֵּם עִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה אַרְבָּעָה, הָעֲזִיבָה, וְהַחֲרָטָה, וּבַקָּשַׁת הַכַּפָּרָה, וְשֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה. 366 וְאַרְבַּעְתָּם מְקֻבָּצִים בַּמִּקְרָא בִּמְקוֹם הַתְּשׁוּבָה, בְּאָמְרוֹ (הושע יד, ב-ד): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ, קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ, אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְאָמְרוֹ שׁוּבָה, שׁוּב מִמַּה שֶּׁהָיִיתָ בּוֹ, וְהוּא שַׁעַר* עֲזִיבַת הַחֲטָאִים. וְאָמְרוֹ: כִּי כָשַׁלְתָּ, רוֹצֶה בּוֹ הַחֲרָטָה, רוֹצֶה לוֹמַר כִּי הַחֲטָאִים הָהֵם רָעִים וּמַכְשִׁילִים. וְאָמְרוֹ: קְחוּ עִמָּכֶם, רוֹצֶה בּוֹ בַּקָּשַׁת הַכַּפָּרָה. 367 וְיֵשׁ הֵנָּה מִלָּה נָכְרִית*, כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, כְּנֶגֶד מַה שֶּׁתְּכַפֵּר לָנוּ, נוֹדֶה לְךָ וְנֹאמַר טוֹב וְיָשָׁר ה', 368 וּכְמוֹ הַמִּלָּה הַזֹּאת (ישעיה ל, ה): כֹּל הוֹבִישׁ עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ, וְעִקַּר גִּזְרָתוֹ מִן כָּל קֳבֵל* אֲשֶׁר בִּלְשׁוֹן הַתַּרְגּוּם, וּכְבָר הִתְחַבֵּר עִם הָעִבְרִי בְּאָמְרוֹ (קהלת ה, טו): כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ. 369 וּבוֹ עוֹד: וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ, יִתָּכֵן לִהְיוֹת כְּפָרִים*, וְיִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֶסְתֵּר*, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים אֲשֶׁר פָּצוּ שְׂפָתֵינוּ. 370 וְאָמְרוֹ: אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ, וְעַל סוּס לֹא נִרְכָּב, וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, שַׁעַר עֲזִיבַת הַהִשָּׁנוּת*. וְסִפֵּר הֵנָּה אֵלֶּה הַג' דְּבָרִים, עַל אַשּׁוּר וְסוּס וַעֲבוֹדָה זָרָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם הַנִּרְאִים יוֹתֵר* בְּמִינֵי הַחֲטָאִים שֶׁחָטְאוּ, כַּאֲשֶׁר הוּא כָּתוּב בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר (הושע ח, ט): כִּי הֵמָּה עָלוּ אַשּׁוּר פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ. וְעוֹד (שם יא): כִּי הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחֹת לַחֲטֹא. וְכֵן אִם הָיוּ הַנִּגְלִים שֶׁבְּחֶטְאֵי הָעָם גָּנוֹב וְרָצוֹחַ וְנָאוֹף, הָיָה אוֹמֵר דָּם נָקִי לֹא נִשְׁפֹּךְ, נָאוֹף לֹא נִנְאַף, וּגְנֵבָה לֹא נִגְנֹב.
________________________
שַׁעַר − עניין. מִלָּה נָכְרִית − המילה 'כל' פירושה כאן הוא 'כנגד', וזהו פירוש חריג. כָּל קֳבֵל − מולו, כנגדו. כְּפָרִים − כמו פרים. הֶסְתֵּר − מילה נסתרת וחסרה במשפט. עֲזִיבַת הַהִשָּׁנוּת − קבלה לעתיד שלא יחטאו עוד. הַנִּרְאִים יוֹתֵר − מפורסמים.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
66 - מאמר חמישי חלק ז'
67 - מאמר חמישי חלק ח'
68 - מאמר חמישי חלק ט'
טען עוד
365 -ה- שלבי החזרה בתשובה
השב בתשובה – הסוג העשירי הוא השב בתשובה, כלומר אדם שעבר את ארבעת שלבי התשובה, שהם: עזיבה, חרטה, בקשת סליחה והחלטה שלא לחזור לעשות את החטאים.
366 ארבעת השלבים הללו מופיעים בפסוק אחד (הושע יד, ב-ד): "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוונך, קחו עימכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב, ונשלמה פרים שפתינו, אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך ירוחם יתום". הנביא אמר: "שובה", שוב מהמצב בו היית, היינו עזיבת החטא. "כי כשלת בעוונך", זו החרטה, כאשר האדם רואה את החטא כדבר המכשיל אותו הוא מתחרט על שעשה אותו. "קחו עמכם דברים", זו בקשת הסליחה.
367 בהמשך הפסוק: "אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו" המילה כל איננה מובנת, וצריך לבאר, שהמילה "כל" כאן מקורה בארמית ומשמעותה כנגד, וכך ביאור הפסוק: כנגד הכפרה ומחילת החטאים, קח טוב, היינו ההודאה שנודה לך, ונאמר: "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" (תהילים כה, ח).
368 אנו מוצאים את המילה "כל" במשמעות זו בפסוק נוסף (ישעיה ל, ה): "כל הבאיש על עם לא יועילו למו לא לעזר ולא להועיל כי לבושת וגם לחרפה", פירוש הפסוק, כנגד העובדה שהמרו דברי ובטחו בעם אחר שאינו לעזר ולמועיל, לכן יהיו לבושת ולחרפה. המילה "כל" מקורה בביטוי: "כל קבל" המצוי בספר דניאל, שפירושו: כנגד. מילה זו השתרשה במשמעות זו גם בעברית, כמו שנאמר (קהלת ה, טו): "כל עמת שבא כן ילך".
369 בפסוק שהבאנו לעיל כמקור לחלקי התשובה, נאמר: "ונשלמה פרים שפתינו". נראה שהפסוק חסר וצריך להשלים אות אחת כדי שהפסוק יובן: ונשלמה כ פרים שפתינו. וכן אפשר לפרש ונשלמה פרים אשר פצו שפתינו. (כמו שראינו יש מילים נסתרות במאמר שני פרק ז ד"ה ואחרים משתבשים).
370 בסוף הפסוקים מהם למדנו את חלקי התשובה נאמר (הושע יד, ד): "אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" ומכאן למדו שהחלק הרביעי של התשובה הוא ההחלטה שלא לשוב על החטא. בפסוק מוזכרים אשור, סוס ועבודה זרה, שהם החטאים העיקריים של עם ישראל באותה תקופה, כמו שמופיע בתחילת ספר הושע: (הושע ח, ט-יא) "כי המה עלו אשור פרא בודד לו... כי הרבה אפרים מזבחות לחטוא". אילו היו חטאי העם רצח, גניבה וניאוף, היה הושע אומר, דם נקי לא נשפוך, נאוף לא ננאף, גניבה לא נגנוב, אולם כיון שהוא מזכיר רק את החטאים האלה, הרי שאלו החטאים העיקריים של העם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
