פרק י"א חלק ט"ו

הלכה מחשבה ומוסר
נצח ישראל למהר"ל

קטגוריה משנית

8 דק' קריאה

סדר העולם מחייב נתינת תורה לישראל
וְעַתָּה יֵשׁ לִשְׁאֹל, אַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רַב חֶסֶד, לָמָּה נָתַן עֹל תּוֹרָה עָלֵינוּ, וְאֵין עֹל זֶה לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל? אִם לֹא נֹאמַר כִּי כָּךְ גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁסִּדֵּר הַבְּרִיאָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּסֵּדֶר הָרָאוּי לוֹ, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אֶחָד מֵהֶם סִדְרוֹ שֶׁנָּתַן לְכָל אֶחָד, כְּמוֹ 1 שֶׁתִּקְּנוּ (סנהדרין מב, א): חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם, וְאֵין סָפֵק 2 שֶׁחֹק הַזֶּה נָתַן לָהֶם בִּגְזֵרָה, שֶׁכָּךְ גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָךְ בְּעַצְמוֹ נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, וְנָתַן לָהֶם חֹק, הֵם חֻקּוֹת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּרֵר בְּחִבּוּר הַתִּפְאֶרֶת בַּאֲרִיכוּת. וּלְכָךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פח, א), שֶׁאִם לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחְזִיר כָּל הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְכָל מַעֲשֵׂי בְרֵאשִׁית הָיוּ תְּלוּיִים וְעוֹמְדִים עַד שִׁשִּׁי בְּסִיוָן, אִם יְקַבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה, מוּטָב, וְאִם לֹא, יַחְזִיר כָּל הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְזֶה מִפְּנֵי 3 כִּי אִם אֵין כָּאן תּוֹרָה, בָּטֵל חֹק וְסֵדֶר הָעוֹלָם מַה שֶּׁרָאוּי לָהּ לִהְיוֹת נוֹהֵג, וְסֵדֶר שֶׁבָּטֵל מִקְצָתוֹ בָּטֵל כֻּלּוֹ, כִּי לֹא שַׁיָּךְ חֲצִי סֵדֶר. וּמֵאַחַר כִּי נְתִינַת הַתּוֹרָה הֶכְרֵחִי, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, יִמְשֹׁךְ אַחַר זֶה שֶׁבָּחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָתוֹ. וְדָבָר זֶה אֵין צָרִיךְ בֵּאוּר כִּי 4 הַתּוֹרָה גּוֹרֶמֶת הַחִבּוּר עִם יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל מוֹדִים בָּזֶה, וְנִתְבָּאֵר בְּחִבּוּר הַתִּפְאֶרֶת, וְיִתְבָּאֵר עוֹד בְּסָמוּךְ.
________________________________
לאור האמור יש לשאול, היות והקב"ה רב חסד, למה נתן על ישראל עול התורה, אם עול זה אינו לטובת ישראל? אלא זו גזירת השם יתברך על ישראל, כשם שהוא סידר את כל העולם, ונתן לכל נברא ונברא את תפקידו המיוחד לו, ואין נברא המשנה את מה שהכתיב לו הקב"ה, כמו 1 שתקנו חכמים לומר: חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. אין ספק, 2 שהחוקים אותם טבע הקב"ה לכל נברא, הם גזירה ממנו על הנברא. כך נתן תורה לישראל, וגזר עליהם את חוקות התורה, כמו שהתבאר באריכות בתפארת ישראל. לכן אמרו חכמים, שאם לא היו מקבלים את התורה, היה הקב"ה מחזיר את העולם לתוהו ובוהו, וכל מעשה בראשית היו תלויים ועומדים עד ששי בסיון, אם יקבלו ישראל את התורה - יתקיימו, ואם לא יקבלו - יחזור כל העולם לתוהו ובוהו. סיבת הדבר, כי אם אין ישראל מקבלים את התורה, בטלים חוקי העולם וסדריו כפי שראויים להיות, וסדר שבטל מקצתו בטל כולו, 3 כי לא יתכן שיהיה סדרו של העולם שלא בשלמות. מכיון שנתינת התורה היא דבר הכרחי, אם כן גם הכרחי שיבחר הקב"ה בעם ישראל כי הם העם המיוחדים לקבלת התורה. הסבר זה, 4 שבחירת ישראל היא בגלל התורה, אינו צריך ביאור נרחב, כי כולם מודים בזה. דבר זה התבאר בתפארת ישראל, ויתבאר עוד בהמשך.

נצח ישראל למהר"ל (120)

בשביל הנשמה

74 - פרק י"א חלק י"ד

75 - פרק י"א חלק ט"ו

76 - לימוד שבועי באמונה ו' סיון - י"ב סיון תשע"ה

טען עוד

ביאורים
התורה לא ניתנה כדי להיטיב עם ישראל, כך לימדנו המהר"ל. אם כך, מדוע הקב"ה, שהוא טוב ומיטיב, הכביד על עם ישראל ונתן להם עול תורה ומצוות? הנחת היסוד של שאלה זו מוטעית. השאלה מניחה שעם ישראל קיים גם ללא התורה, והקב"ה החליט ללא כל קשר לרצונם של ישראל ולטובתם, שהתורה תינתן להם. אם כך הוא הדבר, מעשה זה קשה מאוד. מדוע הקב"ה החליט להכביד ולהעמיס על עם ישראל מצוות מרובות?! אך המהר"ל מלמד שהנחת היסוד איננה נכונה. עם ישראל נברא עם טבע מיוחד שמתאים לתורה . כל נברא בעולם נוצר עם תכונות טבע שהקב"ה גזר שיהיו לו בעת בריאתו. כך לדוגמה, הקב"ה גזר שהעץ יצמח כלפי מעלה ושהפרה תאכל עשב. העץ אינו יכול להחליט שהוא יכול ללכת. הקב"ה לא ברא אותו עם תכונת הניידות והיכולת ללכת. עץ ש'מחליט' שהוא רוצה להיות נע ונד, בעצם נעקר ממקורו, מתייבש ומסיים את תפקידו בעולם. כך גם ישראל. הם לא נבראו כשאר האומות. הם נבראו עם טבע מיוחד המותאם לתורה. זו גזירת הקב"ה. הסדר של עם ישראל, ההנהגה הטבעית שעל פיה הם צריכים לחיות, זו התורה. אם לא יחיו לאור התורה, לא יוכלו להמשיך להתקיים, כי זה הטבע שלהם.
יש קשר בין כל חלקי העולם. ישנו איזון עדין בין כל כוחות החיים, וכאשר אחד מכוחות החיים משתנה, נפגע האיזון, והעולם כולו ניזוק. לכן כל העולם כולו חיכה בדריכות לרגע שתינתן התורה ועם ישראל יחיה לאור הטבע הראוי לו. אילולא ניתנה התורה, עם ישראל לא יכול היה להמשיך להתקיים, כי לא קיבל את המזון הרוחני המתאים לנפשו. חסרונו של עם ישראל בעולם היה פוגע באיזון ובסדר של העולם כולו, ולכן העולם בכללותו לא יכול היה להמשיך להתקיים.
הקב"ה בחר בעם ישראל כי הוא העם היחיד שהוא ברא עם טבע מיוחד שמותאם לחיות לאור התורה. מכיוון שהתורה מוכרחה לבוא לעולם, בחירת עם ישראל היא בחירה נצחית שאינה משתנה, מכיוון שאין אפשרות לעולם להתקיים ללא התורה, ואין אף עם אחר שמתאים לחיות לפי הדרכת התורה.

הרחבות
* כי למצותיך יאבתי
אִם לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחְזִיר כָּל הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. על פי הכתוב בגמרא זו, התקשה רבי חיים מצ'רנוביץ ': "הלא כמה וכמה אלפים עולמות (כינוי לרבדים פנימיים של המציאות) עומדין על מצות סוכה או לולב ושופר וכדומה, ואלו המצות הם נעשים אחת בשנה, ויפלא כל השנה מה תהא על העולמות אלו? מאין ימשך להם חיותם וקיומם אם אין ישראל מקיימין את אלו האותיות התורה שעומדין על ידיהם? איך יוכלו לעמוד כל השנה כשאין נוהג מצות סוכה ולולב וכדומה".
בהמשך דבריו הוא עונה: "הנה האדם הלז אשר "במצותיו חפץ מאוד" [תהילים קיב, א], ואף באמצע השנה מה מאוד כלתה נפשו ולבו מתלהב ומתאוה לקיים תיכף מצות סוכה ולולב מאהבת בוראו, ומי מעכבו? אינו מעכבו כי אם הפסוק הלז בתורה "בחמשה עשר יום לחודש השביעי... תחוגו" וגו' [ויקרא כג, לט]. גבול גבלה התורה, אז הוא מצוה ולא עתה. ונמצא כל ימיו הוא מקיים הפסוק הלז בתורה של מצות סוכה, כיון שהוא מתאוה מאוד לקיימה תכף, ואין לו מניעה רק עבור הפסוק הלז בתורה נמצא הוא מקיים תמיד הפסוק ועל ידו הוא קיום של כל העולמות העומדין וקיימין על מצוה זו, וכמו כן בכל המצות כולם" [סידורו של שבת ב, ד, ב]. רצונו של האדם לקיים את המצוה מקשר אותו בה והקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה [קידושין מ.] ונחשב כאילו עשאה.

להצלחת שילה יוסף בן משה הי"ו
סדר העולם מחייב נתינת תורה לישראל
וְעַתָּה יֵשׁ לִשְׁאֹל, אַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רַב חֶסֶד, לָמָּה נָתַן עֹל תּוֹרָה עָלֵינוּ, וְאֵין עֹל זֶה לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל? אִם לֹא נֹאמַר כִּי כָּךְ גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁסִּדֵּר הַבְּרִיאָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּסֵּדֶר הָרָאוּי לוֹ, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אֶחָד מֵהֶם סִדְרוֹ שֶׁנָּתַן לְכָל אֶחָד, כְּמוֹ 1 שֶׁתִּקְּנוּ (סנהדרין מב, א): חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם, וְאֵין סָפֵק 2 שֶׁחֹק הַזֶּה נָתַן לָהֶם בִּגְזֵרָה, שֶׁכָּךְ גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָךְ בְּעַצְמוֹ נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, וְנָתַן לָהֶם חֹק, הֵם חֻקּוֹת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּרֵר בְּחִבּוּר הַתִּפְאֶרֶת בַּאֲרִיכוּת. וּלְכָךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פח, א), שֶׁאִם לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחְזִיר כָּל הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְכָל מַעֲשֵׂי בְרֵאשִׁית הָיוּ תְּלוּיִים וְעוֹמְדִים עַד שִׁשִּׁי בְּסִיוָן, אִם יְקַבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה, מוּטָב, וְאִם לֹא, יַחְזִיר כָּל הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְזֶה מִפְּנֵי 3 כִּי אִם אֵין כָּאן תּוֹרָה, בָּטֵל חֹק וְסֵדֶר הָעוֹלָם מַה שֶּׁרָאוּי לָהּ לִהְיוֹת נוֹהֵג, וְסֵדֶר שֶׁבָּטֵל מִקְצָתוֹ בָּטֵל כֻּלּוֹ, כִּי לֹא שַׁיָּךְ חֲצִי סֵדֶר. וּמֵאַחַר כִּי נְתִינַת הַתּוֹרָה הֶכְרֵחִי, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, יִמְשֹׁךְ אַחַר זֶה שֶׁבָּחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָתוֹ. וְדָבָר זֶה אֵין צָרִיךְ בֵּאוּר כִּי 4 הַתּוֹרָה גּוֹרֶמֶת הַחִבּוּר עִם יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל מוֹדִים בָּזֶה, וְנִתְבָּאֵר בְּחִבּוּר הַתִּפְאֶרֶת, וְיִתְבָּאֵר עוֹד בְּסָמוּךְ.
________________________________
לאור האמור יש לשאול, היות והקב"ה רב חסד, למה נתן על ישראל עול התורה, אם עול זה אינו לטובת ישראל? אלא זו גזירת השם יתברך על ישראל, כשם שהוא סידר את כל העולם, ונתן לכל נברא ונברא את תפקידו המיוחד לו, ואין נברא המשנה את מה שהכתיב לו הקב"ה, כמו 1 שתקנו חכמים לומר: חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. אין ספק, 2 שהחוקים אותם טבע הקב"ה לכל נברא, הם גזירה ממנו על הנברא. כך נתן תורה לישראל, וגזר עליהם את חוקות התורה, כמו שהתבאר באריכות בתפארת ישראל. לכן אמרו חכמים, שאם לא היו מקבלים את התורה, היה הקב"ה מחזיר את העולם לתוהו ובוהו, וכל מעשה בראשית היו תלויים ועומדים עד ששי בסיון, אם יקבלו ישראל את התורה - יתקיימו, ואם לא יקבלו - יחזור כל העולם לתוהו ובוהו. סיבת הדבר, כי אם אין ישראל מקבלים את התורה, בטלים חוקי העולם וסדריו כפי שראויים להיות, וסדר שבטל מקצתו בטל כולו, 3 כי לא יתכן שיהיה סדרו של העולם שלא בשלמות. מכיון שנתינת התורה היא דבר הכרחי, אם כן גם הכרחי שיבחר הקב"ה בעם ישראל כי הם העם המיוחדים לקבלת התורה. הסבר זה, 4 שבחירת ישראל היא בגלל התורה, אינו צריך ביאור נרחב, כי כולם מודים בזה. דבר זה התבאר בתפארת ישראל, ויתבאר עוד בהמשך.

ביאורים
התורה לא ניתנה כדי להיטיב עם ישראל, כך לימדנו המהר"ל. אם כך, מדוע הקב"ה, שהוא טוב ומיטיב, הכביד על עם ישראל ונתן להם עול תורה ומצוות? הנחת היסוד של שאלה זו מוטעית. השאלה מניחה שעם ישראל קיים גם ללא התורה, והקב"ה החליט ללא כל קשר לרצונם של ישראל ולטובתם, שהתורה תינתן להם. אם כך הוא הדבר, מעשה זה קשה מאוד. מדוע הקב"ה החליט להכביד ולהעמיס על עם ישראל מצוות מרובות?! אך המהר"ל מלמד שהנחת היסוד איננה נכונה. עם ישראל נברא עם טבע מיוחד שמתאים לתורה . כל נברא בעולם נוצר עם תכונות טבע שהקב"ה גזר שיהיו לו בעת בריאתו. כך לדוגמה, הקב"ה גזר שהעץ יצמח כלפי מעלה ושהפרה תאכל עשב. העץ אינו יכול להחליט שהוא יכול ללכת. הקב"ה לא ברא אותו עם תכונת הניידות והיכולת ללכת. עץ ש'מחליט' שהוא רוצה להיות נע ונד, בעצם נעקר ממקורו, מתייבש ומסיים את תפקידו בעולם. כך גם ישראל. הם לא נבראו כשאר האומות. הם נבראו עם טבע מיוחד המותאם לתורה. זו גזירת הקב"ה. הסדר של עם ישראל, ההנהגה הטבעית שעל פיה הם צריכים לחיות, זו התורה. אם לא יחיו לאור התורה, לא יוכלו להמשיך להתקיים, כי זה הטבע שלהם.
יש קשר בין כל חלקי העולם. ישנו איזון עדין בין כל כוחות החיים, וכאשר אחד מכוחות החיים משתנה, נפגע האיזון, והעולם כולו ניזוק. לכן כל העולם כולו חיכה בדריכות לרגע שתינתן התורה ועם ישראל יחיה לאור הטבע הראוי לו. אילולא ניתנה התורה, עם ישראל לא יכול היה להמשיך להתקיים, כי לא קיבל את המזון הרוחני המתאים לנפשו. חסרונו של עם ישראל בעולם היה פוגע באיזון ובסדר של העולם כולו, ולכן העולם בכללותו לא יכול היה להמשיך להתקיים.
הקב"ה בחר בעם ישראל כי הוא העם היחיד שהוא ברא עם טבע מיוחד שמותאם לחיות לאור התורה. מכיוון שהתורה מוכרחה לבוא לעולם, בחירת עם ישראל היא בחירה נצחית שאינה משתנה, מכיוון שאין אפשרות לעולם להתקיים ללא התורה, ואין אף עם אחר שמתאים לחיות לפי הדרכת התורה.

הרחבות
* כי למצותיך יאבתי
אִם לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחְזִיר כָּל הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. על פי הכתוב בגמרא זו, התקשה רבי חיים מצ'רנוביץ ': "הלא כמה וכמה אלפים עולמות (כינוי לרבדים פנימיים של המציאות) עומדין על מצות סוכה או לולב ושופר וכדומה, ואלו המצות הם נעשים אחת בשנה, ויפלא כל השנה מה תהא על העולמות אלו? מאין ימשך להם חיותם וקיומם אם אין ישראל מקיימין את אלו האותיות התורה שעומדין על ידיהם? איך יוכלו לעמוד כל השנה כשאין נוהג מצות סוכה ולולב וכדומה".
בהמשך דבריו הוא עונה: "הנה האדם הלז אשר "במצותיו חפץ מאוד" [תהילים קיב, א], ואף באמצע השנה מה מאוד כלתה נפשו ולבו מתלהב ומתאוה לקיים תיכף מצות סוכה ולולב מאהבת בוראו, ומי מעכבו? אינו מעכבו כי אם הפסוק הלז בתורה "בחמשה עשר יום לחודש השביעי... תחוגו" וגו' [ויקרא כג, לט]. גבול גבלה התורה, אז הוא מצוה ולא עתה. ונמצא כל ימיו הוא מקיים הפסוק הלז בתורה של מצות סוכה, כיון שהוא מתאוה מאוד לקיימה תכף, ואין לו מניעה רק עבור הפסוק הלז בתורה נמצא הוא מקיים תמיד הפסוק ועל ידו הוא קיום של כל העולמות העומדין וקיימין על מצוה זו, וכמו כן בכל המצות כולם" [סידורו של שבת ב, ד, ב]. רצונו של האדם לקיים את המצוה מקשר אותו בה והקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה [קידושין מ.] ונחשב כאילו עשאה.

להצלחת שילה יוסף בן משה הי"ו

נצח ישראל למהר"ל