ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שלושת הנערים החטופים
" כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן טַעַם בַּפֵּרוֹת " (מעשר שני ה, יג) – יַחַשׂ* אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לְהַבְטָחַת הָאָבוֹת הוּא מְכֻוָּן מְאֹד, כִּי לְעַם שָׁפֵל* אֵין צָרִיךְ הַרְחָבַת הַחַיִּים וְעוֹד תַּזִּיק לוֹ בִּרְכַּת הַטֶּבַע הַיְתֵרָה וְהַגְּדוּשָׁה, שֶׁתִּתְּנֵהוּ לָנוּם בְּחֵיק הָעַצְלוּת בַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ מְעוֹרֵר הֶכְרֵחִי, אוֹ שֶׁתּוֹצִיאֵהוּ לְתַרְבּוּת רָעָה*.
אֲבָל עַם נַעֲלֶה וְגוֹי קָדוֹשׁ רָאוּי הוּא שֶׁיִּחְיֶה חַיִּים שֶׁל הַרְחָבַת הַדַּעַת•, לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ כִּי אִם עַל כָּל בִּרְכַּת ד', חַיֵּי הַתַּעֲנוּג הַנִּלְקָח לִתְעוּדַת* רוֹמְמוּת הַנֶּפֶשׁ*, הוּא מְרוֹמֵם גּוֹי*, עַל כֵּן לְאוֹת עַל מַצַּב יִשְׂרָאֵל הָרָם שֶׁלְּסוֹף כָּל סוֹף* יַגִּיעוּ אֵלָיו, בָּאָה הַהַבְטָחָה כִּי אַרְצָם תִּהְיֶה בְּרוּכָה אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ.
וּבָזֹאת נִתְבַּשְּׂרוּ הָאָבוֹת שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵיהֶם אֲנָשִׁים רָמֵי מַעֲלָה, שֶׁבִּרְכַּת ד' הָרוּחָנִית תִּתְגַּבֵּר בָּהֶם עַל יְדֵי חַיֵּי הַשַּׁלְוָה וְהָעִדּוּן. אַף עַל פִּי שֶׁבְּאַשְׁמַת הַדּוֹרוֹת שֶׁהֵרֵעוּ בְּחִירָתָם נִתְקַיֵּם בַּעֲווֹנֵינוּ "וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (דברים לא, כ), מִכָּל מָקוֹם זֹאת הִיא מַחֲלָה עוֹבֶרֶת, וְיִתְעַכֵּל הָרַע עַל יְדֵי צֵרוּף הַגָּלֻיּוֹת* וְכוּר הַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ, אֲבָל הַגּוֹי שֶׁנּוֹצַר לִגְדוֹלוֹת יִשָּׁאֵר עַל אָפְיוֹ, לִהְיוֹת מָלֵא זִיו הַחַיִּים, וְעַם הַנּוֹצָר לְחָכְמָה וָדַעַת, וּלְהָפִיץ אוֹרָה וּבִינָה רַבָּה בָּעוֹלָם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּחְיֶה חַיִּים שֶׁל צִמְצוּם בְּאֵין דָּבָר הַמַּרְחִיב דַּעְתּוֹ, וְכֵן זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא גְּזֵרָה לְהַקִּישׁ* עַל יֶתֶר נֹעַם הַחַיִּים כְּפִי הַדָּרוּשׁ לְנֶפֶשׁ גְּדוֹלָה שֶׁל עַם גְּדֹל דֵּעוֹת, וּפוֹנֶה רַק לְמַעְלָה, וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל "מְתִיקָה*, מַרְגֶּלֶת אֶת הַלָּשׁוֹן לְתוֹרָה" (ירושלמי תענית פרק ד, הלכה ה).
עַל כֵּן יְסוֹד אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֵינוֹ מְצַיֵּן אֶת הָרִבּוּי הַכַּמּוּתִי* שֶׁל הָעֹשֶׁר הַחָמְרִי, שֶׁעֲדַיִן אֵין בּוֹ מְפֹרָשׁ הַיִּתְרוֹן שֶׁל הָעָם הַצָּרִיךְ לִבְרָכָה זוֹ, כִּי אִם הַיִּתְרוֹן הָאֵיכוּתִי, שֶׁתִּתֵּן טַעַם בַּפֵּרוֹת, כְּלוֹמַר טַעַם נָאֶה וְעָרֵב, מְעַדֵּן אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמְשַׂמְּחָהּ.
זֶהוּ דָּבָר גָּדוֹל וְעִקָּרִי בָּעָם אֲשֶׁר פְּנִיָּתוֹ הַיּוֹתֵר אַדִּירָה הִיא שְׁלֵמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אֶת ד', שֶׁזֹּאת הָיְתָה מְגַמַּת שְׁבוּעַת ד' לָאָבוֹת.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
34 - ארץ ישראל חלק ג'
35 - ארץ ישראל חלק ד'
36 - ארץ ישראל חלק ה'
טען עוד
___________________________________
יַחַשׂ וכו' – ישנו קשר בין העובדה שה' הבטיח את הארץ לאבות ולזרעם לבין העובדה שהארץ היא משובחת בריבוי חלב ודבש.
שָׁפֵל – מבחינה מוסרית ורוחנית. לְתַרְבּוּת רָעָה – של שקיעה בחומר ובתאוות. לִתְעוּדַת – למען, לצורך. רוֹמְמוּת הַנֶּפֶשׁ – העונג יכול "להרחיב דעתו של אדם" ולהביאו לרגשות עדינים ואציליים. מְרוֹמֵם גּוֹי – יכול להביא להתרוממות לאומית רוחנית. שֶׁלְּסוֹף כָּל סוֹף – לעתיד לבוא. צֵרוּף הַגָּלֻיּוֹת – הגלות מזככת את ישראל כאש המצרפת את הזהב מסיגיו. גְּזֵרָה לְהַקִּישׁ – ניתן להשליך וללמוד ממנו דברים נוספים. מְתִיקָה – מאכל טעים. הָרִבּוּי הַכַּמּוּתִי – בכמות השפע של ברכת הארץ.
ביאורים
התורה מדגישה שארץ ישראל היא זבת חלב ודבש. אם הערך העיקרי של ארץ ישראל הוא המעלה הרוחנית שבה, למה זה חשוב שהפירות שלה יהיו מתוקים?
ארץ ישראל מלמדת אותנו על היחס שצריך להיות בין עם ישראל לבין הטבע. שפע גשמי עלול להיות מסוכן עבור מי שעמוד השדרה הרוחני שלו אינו יציב. אוכל טעים והרבה כסף עלולים להסיט אותו מדרך הישר ולגרום לו להתנהג בצורה שאינה מוסרית. בנוסף, הם יכולים לגרום לו לניוון ושקיעה בשגרה, מהסיבה שאין שום מצוקה ומחסור שמעוררים אותו לעסוק בעבודה רוחנית.
הקדושה והרצון אצל עם ישראל לעבוד את ה' מובנים עמוק בתוכו. זו המטרה שלשמה הוא נמצא כאן בעולם, והוא אינו יכול לזנוח אותה. לעם כזה, מנה גדושה של גשמיות לא תגרום נזק, אלא אדרבה, תרחיב את דעתו. הוא יוכל להתפעל מהיופי של עולם הטבע ולהתענג על המתיקות שלו, ובהתאמה ייפתחו גם האפיקים הרוחניים שלו. הוא לא יחוש איום וסתירה בין קיום המצוות לבין המציאות בעולם עמוס בחומריות, אלא יחיה איתם בהרמוניה. החיים שלו יזרמו בטבעיות בלי צורך להתנזר ממנעמי העולם, כך שכל כוחות החיים שלו משוחררים ולא מכווצים. השפע הגשמי שארץ ישראל התברכה בו מלמד על הגודל הרוחני של העם שיזכה בארץ הזו, ולכן חשוב כל כך להדגיש אותו.
זה נכון שהיו תקופות במהלך ההיסטוריה, שבו עם ישראל השתעבד לרווחה חומרית ושקע בתאוות, אבל זו היתה מעידה זמנית שאינה מצביעה על חוסר התאמה. יש זמנים של חולשה, אבל כשנלמד להתגבר ולהתמודד מול הפיתויים – נוכל להתחבר אל הטבע המלבב של ארץ ישראל, ויחד איתו לעבוד את ה' בשמחה וברוחב לב.
הרחבות
•תורת הרחבת הכוחות
אֲבָל עַם נַעֲלֶה וְגוֹי קָדוֹשׁ רָאוּי הוּא שֶׁיִּחְיֶה חַיִּים שֶׁל הַרְחָבַת הַדַּעַת. הרב קוק מחדש כאן שהמצב הבריא של עם ישראל הוא בנתינת דרור לכוחותיו ולא בצמצומם.
בתהלים נאמר "הרחב פיך ואמלאהו" [פא, יא] ומבאר רש"י: "הרחב פיך: לשאול ממני כל תאוות לבך. ואמלאהו: ככל אשר תשאל – אמלא" אם כן, אפילו תאוותיו של האדם הינם דבר חיובי שניתן לקשרו בעבודת ה'. הדרכה בנושא זה ניתן למצוא בדברי הרב קוק : "והנה זה ישכיל כל אדם שהרחבת הרגשות הסוערים בלבב האדם אל הענינים החומריים וכל השייך להם, אין טוב לאדם כי אם כשיהיו מודרכים על פי משפט דעת התורה הנותנת צדק בכל אֹרחותיה ומדרכת את האדם בדרך טובה וישרה. אמנם, בהעזב נפש האדם לשאיפותיה הטבעיות החומריות וכל התלוי בהן בלא מסורת התורה, הלא יפול בנופלים וידרך דרך אבדון ומות." [עין איה שבת א, ז]. כלומר: היחס החיובי אל החומריות צריך להיות מודרך על פי התורה. אולם כאן מתעוררת השאלה: מדוע התורה מחשיבה בכלל את רצונותיו של האדם? הרב קוק מבאר: "עיקר תכלית מציאות עולם הזה הוא בשביל הבחירה כדי שיהיו אנשים בעלי בחירה עושים רצון השם יתברך והטוב בעיניו בבחירתם" [מדבר שור עמ' קמה].
עלינו להרחיב את הדעת ולהיות עובדי ה' בכל הכוחות כולם.
שאלות לדיון
במה שונה היחס המתואר בפסקה מהיחס הסטנדרטי לעיסוק במותרות החומר?
מדוע מצווה לענג את הגוף ברגל?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
