ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁיּוֹצְאָה בִּגְבוּרָתָהּ**, גּוֹרֵם קַרְנֵי הָאוֹר הַמּוּפָצִים עַל כָּל חֹמֶר וְנַעֲשִׂים מֻרְגָּשִׁים* יָפֶה לַעֲצַבֵּי הָעַיִן וְרָשְׁמָם מוּחָשׁ וּמֻבְלָט בְּכָל פְּרָטֵי צִבְעֵיהֶם. עַל כָּל חֹמֶר, קַרְנֵי אוֹרָה נִשְׁפָּכִים תָּמִיד*. אֲבָל רַק עַל יְדֵי הֶאָרַת הַמָּאוֹר הַכְּלָלִי הַמְמַלֵּא אֶת הָרֵיקוּת* לְגָרֵשׁ אֶת הַמַּחֲשַׁכִּים, תֻּכְשַׁר הָעַיִן לִקְלֹט אֶת קַוֵּי הָאוֹרָה שֶׁעַל הֶחֳמָרִים אֲשֶׁר בִּגְבוּלוֹ.
הארת האורה הכללית את המצוות
כָּל מִצְוָה, כָּל דִּין וְכָל מִנְהַג יִשְׂרָאֵל, קַרְנֵי אוֹרָה שֶׁל שֶׁטֶף נֹעַם אֱלֹהִי שֶׁל מוּסָר עֶלְיוֹן שֶׁל קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה זוֹלֵף מִמֶּנּוּ תָּמִיד. אֲבָל מָתַי יוּחֲשׁוּ* יָפֶה? כְּשֶׁהָאוֹרָה הַכְּלָלִית תּוֹפִיעַ, כְּשֶׁדַּעַת הַיַּהֲדוּת* בְּכָל הַדְרַת נִשְׁמָתָהּ הַפְּנִימִית תִּבְקַע וְתַעֲלֶה מֵעָמְקָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמֵאוֹצַר הַהַרְגָּשָׁה הָאֱלֹהִית, הַבָּאָה בְּהַתְמָדַת הַתַּלְמוּד וְהָעִיּוּן בִּדְבָרִים שֶׁהֵם כִּבְשׁוֹנוֹ* שֶׁל עוֹלָם, עִם כָּל הַמַּכְשִׁירִים* הַמּוּסָרִיִּם וְהַעִיּוּנִיִּים הַדְּרוּשִׁים לָזֶה. כְּשֶׁכָּל אֵלֶּה מוֹפִיעִים בָּעוֹלָם, מִתְפּוֹצְצִים אוֹרוֹת רַבִּים מִכָּל הַיַּהֲדוּת הַמַּעֲשִׂית, וּמְמַלְּאִים אֶת הָאֲוִיר כֻּלּוֹ, וְזֹהַר יָפְיָם (מִלְּשׁוֹן יֹפִי) נִכְנָס בְּלֵב כָּל אִישׁ, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁבִים מֵאַהֲבָה אֶל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, וּמַכִּירִים בְּהַכָּרָה מִתְגַּבֶּרֶת כִּי "מִצְוַת ד' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם".
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, מְאוֹרוֹת הַמִּצְווֹת, פֶּרֶק א, חֵלֶק א, א, עמ' 491)
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
98 - טעמי המצוות חלק א'
99 - טעמי המצוות חלק ב'
100 - טעמי המצוות חלק ג'
טען עוד
התפשטות האור בענפים
הַהִסְתַּכְּלוּת* הָעֶלְיוֹנָה מְבִיאָה לְהַכִּיר אֶת אוֹר הַיֹּשֶׁר הָעֶלְיוֹן, הַמִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָעֲנָפִים הַיּוֹתֵר רְחוֹקִים, מֵאוֹתוֹ מְקוֹר הָאוֹר* וְהַטּוֹב הַנִּמְצָא בַּשָּׁרָשִׁים, וּמִמֵּילָא רוּחוֹ* מִתְמַלֵּא חַיִּים גַּם כֵּן בְּעֵסֶק הָעֲנָפִים, וְהוּא מִסְתַּכֵּל אֵיךְ הֵם קְשׁוּרִים בַּשָּׁרָשִׁים הַמְּלֵאִים יִפְעָה*. וְכָל מַה שֶּׁהָאוֹרָה* הַכְּלָלִית תִּהְיֶה יוֹתֵר מְאִירָה, כֵּן יִמְצָא יוֹתֵר בְּנָקֵל אֶת זֹהַר אוֹרָם שֶׁל הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּסְתָּרִים, וְיַרְגִּישׁ בְּקִלּוּחַ הַצִּנּוֹר הַהוֹלֵךְ מִתּוֹךְ הַמָּקוֹר הָעֶלְיוֹן עַל כָּל הַנְּחָלִים וְהַפְּלָגִים הַסְּעִיפִיִּים*.
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, מְאוֹרוֹת הַמִּצְווֹת, פֶּרֶק א, חֵלֶק א, ג, עמ' 492)
טעות המינות
הַמִּינוּת לֹא הֵבִינָה אֶת זֹאת. הִיא חָשְׁבָה שֶׁהַמַּעֲשִׂים בָּאוּ מִתּוֹךְ הָעֹנִי*, מִתּוֹךְ אִי הַיְכֹלֶת* לַעֲלוֹת עֲלִיָּה רוּחָנִית - אֲבָל זוֹ הִיא טָעוּת יְסוֹדִית בְּיַחַשׂ לִכְלָלוּת הָאֻמָּה וְשֶׁטֶף נִשְׁמָתָהּ. וְאַף לַפְּרָטִים הַנֶּחֱשָׁלִים* בְּאָרְחוֹת הַחַיִּים וְכִשְׁרוֹן הַקֹּדֶשׁ, מְשַׁמְּשִׁים הַמַּעֲשִׂים הַחִיצוֹנִיִּים לְמַדְרֵגוֹת לַעֲלוֹת עַל יָדָם אֶל הַתֹּכֶן הַפְּנִימִי, וּבָזֶה יִתְאַגְּדוּ גַּם אֵלֶּה גַּם אֵלֶּה אֶל הַכְּלָל כֻּלּוֹ, הַמָּלֵא רְוָיָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהַשֶּׁטֶף מֻכְרָח לָצֵאת בְּצִנּוֹרוֹת רַבִּים.
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, מְאוֹרוֹת הַמִּצְווֹת, פֶּרֶק א, חֵלֶק א, ה, 492)
____________________
בִּגְבוּרָתָהּ – בעצמתה. וְנַעֲשִׂים מֻרְגָּשִׁים וכו' – קרן אור החוזרת מן העצמים השונים, מגיעה אל העין ומציירת אצלנו את העצמים והצבעים הרבים. קַרְנֵי אוֹרָה נִשְׁפָּכִים תָּמִיד – הצבעוניות שבהוויה (בעצמים) קיימת כל הזמן. הָרֵיקוּת – חלל העולם. יוּחֲשׁוּ – מורגשים. כְּשֶׁדַּעַת הַיַּהֲדוּת – ההכרה האמונית הישראלית. בִּדְבָרִים שֶׁהֵם כִּבְשׁוֹנוֹ וכו' – בלימוד ענייני 'נסתר' ופנימיות התורה. הַמַּכְשִׁירִים – ההקדמות והאמצעים. הַהִסְתַּכְּלוּת – התבוננות אמונית. מְקוֹר הָאוֹר – האלוהות. רוּחוֹ – של המסתכל. יִפְעָה – אורה. הָאוֹרָה – ההבנה האמונית. הַסְּעִיפִיִּים – המתפרטים. הָעֹנִי – רדידות רוחנית. אִי הַיְכֹלֶת – באמצעות השכל והמחשבה בלבד. לַפְּרָטִים הַנֶּחֱשָׁלִים – אנשים ברמה רוחנית נמוכה.
ביאורים
אחד ממוקדי הטעות של הנוצרים היא הגישה שלעולם שלנו אין קשר לאלוהים מכיוון שהוא עולם חומרי , ולכן ממילא אין כל ערך למעשים שנעשים במסגרת המצומצמת שלו. לדעתם הדרך היחידה להתקרב לאלוהים היא באמצעות הצד הרוחני של האדם. מזה הם הגיעו לזלזול במצוות המעשיות, ולטענה כי הן מיועדות רק לאנשים פחותים – שאינם מסוגלים להתעסק ברוחניות. בניגוד לטעות ולשקר הנוצרי, תורת ישראל מדריכה אותנו לא לברוח מהעולם החומרי, אלא לפעול בתוכו . כיוון שכך, הקב"ה מצווה אותנו במעשים פיזיים , שנועדו לפעול בתוך העולם הגשמי. פעמים רבות קשה לנו להבין כיצד המצוות המעשיות מועילות לעולם, ולכן קשה לנו לקיימן. הקושי אינו נובע רק מאי הבנת התועלת הספציפית של מצוה מסוימת. לכל חפץ ולכל דבר בעולם יש את צבעו וצורתו המיוחדת, אך לא היינו מסוגלים להבחין בהם ולהעריך אותו אילולא האור שמאיר עליו. כך גם במצוות: לכל מצוה יש את ערכה המיוחד, אך אפשר להבחין בו בבירור רק כשרואים כיצד היא מתקשרת למוסר הכללי של היהדות.
ענפים של עץ מקבלים את חיותם מהשורש המרכזי שלהם, ואם הוא יהיה חלש – גם הם ייפגעו. כמו שהשורש הוא חלק בלתי נפרד מהעץ, כך גם הענפים הם חלק ממנו, ועץ בלי ענפים הוא עץ פגום וחלש. כך גם המצוות המעשיות מהוות חלק אינטגראלי מההתקדמות של האדם, וככל שהוא יקפיד עליהן – הצד הרוחני שבו יגבר. וכן להיפך: ככל שהצד הרוחני יגבר באדם, כך הענפים המעשיים שלו – המצוות – יקבלו יותר משמעות. הגישה אל פרטי המצוות של התורה צריכה להיות מתוך הארה חזקה של כלל התורה.
הרחבות
עומק מעשי המצוות
אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁיּוֹצְאָה בִּגְבוּרָתָהּ. הרב קוק מסביר שכאשר האדם מרומם את מעלתו הרוחנית, ומכיר בעקרונות הרוחניים הטמונים ביסוד המציאות – הוא מגיע לקיום מצוות מתוך אהבה ומתוך הכרת משמעותן הנשגבה.
באורות התשובה הרב קוק מחיל כלל זה גם על תהליך התשובה: "לפי ערך בהירות התשובה שלפני הלמוד תגדל בהירות ההבנה של הלמוד" [אורות התשובה יד, כז]. גם כאן הרמה הרוחנית של האדם משפיעה על המעשים עצמם. הסבר לדבר אפשר למצוא במקום אחר באורות התשובה: "התשובה מורה, שיסוד המעשים כולם הוא התמצית הרוחנית שבהם... והתשובה מרוממת את האדם ועולמו לעולמה היא, ששם המציאות כולה עומדת בבהירות התוכן הרוחני שלה" [אורות התשובה יא, ה]. בניגוד לתפיסה הרגילה, המעשים שאנו עושים אינם מתחילים ונגמרים בעולם המעשה; שורשם הוא בעולם הרוחני שקיים בתוכנו. ככל שעולמנו הרוחני מפותח יותר, כך לימוד התורה וקיום המצוות שלנו יהיה שונה, עמוק ומאיר יותר.
ה קדושת לוי כותב שאף שזו המעלה העליונה בקיום המצוות, ודאי שגם אדם שאיננו במעלה זו צריך לקיים אותן. זאת משום שאף במעלה פחותה יש ערך. באותו האופן יש ערך בקיום המצוות בגלות, אף שאינן באותה מעלה עליונה של קיום כמו בארץ ישראל (דרושים לחנוכה, ד"ה ברוך; עיין עוד אורות התורה ח, ה; מהרש"א לברכות יב, ב; תפארת ישראל טו).
לעילוי נשמת ר' מרדכי בן יהודה צבי הי"ד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
