ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- י - 595 הַשְּׁאֵלָה הֲיֵשׁ לֵאלֹהִים עֲלֵיהֶם עֲבוֹדָה? אֹמַר כֵּן, שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיַּעֲשֶׂה בַּדָּבָר הַזֶּה שֶׁיַּעֲזֹב* שֵׂכֶל שָׁלֵם בְּלִי צִוּוּי וְהַזְהָרָה, וְאִלּוּ הָיָה נָכוֹן לַעֲשׁוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, הָיָה עוֹשֵׂהוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. 596 אַךְ יֵשׁ לוֹ בּוֹ חוֹבָה עֲלֵיהֶם שֶׁיַּאֲמִינוּ בֵּאלֹהוּתוֹ, וְשֶׁלֹּא יְקַלְלוּהוּ, וְלֹא יְסַפְּרוּ עָלָיו הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת וּמַה שֶּׁדּוֹמֶה לָזֶה, אֵלּוּ מִדֶּרֶךְ הַשִּׂכְלִיּוֹת הַגְּמוּרִים, וְזֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר זוּלָתָהּ. וְזָכְרוּ הַסְּפָרִים עֲבוֹדָה אַחֶרֶת שִׁמְעִית*, וְהוּא שֶׁיְּכַוֵּן לָהֶם מָקוֹם מֵאַרְצָם, יְחַיְּבֵם בּוֹ שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלָיו בְּכָל פַּעַם, הוּא לָהֶם כְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֶצְלֵנוּ עַתָּה, וְיַעַבְדוּהוּ שָׁם בְּמַה שֶּׁיְּצַוֶּה אוֹתָם, עַד שֶׁלֹּא יַעַזְבֵם בְּלִי עֲבוֹדָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה סו, כג): וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'. וְכַאֲשֶׁר יַשְׁלִימוּ, יֵצְאוּ וְיִרְאוּ הָעֲנוּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כד): וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר יָבוֹא כָל בָּשָׂר. וְאָמְרוּ קַדְמוֹנֵנוּ, שֶׁהַצַּדִּיקִים אֵין עוֹמְדִים בְּלִי עֲבוֹדָה בָּעוֹלָם הַבָּא, כַּאֲשֶׁר הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָמְרוּ (ברכות סד, א): תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין לָהֶם מְנוּחָה לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל הָעֲנוּשִׁים לֹא יִתָּכֵן שֶׁיְּצֻוּוּ בַּעֲבוֹדָה בַּעֲבוּר הַיִּסּוּרִין, וּבַעֲבוּר שֶׁהָיְתָה מַעֲתִיקָה* אוֹתָם מֵעִנְיָנָם הַמַּתְמִיד כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ. 597 אֲבָל תְּשׁוּבַת הַשְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, אֲשֶׁר אַחַת מֵהֵנָּה, אִם יַעַבְדוּ מַה יִּהְיֶה גְּמוּלָם? וְהָאַחֶרֶת, אִם הֵם לֹא יַעַבְדוּ, מַה יִּהְיֶה מֵעִנְיָנָם? כְּבָר הֲשִׁיבוֹתִי עֲלֵיהֶם בְּסוֹף הַמַּאֲמָר הַשְּׁבִיעִי, וְאָמַרְתִּי שֶׁלֹּא עָרַב* לָהֶם הַגְּמוּל הַנִּצְחִי, כִּי אִם בַּעֲבוּר שֶׁיֵּדַע שֶׁהֵם יִבְחֲרוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֹא בְּהַמְרוֹתוֹ, וְכִי כַּאֲשֶׁר יִבְחֲרוּ בָּהּ, יוֹסִיף לָהֶם בְּיִתְרוֹן הַטּוֹבָה כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ שְׁתֵּי אֵלֶּה עִם הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר קָדַם בֵּאוּרָהּ, נִשְׁאֲרוּ עֶשֶׂר בִּלְבַד:
פירוט הגמול לכל מצווה ועברה
- יא - 598 וְרָאוּי שֶׁאֲחַבֵּר אֶל הַמַּאֲמָר הַזֶּה מַה שֶּׁאֹמַר. אֲבָל עִנְיַן הַגְּמוּל עַל כָּל מִצְוָה* וְדָת וְהִשְׁתַּדְּלוּת מַה הוּא, וְכֵן עִנְיַן הָעֹנֶשׁ עַל כָּל מִצְוָה וְדָת וְהִשְׁתַּדְּלוּת, כִּי לֹא עָבַר זֶה* בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְכַמָּה פָּנִים מִן הַחָכְמָה. 599 אֶחָד מֵהֶם, כִּי שֹׁרֶשׁ הֶעָווֹן* אֲשֶׁר בּוֹ הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ לֹא רְאִינוּהוּ, אֲבָל הִגִּיעָנוּ בְּדֶרֶךְ הַקֵּרוּב וְהַהֲבָנָה, וְאֵיךְ נַעֲמֹד עַל סְעִיפֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יוֹתֵר דַּקִּים? 600 וְעוֹד שֶׁלֹּא יֶאֶרְכוּ הַדְּבָרִים וְיִרְחֲבוּ הַמַּאֲמָרִים וְיִרְבֶּה הַטֹּרַח, 601 וְעוֹד שֶׁלֹּא נִבְחַר* מַה שֶּׁנִּרְצֶה מִן הָעֲבוֹדוֹת, כְּשֶׁנֵּדַע גְּמוּל כָּל אֶחָד מֵהֶם, 602 וְעוֹד כִּי הַטִּרְדָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּלִבּוֹתֵינוּ, הוּא הַדָּבָר הַקָּרוֹב אֵלֵינוּ בְּצִוּוּי לֵאמֹר* עִנְיַן הַיְשׁוּעָה, וְעַל כֵּן הִרְחִיבוּ בּוֹ הַסְּפָרִים וּבֵאֲרוּ. אֲבָל אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁיְּפֹרְשׁוּ לָנוּ מִיּוֹם הַגְּמוּל לְכָל עֲבוֹדָה, וּמִדִּינֵי דַּרְכֵי הָעֹנֶשׁ עַל כָּל עֲבֵרָה בִּזְמַן הַיְשׁוּעָה כְּשֶׁיְּגַלֶּה הָעִנְיָן הַזֶּה, וְיִפְנוּ הַלְּבָבוֹת לְבַקֵּשׁ הַחָכְמָה, וְיִזְדַּכְּכוּ הַטְּבָעִים לְקַבֵּל הַתְּבוּנָה, כִּי קְרוֹבָה הִיא וּמְזֻמֶּנֶת לָצֵאת אֶל הָעוֹלָם הַבָּא. 603 וְאֹמַר שֶׁעַל כֵּן אָמַר שֶׁהַנְּבוּאָה תִּהְיֶה כּוֹלֶלֶת הַכֹּל, בְּאָמְרוֹ (יואל ג, א): וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוךְ רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר, כִּי לֹא יִתְנַבְּאוּ כִּי אִם בְּמַה שֶּׁהוּא, וַאֲשֶׁר יִהְיֶה עָתִיד בָּעֵת הַהִיא, הוּא גְּמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְעָנְשׁוֹ. וְכַאֲשֶׁר יוֹדִיעֵם זֶה, יִתֵּן לָהֶם עָלָיו אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו (שם ג): וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. 604 וְאַחַר כֵּן אָמַר אַחֲרָיו, כִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יִהְיוּ קֹדֶם תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כְּשֶׁאָמַר (שם ד): הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם, וּמִי שֶׁהִשְׂכִּיל לְנַפְשׁוֹ יִהְיֶה מִן הַמַּשְׂכִּילִים, וּמִי שֶׁמְּתַקֵּן בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת אֱלֹהִים וִילַמְּדֵם מַה שֶּׁיַּגִּיעוּ בּוֹ אֵלֶיהָ יִהְיֶה מִמַּצְדִּיקֵי הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל יב, ג): וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. וּבַעֲבוּר זֶה יְצֻוֶּה כָּל חָכָם עַל הַהַשְׁגָּחָה וּבְלִמּוּד בְּנֵי אָדָם וְהֵישִׁירָם:
___________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
103 - מאמר תשיעי חלק י"א
104 - מאמר תשיעי חלק י"ב
105 - מאמר תשיעי חלק י"ג
טען עוד
ביאורים
595 -י- עבודת ה' בעולם הבא
על השאלה, האם בעולם הבא תהינה מצוות או יהיו פטורים מהן? נשיב שוודאי תהינה מצוות, כי לא יתכן שעל נברא בעל שכל לא תוטלנה מצוות. אם דבר זה היה ראוי, ה' היה פוטר אותנו מהמצוות גם בעולם הזה.
596 המצוות שתהיינה בעוה"ב הן: אמונה בה', איסור קללה וביזוי כלפי ה', ושאר הענינים השכליים שבין אדם למקום. בנביאים מוזכרת מצווה נוספת, בזמנים מיוחדים, בדומה לשבת ור"ח אצלנו, יהיו חייבים להאסף למקום שייוחד לכך כדי לעבוד את ה' באופן עליו יצטוו, כמו שנאמר (ישעיה סו, כג): "והיה מדי חודש בחודשו ומידי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'", וכשישלימו את העבודה באותו המקום, יצאו ויראו בייסורי הרשעים, כמו שנאמר (שם כד): ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה והיו דראון לכל בשר". וכך מובא בברכות (סד, א): "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא". על הרשעים הנמצאים בתופת לא תוטלנה מצוות מפני שהם תחת עינויים ואין להם פנאי לקיימן, וגם מפני שהמצוות מביאות לידי תיקון, ואצל הרשעים אין שום מקום לתיקון והתקדמות, אלא נשארים בדרגה בה הגיעו לעולם הבא לעד.
597 לאחר שהשבנו על כל השאלות לעיל, נותרו שתי שאלות: א. מה יהיה שכרם של הצדיקים על המצוות ששומרים בעולם הבא? ב. ומה יהיה עונשם אם בעולם הבא לא יעבדו את ה'? כבר ענינו על כך בסוף המאמר השביעי, שה' בוחר לחיי העולם הבא באנשים צדיקים שודאי לא יעברו על ציוויו ויעבדו אותו. שכרם של הצדיקים על קיום המצוות בעולם הבא הוא, שהקב"ה מגדיל את שכרם.
598 -יא- מדוע הקב"ה לא פירש מהו השכר והעונש על המצוות?
בתורה לא פורש מהו שכר המצוות, ולא מהו השכר על השתדלות האדם לעשות את המצוות, וכן לא פורש מהו העונש על עבירות שנעשו, וזאת מכמה סיבות:
599 סיבה ראשונה – מפני שהשכר והעונש רוחניים, ואין לנו הבנה בעניינים רוחניים.
600 סיבה שנייה – אם היה מסופר בתורה מהו השכר והעונש על כל מצוה ומצוה, הייתה התורה מתארכת מאד, מפני שיש הרבה מאוד פרטים בכל מצוה, ויש שכר על כל פרט ופרט וכו'.
601 סיבה שלישית – אם היינו יודעים מהו השכר על כל מצווה, היו אנשים שהיו בוחרים לקיים רק מצוות המקנות שכר רב וזונחים את שאר המצוות. הקב"ה נתן את המצוות כדי שנקיים את כולן, ויש ערך עצמי בקיום כל המצווה, בלי קשר לשכר על קיומה.
602 סיבה רביעית – בני האדם טרודים בעולם הזה בצרות הרבות, לכן האריכו הנביאים בתיאור הישועה בימות המשיח שתצילם מצרותיהם ולא האריכו בשכר בעולם הבא, שהוא דבר רחוק. יש לקוות שבזמן הישועה, כאשר לבבות בני האדם יהיו פנויים ללמוד, והטבע יזדכך ויהיה מוכן לקבל חוכמה, כי העולם הבא יהיה קרוב להגלות הקב"ה ילמד את פירוט השכר והעונש.
603 פניות הלב וזיכוך הטבע שיהיה באותם הימים, הם הסיבות שכולם יהיו בעלי נבואה באותם הימים, כמו שנאמר (יואל ג, א): "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם". בימים ההם הנבואה תדבר על העתיד המצפה להם בשכר ובעונש בעולם הבא. כאשר ה' יודיע זאת לבני האדם, הוא יאמת זאת על ידי אותות ומופתים, כמו שנאמר (שם, ג): "ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן".
604 האותות הללו יהיו לפני זמן תחיית המתים, מפני שנאמר אחר כך (שם ד): "השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא", ואז כל מי שקיים מצוות יבוא על שכרו, ומי שיסייעו לאחרים בעבודת ה' יהיו ממצדיקי הרבים, עליהם נאמר (דניאל יב, ג): "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", לכן על כל חכם לזכות את הרבים, ללמדם תורה ולכוונם לדרך האמת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
