ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ד - 354 אַךְ הָעוֹבֵד הוּא אֲשֶׁר יִחֵד לוֹ מִצְוָה אַחַת, לֹא יַעַבְרֶנָּה כָּל יְמֵי חַיָּיו, שֶׁאִם יַסְכִּים בְּזוּלָתָהּ* אוֹ יְחַלֵּק בָּהּ*, לֹא יְקַצֵּר בְּזֹאת כְּלָל, כְּאִלּוּ שָׂם לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יְאַבֵּד תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, אוֹ שֶׁלֹּא יִקְנֶה מָמוֹן מִצַּד אִסּוּרָא בְּשׁוּם פָּנִים, אוֹ שֶׁלֹּא יִבְעַל בְּעִילַת אִסּוּרָא מֵעוֹלָם, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה. 355 וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין לוֹ אֶת יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ, וּבֵאֲרוּ זֶה כְּגוֹן שֶׁיִּחֵד לוֹ מִצְוָה אַחַת לַעֲשׂוֹתָהּ כְּגוֹן כִּבּוּד אָב וָאֵם. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִצְוָה שֶׁלֹּא עָבַר עָלֶיהָ פַּעַם אַחַת אֵינוֹ נִקְרָא עוֹבֵד.
הממרה
356 אֲבָל הַמַּמְרֶה הוּא מִי שֶׁשָּׂם לְעַצְמוֹ חֹק לַחְלֹק עַל מִצְוָה אַחַת תָּמִיד, וְקַדְמוֹנֵנוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ מְשֻׁמָּד. וְהַדִּמְיוֹן בָּזֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם מִי שֶׁרוֹאֶה כִּי מִצְוָה מֵהַמִּצְווֹת קִצֵּר בָּהּ, וְהוּא מִשְׁתַּדֵּל לְשָׁמְרָהּ כְּאִלּוּ הָיָה קָשֶׁה לוֹ, מִצְוַת הָרִבִּית אוֹ מִצְוַת הַמַּאֲכָל, וְהוּא מִתְנַהֵג בְּאַחַת מֵהֶם כְּפִי מַה שֶּׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ. וְעַל כֵּן יֵשׁ לְכָל אָדָם מִצְוָה כְּפִי הִתְחַלְּקוּת דַּעְתָּם.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
65 - מאמר חמישי חלק ו'
66 - מאמר חמישי חלק ז'
67 - מאמר חמישי חלק ח'
טען עוד
357 אֲבָל הַשָּׁלֵם מִי שֶׁהִתְיַשֵּׁר לוֹ* לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת וְלֹא קִצֵּר בִּמְאוּמָה מֵהֶם, וְהוּא שֶׁיִּקָּרֵא צַדִּיק גָּמוּר. אַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹשְׁבִים כִּי מְצִיאַת* אָדָם שֶׁהוּא כֵּן, רָחוֹק שֶׁיִּנָּצְלוּ לוֹ כָּל דְּרָכָיו, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁיִּתְיַשֵּׁר זֶה, כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לֹא הָיָה הֶחָכָם* מְצַוֶּה בּוֹ. 358 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר, מִפְּנֵי שֶׁמָּצָאנוּ בַּתּוֹרָה (במדבר כח, כב): וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, יָדַעְנוּ כִּי אִי אֶפְשָׁר בִּלְתִּי חֵטְא, נֹאמַר כִּי זֶה נִכְתַּב עַל הָאֶפְשָׁר, וְאִם יֶחֱטָא יְכַפֵּר לוֹ בּוֹ, וְאִם לֹא* יִהְיֶה לָנוּ עָלָיו הַגְּמוּל. 359 וְאִם יֹאמַר, אֵיךְ אָמַר (קהלת ז, כ): כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא? נֹאמַר לֹא אָמַר זֶה כִּי אִם עַל הַיְכֹלֶת*, כִּי אֵין אֶחָד מִן הַצַּדִּיקִים יָכוֹל לַעֲשׂוֹת טוֹב אֶלָּא הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רַע, אֲבָל הוּא בּוֹרֵר בַּטּוֹב וּמַגְבִּירוֹ עַל הָרַע.
המקצר
360 אֲבָל הַמְקַצֵּר הוּא הַמֵּקֵל בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהוּא שֶׁנֹּאמַר עָלָיו עוֹבֵר עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהוּא הַמֵּקֵל בִּתְפִלִּין וּבְצִיצִית וּבְסֻכָּה וְלוּלָב וְשׁוֹפָר וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, וְהוּא בַּמַּעֲלָה* הַזֹּאת מִן הַחֵטְא.
המזיד
361 אַךְ הַחוֹטֵא הוּא הָעוֹבֵר עַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, אֲבָל לֹא עַל הַחֲמוּרוֹת, וּבְאֵי זֶה צַד נֵדַע שֶׁאֵינָם חֲמוּרוֹת? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִגְדִּילוּ עָנְשָׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא נִקְרָא עוֹבֵר עַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְהוּא כְּמִי שֶׁמֵּקֵל בִּנְבֵלָה וּטְרֵפָה וְשַׁעַטְנֵז וּבְעוֹנְנוּת וּבְכַחַשׁ, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה שֶׁעִנְיָנוֹ בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מִן הַחֵטְא. החוטא
362 אֲבָל הַמֵּזִיד הוּא שֶׁעוֹבֵר עַל הַחֲמוּרוֹת, וְהֵם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם, וּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וְאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, וּבָזֶה נֵדַע כִּי הֵם חֲמוּרוֹת, כְּמוֹ הָעֲרָיוֹת וְחִלּוּל שַׁבָּת וְהָאֲכִילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחָמֵץ בְּפֶסַח, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, הוּא בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מִן הַחֵטְא.
הכופר
363 אֲבָל הַכּוֹפֵר הוּא הָעוֹזֵב הָעִקָּר, רוֹצֶה לוֹמַר בּוֹרֵא הַכֹּל יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה, וְעָזְבוּ אוֹתוֹ עַל שְׁלֹשָׁה דְרָכִים, אִם שֶׁיִּהְיֶה עוֹבֵד זוּלָתוֹ מִדִּמְיוֹן עָשׂוּי*, אוֹ אָדָם אוֹ שֶׁמֶשׁ אוֹ יָרֵחַ, וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּלֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁלֹּא עָבַד זוּלָתוֹ וְלֹא עֲבָדוֹ, וְהוּא אֵינֶנּוּ עוֹבֵד דָּבָר, לֹא אֱמֶת וְלֹא שֶׁקֶר, וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּפָרָשַׁת (איוב כא, יד): וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּסָפֵק בֶּאֱמוּנָתוֹ, וְהוּא נִקְרָא בְּשֵׁם מַאֲמִין, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיִתְחַנֵּן וְאֵין לִבּוֹ שָׁלֵם וּמַאֲמִין, וְהוּא מְפֻתֶּה בְּמַאֲמָרוֹ וּבֶאֱמוּנָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר אָמַר (תהלים עח, לו-לז): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. וְהוּא נִקְרָא מִי שֶׁנִּתְחַלֵּל בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם, וְהוּא בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מִן הַחֵטְא. 364 וְאֵלֶּה כֻּלָּם כַּאֲשֶׁר יָשׁוּבוּ, יְכֻפַּר לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, חוּץ מִמַּה שֶּׁכָּתַב בּוֹ הַבּוֹרֵא לֹא יְנַקֶּה, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תָבוֹא עָלָיו רָעָה עוֹלָמִית.
________________________
בְּזוּלָתָהּ − מצווה אחרת. יְחַלֵּק בָּהּ − יעבור על מצוה אחרת. הִתְיַשֵּׁר לוֹ − דרכו ישרה. מְצִיאַת − מציאות. הֶחָכָם − ה'. וְאִם לֹא וכו ' − אם לא יחטא אדם מישראל, תפקיד הקורבן יהיה להרבות את שכרנו. הַיְכֹלֶת − הבחירה החופשית. בַּמַּעֲלָה − מדרגה. מִדִּמְיוֹן עָשׂוּי – פסל ומסכה.
ביאורים
354 -ד- פירוט דרגות האדם
בתחילת פרק ב אמר רס"ג: "שמדרגות בני אדם בשער הזכיות והחובות עשרה מעלות; צדיק ורשע, ועובד וממרה, ושלם ומקצר, וחוטא ומזיד, ושב וכופר ." בפרקים הקודמים הוא דן במדרגות צדיק ורשע, ומתוך כך דן בסוגית צדיק ורע לו רשע וטוב לו, ועתה הוא חוזר לדון בשאר המדרגות.
עובד – עובד הוא אדם שבחר לקיים מצווה אחת בשלמות כל ימי חייו, אף שלעיתים הוא עובר על מצוות אחרות, אך על מצווה זו הוא מקפיד שלא לעבור. לדוגמה, הוא מחליט לא לבטל אף תפילה ושלא לעבור על זמן תפילה, או לקיים את מצוות כיבוד אב ואם, או להשיג ממון רק על פי דין, וכן על זו הדרך, שבמצווה מסוימת מקפיד בכל תנאי.
355 על דרגה זו אמרו חז"ל (קידושין פרק א משנה י, וראה פירוש הרמב"ם למשנה מכות פרק ג, טז): "כל העושה מצווה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ", ופרשו זאת (ירושלמי קידושין פרק א ה"י) שייחד מצווה מסוימת, כגון: כיבוד אב ואם. אבל אדם שמקיים מצוות אך לא בחר להקפיד על מצווה אחת שלא לעבור עליה לעולם, לא נקרא "עובד".
356 מורד – אדם שהחליט לעבור על מצווה מסוימת באופן קבוע הוא מורד, וחכמים קראו לאדם כזה "משומד" (ראה חולין ה, א וע"ז כו, ב שם עוסקת הגמרא במומר). דוגמה לזה, אדם שחושב שבמצווה מסוימת חז"ל החמירו יותר מדי, ולכן מזלזל בה, או שקשה לו לשמור מצוה מסוימות, ולכן מחליט שאין שומר עליה.
357 שלם – אדם ששומר את כל מצוות העשה והלא תעשה, ואין הוא עובר על אף אחת מהן, וזהו הנקרא צדיק גמור. אף על פי שאנשים חושבים שלא יכול להיות אדם ששומר את כל המצוות ואינו נכשל כלל, הם טועים. אם לא הייתה קיימת מציאות של אדם השומר את כל התורה כולה, הקב"ה לא היה מצווה את בני האדם לשמור על המצוות, מפני שהוא מצווה את בני האדם רק דברים שהם מסוגלים לעמוד בהם.
358 לכאורה אפשר להקשות, כיצד אפשר לומר שיש אנשים ללא עוונות, הרי כתוב: "ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם", משמע שהשעיר בא לכפר על כל בני ישראל שחוטאים? אלא יש לומר, שהפסוק לא בא לקבוע מציאות, אלא להתייחס למציאות אפשרית, דהיינו אם אנשים חטאו, השעיר מכפר עליהם, ומי שלא חטא, הקרבת השעיר היא זכות בעבורו.
359 ואם יאמר אדם, הרי כתוב (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" הרי שאין אדם שלא חוטא? אך אין זה נכון, אין כוונת הפסוק לתאר את המציאות, אלא את היכולת, כלומר אומר הפסוק שאין אדם שיכול לעשות רק טוב ואין לו יכולת לחטוא. גם לצדיק יש שני יצרים, יצר טוב ויצר רע, אלא שהצדיק משליט את יצר הטוב על יצר הרע, ולכן יש צדיקים שלא חוטאים כלל.
360 מקצר – אדם המזלזל במצוות עשה, כגון אדם המזלזל בציצית, תפילין, סוכה, לולב, שופר וכו'.
361 חוטא – אדם העובר על מצוות לא תעשה הקלות ולא על החמורות. כיצד נדע מהי מצות לא תעשה קלה ומהי חמורה? דבר זה אנו לומדים על פי עונשה בעולם הזה, מצוות לא תעשה שלא החמירה התורה בעונשה בעולם הזה, היא מצוות לא תעשה קלה, כגון: נבילה, טריפה, לבישת שעטנז, עוננות וכחש, וכן כל מצוות לא תעשה הדומות להן.
362 המזיד – העובר על מצוות לא תעשה החמורות, היינו שעונשן חמור בעולם הזה, כרת, מיתה בידי שמים וארבע מיתות בית דין, שבאים על איסורים חמורים כגון: עריות, חילול שבת, אכילה ביום כיפור, חמץ בפסח וכו'.
363 כופר – אדם שעזב את העיקר, היינו את האמונה בה'. יש שלושה סוגים של כופרים -
1. מי שלא עובד את ה' אלא עובד עבודה זרה, כמו: פסל ומסיכה, אדם, שמש או ירח, כמו שנאמר (שמות כ, ב-ג): "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ".
2. אדם שלא עובד את הקב"ה ולא עובד אלוה אחר, כמו שאמר איוב (כא, יד): "ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו".
3. אדם המסופק באמונתו, ואף שנראה כמאמין, מתפלל ומתחנן, אך אין ליבו ואמונתו שלמים, כמו שנאמר (תהילים עח, לו-לז): "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וליבם לא נכון עימו ולא נאמנו בבריתו".
364 כל האנשים הללו, אם יחזרו בתשובה, ימחלו עוונותיהם בעולם הזה, חוץ מהעבירות שכתוב בהן: "לא ינקה", שעליהן מקבלים ייסורים בעולם הזה.
להצלחת יואל דוב בן מרדכי הי"ו
לעילוי נשמת שושן בן פלילה ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
