ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
- שבת ומועדים
- פסח
- קרבן פסח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
"דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית".
(לעומת מצות קדוש החודש שנאמרה למשה ואהרן, שקדוש החודש מסור לסנהדרין, קרבן פסח נאמרה לכל עדת ישראל, נמצא שהיא המצוה הראשונה שנצטוו כלל ישראל). ובודאי יש למצוה זו משמעות כללית כלפי כל המצוות כולן. נעמוד על כלליותה של מצוה זו.
"כל בן נכר לא יאכל בו"
"ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב, מג).
מובא בחז"ל (שמ"ר יט, א):
"וכיון שבאו (ישראל) לצאת, וגזר עליהם הקב"ה לעשות פסח, באו המצרים לאכול עמהם. א"ל האלקים: ח"ו! כל בן נכר לא יאכל בו".
ולא רק בני נכר ממש מעם אחר אלא
"כל בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ואחד עובד כוכבים במשמע ואחד ישראל מומר במשמע"
(מכילתא, רש"י, ועיין ב"משך חכמה" שהסביר מנין ידעו זאת חז"ל, מפני שאי אפשר לומר שבן נח מצווה בכך, שאין אסור זה משבע מצוות בני נח, ולכן אמרו חז"ל שהאסור מתיחס לישראל מומר). מה המיוחד בקרבן פסח שהתורה הזהירה "כל בן נכר לא יאכל בו"?
"ובשמחתו לא יתערב זר"
המדרש (שמ"ר יט,א) עונה על השאלה הנ"ל ואומר:
"זש"ה לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר"
היינו, ישראל שהיו בשעבוד מצרים והצטערו שם הם מרגישים בשמחת הגאולה וזר לא יבין זאת.
קרבן פסח נתפס כאן כסעודת הודיה על הגאולה, וכך מובא במדרש
"כך האלקים עשה משתה להם, צלי אש ומצות ומרורים, מפני שגאלן מן הצרה". (שמו"ר יט, ו).
וכן מצאנו שהרא"ש (ערבי פסחים) השווה קרבן פסח לקרבן תודה, ולפ"ז הסביר את הטעם לכך שאנו לוקחים בליל הסדר ג' מצות, זכר לשלושים לחמי תודה הבאים מצה. ולכן בן נכר לא יכול להשתתף בקרבן פסח, שהוא סעודת הודיה על הגאולה, כיון שאינו יכול לתפוס את שמחת הגאולה.
במדרש שם מובאות כמה דוגמאות המראות עד כמה "ובשמחתו לא יתערב זר" כמו חנה שצערה היה פנימי "והיא מרת נפש" "והיא מדברת על לבה", ולכן רק היא היתה יכולה לשיר שירה כזאת לה', ולומר "עלץ לבי בה'".
וכן האשה השונמית, שאלישע הנביא ברכה בבן, וכשמת הבן הזה באה לקבול לנביא. וגחזי שלא הבין לנפשה בקש להדפה "ויאמר איש האלקים הרפה לה כי נפשה מרה לה". ואז הנביא שלח לה את גחזי עם משענתו שיניח על הילד ולא הועיל.
"אמרה לו השונמית (לאלישע):חי ה' וחי נפשך, עמדת במסטורין של אלקים, מתחילה נתת לי בן אף עתה עמוד במסטורין שלי והחיה אותו".
העמידה במסתורין של אלקים היא הבנת פנימיות לבה של האשה השונמית, שהנביא הרגיש את צערה, וממילא היה יכול להושיע אותה.
עוד אמרו חז"ל ש"לעתיד לבא מביא הקב"ה כל האיברים ואינו מנחם תחילה אלא את הלב, שנאמר: ודברתי אל לבה". האברים מרגישים את טובת הגאולה מבחינה גשמית, ברם הלב שהצטער מרגיש בפנימיות את שמחת הגאולה.
ומכל זה מובן מדוע זר לא יבין לשמחת לבם של ישראל שנגאלו ממצרים.
קרבן פסח - כריתת ברית עם ישראל
נראה לומר, שיש פן נוסף להבין מדוע כאן בקרבן פסח "בשמחתו לא יתערב זר", והוא שבקרבן פסח נבחרו ישראל להיות "בני בכורי ישראל", הפסח נקרא על שם שהקב"ה פסח ודלג על הבתים של ישראל, כפי שנאמר "ואמרתם זבח פסח הוא בנוגפו את מצרים ואת בתנו הציל" ובכך הבדיל אותם אליו. נאמר על כך "ועברתי בארץ מצרים", ואמרו חז"ל "אני ולא שליח", ורצו לומר בכך שהברור הזה בין ישראל לעמים הוא דבר קשה שאף מלאך ושרף לא משיגים אותו רק הקב"ה בעצמו. ואם כן נוצר כאן קשר אינטימי קרוב בין הקב"ה וכנסת ישראל, כשמחת נישואין שרק הם מרגישים את עומק השמחה שלהם, ובשמחתם לא יתערב זר, כך בשמחתו של הקב"ה ובשמחתם של ישראל לא יתערב זר.
קרבן פסח לגר שהתגייר
מובא במכילתא, ה"א שגר שמתגייר צריך מיד להקריב קרבן פסח, קמ"ל "במועדו" - שרק בזמנו מקריבים אותו ולכאורה קשה וכי יעלה על דעתך לומר שהגר צריך לעשות מיד "סוכה"? אלא שקרבן פסח מסמל כריתת ברית עם הקב"ה, ולכן הייתי אומר שכאשר מתגייר צריך להביא קרבן פסח, קמ"ל שלא. מאידך גיסא, ישנה גם הוה אמינא, שגר יהיה פטור בכלל מקרבן פסח, כיון שלא היה בשעבוד מצרים ולא נגאל משם, קמ"ל "לגר ולאזרח הארץ" שחייב בקרבן פסח. נראה לומר שהו"א זו היא לפי המשמעות שקרבן פסח הוא קרבן תודה על הגאולה הגשמית, קמ"ל שקרבן פסח הוא תודה על הגאולה הרוחנית וזה שייך גם לגר.
קרבן פסח בנביאים
קרבן פסח מוזכר שלוש פעמים בנביא, ובכל פעם מדובר בארוע של התחדשות וקבלת מצוות מחדש.
בספר יהושע פ"ה מסופר על פסח גלגל שעשו ישראל מיד עם כניסתם לארץ אחרי ארבעים שנה במדבר שלא קיימו את הפסח, כיון שלא היו נמולים. ולפי דעה אחת מפני שנצטוו לעשות פסח אחרי שיכנסו לארץ. ואז נצטוו ג"כ לכרות ברית חדשה עם ה' בהר גריזים והר עיבל, ולכן היה זה עיתוי לקרבן פסח מיוחד לכריתת ברית עם הקב"ה.
בספר מלכים ב' פכ"ג מסופר על הפסח שעשה המלך יאשיהו. והנביא מעיד "כי לא עשו פסח מימי השופטים", בין אם לא עשו כלל, או שלא עשו כמותו, בודאי שהיה אז ארוע גדול של קרבן פסח, וזה נעשה בעקבות בעור ע"ז, ובעקבות תקופה של שכחת התורה עד שלא נמצא ס"ת מלבד הס"ת שמצא יאשיהו בבית המקדש, על כן התאים מאד לכרות ברית חדשה עם ה' בקרבן פסח.
בספר דברי הימים ב' פ"ל מסופר על הפסח שעשה חזקיהו, שבא אחרי אחז הרשע, ובער ע"ז מן הארץ, ומפני שהעם היה טמא, או שלא עסקו בטהרות, או בטומאת ע"ז, נאלץ חזקיהו "לעבר ניסן בניסן", כדי שיספיקו העם להטהר. ואע"פ שטעה בכך ואמר "ה' הטוב יכפר בעד", סלח לו הקב"ה, כיון שעשה זאת לשם שמים. נמצא שגם כאן היה מתאים להקריב את הפסח כציון של חידוש הברית עם הקב"ה .
שבירת הלוחות- דומיא ד"כל בן נכר לא יאכל בו"
מובא במדרש שם:
"אמרו רבותינו ג' דברים עשה משה והסכימה דעתו לדעת המקום… הג', דרש בחקת הפסח, כשעשו ישראל את העגל, אמר: ומה אם הפסח לשעה במצרים אמר לי: כל בן נכר לא יאכל בו, ישראל עבדו ע"ז יכולין הן לקבל את התורה ? מיד וישבר אותם תחת ההר".
לפי הנ"ל מובן הקשר בין קרבן פסח וקבלת תורה ששניהם מעשה של כריתת ברית בין ישראל והקב"ה, ואין מקום לכריתת ברית כאשר מתנכרים להקב"ה.
מובא שמשה שבר את הלוחות כדי שישראל יהיו נדונים כ"פנויה" ולא כ"אשת איש" לקב"ה . ולכאורה הלא גם אחרי שבירת הלוחות הם נענשו על חטא העגל. וגם משה השקה את החוטאים כסוטות?
וצריך לומר שמשה רצה לומר שהקשר של ישראל עם הקב"ה היה באותה שעה ברובד חצוני, כמו שנאמר "ולבם לא נכון עמו", וביחס לרובד הפנימי לא נוצר קשר ונדונים בו כפנויה.
ולפ"ז מובן עד כמה מדובר כאן בקשר פנימי עם הקב"ה, וע"ז נאמר ובשמחתו לא יתערב זר.
חקת הפסח
חז"ל במדרש משווים בין קרבן פסח ופרה, בשניהם נאמר חוקה "זאת חקת הפסח" וכן "וזאת חוקת הפרה".
מעשה הפרה מובן שהוא חוק, שהרי מטמא טהורים, ומטהר טמאים, אבל אינו מובן איזה חוק יש בקרבן פסח?
ולפי דרכנו לעיל, שקרבן פסח מסמל את בחירת ישראל, ובחירה זו היא דבר שמעל ל"טעם ודעת" לכן זו חוקה. על מעשה פרה דרשו את הפסוק "מי יתן טהור מטמא לא אחד" רק יחידו של עולם יכול לעשות זאת. וכן "ישראל מן העמים" הם בחינת טהור מטמא שרק הקב"ה יכול לברר ולהוציא טהור מטמא.
שני גדיי עיזים
בשעה שרבקה שולחת את יעקב לקבל את הברכות מיצחק במקום עשו שלחה עמו "שני גדיי עיזים מן הצאן", ואמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לא)
"הלך והביא שני גדיי עזים, וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק אלא להקריב אחד קרבן פסחים, ואחד עשה מטעמים",
צריך להבין מה הקשר בין הברכות לקרבן פסח?
לפי דברנו לעיל שקרבן פסח מסמל את בחירתם של ישראל, ובחירה זו היא דבר נעלם מדעת אנוש, מובן שכאשר יעקב ועשו עומדים להבחיר, מי ימשיך את הבטחת הבורא לאבות, ויקבל את הברכות המיוחדות לישראל צריך להביא קרבן פסח, ואז זוכה יעקב להתברך מפי הקב"ה שנתן בלבו של יצחק לברך את ישראל למרות שלא ראהו.
שאלת הבן הרשע
לפי זה נראה להסביר את שאלת הבן הרשע בהגדה של פסח "מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכו'". מהי רשעתו של הבן הרשע שאינו מבין את השמחה היהודית היחודית ואינו מקבל את קרבן הפסח שמבדיל בין ישראל לעמים, וכיון שאינו מבין זאת מראה עצמו כ"זר" לכל השמחה הזאת, והוציא עצמו מן הכלל ולכן אינו ראוי לאכול מקרבן פסח ד"כל בן נכר לא יאכל בו".
לעומתו הבן החכם שואל "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם" גם הבן החכם מדגיש שהמצוות מחלקות בינינו ובין העמים ולכן משתמש במילה "אתכם", אבל הוא אינו מקנטר, אלא רוצה להבין טעם הדבר, ולכן נקרא הבן החכם. והתשובה אליו בהגדה "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", שאסור לאכול דברי מתיקה אחרי הפסח, ונראה שרוצים לומר לו שהפסח הוא בחינת חוקה שאין לה טעם ואין מקום לבקשת אכילת טעמים אחריו.
גרים אוכלים קרבן פסח
לפי זה יובן ההוא אמינא שגרים לא יאכלו כלל בקרבן פסח וחז"ל צריכים להסביר שאין הדבר כן, כמובא במדרש:
"ד"א זאת חקת הפסח, הה"ד ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו וגו'"
משום שקרבן פסח מסמל בחירת ישראל שהם נפרדים משאר העמים והוה אמינא שאי אפשר לגוי להכנס לכלל ישראל , קמ"ל.
והתנאי לקבלת הגרות מתבארת בשאלת עקילס הגר (שמ"ר יט,ד)
"וכן שאל עקילס הגר את רבותינו אמר להם מה שכתוב (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, הרי כל הבטחות שהבטיח את הגר שהוא נותן לו לחם ושמלה, אמר לו יעקב ששמו ישראל כך שאל מלפני הקב"ה (בראשית כח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ואתה שבאת אצלנו לא דייך שאתה כמותינו אלא דייך שתהא כיעקב בכורו של הקב"ה, וסוף דבר לא תעלה על דעתך שיעקב לחם ושמלה שאל אלא אמר יעקב הבטיחני הקב"ה שהוא עמדי ויעמיד ממני את העולם, אימתי יודע אני שהוא עמדי ושמרני כשיעמיד ממני בנים כהנים אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה שנאמר ונתן לי לחם לאכול, זה לחם הפנים, ובגד ללבוש, אלו בגדי כהונה שנאמר (שמות מ) והלבשת את אהרן את בגדי הקדש, וכן כאן ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כלומר שמעמיד בנים מן הגר שאוכלים לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה הוי בחוץ לא ילין גר, אמר הקב"ה אחר כל הכבוד הזה שאני עתיד לעשות לבעלי תשובה אתם קורים תגר הוי ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' וגו' ".
היינו, שהבחינה של הגר היא אם הוא רוצה בטובת הנאה גשמית, שאז אנו אומרים לו דיינו להסתפק בלחם ושמלה כיעקב אבינו. אלא שצריך לשאוף להשגים רוחניים, להתקרב אל הקדושה ככהן שאוכל לחם הפנים ולובש בגדי כהונה, ואז הוא ראוי להסתפח בקהל ה'.
ריח הפסח
כדי להקריב קרבן פסח צריך מקום למול, הוא מעשה של מסירות נפש כדי לקבל ע"ע בריתו של הקב"ה. ועליהם נאמר "כורתי בריתי עלי זבח".
ומובא במדרש
"כיון שראו ישראל שפסל ערלים לאכול בפסח, עמדו כל ישראל לשעה קלה ומלו וכו'".
לפי זה הם היו בדרגה שהם בעצמם התעוררו לעשות דבר ה'. אמנם יש דעה אחרת במדרש שם:
"והרבה מהם היו מקבלים עליהם למול. אמר הקב"ה שיעשו הפסח, וכיון שעשה משה את הפסח, גזר הקב"ה לד' רוחות העולם ונושבות בג"ע ומן הרוחות שבגן עדן הלכו ונדבקו באותו הפסח… נכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שאנו עייפים מן הריח. היה אומר להם הקב"ה אם אין אתם נימולים אין אתם אוכלים".(שמו"ר יט, ו).
היינו, שעשה הקב"ה בהתערותא דלעילא שירגישו טעם הפנימי של הפסח שריחו ריח גן עדן (כמו שאמר יצחק ריח שדה אשר ברכו ה'- שנכנס עמו ריח גן עדן, וזה היה לקרבן פסח כמבואר לעיל).מיד התאוו כולם לאוכלו.
נמצא שסוד חוקת הפסח בריח גן עדן, שאנו מאמינים שאכן כך הוא, ומקריבין אותו כדי להתחבר לשכינה באמונה.
ויקחו להם איש שה לבית אבות
ואפשר להטעים כל דברינו בדברי ה"אור החיים" הק' על הפסוק "ויקחו להם איש שה לבית אבות"- שהמילה "איש" מיותרת, ומפרש שם שהכוונה לקב"ה שנקרא "איש מלחמה" שע"י קיום מצות הפסח אנו לוקחים עמנו את הקב"ה, בסוד המצוה שהיא פועלת "צוותא" וחיבור עיי"ש. ולפי דרכנו בקרבן פסח באופן מיוחד נוצרת התקשרות זו בין כנסת ישראל לקב"ה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.










