ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- ספר יחזקאל
- מדורים
- דפי עבודה / הנחיה ללימוד עצמי
- דפי לימוד עצמי
(א) הָיְתָה עָלַי יַד יְדֹוָד וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְדֹוָד וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת:
(ב) וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד:
(ג) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד אַתָּה יָדָעְתָּ:
(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְדֹוָד:
(ה) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם:
(ו) וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד:
(ז) וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ:
ובהמשך כתוב:
(1) ספר יחזקאל פרק לז
(י) וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד:
(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ:
(יב) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:
(יג) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי:
(יד) וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם יְדֹוָד:
יש לשאול, זה קרה בפועל או היה רק בחזון נבואיי?
הרמב"ם כתב על כמה דברים מופלאים שבספרי נביאים: "חשבו ההמון שאותם המעשים וכו' היו במצב השגת החושים, לא במראה הנבואה" ואח"כ מפרט כמה מהם, ובין היתר "כך אמרו 'ויניחני בתוך הבקעה" (יחזקאל לז, א) [וזה] לא היה אלא במראות אלהים" (מורה נבוכים, ח"ב פרק מו, מהד' הגר"י קאפח עמ' רסז).
ולמה קבע הרמב"ם כך? אלא הוא מלמד כי הביטי "היתה עלי יד השם" שבפסוקנו, מלמד על הופעה נבואית (שם, פרק מא, דף רנז).
וכדעתו זאת שהענין לא היה במוחש, סבורים גם רבי יצחק אברבנאל (בפירושו ליחזקאל ל"ז) וכן מהר"ל (לסוגיא בסנהדרין צ"ב, חידושי אגדות, ח"ג דף קפו ד"ה ויראה לומר כי אף לר"א לא היה זה במוחש).
במאמר זה ננסה להבין מפני מה הרמב"ם קבע כך למרות שהיא רק דעת יחיד, בין חכמי חז"ל, הסבור שתחיית המתים שראה יחזקאל היתה בחזון, כי לכאורה רוב דיעות בגמרא סבורים שהיה בפועל, המוחש. וגם יש עדותו של ר"י בן בתירא שהוא מבני בניהם של אלו שקמו לתחיה מחדש! ואף הביא תפילין כהוכחה. וכך הסוגיא:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צב/ב
ונילף ממתים שהחיה יחזקאל? סבר לה כמאן דאמר באמת משל היה. דתניא:
[א] רבי אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה. ומתו מה שירה אמרו? ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים
[ב] רבי יהושע אומר שירה זו אמרו ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל
[ג] רבי יהודה אומר אמת משל היה. אמר לו רבי נחמיה אם אמת למה משל? ואם משל למה אמת? אלא באמת משל היה
[ד] רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות
[ה] עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם
*
ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל?
אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו שנאמר וכו' וכו'.
ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים שנאמר ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים 'יבשו עצמותינו, ואבדה תקותנו, נגזרנו לנו'.
רבי ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה שנאמר וכו'
רבי יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים שנאמר וכו' וכו'.
רבי יוחנן אמר אלו מתים שבבקעת דורא [שנבוכדנצר ציוה ורמסו אותם].
[שאלה ראשונה] הרי לפנינו כי דעת ר' יהודה שאומר כי דברי יחזקאל הם רק משל [ונראו בחזון] הם דברי יחיד. בזמן שכל שאר הדוברים לכאורה קובעים שהיה במוחש. ולמה רמב"ם יחליט כדעת יחיד?
[שאלה שניה] וקושיא עצומה נוספת יש כאן. כיון שר"י בן בתירה העיד שהוא מבני בניהם, ואלו תפילין שהניח לו אבי אביו, מה יש לפקפק יותר? מדוע להעלים עין מהוכחה מוחשית כזו? (נענה על כך בסוף המאמר).
תשובה לשאלה הראשונה –
יש לענות בארבעה אופנים, וכל מענה הבא בתור אחריו עדיף מקודמו. והבוחר יבחר.
[א] הרמב"ם לימד אותנו: "כל מחלוקת שתהיה בין החכמים ואינה תלויה במעשה אלא קביעת סברה בלבד, אין מקום לפסוק הלכה כאחד מהם" (פירוש המשנה, סנהדרין פ"י מ"ג; וכן סוטה פ"ג מ"ג). לכן כאן בעניננו שאינו נוגע לנו למעשה, מותר לו לרמב"ם להחליט כאחד מאנשי חז"ל, למרות שהוא בדעת מיעוט.
[ב] החליטו חז"ל "כל באמת אמרו" היא הלכה (שבת צב, ב). וכאן לשונו של ר' יהודה "באמת משל היה". וגם רש"י (סנהדרין צב ע"ב) כתב: "באמת: בברור" עכ"ל. ולכן לדעת מיעוט זה שומעים, כי הוא הצודק.
[ג] שורה ראשונה לעיל מהציטט שהבאנו מהגמרא "ונילף ממתים שהחיה יחזקאל? סבר לה כמאן דאמר באמת משל היה". מי הסובר? רש"י מבאר שמדובר על הלימוד (סנהדרין צב סוף ע"א) אם המתים שיקומו לתחייה ישובו שוב לעפרם או לא. אבל מהרש"א כאן (ד"ה ונילף) מפרש שמדובר בכל 17 תנאים ואמוראים, מתחילת "פרק חלק" עד כה, שניסו להביא הוכחות לתחיית המתים, או מפסוקים או מסברות. ומדוע לא הוכיחו על אפשרות תחית המתים ממעשה של יחזקאל? אלא כולם סברו כמו ר' יהודה, שענין יחזקאל היה רק בחזון ובמראה, ולא בפועל במוחש . ולפי פירושו של מהרש"א, סיוע רב יש כאן לדברי ר' יהודה, שהרי 17 תנאים ואמוראים סברו כמוהו! [אלא קצת צ"ע בדברי מהרש"א שאם כן היה צ"ל "סברו" לשון רבים, ולא "סבר" בלשון יחיד. ושמא אפשר ליישב בדוחק שהיה כתוב "סברי" והאות יו"ד נשמטה בטעות סופר].
[ד] אפשר לענות מענה כוללת מקיפה יותר. גם דעת ר' אליעזר, ור' יהושע, איזו שירה אמרו, גם זה היה בחזון ולא בפועל. וגם דברי ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי, שעלו לארץ ישראל ונשאו נשים וכו' גם זה היה רק בחזון שראה יחזקאל כאילו נעשה כך ושרו שירה, ולא אירע זה במוחש. ואסביר דבריי כדלהלן, אחרי דברי מבוא, מה הוא הַלֶקַח שמלמדנו.
מה הוא הלֶקַח שמלמדנו חזון זה?
[א] רש"י ד"ה משל היה - שהיה מרמז להם על הגלות , כאדם מת שחוזר וחי, כך ישראל ישובו מן הגלות: [וכן כתב רד"ק בביאורו ליחזקאל לז, א]
[ב] רבי יצחק אברבנאל בביאורו לפרק זה כותב שהחזון בא להוכיח ענין תחיית המתים לעתיד לבוא, נגד המפקפקים ביסוד אמוני זה.
[ג] רבי יצחק אייזק חבר, בספרו על אגדות "אפיקי ים" (בבואו לסנהדרין צ"ב) מרכיב יחד שתי הדיעות הנ"ל.
מסביר זאת בפרוטרוט רבי יוסף חיים מבבל (בעל "בן איש חי") בספרו "בן יהוידע" (על סוגיתנו):
החזון בא ללמד כי כל אחד מבני ישראל יזכה לתחיית המתים, בין צדיקים ובין רשעים (וכדברי ר"י אברבנאל על הפרק). גם אלו שכפרו בתחיית המתים, גם בני אפרים שטעו בחשבון הקץ ולא המתינו לסימון של "פקוד יפקוד", גם אלו שחיפו את ההיכל בדמויות שקצים ורמשים, גם אלו שאין בהם לחלוחית של שום מצות עשה כלשונו: "אפילו מחשבה טובה העוברת באקראי לא היה להם". והרב קובע: "כדי שידעו נבוכדנצר וסיעתו שאפילו הרעים שבישראל יש להם תקנה, וחשובים הם לפני הקב"ה" עכ"ל "בן יהוידע". וצריך לומר, שחזונו של יחזקאל נודע לנבוכדנצר, והוא האמין בכח הנבואה של יחזקאל.
*
נשאר לנו ליישב קושיא קשה, מדוע מפרשים אלו אינם נותנים משקל לעדותו של ר"י בן בתירא, שהודיע שמלפני יותר מחמש מאות שנה (כי הוא היה חברו של רבי עקיבא, שנהרג כחמשים שנה אחרי חורבן בית שני. ויחזקאל היה בעת חורבן בית ראשון. לֵךְ תְּחֲשֵׁב 70 שנות גלות בבל ועוד 420 שנה שעמד בית שני, ועוד חמשים שנה נוספות) חזרו ארצה. ובמיוחד ש"עמד על רגליו", ביטוי המודיע על התרגשות גדולה (כמו "עמד ר' יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר, הותר הנדר!" – סנהדרין סח ע"א).
ב"ה מצאנו פתרון בדברי מהר"ל (ספר חדושי אגדות חלק שלישי עמוד קפו - מסכת סנהדרין צ"ב):
"ויראה לומר כי אף לר"א (בן ר' יוסי הגלילי) לא היה זה במוחש , רק סבר כי יחזקאל פתח שער התחיה אל אותם שכבר היו מתים מכח הגלות [=הערת צוריאל: שהיו נפולים ברוחם ומיואשים, והודיע יחזקאל על העתיד להיות], והחיה אותם ועלו לארץ ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
ומה שאמר ר' יהודה 'ואני מבני בניהם ואלו תפילין שהניח לי [אבי] אבא'. יודע היה בחכמתו שאביו מאותם שהחיה יחזקאל ואלו תפילין שהניח לו [אבי] אבא.
ודבר זה תפארת בנים אבותם כדכתיב (משלי יז, ו) 'ותפארת בנים אבותם'. והתפילין הם פאר (מועד קטן טו, א), וידע כי יש בו פאר מה שהגיע לו מן אבותיו, והבן זה" עכ"ל מהר"ל.
פירוש דבריו: מה שנבא יחזקאל לא היה בפועל בשעת מעשה, אלא דיבר מול עַם ישראל שבגלות, האומרים "יבשו עצמותינו, נגזרנו לנו" וחושבים שהם אבודים, ושוב לא ייגאלו. ענה להם יחזקאל שהקב"ה יפעיל תחיה לאומית, וגם החוטאים ישובו לארץ ישראל (יחזקאל לז, פסוקים יב-יד, הבאנו בתחילת המאמר). וכך באמת התחילה תחיה בשיבת עזרא לארצנו. והודיע ר"א בן ר' יוסי הגלילי כי הוא עד שזה נתקיים, כי אבי אביו (לפני חמש מאות שנה) הוא מאלו שעלו ארצה, נשאו נשים והולידו בנים. ולא די שחזרו אלא קם דור נפלא, דור של תנאים, והם הצאצאים של העולים, והם הפאר של הדורות שעלו ארצה. הם התפילין שלהם. כלומר עלו בגדולה רוחנית יותר מהדורות הקודמים.
ואע"פ שלכאורה נראים דברי מהר"ל "דרוש" אבל הוא הזהיר אותנו להעמיק כי יש בזה סוד. כי כך סיים דבריו"והבן זה" . כלומר בל נשפוט בחיצוניות הדברים אלא נחתור לעומקם.
אחרי ההסבר העמוק הזה, מיושב כעת מדוע רמב"ם לא התחשב בעדותו של ר"א בן ר' יוסי הגלילי. כי גם הוא ממעמיקי-חקר (כמבואר בהקדמתו למשנה, מהד' הגר"י קאפח, עמ' יט).
ונסיים בדבר מעודד. אע"פ שאין כל עם ישראל צדיקים, לעת עתה, אבל יביאם הקב"ה ארצה ואח"כ יטהר אותם וירומם רוחם להיות צדיקים. כמבואר בפרק ל"ו של יחזקאל:
(כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:
(כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:
(כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:
(כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
וכך היה בחזון תחיית המתים. תחילה נתחברו יחד עצם אל עצם, והגידים, וקרם עליהם עור (פרק לז פסוק ח). כלומר תחיה גשמית בלבד. ורק אח"כ הפיח הקב"ה רוח (רוחניות) וקמו על רגליהם, חיל גדול (פסוק י). וזה בא כנבואה נפרדת מהראשונה (פסוק ט).
בימים ההם בזמן הזה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
