ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בחוקותי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
פרשתנו פותחת בחובתו של כל יהודי ללמוד תורה על ידי עמל. רש"י מדייק את זה מהפסוק 'אִ ם בְּ חֻ קֹּתַ י תֵּ לֵּ כּ ו וְּאֶ ת מִ צְֹּותַ י
תִ שְּמְּ רּו וַעשִ יתֶ ם אֹּתָ ם', ואומר על זה וז"ל: "יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה. ואת מצותי תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר )דברים ה, א( ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". ביאור הדברים הוא שאדם לא יסתפק בשמיעת שיעורים גרידא, אלא יקבע עתים לשבת ללמוד ולהבין את העניין הנלמד בעצמו. והנה יש היום אפשרות ללמוד תורה על ידי שמיעת שיעורים או הרצאות בקלטות, ואמנם דבר זה חשוב מאוד לעצמו אבל אין לימוד שכזה בגדר של עמל התורה, שכן אדם יכול לשמוע את אותם שיעורים במנוחה ובלי עמל כלל. לכן התורה מצווה שיש חיוב לקבוע עת ללמוד על ידי עיון והבנת הדברים, ואם צריך, שיקבע לימוד עם חברותא ללמוד עניין קבוע, ובצוותא ילמדו ויעמלו בהבנת הדברים הנלמדים. וצריך לדעת שאין גבול לעמל התורה, וכדברי רבנו יונה במסכת אבות שכותב שלפעמים אדם יכול ללמוד אפילו הלכה אחת ימים ואפילו שנים עד שיגיע להבנה מוחלטת ואמיתית של אותה ההלכה. ומכל מקום צריך לדעת ששמיעת שיעורים מקלטות הוא גם דבר חשוב מאוד לעצמו, ועל ידי זה אדם יכול לשמוע דברי תורה בנסיעה ברכב, או בעבודה, וערכו של לימוד זה חשוב שכן זה גם מציל אותו מלשמוע שידורים ממלכתיים ברדיו שמשדרים בהם שירי עגבים ודברי כפירה ל"ע. ואם אדם ינהג כן, וישמע שיעורים דרך קלטות וגם יקבע עתים לעמול ולהתייגע בדברי תורה, או אז יזכה לכל ההבטחות הכתובות בהמשך הפרשה.
תכלית האדם והשגתו על ידי עמל התורה
בעניין המעלות אותן יכול אדם להשיג על ידי עמל התורה, כותב הרב בעל האור החיים הקדוש שכשברא הקב"ה את אדם הראשון, לא ברא אותו כדי לחיות בו כל הזמן עדי עד, שכן זו ירידה ושפלות בשבילו, אלא תכליתו היא לעבוד ולעמול ולהתעלות למדרגה כזאת שיוכל להגיע לעולם העליון בכל עת שיחפוץ וידמה לפניו כבית ועליה על גביו, וכך יש לאדם להשתעשע בתורה ובקיום המצוות וכך יעלה ויתעלה למדרגות יותר רמות משל המלאכים עצמם. וזה כמו שמצינו שאליהו הנביא עלה בסערה השמימה, וזה דבר שיש בו כח עצום מאוד. ולכל המעלה הזאת אדם יכול להשיג ולהגיע על ידי לימוד ועמל התורה הקדושה, וכמו שהאור החיים הקדוש כותב שאם היה אדם יודע את עוצם מעלת למוד התורה היה משתגע.
ואכלתם לחמכם גם בשביעה
התורה מבטיחה למי שלומד ועמל בתורה: )שם, ה( 'וְּהִ שִ יג לָ כֶ ם דַ יִ ש אֶ ת בָ צִ יר ּובָ צִ יר יַשִ יג אֶ ת זָרַ ע וַא כַ לְּ תֶ ם לַ חְּ מְּ כֶ ם לָ ִׂשֹּבַ ע'. רש"י מבאר שהכוונה לכך היא שאדם אוכל קמעא ושבע כיון שהאוכל מתברך במעיו. ונראה לפרש על פי הגמרא במגילה שפעם שלחו את אביי להביא משלוח מנות לרבה שהיה עשיר, והאכילו אותו לפני שהלך אליו כי חששו שיאכל מכל המעדנים שיש בבית רבה, וכך היה שהוא אכל ושבע קודם. ובכל זאת, בהגיעו לבית רבה הביאו לו שלש עשרה סוגי מעדנים בשלוש עשרה צלחות והוא אכל מהכל ואפילו את הצלחות רצה לאכול. והמהרש"א הסביר שם שהכוונה לצלחות העשויות מעוגה או מסוכר. ושם הגמרא אומרת שאביי אכל בתאבון רב למרות שהיה כבר שבע, משום ש"רווחא לבסומי שכיח". מכאן למדנו שכשאדם נמצא במצב של עונג רב, הוא יכול לאכול מאכלים ומעדנים למרות שהוא שבע. ולפי זה מובן שהתורה אומרת שכאשר עם ישראל עמלים בתורה, הם יזכו לכך שהלחם של ארץ ישראל יהיה כל כך טעים שיאכלו אותו גם במצב של שביעה.
ונתתי שלום – ביניכם
כשעם ישראל עמלים בתורה, זוכים לברכה המיוחדת של 'ונתתי שלום בארץ', ומבאר האבן עזרא שהכוונה לשלום ביניכם. גם הרמב"ם כותב שהשלום יהיה בתוך עם ישראל. והכוונה שכאשר יש ברכה בארץ ויש אוכל ומשקה, אבל יש פילוגים בעם, חילוקי דעות ומחלוקות, הרי שאין זו ברכה מושלמת, אלא הברכה המושלמת היא שכל השפע מגיע במצב של שלום פנימי ואחדות מלאה. ולכך זוכים כאשר מקיימים את ציוויי התורה, ועמלים בה בלימוד וביגיעה.
והתהלכתי בתוככם
התורה מבטיחה לעמלים בתורה 'והתהלכתי בתוככם'. אי אפשר לשער את גודל העונג שיש לאדם בשעה שהקדוש ברוך הוא מטייל עמו בכבודו ובעצמו. ינסה אדם לתאר לעצמו איזו הרגשת רוממות יש לאדם אם יטייל - קצין חשוב, ותגדל הרגשתו שבעתיים עם יהיה זה שר גדול, ועוד יותר אם ראש ממשלה בעצמו יטייל עמו ויניח את ידו על כתפו בידידות. ואם כך ההרגשה כלפי אדם בן תמותה, הרי שלא ניתן כלל להעלות על הדעת את ההרגשה כאשר הקדוש ברוך הוא בכבודו יטייל עמו. ופרשתי פעם שהנה האדם לאחר פטירתו לא יכול להגיע למעלת ולמקומם של האבות הקדושים או למקום התנאים והאמוראים, על כן הקב"ה לוקח את האדם ומטייל עמו, ומראה לו את כל ה"אתרים" המיוחדים, את מקומם של האבות ושל כל גדולי העולם, ואחרי כן יביא אותו למקומו, והרי זה דבר נפלא מאוד מאוד, וכל זה הקב"ה
חמדה גנוזה או כלי חמדה
סיפר הרב, שבאחד מביקוריו לחיזוק הקהילות באמריקה, ביקש בבית הכנסת חומש לדרשתו, כדרכו בקודש לצטט מתוך הכתוב את הפסוקים ופירושיהם. ראה הרב את הגבאי נותן לשמש מפתח, והוא מטפס ועולה גבוה, פותח מנעול של ארון, מוציא משם חומש חדש, שלם ונקי, כאילו יצא עכשיו מבית הדפוס, ומגישו לרב. הרב התפעל מהחומש, וכנגדו אמר הגבאי: "אצלנו שומרים את החומשים למעלה, בארון עם מנעול, כדי שידי הילדים לא ימשמשו בחומשים ויבלו ויקרעו אותם". השיב לו הרב בכאב, שעכשיו הוא מבין את טענת מלאכי השרת להקב"ה בשעת קבלת התורה, שאמרו לו: "חמדה גנוזה שיש לך מבקש אתה ליתנה לבני אדם?". המשיך ושאל הרב, מדוע נתעוררו המלאכים עכשיו? אם הם חפצים בתורה, יבקשוה מאז ומעולם, למה דווקא עכשיו כשבא ה' ליתנה לישראל? אלא, אמר הרב, המלאכים קוראים לתורה "חמדה גנוזה". לטענתם, מרוב קדושתה ורוחניותה, היא צריכה להיות גנוזה ונעלמה גם מבני אדם וגם ממלאכי מרום, ולעומתם ישראל, אומרים בפרקי אבות: "חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה". כלי – דבר שניתן לשימוש ולצורך בני אדם. לא שייגנז בארון למעלה ולא ימשמשו בו.
בדומה לזה דרש בשם הרב אברהם רפול ע"ה את הפסוק "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא" על הגמרא, שכביכול אומרת, שהיא אוהבת את אותו אחד שלומד ועמל בה, למרות שמקמט את הדפים ומבלה את הגמרא, מאשר אותו אחד שיודע לנשק את הגמרא ולהניחה בארון בלי ללמוד בה.
שמא תחובו חובת גלות
סיפר הרב, שפעם בנסיעותיו לחו"ל הגיע לתפילת שחרית באחד מבתי הכנסת, הושיבוהו במזרח, והחלו את התפילה. לפתע נכנס אדם שהרב הכיר אותו מהארץ שהוא ראש ישיבה, והרב רואה את אותו רב עובר מאיש לאיש, מקבץ נדבות ומתיישב להתפלל יחד עם כולם. הרב, נכמרו רחמיו עליו, איך צריך ראש ישיבה להשפיל את עצמו לאסוף נדבות, וקרא לגבאי וביקשו להושיבו לידו! לאחר התפילה הוא סיפר לרב שככה הוא עושה, אוסף מזה מאה דולר ומזה פחות, כדי להחזיק את הישיבה שלו, ועכשיו שהרב הושיבו לידו כמה טובה גמל עמו בזאת כי יכבדוהו ויתרמו לו ביד רחבה, ונאנח לפני הרב, מה עשה וחטא שקיבל כזה עונש, לגלות לכתת רגליו ולקבץ נדבות. אמר לו הרב: אולי בעבור שפעם שלחת תלמיד מהישיבה, וזה גרם לו בסוף להידרדר ולצאת לתרבות רעה, ודינך כרוצח נפש בשוגג שחייב גלות
והתנחלתם את הארץ
הרב היה מחבב מאוד את ציבור המתנחלים, והם מצדם היו משחרים לפתחו, לתורתו, לעצותיו ולברכותיו. הרב היה יוצא ובא למענם, כאב את כאבם, שמח בשמחתם והיה להם לכתובת ולמשענת (לדוגמה סיפר הרב זלמן מלמד שיחיה, שבזמן הקמת היישוב בית-אל, היה הרב נותן לו הדרכה צמודה איך לענות לשאלות הבאות לפניו כרב היישוב, ותמיד דלת הרב הייתה פתוחה לשאלותיהם והרב היה בא באופן קבוע ליישוב הקטן למסור שיעורים, ובשנים מאוחרות יותר היה הרב בא ל"ערוץ שבע" בבית-אל לתוכניות שאלות ותשובות עם מאזינים). וכך כתב עליהם הרב: "המנורה ופרטיה רומזים לעם ישראל, ולכן היא צריכה להיות מקשה אחת. יש בה כפתורים, פרחים, שבעה קנים ועוד. ויש גם אור שיוצא ממנה, החלק בעם ישראל ששווה לאור שיוצא מהמנורה, הם היושבים בהתנחלויות. המתנחלים הם האור, הם גולת הכותרת של המנורה הטהורה, הם המקשה והאחדות של עם ישראל, אותם צריכים לחזק. מי שפוגע בהם פוגע בעם כולו, מי שרוצה לגרש אותם, ירצה מחר לגרש את העם מכל ארץ ישראל. ומי שמוותר על ארץ ישראל כופר בקב"ה שאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת".
מתורת ארץ ישראל
על הפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" היה דורש הרב, "וישב" מלשון יישוב, לבנות יישובים ולהתנחל בארץ ישראל, ביחד עם "וישב" מלשון ישיבה שלומדים בה תורה, ושני אלה צריך להרבות בהם, יישובים עם ישיבות. והסביר שעל-ידי היישובים והישיבות יוצא אותו ניצוץ שעליו דיבר רש"י בביאורו על הפסוק, ניצוץ היוצא מיעקב ומיוסף ומכלה את כל הפשתן של עשיו ואלופיו.
על הפסוק "וישלח יעקב מלאכים" אומר רש"י, מלאכים ממש! ומדוע מסביר כך רש"י? ביאר הרב, שיעקב ראה מה קורה בדור שלנו, כששולחים שליחי בשר ודם למנהיגי אומות העולם, איך הם מתקפלים מעמדותיהם ונסוגים ומוותרים חלילה. לכן שלח יעקב מלאכים ממש למפגש עם עשיו, שכידוע מלאך לא משנה משליחותו...
על מה שאמר משה לפרעה "גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות" היה אומר הרב שילמדו מכאן כל המנהיגים איך מנהלים משא ומתן עם הגויים. יש לכם דרישות מאתנו? דעו לכם, גם דמשק שייכת לנו ותתנו לנו...
אחרי הפעם השלישית שבירך בלעם את ישראל, בלק התרגז וגירש את בלעם מעל פניו – "ועתה ברח לך אל מקומך". שאל הרב, מדוע דווקא עכשיו חרה אפו של בלק? והסביר, משום שבברכה הזאת נאמר "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". וביאר רש"י והתרגום: יתיישבו בארצם בכח ובגבורה ואין מלכות בעולם שתוכל לזעזע אותם ממקומם! בלק לא מסוגל לשמוע ברכה כזאת לעם ישראל, וזה מוציא אותו מדעתו.
נר של שבת
סיפר הרב על יהודי אחד שהשתתף בשיעוריו, והרב לימד את ההלכה שאסור לקרוא לאור הנר בליל שבת יחידי שמא יטה. ניגש אותו יהודי תמים ואמר לרב, שהוא קורא לאור פתיליית הנפט את ספר התהילים בליל שבת. הרב אמר לו: בדיוק זה אסור! הלה שמע וקיבל, ולאחר שבת בא לרב וכולו בוכה, איך עברה עליו השבת בלי תהילים וכו'. ואמר לרב, שאינו מבין איזה חשש יש בדבר, הרי כל השבוע אף פעם אינו קורא לאור אור זה, ובשבת בלבד קורא לאור הפתילייה, אז הפתילייה בעצמה מזכירה לו ששבת היום, וכל עניינה זה היכר וסימן ושומר הכי גדול. הודה הרב לדבריו והתיר לו להמשיך במנהגו.
כעס בחיק כסילים ינוח
סיפר הרב, שפעם בא אליו אדם וסיפר את מצוקתו, יש לו ממש ניסיון קשה עם מידת הכעס, ואף שהלך לרבנים וביקש עצות, לא עזר לו כלום וממשיך הוא לכעוס. אמר לו הרב: בסדר, תכעס, אבל תשים לך איזו תיבה, קופסא בסלון למעלה מעל הארון הכי גבוה, ואת המפתח של הקופסא תשים במטבח באיזו מגירה. בכל פעם שתרצה לכעוס, קודם תיקח את המפתח, תעלה למעלה, תפתח את הקופסא ואז תוכל לכעוס. האדם בשמחה הסכים לעצה זו, וכמובן שביני וביני עד שילך, ועד שיעלה ויפתח, יירגע מהכעס. והסביר הרב, שזהו מה שכתוב "והכעס בחיק כסילים ינוח", היינו הבעיה של הכעס כשהוא קרוב בחיקו של האדם ומייד מתכעס, אבל אם מרחיקו מעט ומחכה, כבר נרגע ואינו כועס.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
