ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- נשא
פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה והיא כוללת בתוכה נושאים רבים. בראש הפרשה בא הציווי האלקי על פקידת בני גרשון ובני מררי, ולמעשה ראשיתה של פרשיה זו בסוף פרשת במדבר החותמת בציווי הנוגע לקהתים.
בתום מנין בני לוי בא דיווח על מספר הלויים הבאים לעבוד באוהל מועד, "לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד" 1 . ובנוגע לגיל הלויים הנמנים נאמר: "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד" 2 . בגיל שלושים הלויים מתחילים את הקדנציה ובגיל חמישים הם יוצאים לפנסיה מוקדמת.
בהמשך מתוארת עבודת שבט לוי באריכות. התפקידים היו שונים, אין אחד דומה למשנהו. יש שנתמנו לעבודת השיר או לעבודת הכנת הקרבנות, ויש שנתמנו לעבודת משא המשכן וכליו. וגם עבודות המשא היו שונות אלו מאלו - בני קהת נשאו בכתפיהם את הכלים המקודשים ביותר, ובני גרשון ובני מררי נשאו משא כבד ונעזרו בעגלות ובקר.
לעבוד עבודת עבודה
עם סיום תיאור עבודת בני לוי מסכמת התורה את פסוקי המפקד וקובעת את מספר הגברים המדויק של בני משפחות הלויים, המוכשרים והראויים לעבודות הקודש.
המילה המרכזית בפסוקים אלה היא 'עבודה', "כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד" 3 , "כָּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד" 4 , "כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד" 5 , "כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד" 6 . וכדי להבין מהו הדגש המיוחד שהתורה מבקשת להדגיש בחזרתה על מילה זו שוב ושוב, נעיין בדברי הקדמתו של רבנו בחיי 7 לפרשתנו. כדרכו פותח רבנו בחיי את הפרשה בפסוק מספר משלי ומבארו על דרך המוסר, וזו לשונו:
"פתיחה לפרשת נשא: 'שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן' (משלי כא, טו). שלמה המלך ע"ה הודיענו בכתוב הזה כי המשפט שבו קיום העולם הוא מחתה ופחד אצל הרשעים ושמחה אצל הצדיקים".
השמחה של הצדיק היא בעשיית משפט, ולעומתו אצל הרשעים המשפט מעורר פחד וחרדה. הצדיק שמח כשהוא רואה שהמציאות מתוקנת והעולם מתנהל ביושר והגינות, בסדר ובמשפט.
"וידוע כי לשון 'שמחה' יותר גדול מן ה'גילה' וה'רינה' וה'משוש', והוא שכתוב: 'גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו' (משלי כג, כד). הזכיר לשון 'גילה' אצל הצדיק, וה'שמחה' שהיא יותר גדולה אצל החכם אשר בו שתי המעלות: חכם וצדיק, כי אין שלמה ע"ה משבח חכם רשע...
והנה שלמה ע"ה כיוון בזה להודיענו שיתחייב האדם להיותו שמח במצוות כשיעשה אותן או יראה אחרים עושין, וזהו שאמר: 'עשות משפט', ולא אמר 'עשותו משפט'.
וידוע כי השמחה במעשה המצוות מצוה בפני עצמה, וכשם שהמצוה עבודה לשי"ת כך השמחה על המצוה נקראת עבודה, וכן כתיב: 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה' (דברים כח, מז), והוא שכתוב: 'עבדו את ה' בשמחה' (תהלים ק, ב), באר כי השמחה שלמות העבודה".
יש מצוה לעבוד את ה' ויש מצוה לשמוח בעבודת ה', וכשאדם עובד את ה' מתוך שמחה, עבודתו שלמה.
מתוך הקדמה זו מגיע רבנו בחיי לעבודת הלויים, ומבאר:
"ועל כן היה ענין השיר במקדש ובמשכן בשיר הפה והכלי שהוא מביא נפש האדם לדרך השמחה".
אחת מעבודות הלויים בבית המקדש היתה עבודת השיר, הם היו שרים בפיהם ומנגנים בכלי השיר שבידיהם, ומעוררים את באי בית ה' לשמחה עליונה.
"ומכאן אמר הכתוב בלויים: 'לעבוד עבודת עבודה', ודרשו רבותינו ז"ל: אי זו עבודה לעבודה, הוי אומר זה השיר (ערכין יא ע"א), כי היו הלויים מוזהרין ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצוות הקרבן כדי להיות מעשה המצוה בשמחה".
רבנו בחיי מבאר, שהביטוי 'עבודת עבודה' כולל בתוכו שתי עבודות שונות: העבודה הראשונה היא עצם קיום המצוה - פירוק המשכן, הרכבתו ונשיאתו - והעבודה השניה היא, השמחה בעבודה.
אפשר לפרוט על נימים שמעולם עוד לא פרטו עליהם
דברים דומים כותב רבנו בחיי גם בפירושו לפסוקים 8 , וכה דבריו:
"לעבוד עבודת עבודה - זה השיר שהיה עבודה לעבודה אחרת, והיא הקרבנות, וכן הוא אומר: 'עבדו את ה' בשמחה' (תהלים ק, ב), ופסוק מלא הוא שקורא 'עבודה' לשיר, הוא שכתוב: 'והמשוררים בני אסף על מעמדם, אין להם לסור מעל עבודתם' (בדברי הימים ב' לה, טו). והשיר הזה היה בכינורות ומצלתיים והיו אומרים שירות וזמירות להקב"ה בשעת הקרבן.
ואמרו רבותינו ז"ל (ערכין יג ע"ב): כמה נימין היו בכינור? שבעה, שנאמר: 'שובע שמחות את פניך' (תהלים טז, יא), אל תקרי 'שׂובע' אלא 'שֶׁבע', וכן דוד ע"ה אומר: 'שבע ביום הללתיך' (תהלים קיט, קסד). ולימות המשיח שמונה, שנאמר: 'למנצח על השמינית' (תהלים יב, א), על נימא שמינית. ולעתיד לבא עשרה, שנאמר: 'בנבל עשור זמרו לו' (תהלים לג, ב), ואומר: 'עלי עשור ועלי נבל' (תהלים צב, ד), כן דרשו רז"ל במסכת ערכין (יג ע"ב) בפרק אין נערכין, בסופו.
ובאור הענין, כי העולם הזה על שבעה מזלות, ולימות המשיח תרבה ההשגה בתוספת מעלה, ולעולם הבא תהיה ההשגה על השלמות במעלה שהיא כלל המעלות כולן. ודע כי לא נתפרש ענין השיר עד שבא אדוננו דוד ע"ה.
והנה הוא נחלק לשמונה חלקים, כי מספר הלויים המשוררים שמונה חלקים, והם: אסף, הימן, ידותון, איתן האזרחי, הרי ארבעה, ולוי היה שם ששמו בן, הרי חמישה. ועל הגתית, הוא משפחת הגתית, והוא משפחת עובד אדום, הרי שישה. ובני קרח, הרי שבעה. ובני משה, הרי שמונה, כי 'תפלה למשה' ענינו לבני משה.
והיו משוררים גם כן בשמונה כלים, ואלו הן: על נגינות, על מחלת, על עלמות שיר, והמשא, שנאמר: 'וכנניהו שר הלוים במשא יסור במשא כי מבין הוא' (דברי הימים א' טו, כב)...".
עד שבא דוד המלך לא ידעו מה זה שיר, דוד המלך הוא 'נעים זמירות ישראל', הוא זה שחידש את שיעורי הזמרה בקהילות ישראל. שירתו של דוד המלך היא שירת הלב, שירה פנימית שמעוררת את האדם לשמחה, להודיה ולחיבור עמוק ושלם עם המגמה האלקית.
בגיטרות (קלאסית, חשמלית ואקוסטית) יש בדרך כלל שישה מיתרים, אבל היום יש גם דגמים של שבע, שמונה ושניים עשר מיתרים. לעומתם לכינור ורוב כל הקשת המוכרים יש רק ארבעה מיתרים. משמעות הדבר היא, שעדיין יש לנו מקום להתגדר, עדיין ניתן להרים את השירה לגבהים שהאנושות טרם ידעה. אפשר לפרוט על נימים שמעולם עוד לא פרטו עליהם. חז"ל מלמדים אותנו, שלעתיד לבוא יהיו יותר נימים וממילא השירה תהיה מדויקת ומשוכללת יותר.
חז"ל אומרים 9 שכששלמה נשא את בת פרעה היא הכניסה לו 'אלף מיני זמר'. אין הכוונה למצעד שירים לועזי המונה אלף שירים, אלא לאלף מינים, אלף סוגים שונים של שירה. בת פרעה הביאה אתה תרבות שלמה של עולם השירה, שמקורו בבתי העבודה זרה שבהם גדלה. ואם כך בבתי עבודה זרה, מובטחים אנו שבבית ה' תהיה מרובה מידה טובה ממידת פורענות 10 פי כמה וכמה.
ההבנה שלעתיד לבוא נזכה בנבלי עשור בעלי עשרה מיתרים, משמעותה שהשירה שלעתיד לבוא תהיה שלמה ותוכל להתפרט עד אין סוף. השירה תפרוץ מעומק ליבנו ותפרוט על הנימים הדקים ביותר, עד שלא יהיה נים בְּתָּוֵי החיים שלנו, שלא יהיה חלק משירת הבריאה לבוראה.
כל אחד מחויב לחשוב מהם הדברים שמביאים אותו לידי שמחה
ב"ספר החינוך" 11 , במצוות השמחה ברגלים, מבוארת מצוות השמחה כך:
"לשמוח ברגלים, שנאמר: 'ושמחת בחגך' (דברים טז, יד). והענין הראשון הרמוז בשמחה זו הוא שנקריב שלמים על כל פנים בבית הבחירה וכענין שכתוב 'וזבחת שלמים', והדר 'ושמחת בחגך', ובשביל הקרבת השלמים אמרו זכרונם לברכה (חגיגה ו ע"ב): נשים חייבות בשמחה, לומר שאף הן חייבות להביא שלמי שמחה.
ועוד אמרו זכרונם לברכה (חגיגה ח ע"א): שמח בכל מיני שמחה. ובכלל זה הוא אכילת הבשר ושתיית היין וללבוש בגדים חדשים וחילוק פירות ומיני מתיקה לנערים ולנשים, ולשחוק בכלי שיר במקדש לבד. וזו היא שמחת בית השואבה הנזכרת בגמרא (סוכה נ ע"א). כל זה שזכרתי בכלל 'ושמחת בחגך'...
משרשי המצוה, לפי שהאדם נכון על ענין שצריך טבעו לשמוח לפרקים כמו שהוא צריך אל המזון על כל פנים ואל המנוחה ואל השינה, ורצה האל לזכותנו אנחנו עמו וצאן מרעיתו, וציוונו לעשות השמחה לשמו למען נזכה לפניו בכל מעשינו.
והנה קבע לנו זמנים בשנה למועדים לזכור בהם הנסים והטובות אשר גמלנו, ואז בעתים ההם ציוונו לכלכל החומר בדבר השמחה הצריכה אליו. וימצא לנו תרופה גדולה בהיות שובע השמחות לשמו ולזכרו, כי המחשבה הזאת תהיה לנו גדר לבל נצא מדרך היושר יותר מדאי. ואשר עמו התבוננות מבלי החפץ בקטרוג ימצא טעם בדברי".
כל אדם מישראל מצווה לשמוח בחגים ובמועדים. ועל כן כל אחד מחויב לחשוב מהם הדברים שמביאים אותו לידי שמחה - קליות ואגוזים, עוגה טובה או חטיפים שונים וכדו'.
מהו עיקר זמנו ותקפו של האדם?
נשוב כעת לדברי רבנו בחיי בהקדמתו לפרשה, וכה דבריו:
"ומן הידוע כי עיקר זמנו ותקפו של אדם בתכונת כוח הקול ובטורח המלאכות, הוא מזמן שלושים שנה עד חמשים, וכמו שאמרו: בן שלושים לכוח (אבות פ"ה, מכ"א), ומן החמישים ואילך הכוח תשש והקול נפסק והלוי נפסל, כי איך ישיר את שיר ה' כיון שנפסק קולו ונשתנה, וזהו ששנינו: לויים במומים כשרים בשנים פסולים (חולין כד ע"א), ועל זה אמר הכתוב: 'ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד' (במדבר ח, כה), ומפני זה נצטוו הלויים להימנות מבן שלושים ועד בן חמישים שהוא זמן עבודתם".
עיקר כוחו של האדם הוא מגיל שלושים ועד גיל חמישים. בשנים אלה האדם נמצא במלא תוקפו ובמלא מרצו ועוצמתו. השינויים הפיזיולוגיים המתרחשים בגרונם של אנשים מבוגרים משפיעים על פעילות מערכת מיתרי הקול, וגורמים לשינוי באיכות ובגוון הקול. הקול משתנה ויחד אתו כוח ההתלהבות יורד.
מבחינת החוק, בדיני עבודה, מעסיק לא יכול לחייב עובד שהגיע לגיל 67 לפרוש מעבודתו ולצאת לפנסיה באופן אוטומטי, ואם העבד טוען שיש לו כוח וביכולתו להמשיך לעבוד, בעל הבית לא יכול לחייב אותו לצאת לפנסיה. אצל לויים זה לא עובד, בגיל חמישים הם הולכים לשלישות, מצטיידים בטופס טיולים ומזדכים על הציוד שלהם.
מהי שמחה של מצוה?
הגמרא בשבת 12 דורשת:
"'ושבחתי אני את השמחה' - שמחה של מצוה, 'ולשמחה מה זה עשה' - זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר: 'ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה''".
מרן הרב קוק בספרו "עין איה" 13 , בביאורו לדברי הגמרא, מסביר שקיים יחס ישיר בין השמחה למצב הרוח הנפשי של האדם, וזו לשונו:
"השמחה היא אחת מהנטיות הטבעיות לאדם, האדם הבריא בנפשו וגופו יהיה תמיד עלז ושמח, וזאת היא הצורה הטבעית של הנפש הבריאה".
רפואת הנפש ורפואת הגוף מגלות את השמחה הטבעית שקיימת באדם. ממשיך הרב:
"אמנם הציור הפנימי של השמחה הטבעית, כל זמן שהיא עומדת רק בשפלותה הטבעית היא בנויה על דברים כל כך דמיוניים, עד שבהגיע בהם יד השכל ילכו תמס והיו כלא היו, והשמחה תהפך לתוגה. כי כל הציורים הנכנסים בנפש האדם בטבעו הפראי שאומר לו לבו לשמח בעבורם, אינם כדאי כלל לשמח בהם.
השמחה הגסה של מלאת ספק התשוקות המורגשות, לא ימלאו את נפש האדם באמת, ואחריתן תבא מפח נפש, כי סוף כל סוף הלא יעמוד האדם על השקר והתוהו שיש בהן.
אמנם לא מפני זה נוכל להפוך את המציאות לאין, ולהכחיש בטבע השמחה שהיא מתנת אלקים לנפש האנושית, כי אם אנו צריכים לקחת את הנטיה הבריאה הזאת ולמלאותה בציורים האמיתיים, ולהודיע לנפש את מטרת נטייתה זאת למען תחת היותה נשענת לפי הטבע הפראי על יסודות דמיונות שווא, תהיה מיוסדת על אדני אמת ודברים הקיימים לעד.
ותחת השמחה שאינה של מצוה, הטבעית בנפש האנושית שלא עלתה במעלות התורה והמוסר, לא יעביר האדם ממנה את הנטיה הזאת, רק את הצהלה והשמחה הילדותית יקח עמו בעצם תמותה, רק יבור לו את התעודה השכלית שלה, שהיא השמחה של מצוה, השמחה בהשגת האמת, בדעת ה' ותורתו, בשמחת הנפש לעשות צדק ומשרים, ולמלא את כל החובות התוריות והשכליות המוטלות עליו במעשה ובשכל, בשמחה וטוב לב, שאז אחרית ותקוה גדולה נשקפת לשמחתו הטבעית, ורק אז בהיותה מתחברת אל התכונה השכלית תעמוד על עצם טבעה".
אדם שכל השמחה שלו מבוססת על השטויות של החיים, יגלה מהר מאוד שבעצם הכל דמיונות. שמחה של מצוה לעומת זאת, זו שמחה שיש לה מגמה ותכלית.
יהודה יצחק הישראלי גיבור ישראל
בימים האחרונים נחשפנו להתגייסות מופלאה ומרגשת שהראתה לכולם מה זה עם ישראל במיטבו. אזרחי ישראל תרמו ביממה אחת למעלה משש מאות אלף ₪ למימון הרחבת ביתו של יהודה הישראלי שנפצע אנושות במבצע 'צוק איתן' וזקוק להתאמת בית הוריו בעפרה על מנת להתגורר בו כחלק מתהליך השיקום.
משרד הביטחון סרב לתקצב את הרחבת בית המשפחה, משום שליישוב עפרה שבבנימין אין תוכנית בניין ערים (תב"ע) מאושרת, אז קמה תנועה בשם "ישראל שלי" ויזמה פרויקט לגיוס כספים המוני עבור החייל. היעד שהוגדר היה שש מאות אלף ₪ בחודש, והנה כעבור יממה אחת בלבד המשפחה מצאה את עצמה עם מלוא הסכום בידיה, וכעבור יממה נוספת הגיעה למיליון ומאתיים אלף ₪.
יהודה יצחק הישראלי, גיבור ישראל, לוחם 'צוק איתן', נפצע אנושות במהלך ניסיון נועז להחזיר את הדר גולדין הי"ד אל כוחותינו. במשך שנתיים שכב מחוסר הכרה, ובחסדי ה' לפני מספר חודשים שב להכרתו והחל בתהליך שיקום שבמהלכו עליו ללמוד מחדש מיומנויות וכישורים בסיסיים. אנחנו מתפללים מעומק ליבנו יחד עם כל בית ישראל להחלמתו השלמה והמהירה של יהודה הישראלי, ומודים לו ולמשפחתו שלימדו אותנו מיהו עם ישראל ומהי שמחה של מצוה.
עבודת השמחה
הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו 14 , ב"מסילת ישרים" 15 , מבאר מהן הדרכים בהן צריך אדם לבחור כדי להגיע לאהבת ה' השייכת למדרגת החסידות. לדבריו אהבת ה' כוללת בתוכה שלוש מידות מרכזיות: דביקות, שמחה וקנאה, ואלו דבריו אודות מידת השמחה:
"הב' הוא השמחה, והוא עיקר גדול בעבודה, והוא מה שדוד מזהיר, ואומר: 'עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה' (תהלים ק, ב). ואומר: 'וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה' (תהלים סח, ד), ואמרו רבותינו ז"ל: אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה (שבת ל ע"ב)...
ודוד, שכבר הגיע אל המעלה הזאת שיעור גדול, אמר: 'יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה'' (תהלים קד, לד). ואמר: 'ואבואה אל מזבח אלקים אל אל שמחת גילי ואודך בכנור אלקים אלקי' (תהלים מג, ד). ואמר: 'תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית' (תהלים עא, כג). והיינו כי כל כך היתה מתגברת בקרבו השמחה, שכבר השפתים היו מתנענעות מאליהם ומרננות בהיותו עוסק בתהלותיו יתברך, וכל זה מגודל התלהטות נפשו שהיתה מתלהטת בשמחתה לפניו... ודוד, לפי שראה את ישראל בעת התנדבם על בנין הבית שכבר הגיעו למעלה הזאת, התפלל עליהם שתתקיים המידה הטובה בהם ולא תסור, הוא מה שכתוב: 'ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך ה' אלקי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך' (דברי הימים א' כט, יז)".
עבודת ה' צריכה להיות בשמחה, וככל שאדם מתקדם בעבודת ה', ככל שהוא מתגדל ומתקדש, כך השאיפות שלו גדלות והוא חפץ להיכנס פנימה אל החדר הבא ולקלף עוד ועוד קליפות. ככל שהוא נכנס פנימה הוא מגלה כמה הוא עוד רחוק, ויחד עם זאת הוא שמח יותר.
כך גם בלימוד תורה, התורה היא רחבה מיני ים - פשט דרש רמז וסוד, ש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים... - כל פתח שנפתח מאיר באור חדש.
רבי חיים ויטאל בספרו "פרי עץ חיים" 16 מספר, שרבנו האר"י הקדוש ישן בשבת זמן מה ואז הוא מצא אותו מרחף בשפתיו מתוך שינה, וכשהתעורר אמר לרבי אברהם הלוי: "חייך שעסקתי עכשיו בישיבה של מעלה בפרשת בלק ובלעם דברים נפלאים, אם הייתי דורש שמונים שנים רצופים יומם ולילה מה ששמעתי עתה איני יכול להשלים".
יש קדושים עליונים שמתקיים בהם "לא פסיק פומיה מגירסא" 17 , שמחת התורה ממלאת את רוחם וגופם עד שהם לא מסוגלים להפסיק את שקידת התורה שלהם, עמל התורה הופך להיות האינסטינקט הטבעי שלהם.
לשמור את כוח ההתנדבות
הרמח"ל מסיים את דבריו על מידת השמחה בפסוק בדברי הימים. בפרק האחרון של דברי הימים א' פונה דוד המלך בקריאה אל העם להתנדב לבנין בית ה'. דוד המלך פותח תוכניות חיסכון, מכין אוצר של כל מה שנצרך להקמת בית המקדש ופונה אל העם בקריאה נרגשת למלא ידיהם לה'. ואז נאמר:
"וַיִּתְנַדְּבוּ שָׂרֵי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וּלְשָׂרֵי מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ: וַיִּתְּנוּ לַעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹקִים זָהָב כִּכָּרִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וַאֲדַרְכֹנִים רִבּוֹ וְכֶסֶף כִּכָּרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים כִּכָּרִים וּבַרְזֶל מֵאָה אֶלֶף כִּכָּרִים: וְהַנִּמְצָא אִתּוֹ אֲבָנִים נָתְנוּ לְאוֹצַר בֵּית ה' עַל יַד יְחִיאֵל הַגֵּרְשֻׁנִּי: וַיִּשְׂמְחוּ הָעָם עַל הִתְנַדְּבָם כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הִתְנַדְּבוּ לַה' וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה" 18 .
העם מתנדב בשמחה ובלב שלם, וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה. דוד המלך רואה את השמחה שניבטת מעיני המביאים, הוא רואה את ההתלהבות שמלווה את הנתינה, ואומר:
"ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ" 19 .
את מה מבקש דוד המלך מריבונו של עולם לשמור? את כוח ההתנדבות שהתגלה באותה שעה 20 . הזכות הזו שעם ישראל נותן בשמחה, זה דבר גדול. זו היא 'עבודת העבודה' שנעשית על ידי שבט לוי ומדביקה את האומה כולה.
כל הגלויות נושאות עיניים לירושלים
אנו נמצאים היום ביום ירושלים ומציינים מ"ט שנים לשחרורה. ב"ה ירושלים הולכת ונבנית, ומשנה לשנה אנו מרגישים יותר ויותר כיצד ירושלים עומדת במרכז החיים של האומה, הן ברמה הלאומית הן ברמה הרוחנית. לא רק המוסדות הלאומיים שלנו נמצאים בירושלים - הכנסת והממשלה... - אלא גם התורה חוזרת לירושלים - הרבנות הראשית וגדולי חכמי התורה נמצאים היום בירושלים. לפני דור, עוד היתה תחרות בין ירושלים לאמריקה, הגאון ר' משה פיינשטיין, גדול הפוסקים, היה באמריקה, וגדולי התורה שבארץ היו שולחים אליו שאלות ומחכים למוצא פיו. ראשי הישיבות נשאו פניהם אל רבי יוסף דב הלוי, הגרי"ד סולוביצ'יק מבוסטון, ואל הרב יצחק הוטנר מברוקלין, שהיו גדולי עולם. ופשוטי עם יחד עם גדולי האדמו"רים היו עולים לרגל אל הרבי מחב"ד.
היום המצב השתנה, היום כל הגלויות נושאות עיניים לירושלים. גדולי הפוסקים וגדולי ראשי הישיבות, גדולי החסידות וגדולי מרביצי התורה, כולם נמצאים בירושלים, "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" 21 .
זמר בכל יום
בעוד ימים ספורים נחגוג את חג השבועות - "זמן מתן תורתנו". חז"ל אומרים במסכת סנהדרין 22 על הדרך הראויה בלימוד התורה:
"רבי עקיבא אומר: זמר בכל יום, זמר בכל יום".
ורש"י מבאר:
"היה מסדר לימודך אף על פי שסדור בפיך - כזמר, והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים".
כדי לזכות בתורה, צריך לשיר תורה. כשהתורה נקנית מתוך ניגון, בשירה וזמרה, היא הופכת להיות חלק בהאישיות של האדם, ומתוך הוא זוכה שגם העולם הבא שלו יהיה מלא בשמחה ובשירים.
^ 1.במדבר ד, כג.
^ 2.במדבר ד, א-ג.
^ 3.במדבר ד, לט.
^ 4.במדבר ד, מא.
^ 5.במדבר ד, מג.
^ 6.במדבר ד, מו.
^ 7.רבנו בחיי במדבר ד, כב-כג.
^ 8.רבנו בחיי במדבר ד, מז.
^ 9.שבת נו ע"ב.
^ 10.ראה סוטה יא ע"א.
^ 11.ספר החינוך מצוה תפח.
^ 12.שבת ל ע"ב.
^ 13.עין איה שבת ח"א פרק שני אות צח.
^ 14. רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל) (פדובה שבאיטליה), התס"ז-התק"ו - בצעירותו למד תורה מפי רבי ישעיהו באסאן, שחיבב אותו מאוד. בשנת התפ"ב, בהיותו בן חמש-עשרה, עזב רבו את פדובה ועבר לכהן ברבנות בריג'יו. עם עזיבת רבו עבר הרמח"ל ללמוד לבדו בביתו, והצטרף לחבורת צעירים בשם "מבקשי ה'" שעסקה בלימוד קבלה בצוותא. בגיל ארבע עשרה ידע בעל-פה את כל מסכתות הש"ס, את ספר הזוהר ואת כל כתבי האר"י. בשנת התפ"ו הוסמך רמח"ל לרבנות בצוותא עם ידידו המבוגר ממנו רבי משה דוד ואלי. הוא הועמד בראש חבורת "מבקשי ה'", והם קבעו לעצמם תקנות מיוחדות רבות לסדר הלימוד בבית מדרשם. בראש חודש סיון התפ"ז זכה הרמח"ל להתגלות רוחנית של "מגיד" שגילה לו סודות קבליים רבים. רבים, ובכללם משכילים נודעים, צבאו על פתח בית מדרשו של רמח"ל כדי לשמוע תורה מפיו עד שלא היה מקום להכיל את כולם. למרות ההתנגדות הרבה שהיתה לו בימי חייו הקצרים (ל"ט שנים), השפעתו על התנועות היהודיות השונות מזמנו ועד היום רבה ביותר. חיבר ספרים רבים בנושאים שונים בנגלה ובנסתר, בהם: "אדיר במרום" - ביאור עמוק על ה"אידרא רבא", "דעת תבונות" - ויכוח בין הנשמה והשכל בעניינים שונים, "דרך ה'" - ענייני אמונה ועבודת ה', "דרך תבונות" - הדרכה בדרכי התלמוד וביסודות הפילפול, "חוקר ומקובל" - הוכחת אמיתות הזוהר והקבלה, "קל"ח פתחי חכמה" - חיבור מקיף בתורת הקבלה, ועוד. המפורסם ביותר מבין ספריו הוא הספר "מסילת ישרים" הסולל מסילה ישרה בענייני מוסר ויראת ה'.
^ 15.מסילת ישרים פרק יט.
^ 16.פרי עץ חיים שער קריאת שמע דף עה ע"ב.
^ 17.ראה בבא מציעא פו ע"א.
^ 18.דברי הימים א' כט, ו-ט.
^ 19.דברי הימים א' כט, יח.
^ 20.ראה מלבי"ם שם.
^ 21.ישעיה ב, ג.
^ 22.סנהדרין צט ע"א.
מקורות עיקריים:
רבנו בחיי במדבר ד, כב-כג , רבנו בחיי במדבר ד, מז , שבת נו ע"ב , ספר החינוך מצוה תפח , שבת ל ע"ב , עין איה שבת ח"א פרק שני אות צח , מסילת ישרים פרק יט , סנהדרין צט ע"א ורש"י שם.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו וַתּוֹרִישֵׁנוּ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּכְבוֹד מוֹעֵד וַחֲגִיגַת הָרֶגֶל
חַג הַשָּׁבוּעוֹת מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
