ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב שאר ישוב כהן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב שאר ישוב כהן זצ"ל
בני שאר ישוב, נולד אור לועש"ק ט' חשון שנת תפר"ח. הוא היה נזיר אלהים מבטן, בלי נדר. גם אמא נהגה נזירות, בימי ההריון.
שמו עלה במחשבה, שאר ישוב, כשם בן הנביא ישעיהו.
ובראשו: שם אבא זצ"ל, יוסף.
אחר כך נוסף לו השם, אליהו, משום מעשה שהיה:
עודנו ילד כבן שלושת רבעי שנה, טרם ידע קרוא ודבר "אבא אמא", היה שוכב בעריסה, ושר, "אליהו הביבי", בניגון אליהו הנביא, שקלטה אזנו בזמירות מוצש"ק. זה היה דבורו הראשון, אלי-יהו, ה-בי-בי (התשבי).
בהיותו בן שנתיים ויותר, חלה במחלת דלקת הריאות, בחום גבוה, קרוב לארבעים ואחת. לקחוהו לבית חולים, ומצבו היה מיואש. הלכתי עם מנין חברים מישיבתנו הק' מרכז הרב אל הכתל המערבי, שם אמרו פסוקים שבראשם שמו, והוסיפו לו השם, אליהו.
באמרי, "זכותו של אליהו" - ששמו היה בדבורו הראשון בעריסה - "תגן עליו".
ואני פני אל הקיר, כותל דביר קדשנו, ושפתי דובבות בלחש, ואתפלל מעומק הלב, בדמעות חמות, לאל אלהי ישראל, רופא כל בשר, אשר בידו אפקיד רוח.
ואז אמרתי להוסיף לו השם, אליהו, זכותו תגן עליו...
בחוזרנו העירה נגשתי לבית החולים ובאותו הלילה היה המשבר, ובא שינוי לטובה, כעבור יומים. במוצש"ק נכנסתי אליו לביה"ח בחדרו, נגשתי אל מטתו והכירני, ודברתי עמו. אמרתי לו אתה יודע, אתה אליהו הנביא, ושמח וחייך, ויוסף לאמר, "אבל הוא זקן".
בעוד זמן קצר, הבאנו את אליהו יוסף שאר ישוב הביתה, ויהי לנס.
הילד, בן שש, ידע סיפורי המקרא והנביאים, ומשנה מסכת ברכות, בעל פה. הוא ואחותו צפיה היו משחקים במשנה ראשונה, "שנים אוחזין בטלית".
הוא, זה אומר אני מצאתיה, והיא, וזה אומר אני מצאתיה, הוא זה אומר כולה שלי, והיא, וזה אומר כולה שלי, הוא, זה נשבע שאין לו בה פחות מחציה, והיא, וזה נשבע שאין לו בה פחות מחציה, וגומרין שניהם בניגון ממושך, ויח-לו-קו.
אז מסרנוהו לחדר בית ספר חרדי בעברית, שנפתח אז בשכונת גאולה). אמא אפתה עוגה, ועשתה תורה צוה לנו משה, באותיות סוכר. עטפנו את הילד בטלית, מכוסים פניו, שלא יראה דבר טמא בדרך והולכנוהו דרך העיר מדרומה לצפונה. נתנו לו לקרא על העוגה תורה צוה, וללקק את אותיות הסוכר בלשונו, ואת העוגה חילקו למורים ולתלמידים.
עוד לא היה בן שבע, והתחיל בלמוד התלמוד, בבית הספר, מסכת בבא קמא.
שאלות ותשובות מחוכמות רבות של הילד בשעת תלמודו, שמצאתים גם בחידושי הראשונים ובשטה מקובצת, כתובות על ספר וכן יש ממנו, משאר ישוב הילד ביאורים על התורה, וישעיהו, ומגלת אסתר, ביאורים נחמדים.
בהיותנו בבית המדרש בחג, אחרי התפלה, בחן מרן הרב קוק את הילד במסכת סוכה, ויגד לו כל השיטות, של הרי"ף, והראב"ד, ויהי לפלא בעיני הרב לשמוע זה הילד.
את שאר ישוב, כבן שמונה, הוצאתי מבית הספר, ונכנס למכינת מרכז הרב, לישיבה תורת ירושלים. שם עלה מהר מכתה לכתה, עד שגמר, ועלה לישיבה הגדולה, מרכז הרב, כבן עשר וחצי.
אמנם עיקר תלמודו היה אתי בבית, בכל בקר, כשתי שעות.
היינו לומדים בעיון רב, לפי שיטות הראשונים, רמב"ן רשב"א ריטב"א ור"ן, ושיטה מקובצת, ובירור הלכה, רי"ף ורמב"ם וטוש"ע.
את החידושים והבירורים היה שאר ישוב כותב לפני על הספר, אז בהיותו בן עשר וחצי, שקראוֹ בשם "אסיפת אליהו" על מסכת יבמות, גיטין, כתובות, קידושין, בבא קמא, בבא בתרא, סנהדרין, ראש השנה ועוד. גם פירוש על הגדה של פסח, כתב, בדרך הפשט, לפי המקורות בגמרא ומכילתא וספרי.
החיבורים, אסיפת אליהו, ועוד, שמורים, נשארו בכתב יד.
בישיבה הגדולה למד מפי הארי שבחבורה, העילוי המפורסם, הרב יהודה גרשוני, בחריפות רבה.
היה כותב רשימות יפות, מהן מצוינות, נדפסו בעתוני ילדים.
בן עשר, פירסם מאמר, גאון הדור, על הרב זצ"ל, דרכו בהלכה, ואורות הקודש, בעתון "היסוד", י"ב אלול תרצ"ז.
ט' חשון ת"ש, בהיות שאר ישוב בן י"ב, מופלא הסמוך לאיש, שנדריו נבדקים, ושלא יהיה מנהג נזירות שנוהג, כנדר, כונסה עדה של רבנים וגדולי תורה בביתנו, שבפניהם הכרזנו, מסרנו מודעה, שאין מצדי ולא מצדו שום נדר, ושלא יהא מנהגי ומנהגו בנזירות כנדר כלל, שלא להכשל בשום עוון ועבירה על חומרי נזירות, ושיוכל לחדול בכל שעה שירצה ממנהג נזירות.
אמנם מנהגנו כמו חולין על טהרת הקודש, לקדש את החיים.
עד כאן מיומן מגילת סתרים שכתב אביו הרב הנזיר.
ממייסדי ישיבות ארץ ישראל כפי שהעדיף לכנות את ישיבות ההסדר, היה. נהג לומר שהצטרפותו עם חבריו לשירות האצ"ל מתוך בית המדרש של מרכז הרב בהוראת והדרכת אביו והרב צבי יהודה, היוותה את אבן היסוד לדרך הסייפא והסייפא.
השריד האחרון לבית הרב. החוליה האחרונה המקשרת בין בית "מרן אור ישראל וקדושו" כפי שהקפיד הרב שאר ישוב לכנות את מרן הרב קוק, לבין דורנו שלנו. הוא היה חי בעולמות של אז ושל היום בכפיפה אחת.
כל נשמתו ומשנתו בקעו מהבית הזה וממייסדיו, הרב צבי יהודה שנהג לומר תמיד שהיה לו כדוד לכל דבר וענין וכמובן אביו הרב הנזיר.
ילד שעשועיו ובן טיפוחיו של של מרן הרב היה, וגדל על ברכיו ממש, פשוטו כמשמעו, ודרושו כמשמעו. עוד לא בן 7 היה וכבר שימש המוציא והמביא את גיליונות ההגהה של אורות הקודש מבית אביו אל בית מרן הראי"ה ומוסר בשם הרב קוק את ההערות לאביו. הרב צבי יהודה כינה אותו "חמוד-נפשי-ורוחי וידידי".
כל חייו, עד מותו ממש, כל עולמו, היה בית אביו ובית אמו, והחיים המופלאים שחי היה במחיצתם ומהם ספג גדלות והתקדשות מתמדת.
כיבוד ההורים שלו גם לאחר מותם היה פלא בפני עצמו. אמרנו, בן שכל עולמו אינו אלא בית אבא. התמסרות מוחלטת. הימים כ"ח באב והושענא רבה, ימי הפטירה של אביו ואמו היו מוקדשים להם לחלוטין. "אבא מארי" אמר תמיד וכתב. את המאמר על אמו קרא "בית אמי" ובו סיפורים מופלאים על אמא הרבנית הצדקנית שרה.
הסתגר אתי בחדר וכל שנה מחדש ניסח את מודעת האזכרה לפרטי פרטים. פניו היו מורצנות באותו יום ולא הסכים בשום אופן לשיחת חולין.
הספיק לראות את הספר החדש שלו, לפני פחות משבוע, סמוך ליום פטירת אביו, כ"ח באב, ביאוריו לספר שיר השירים.
לספר הביוגרפיה על אביו הרב הנזיר הספיק להכתיב לנו הקדמה אבל כבר לא זכה לראותו, למרות שקיווינו להספיק להוציאו עוד בחודש זה.
כשהכתיב לי את ההקדמה לספר חזר קרוב לעשר פעמים על אותו משפט כדי לבטא את שורש יסוד משנת אביו, מה שמראה כמה הדברים היו חרותים לוח לבו, וכך אמר שוב ושוב:
"אין זה מקרה שאליהו הנביא בא עם המשיח".
"עם התחדשות התחיה המדינית עתידה לחזור גם הנבואה לישראל".
כך ביטא כל ימיו את שאיפת אביו לשיבת הנבואה לעם ישראל.
כש"אליהו הביבי, התשבי" - "אליהו הנביא" על שפתיו, דיבר את דיבורו הראשון בינקותו, ואליהו הנביא הוא חתימת דיבורו בזקנותו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
