ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
- ספריה
- קבעוני לדורות
- מגילת אסתר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל
אם אכן מתברר עד היכן מגיעה תביעת "לך כנוס", ומהותה של הרֵעות מצד היבטיה הפנימיים - מתחדשת בפורים, אזי מדוע חוגגים שני ימים שונים 1 בי"ד ובט"ו באדר, ומתחלקים לאוכלוסיה של "מוקפות חומה מימות יהושע בן נון" וציבור של עיירות וכפרים, ולא קרב זה אל זה?
בחינת העניין קשורה הן למושג ההלכתי של "'לא תתגודדו' 2 - לא תעשו אגודות אגודות" 3 , הן להבנת הדרך שבה נבנית האחדות באמתיותה 4 .
מושגים אלו מלמדים כי חומרתו של הפיצול ועיוותיה של המחלוקת - אינם בעצם הגוון של האנשים, או בעצם השוני בין הפרצופים והדעות 5 . אדרבה, חז"ל ביארו לנו בחוכמת הקודש 6 - "כשם שפרצופיהם אינם שוים כך דעותיהם אינן שוות". לאמר, כפי השוני הטבעי , הנשמתי - שבא לידי ביטוי בלבוש הגופני והפרצופי 7 , כך גם השוני של האופי 8 ושל הדעות במובנן של תפיסות עולם 9 . ממש כמו שהתורה מתוארת כ"פטיש יפוצץ סלע" 10 ומתחלקת ל"שבעים לשונות" 11 ודווקא בגלל שאלוקית היא , אזי כל "דִבּוּר וְדִבּוּר שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות" ונכללים בתורה אותם שבעים גוונים שונים 12 המחוברים כולם 13 אל המקור האחד, האלוקי 14 .
כאן נקודת המבחן!
אם יודע כל אחד לזהות 15 באמת ובכנות את ייחודו 16 , ומתוך כך נפתָח להכיר בייחודו של זולתו, ולתת לכך מקום ערך וסיוע 17 , ובהקשר זה - אין סתירה כלל בין אהבה לתוכחה 18 ובין אחדות לביקורת 19 , או אז נבנית האמת כולה במילואה בעָצמתה ובטהרתה. לכן אם יזהו אנשי הערים המוקפות את עצמם ואת תפקידם וילכו לחגוג בט"ו, ומשום כך יתנו מקום לאנשי העיירות והכפרים לזהות את ייחודם ולחגוג בי"ד - או אז נבנית אחדות כוללת , אמִתית, שאין בה דחיקת גוון אחד מחוץ לתמונה 20 , ומאידך, אין בה פרטיות מנותקת ומנוכרת 21 אלא "יחד, כולם קדושה לך ישלשו", "ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם" 22 , וכך ינהגו גם אנשי העיירות והכפרים כלפי זיהוי עצמיותם ביחס לערים המוקפות חומה. מתוך כך שמחת המצווה של פורים תפרוץ ותרבה עוד יותר בגלל ההשתייכות 23 לאחדות אמתית וטהורה כזאת, ובכך תטוהרנה כל הקטנוניות והחשדנות, כמו גם האנוכיות 24 .
אשר על כן, לא בכדי נקבע עניינן של "המוקפות חומה" דווקא מימות יהושע בן נון, ולא רק מימות אחשורוש 25 . אחד הנימוקים לקביעה זאת, קשור לעניינה של ארץ ישראל ולמהותה, שמפני כבודה של ארץ-חיינו 26 , נקבעות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. אין זה כבוד חיצוני אלא מפני ערכה 27 של הארץ שהיא מקור האחדות 28 והערבות ההדדית, ורק בה יתקיים בנו - "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" 29 . אמנם יש כאן שוני בין השבטים וגוון בין הנחלות, אבל הכל עולה לקנה אחד , כפי האחדות האלוקית של השראת השכינה בעם ובארץ כאחד 30 . בזכרונה של ארץ ישראל, טמון, אפוא, גם יסוד האחדות האמִתית שמכוחו נסוב "לך כנוס", שהוא שורשו של הניצחון על עמלק, באחדות לעומת הפיצול, כאשר נבנית עצמיותנו האישית, המשפחתית, התורנית, התרבותית, הלאומית והעולמית 31 . שאֶל כל אלו מנסָה הנשמה להתחבר ולהשתייך ביתר שאת בימי הפורים 32 .
ל. לב שמח, עַיִן טובה ולשון נקייה
אם אכן מתעוררת בימי הפורים התחושה הפנימית של ההשתייכות לנשמה הישראלית, ובאמת, מתוך כך אמורים להתגלות גם רבדיה היותר עמוקים של האישיות הפרטית, אזי עשוי האדם להתחבר אל הטהרה של הנשמה , חיבור שיהיה בכל נימי נפשו , ללא מחיצות, ללא שחיקה, ללא עיכובים רגילים של חיי היום יום 33 . בשעות חיבור שכאלו, עת קוראים במגילה על הגלגל המסתובב 34 , עת נפתחים, נפעמים ומתחדשים מגודל הופעת המהלך האלוקי, דרך מעשה בני האדם 35 , ומצרפים לכך את עשיית ההלכות 36 של משלוח מנות ומתנות לאביונים 37 - כל אלו יחד פועלים על הנפש במועדם של ימים מיוחדים אלו, את פעולת הטהרה בתוך מערכת החיים הטבעיים 38 .
אז אמור להתגלות הלב השמח בעצם מציאותו, לב בשר ולא לב אבן 39 , לב באמת פתוח, רגיש ולא אטום ושָחוּק, לב טהור בטהרה האלוקית 40 .
הלב הזה מביא לעין טובה 41 . הרבה דברים שליליים כוחם רק בדמיון, בסחף, באיבוד הפרופורציות 42 . משעה שמתקלפים מהקליפות החיצוניות, ומתגלה התוך האלוקי 43 , אין מקום לעין רעה 44 , לקפדנות 45 , לקנאה 46 , להתחשבנות, לחטטנות ולקטנוניות.
ולכן, מתגברת האמונה כי "בצלם אלקים עשה את האדם" 47 ומתחזקת התחושה של "ישמח ה' במעשיו" 48 , וכל הדבקות בטוב האלוקי וביושרו - מתמקדת ב"יתמו חטאים מן הארץ" 49 , ולא בחוטאים 50 . השאיפה אל הטוב והגעגועים אל הטוהר 51 , רק הולכים ומתגברים עד כלות הנשמה 52 , בכל עָצמתה.
ולכן אַל להם לימי הפורים להיות חלילה 'פסק זמן' המתיר את כל האסור בדיבור במשך השנה 53 . לשונו של האדם בשעת האמת הזאת, צריכה להיות לשון נקייה , עדינה, מסייעת, מתקנת, מעודדת, אוהבת ומאחדת 54 .
לא עת של זִלְזוּל ולעג, 'ירידות' על אנשים ודעות 55 , ולא זמן של חופש מופקר 56 , אלא אדרבא, ביטויים של אמת, טוב וטוהר. וב'כוסו' גם ניכר האדם 57 , האם אז הוא מגלה את חיבורו העמוק אל האמת 58 או שמא הגיע רק עד הרבדים השטחיים בלבד 59 , ושאותם הוא מוציא החוצה ללא ערך וללא תוכן 60 .
^ 1 על פי אסתר ט', כא.
^ 2 דברים י"ד, א.
^ 3 מסכת יבמות יג ע"ב.
^ 4 פירוש 'עולת ראי"ה', ח"א, עמ' של-שלא, על "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".
^ 5 שהרי נאמר באבות פ"ה מכ"א: "כל מחלקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים".
^ 6 מסכת ברכות נח ע"א.
^ 7 הרחבת עיקרון זה - ב'תפארת ישראל' למהר"ל, פ"ז.
^ 8 אלא שצריך להשתדל לנקות עד כמה שיותר, את הנגיעות האישיות, והשוחד העצמי.
^ 9 גם בדברי הרמב"ם ב'י"ד החזקה' וב'מורה נבוכים', הלכות דעות שהן הלכות הנפש והמידות, קשורות להלכות של אמונות ותפיסות עולם. כגון: הלכות דעות פ"ב ו'מורה נבוכים' ח"ג פ"מד.
^ 10 על פי נבואת ירמיהו כ"ג, כט.
^ 11 על פי מסכת שבת פח ע"א, דברי ר' ישמעאל, שם.
^ 12 הרחבה בפירושי רש"י ותוספות בשבת שם.
^ 13 בין במודע ובין שלא במודע.
^ 14 "וכולם מפי רועה אחד נתנו" - על פי מסכת חגיגה ג ע"ב.
^ 15 "דובר אמת בלבבו" - תנא דבי אליהו פכ"א, ופירוש 'עולת ראיה', ח"א, עמ' קא-קב.
^ 16 על פי מסכת סנהדרין לח ע"א.
^ 17 הרחבה בספר 'אורות', 'אורות התחיה', יח, ובספר 'לנתיבות ישראל', ח"ב, עמ' רכו-רכז.
^ 18 בראשית רבה נו, בעניין "והוכיח אברהם".
^ 19 על פי דברי ר' יוחנן בן נורי בתיאור התנהגותו של ר' עקיבא - מסכת ערכין טז ע"ב.
^ 20 ל"בל ידח ממנו נדח" (שמו"ב י"ד, יד).
^ 21 הרחבה בויקרא רבה ד, כ, בעניין דברי רשב"י על אלעזר.
^ 22 מתוך תפילת 'יוצר אור' בשחרית, ומתוך תפילת 'קדושה' בצבור. על פי ישעיהו ו', ג, ו'ילקוט שמעוני' שם על "וקרא זה אל זה ואמר".
^ 23 מצד עצם הנשמה ולא מצד ההישגים וההבלטה האישית.
^ 24 וזוהי עוד בחינה של "פורים כיום הכפורים" בהסברת אותן חולשות, ובחשיפתה של השייכות הפנימית המזגית.
^ 25 על פי מגילה ב ע"ב.
^ 26 תלמוד ירושלמי, מגילה פ"א ה"א, דברי ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי.
^ 27 כמו שכיבוד הורים מוסיף ערך לאדם המכבד ומבטא בכך שאינו כפוי טובה, ואיננו נבל - על פי הרמב"ן, דברים ל"ב, ו.
^ 28 וכן מובא בסנהדרין מ"ג-מ"ד בעניין "הנגלות והנסתרות".
^ 29 שמו"ב ז', כג, ובזוהר פרשת 'פנחס' רעג.
^ 30 כמו פירוש ר"י אברבנאל לדברים י"ב, ו, בעניין "המקום אשר יבחר ה'" - כמקום המלמד על כלל ארץ ישראל.
^ 31 סנהדרין דף כ ע"ב.
^ 32 ובהרחבה פירוש 'כלי יקר' בראשית י"ב ובראשית כ"ב. ובדברי 'שם משמואל', פורים, תרמ"א.
^ 33 לעומת "שאור שבעיסה" - ברכות יז ע"א.
^ 34 ולכן אין לקרוא את המגילה למפרע, שלא על פי סדריה והשלמים שנכתבו ברוח הקודש - מגילה יז ע"א.
^ 35 כפי אחד ההיבטים של "אי אמירת" הלל בפורים, כי קריאת המגילה היא בעצמה כמו אמירת ההלל - על פי מגילה יד ע"א.
^ 36 כמו 'דרך החיים', בסידור 'אוצר התפילות' ח"ב, דיני פורים עמ' כו.
^ 37 אסתר ט', ומגילה ד ע"ב.
^ 38 הרחבה ב'דרך ה'' לרמח"ל, ח"ב פ"ב.
^ 39 יחזקאל ל"ו, כו.
^ 40 פירוש רד"ק שם.
^ 41 אבות פ"ב משניות ט"ז-י"ז.
^ 42 'עין אי"ה', ברכות, ח"ב, פ"ט, עמ' 277-274.
^ 43 כפי שלמדנו לעיל, כגון: פיסקאות ו-י; יג-יז.
^ 44 עוד על כך בפירוש ה'בן איש חי' לאגדות הש"ס, 'בן יהוידע', לברכות טז ע"ב, לתפילת רבי יהודה הנשיא.
^ 45 כתפילת 'אלוקי נצור...' אחרי תפילת העמידה.
^ 46 וכן בנבואת ישעיהו י"א על "וסרה קנאת אפרים".
^ 47 בראשית א', כו-כח; ב', ד-ט.
^ 48 תהלים ק"ד, לב.
^ 49 שם לה.
^ 50 על פי ברכות י ע"א - דברי ברוריה אשת רבי מאיר לאישָהּ.
^ 51 הרחבה בספר 'אמונות', לרב ישראל הס זצ"ל, ח"ב עמ' 185-175.
^ 52 עוד על כך, רבי יעקב מעמדין, בסידור 'בית יעקב', עמ' רעב-רעג.
^ 53 ולכן החיוב על נזק, כדברי 'ערוך השלחן', 'אורח חיים', ח"ג, תרצ"ה, י.
^ 54 מעין דברי 'אורחות צדיקים', 'שער השתיקה'.
^ 55 כמו התיאור של מחלוקת שלא לשם שמיים, בערבוב של משקעים אישיים - על פי 'יערות דבש' דרוש ב, ח.
^ 56 כביכול בעת שתייה, נפרצים הגדרים כי חלילה אי אפשר לדרוש מהאדם משמעת עצמית.
^ 57 על פי עירובין סה ע"ב.
^ 58 כולל השליטה העצמית בכוח הדיבור.
^ 59 כאשר הם אינם שיכים כלל ועיקר למהותו של החג.
^ 60 גם אם הדבר איננו ידוע, צריך לעשות כל מאמץ להתכונן כראוי לטהרתם של ימי הפורים.
^ 2 דברים י"ד, א.
^ 3 מסכת יבמות יג ע"ב.
^ 4 פירוש 'עולת ראי"ה', ח"א, עמ' של-שלא, על "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".
^ 5 שהרי נאמר באבות פ"ה מכ"א: "כל מחלקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים".
^ 6 מסכת ברכות נח ע"א.
^ 7 הרחבת עיקרון זה - ב'תפארת ישראל' למהר"ל, פ"ז.
^ 8 אלא שצריך להשתדל לנקות עד כמה שיותר, את הנגיעות האישיות, והשוחד העצמי.
^ 9 גם בדברי הרמב"ם ב'י"ד החזקה' וב'מורה נבוכים', הלכות דעות שהן הלכות הנפש והמידות, קשורות להלכות של אמונות ותפיסות עולם. כגון: הלכות דעות פ"ב ו'מורה נבוכים' ח"ג פ"מד.
^ 10 על פי נבואת ירמיהו כ"ג, כט.
^ 11 על פי מסכת שבת פח ע"א, דברי ר' ישמעאל, שם.
^ 12 הרחבה בפירושי רש"י ותוספות בשבת שם.
^ 13 בין במודע ובין שלא במודע.
^ 14 "וכולם מפי רועה אחד נתנו" - על פי מסכת חגיגה ג ע"ב.
^ 15 "דובר אמת בלבבו" - תנא דבי אליהו פכ"א, ופירוש 'עולת ראיה', ח"א, עמ' קא-קב.
^ 16 על פי מסכת סנהדרין לח ע"א.
^ 17 הרחבה בספר 'אורות', 'אורות התחיה', יח, ובספר 'לנתיבות ישראל', ח"ב, עמ' רכו-רכז.
^ 18 בראשית רבה נו, בעניין "והוכיח אברהם".
^ 19 על פי דברי ר' יוחנן בן נורי בתיאור התנהגותו של ר' עקיבא - מסכת ערכין טז ע"ב.
^ 20 ל"בל ידח ממנו נדח" (שמו"ב י"ד, יד).
^ 21 הרחבה בויקרא רבה ד, כ, בעניין דברי רשב"י על אלעזר.
^ 22 מתוך תפילת 'יוצר אור' בשחרית, ומתוך תפילת 'קדושה' בצבור. על פי ישעיהו ו', ג, ו'ילקוט שמעוני' שם על "וקרא זה אל זה ואמר".
^ 23 מצד עצם הנשמה ולא מצד ההישגים וההבלטה האישית.
^ 24 וזוהי עוד בחינה של "פורים כיום הכפורים" בהסברת אותן חולשות, ובחשיפתה של השייכות הפנימית המזגית.
^ 25 על פי מגילה ב ע"ב.
^ 26 תלמוד ירושלמי, מגילה פ"א ה"א, דברי ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי.
^ 27 כמו שכיבוד הורים מוסיף ערך לאדם המכבד ומבטא בכך שאינו כפוי טובה, ואיננו נבל - על פי הרמב"ן, דברים ל"ב, ו.
^ 28 וכן מובא בסנהדרין מ"ג-מ"ד בעניין "הנגלות והנסתרות".
^ 29 שמו"ב ז', כג, ובזוהר פרשת 'פנחס' רעג.
^ 30 כמו פירוש ר"י אברבנאל לדברים י"ב, ו, בעניין "המקום אשר יבחר ה'" - כמקום המלמד על כלל ארץ ישראל.
^ 31 סנהדרין דף כ ע"ב.
^ 32 ובהרחבה פירוש 'כלי יקר' בראשית י"ב ובראשית כ"ב. ובדברי 'שם משמואל', פורים, תרמ"א.
^ 33 לעומת "שאור שבעיסה" - ברכות יז ע"א.
^ 34 ולכן אין לקרוא את המגילה למפרע, שלא על פי סדריה והשלמים שנכתבו ברוח הקודש - מגילה יז ע"א.
^ 35 כפי אחד ההיבטים של "אי אמירת" הלל בפורים, כי קריאת המגילה היא בעצמה כמו אמירת ההלל - על פי מגילה יד ע"א.
^ 36 כמו 'דרך החיים', בסידור 'אוצר התפילות' ח"ב, דיני פורים עמ' כו.
^ 37 אסתר ט', ומגילה ד ע"ב.
^ 38 הרחבה ב'דרך ה'' לרמח"ל, ח"ב פ"ב.
^ 39 יחזקאל ל"ו, כו.
^ 40 פירוש רד"ק שם.
^ 41 אבות פ"ב משניות ט"ז-י"ז.
^ 42 'עין אי"ה', ברכות, ח"ב, פ"ט, עמ' 277-274.
^ 43 כפי שלמדנו לעיל, כגון: פיסקאות ו-י; יג-יז.
^ 44 עוד על כך בפירוש ה'בן איש חי' לאגדות הש"ס, 'בן יהוידע', לברכות טז ע"ב, לתפילת רבי יהודה הנשיא.
^ 45 כתפילת 'אלוקי נצור...' אחרי תפילת העמידה.
^ 46 וכן בנבואת ישעיהו י"א על "וסרה קנאת אפרים".
^ 47 בראשית א', כו-כח; ב', ד-ט.
^ 48 תהלים ק"ד, לב.
^ 49 שם לה.
^ 50 על פי ברכות י ע"א - דברי ברוריה אשת רבי מאיר לאישָהּ.
^ 51 הרחבה בספר 'אמונות', לרב ישראל הס זצ"ל, ח"ב עמ' 185-175.
^ 52 עוד על כך, רבי יעקב מעמדין, בסידור 'בית יעקב', עמ' רעב-רעג.
^ 53 ולכן החיוב על נזק, כדברי 'ערוך השלחן', 'אורח חיים', ח"ג, תרצ"ה, י.
^ 54 מעין דברי 'אורחות צדיקים', 'שער השתיקה'.
^ 55 כמו התיאור של מחלוקת שלא לשם שמיים, בערבוב של משקעים אישיים - על פי 'יערות דבש' דרוש ב, ח.
^ 56 כביכול בעת שתייה, נפרצים הגדרים כי חלילה אי אפשר לדרוש מהאדם משמעת עצמית.
^ 57 על פי עירובין סה ע"ב.
^ 58 כולל השליטה העצמית בכוח הדיבור.
^ 59 כאשר הם אינם שיכים כלל ועיקר למהותו של החג.
^ 60 גם אם הדבר איננו ידוע, צריך לעשות כל מאמץ להתכונן כראוי לטהרתם של ימי הפורים.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.










