ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- לימוד תנ"ך
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
את הפסוק "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" (תהלים ס"ב יב) דרשו חז"ל בכמה דרכים.
א. פסוק זה בא ללמדנו שלא יתכן שיש שני מקראות שמלמדים את אותו הלימוד, כי אז אחד מהם מיותר. מה שכן יתכן הוא שממקרא אחד ילמדו מספר לימודים. וז"ל הגמרא:
"כדבעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו! - אמר ליה: אין מונין להן אלא אחד. מנהני מילי? - אמר אביי: דאמר קרא: "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי..." - מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות (אבל שתים לא דיבר אלהים לשמוע אחת - רש"י)" (סנהדרין דף לד ע"א).
ב. פסוק זה בא ללמדנו כי יתכן מצב בו הקב"ה אומר בבת אחת שני דיבורים ואנחנו איננו יכולים לקלוט אותם כאחד ולכן הם מופיעים בתורה בנפרד. הדוגמא הקלאסית למקרה זה היא "זכור ושמור" כמו שמופיע במדרש:
"אבל הקב"ה אומר שני דברים בדבור אחר מה שאי אפשר לבשר ודם לעשות כן שנ' אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דשירה פרשה ח).
ג. המכילתא דבי רבי ישמעאל מרחיבה רעיון זה וטוענת כי גם סתירות הלכתיות לכאורה אינן סתירות כי שני ההיגדים נאמרו יחד וממילא לא היה אף פעם מצב שאחד מהם היה קיים ורק אחר כך הופיע ציווי סותר. וז"ל המדרש "מחלליה מות יומת" (החיוב לשמור שבת והאזהרה מפני חילולה, נאמרו יחד עם הציווי) "וביום השבת שני כבשים" (שמחייב להקריב את קרבן השבת אף על פי שהדבר כרוך בעשיית מלאכות שנאסרו באופן כללי בשבת), שניהם בדיבור אחד נאמרו. כנ"ל לגבי האיסור ללבוש שעטנז עם הציווי להטיל ציצית בבגד פשתן או החיוב ליבם אשת אח עם איסור לקשר אישות עם אשת אח (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מס' דבחדש פרשה ז ד"ה זכור ושמור).
ד. במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי יש הסבר נוסף וחדשני. וז"ל המדרש "ד"א וידבר אלקים - מלמד שדברים שנאמרו כאן הן שנאמרו להלן שניהם לענין אחד. מה שאי אפשר לו לפה לומר ואי אפשר לה לאוזן לשמוע. כאן הוא אומר וידבר אלקים את כל הדברים האלה ולהלן הוא אומר אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי (תה' סב יב) ואומר הלא כה דברי כאש נאם ה' (ירמ' כג כט) מה אש זה נחלק לכמה ניצוצות כך דבר אחד יוצא לכמה מקראות" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ פסוק (א) וידבר).
לפי מדרש זה מעצם היות דברי התורה ממקור אלקי לא יתכן שהרעיון כולו יובע בכתוב אחד אלא הוא חייב מעצם מהותו "להתפוצץ" לכמה כתובים. לפי דעה זו, השאלה הקבועה שצריכה להישאל על כל פרשיה שנלמדת במקום מסוים בתורה היא: היכן מופיע חלק נוסף או חלקים נוספים של הרעיון במקומות אחרים בתורה?
אם נמשיך בכוון זה ונרחיב אותו מעט נוכל לומר שהדבר נכון גם לגבי התנ"ך כולו. אנו מאמינים כי התנ"ך כולו הוא ספר אחד שמקורו אלקי, לכן כל רעיון יתפרש במלואו רק אם נמצא את כל המקומות בתנ"ך העוסקים בו. העושר של הדברים יתגלה רק כאשר כל היריעה תהיה פרוסה לפנינו. גם מאמר חז"ל "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ג ה"ה) מקבל משמעות הרבה יותר עשירה. לפי זה, השאלה הקלאסית בלימוד תנ"ך תהיה, היכן המקום הנוסף ולא מדוע העניין מופיע פעמיים.
נדגים את העיקרון בפרשיה מענייני דיומא. סיפור ההצלה של העם בתקופת אחשורוש מופיע במגילת אסתר. היכן בתנ"ך מופיע הוא שוב?
יתכן וניתן להציע את המקור הבא :
"(א) חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה: (ב) טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ: (ג) שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת: (ד) מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ: (ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי" (משלי ט').
ואכן, המדרש מבאר פסוקים אלה בדרך זו: "אמר ר' אבהו "חָכְמוֹת" זו אסתר המלכה, שבשעה שהגיע צער לישראל בימי מרדכי, מה עשתה "טָבְחָה טִבְחָהּ", התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע, "מָסְכָה יֵינָהּ" ושכרה אותו יין ביותר, "מִי פֶתִי" והיה הרשע "חֲסַר לֵב" סבור בעצמו שחלקה לו כבוד, והוא לא היה יודע שפרשה לו מצודה שמתוך ששכרה אותו יין קנתה לה אומתה לעולם. "אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ" שערכה לה שלחן בעולם הזה ובעולם הבא, ואי זה, זה שם טוב שקנתה לה בעולם הזה ובעוה"ב, שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים [אינם בטלים לעולם, שנאמר וימי הפורים] האלה לא יעברו מתוך היהודים (אסתר ט כח). אמר ר' אלעזר אף יום הכפורים אינו בטל לעולם, שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה (ויקרא טז לד) (מדרש משלי פרשה ט ד"ה [ב] טבחה טבחה)
הבה נתפלל כי נזכה להיות תמיד בשמחה כמו שמסיים הרמ"א את שולחן ערוך "אורח חיים" בהלכות פורים בפסוק זה "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" (משלי ט"ו טו).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
