ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הזכרת גשמים
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
מה שיש לשים לב בסגנון משנתנו "מאימתי מזכירין גבורות גשמים"? (תענית א, משנה א) המנוסחת בלשון הזכרת הגשמים או באי הזכרתם, "מאימתי מזכירין... העובר לפני התיבה... האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר", אבל היא אינה מתייחסת כלל ואינה מזכירה את הטל באופן חיובי ישיר, מתי מתחילים להזכיר טל? ייתכן שההסבר הוא כפי שנאמר בתלמוד ש"טל לא נעצר", אפילו בשנים של קללה. בעת שאליהו הנביא נשבע שלא ירדו גשמים על הארץ, הטל לא נעצר, על כן אין צורך בתפילה ובהזכרה מיוחדת עליו.מה שאנו מבקשים הוא על המטר, שלו אנו זקוקים "אבל הטל אינו יורד בשביל בריה" (ירושלמי תענית פרק א, הלכה א).והסמיכו על הפסוק: "כְּטַל מֵאֵת ה'... אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם" (מיכה ה, ו), על כן אין מעמידין זקן שיפגיע בעד הטל.
המשנה עוסקת רק בשאלה מתי מזכירין את הגשמים ומתי מפסיקין מלהזכירן, והטל מצד עצמו ירד בין אם יזכירוהו או לאו. מה שנקבע להלכה (אורח חיים סימן קיד, ג-ד), שחוזרים בקיץ אם הזכירו גשם, לא מחמת שלא הזכירו טל, אלא מפני שהזכירו גשם בקיץ, ובימות החמה גשם הוא סימן קללה. "אבל אם דילג שלא אמר לא גשם ולא טל - אין מחזירין" (תוספות תענית ג, ע"א ד"ה בימות). וההסבר הוא: "לא דמי ההוא דמצלי ומיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל" (ירושלמי). לא דומה זה שמזכיר גשם ומקלל בכך בקיץ, לזה שלא הזכיר כלל, לא גשם ולא טל, שלא קילל.
דבר נוסף שיש לתת את הדעת עליו הוא חוסר הסימטריה במועדי הזכרת הגשם והטל. בהזכרת הגשם אנו מתחילים רק ביום האחרון של החג, בשמיני עצרת, ואילו בבקשת הטל מתחילים כבר ביום הראשון של החג. ואין לטעון שגשמים הם סימן קללה בחג, כי לא מדובר בשאלת הגשמים, שהיא רק בז' במרחשון, כמו שהשיב ר' אליעזר לר' יהושע.
בתלמוד נתנו טעם לניסוך המים בחג, והסבירו: "מפני מה אמרה תורה נסכו לפני מים בחג? כדי שיתברכו לכם גשמי שנה" (ראש השנה טז, ע"א). הרי שעושים מצוות ומעשים בחג כדי לזכות בברכת הגשם וכן אנו מתפללים על הגשמים בעת ההושענות. ונימקו בירושלמי (תענית פרק א, הלכה ב):
"כדי שיצאו המועדות בטל, מפני שהטל סימן יפה לעולם".
כדי להבין את נימוק הירושלמי, נביא מעין דו-שיח שהתקיים בין כנסת ישראל והקב"ה, המובא בתלמוד (תענית ד, ע"א):
"כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן, שנאמר: 'וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ, וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ' (הושע ו, ג). אמר לה הקב"ה: בתי, את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש. אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר: 'אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל'" (שם יד, ו).
בקשת הגשמים אף שהיא חיונית מאוד ונצרכת לכול, סוף סוף היא עונתית, ובימות החמה היא סימן קללה, אם כן קשר זה הבנוי לתקופה ולא לתמיד, אי-אפשר לבנות עליו קשר של קיימא, נצחי. על כן השיב הקב"ה לכנסת ישראל שהקשר צריך להיות קבוע לעד, ולא עונתי, בבחינת "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם"! (הושע ב, יח) ועל כן השיב לה: "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל" (הושע יד, ו), שלא יהיו עליות ומורדות בברית, בכל המצבים והתמורות שעלולים להיות בקרב ישראל במשך השנים, לא תיבטל הברית, ולא יהיו גורמים שיוכלו לנתק את הקשר הזה שבין כנסת ישראל וא-לוהיה.
עניין זה בא לידי ביטוי במועדים. בזמנים הקבועים והמיועדים לפגישה בין ישראל לאביהם שבשמים, היו מראים לעולי הרגלים כמה גדולה חיבתם וחשיבותם לפני המקום, על ידי שהיו מראים להם את הכרובים מעורים זה בזה, עד שלא ניתן לנתק ביניהם. על כן עם כל חשיבות הגשמים וחיוניותם, התקינו חכמינו את הזכרת הטל בכל המועדים, כדי להעמידנו על הקשר הקבוע, בהתאם להערת הקב"ה לבקש כהוגן את הדבר המתבקש תמיד. ללמדנו שהקשר עם א-לוהים אינו עניין של מותרות, שלעתים מתבקש ולעתים לא-מתבקש, ואפשר לוותר עליו, והבחירה פתוחה, הכול בהתאם למצב רוחו של האדם, שבשעת מצוקה יחפץ בקרבת הא-לוהים, ובשעה שמהלך החיים תקין והוא מצליח בדרכיו ניתן לוותר עליה. הדימוי לטל בא ללמדנו, שהעניין הא-לוהי הוא חלק קבוע בחיים, שאי-אפשר לצייר את החיים האנושיים בלעדיו, זהו קשר כל כך חיוני עד שלא ניתן להמירו בכל מיני תחליפים שימלאו את חסרונו. כי הטל הוא הכרח תמידי לעולם, כקרני החמה המאירים ומחממים יום יום את העולם, ועל ידי כך מתקיימת הבריאה. מכאן נבין את נימוקו של הירושלמי: "כדי שיצאו המועדות בטל, שהטל סימן יפה לעולם".
בקשה שנייה של כנסת ישראל גם היא עברה את שבט הביקורת של הקדוש ברוך הוא:
"ועוד שאלה שלא כהוגן. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, 'שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ' (שיר השירים ח, ו). אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראֶה ופעמים אינו נראֶה. אבל אני אעשה לך דבר שנראֶה לעולם, שנאמר: 'הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ'" (ישעיה מט, טז). (תענית ד, ע"א)
אם בבקשה הראשונה הייתה המשאלה ארעית וקשורה לממד הזמן, נענתה כנסת ישראל בדבר קבוע ונצחי "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל". אפשר לומר שהדוגמה השנייה מתייחסת לתפיסת המקום. כנסת ישראל ביקשה פינות חבויות וצנועות בצומתי החיים: הלב והזרוע. ענה לה הקב"ה שהעניין הא-לוהי אינו עניין ארעי ושולי בחיים, שהוא בחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל הלשונות והגדילנו על כול, וכדי שתהיה האומה ניכרת ובולטת, ותתפוס את מקומה המרכזי במשפחת העמים בתבל. כשם שהנושא הא-לוהי, ניצב עומד בראש הערכים של ישראל, כן הבליט את ייחודה ואת מקומה של כנסת ישראל בעולם: "הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד" (ישעיה מט, טז).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
